הפוליטיקה של הנשיגוּת

בשבועות האחרונים של שנת 2025 ח"כ מנסור עבאס, יו"ר מפלגת רע"מ, הפעיל מנועים ובסדרת הצהרות בעברית ובערבית הצליח להוכיח שוב כיצד הוא מחולל את השיח ומכתיב את סדר היום הפוליטי-מפלגתי בחברה הערבית בישראל. בניגוד לטענה הנשמעת מכיוונם של אישים מסויימים, הוא לא דיבר בשפה אחת לציבור דוברי הערבית ובשפה אחרת לציבור שאינו דובר ערבית.

ראשית כל, עבאס מבין את מגרש המשחקים התקשורתי ויודע כי כדי להגיע לראש סדר היום הכלל-ישראלי חובה עליו להתראיין בעברית. לא לחינם טוענים עיתונאים ערבים בישראל כי חברי הכנסת מהמפלגות הערביות מעדיפים להעביר את הסקופים שלהם לעמית סגל ולא להם.

שנית, במסגרת ראיונותיו בערבית עבאס מקפיד להקדיש מקום למדיה החדשים. אם בעבר הוא התראיין באופן קבוע לתחנת הטלוויזיה המקוונת אחנא TV, הרי שגם הפעם הוא בחר בבמה מקוונת, אבל אחרת; האולפן המקוון של העיתון "כל אל-ערב" בהובלת הבעלים ועורך העיתון, פַאיֵז שתֵיוִי.

באופן לא שגרתי הוא הופיע שם פעמיים (ב-11.11 וב-13.12) תוך פרק זמן קצר לשני ראיונות שאורכם כשעה. בריאיון הראשון לקח חלק גם העיתונאי הוותיק בלאל שלאעטה, שעבודתו העיתונאית באחנא TV הוצגה כאן לא פעם, ובדרכו הזכורה לטוב הוא הצליח להוציא את המרואיין מכליו (וקשה שלא לתהות שמא זאת הסיבה ששתיוי ראיין את עבאס לבדו בריאיון השני).

בין שני הראיונות הללו עבאס הטיל פצצה פוליטית באולפן של בן כספית ועמית סגל, על אודות ההתנתקות ממועצת השורא, ונשא דברים בכנס של המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי (المركز العربي للتخطيط البديل). רק כדי להבהיר עד כמה הוא מבין את רוח התקופה, את נאומו של עבאס באותו כנס ניתן היה לאתר בקלות ברשת. את נאום יתר מנהיגי המפלגות הערביות באירוע קשה היה למצוא.

הדרך ארוכה היא ורבה

הימים ימי אחדות בחברה הערבית. מכל עבר נשמעים קולות שקוראים שוב ושוב להקים לתחייה את הרשימה המשותפת. היחיד שמסרב ליישר קו עם הקריאות הללו הוא עבאס; יש לו רציונאל פוליטי אחר, שבמידה רבה מזכיר את דרך החשיבה של ראש ממשלתנו. זהו רציונאל שאותו כל יתר המפלגות, עבריות כערביות, מסרבות להפנים: הקמת הממשלה היא שיאו של תהליך ארוך ומייגע, וכדי להגיע אליו יש להכין את הדרך ("לתחזק את הבייס" קוראים לזה בעברית).

עבאס חושף בדבריו סדרת סודות גלויים בחברה הערבית. הראשון שבהם הוא שמבחינה אידיאולוגית אין הבדל מהותי בין המפלגות שחברות ברשימה המשותפת. מדובר בשמיכה אידיאולוגית שזוכה למתיחה הגונה, אבל עדיין רוב החברים מוכנים להתכסות בה, גם אם בל"ד עוד לא החליטה אם היא בוחרת להשאיר את הרגליים בחוץ או להתכסות בשמיכה ולטעון שבכלל לא קר לה (המטאפורות שלי, לא של עבאס).

מהו אותו קו אידיאולוגי משותף? לא שכחנו את אחינו הפלסטינים מצידו המזרחי של הקו הירוק, אבל אנחנו ישראלים (בלי לומר את המילה המפורשת) ועיקר מעיינינו נתון לדאגה לחברה הערבית בישראל. אם כך מה בכל זאת ההבדל בין המפלגות הערביות? הדרך שבה הולכים כדי להגיע לפתרון בעיות החברה.

לשיטתו של עבאס ההבדל אמנם אינו גדול, אבל הוא מהותי ומשפיע על כל מפלגה בדרך הארוכה ליום הבוחר. למשל, בדרך הזאת יש להתחייב לשיח ציבורי מסוים בשפה העברית והערבית, דוגמת אמירה ברורה בדבר נכונות להצטרף לממשלת ישראליות בעתיד. לכן, לשיטתו, מכיוון שחברות המשותפת מסרבות לצאת בקריאה כזאת או להקים בלוק טכני שיאפשר קריאה כזאת ולו לחלק מחבריה, אין טעם בהחייאתה.

לך תאמין לפוליטיקאים

תהייה נוספת שמעלה עבאס נוגעת לעצם הרציונאל הפוליטי שעומד מאחורי הקריאה להתאחדות מחדש. הקריאה להקמת רשימה משותפת מתבססת על הרצון להגדיל את הייצוג בכנסת וכתוצאה מכך להגדיל את ההשפעה במסדרונות השלטוניים. אך איך ניתן להגדיל את ההשפעה אם מסרבים להשתתף בקואליציה? אמנם רוב מוחלט של הציבור הערבי רוצה רשימה משותפת, כפי שמרבים לטעון, אבל אותו רוב מוחלט רוצה ומוכן לראות את נציגיו כשותפים בקואליציה. הנה כך נחשף הסוד הגלוי השני.

הרגע שבו עבאס כמעט יצא מכליו בראיון הראשון היה עת שלאעטה הטיח בו כי לדיבוריו על שותפות בקואליציה אין כיסוי, שכן מנהיגי "גוש השינוי" (ז"ל?) לא רוצים אותו איתם ומצהירים על כך השכם והערב. תשובתו של עבאס, לאחר שנרגע, הייתה ישראלית למדי – אתה מאמין לפוליטיקאים? הרי גם בעבר לא הצהירו שרוצים בו, והוא היה חלק מהקואליציה.

כאן חושף עבאס את הסוד הגלוי השלישי, ש"גוש השינוי" מסרב לבטא אותו: לא לחינם משקיעים נתניהו והליכוד מאמצים רבים כל-כך בהשחרת רע"מ ומאשימים אותם בהיותם זרוע מקומית של "האחים המוסלמים". הם יודעים שהיא היחידה מבין המפלגות הערביות שיכולה לקחת חלק בקואליציה עתידית שתחליף את קואליציית נתניהו.

בהמתנה לעקירת ציפורניים

בוועידת מדיניות התכנון של "המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי" חזינו בתמונה יוצאת דופן: על במה אחת ישבו ראשי ארבע המפלגות הערביות. בזמן נאומו של עבאס הקפיד ד"ר אחמד טיבי להסתכל לצד השני של האולם ולא להפנות אליו מבט, איימן עודה נראה כאילו היה מעדיף לבלות את הזמן בסדנה לעקירת ציפורני ידיו שלו וסאמי אבו שחאדה היה עסוק בטלפון הנייד שלו. כל זאת למה? מכיוון שעל במה זאת הטיח בהם עבאס בליסטראות מילוליות כואבות ומדוייקות.

ראשית, הוא האשים אותם שהשיח על הקמת רשימה משותפת והגדלת הייצוג הוא שיח רגשי, אבל לא בהכרח מציאותי. חזון 15 המנדטים, שליווה את המשותפת מיום הקמתה, הוגשם ונתניהו המשיך להיות ראש ממשלה (את זר הפרחים יש לשלוח לגנץ, טרופר, הנדל והאוזר). לעומת זאת, עם ארבעה מנדטים בלבד הצליחה רע"מ לבדה להביא להחלפת השלטון. על הדרך הוסיף עבאס עקיצה שעליה חזר בראיונות אחרים – אני היחיד שיש לו ניסיון בפוליטיקה אמיתית, ולא בהצהרות מהאופוזיציה.

את חד"ש צלב עבאס על גאוותה בשיתוף הפעולה היהודי-ערבי – תוך שהיא חוסמת את דרכם של גופים יהודים-ערבים אחרים דוגמת "עומדים ביחד" ו"יוזמות אברהם" שרצו להיות חלק מוועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל. בשורה התחתונה, מזכיר עבאס, הוא היחיד שנכנס לשותפות אמיתית עם היהודים בקואליציה.

כרופא בהכשרתו המקצועית הקניט עבאס את בל"ד, והעלה על נס את הצלחתם באבחון הבעיה שממנה סובלת החברה הישראלית, וכשלונם בהצעת פתרון לא ישים בדמות "מדינת כל אזרחיה". הראייה לכך, רשמית הם מסרבים להצהיר על כך במצע הבחירות שלהם, שכן הם יודעים שברגע שיעשו זאת – ייפסלו. והנה נחשף עוד סוד גלוי. על הדרך הוא הוסיף כי הוא איננו פרופסור למדעי המדינה, בניגוד לחלק מרשים מהנהגת בל"ד, אבל נטל חלק בפועל בניהול המדינה.

ראוי לשים לב מי בכל זאת המודל של עבאס: זהראן ממדאני. עבאס הסביר שממדאני דיבר במערכת הבחירות שלו על ה-affordability, נְשיגוּת בעברית יפה, אִתַָאחַה (إتاحة) בערבית, או בשפת בני אדם: היכולת להשיג דבר מה. לפי עבאס, הוא איש הנשיגות של החברה הערבית בישראל. כל האידיאולוגיות של יתר המפלגות נשגבות, אבל לא נשיגיות.

חזון לעתיד

הפצצה שהטיל עבאס בנוגע לנכונותו להפריד בין רע"מ לתנועה האסלאמית הדהדה בתקשורת העברית למשך חמש דקות ופינתה את מקומה להתרגשויות חדשות. בחברה הערבית בכלל ובשורות התנועה האסלאמית בפרט הרעיון לא חדל להכות גלים. מנהיגי עבר של התנועה ביקרו אותו חריפות, אך עבאס לא התרגש.

ראשית, הוא הזכיר שאין מדובר ברעיון חדש אלא בתכנית שעלתה על הפרק כבר לפני למעלה מ-20 שנה. שנית, בהציגו את הרציונאל שמאחורי צעד זה הוא הסביר כי שני הגופים הללו גדלו והתפתחו וכיום הזיהוי המוחלט ביניהם לא טוב לשני הצדדים. למסקנה הזאת הגיעו בפלג הצפוני של התנועה האסלאמית כבר בעשור הקודם, כפי שכתבתי במקום אחר.

שלישית, לשיטתו רע"מ צריכה להיות הבית הפוליטי לכל החברה הערבית בישראל, ואי אפשר להסתמך רק על הקאדרים של התנועה האסלאמית ובאותה נשימה לטעון שאתה מייצג את כלל מרכיבי החברה הערבית בישראל. כאן הציף עבאס סוד אחר – בחברה הערבית יש תסכול עמוק מחוסר היכולת של כוחות מוכשרים להשתלב במערכת הפוליטית הארצית. בניגוד למתרחש בזירה המפלגתית היהודית, בזירה הערבית מי שאינם משוייכים במובהק לאחת מארבע המפלגות הערביות, לא יכולים להצטרף למערכת הפוליטית.

פוליטיקה ערבית

ומילה אחרונה על שני אירועים, אחד מהעבר הקרוב והשני צפוי בעתיד.

לקראת סוף שנת 2025 נערכו בחירות לוועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל. בראשות הוועדה זכה איש בל"ד, חבר הכנסת לשעבר ד"ר ג'מאל זחאלקה. לטענת עבאס, לבחירה המפתיעה הזאת אחראי דיל בין בל"ד לחד"ש – ראשות ועדת המעקב לבל"ד בתמורה לתמיכת בל"ד בהבטחת המקום הראשון ברשימה המשותפת לחד"ש. עבאס ורע"מ ניסו להוביל מהלך להחרמת הבחירות בטיעונים פרוצדוראליים, אבל כשלו. הדבר לא הפריע לנציגי רע"מ להחרים את הבחירות, גם אם עשו זאת לבדם וללא קואליציית תומכים רחבה.

המהלך הזה מעיד על חולשתו של עבאס במסדרונות הפוליטיקה הפנימית של החברה הערבית. מזה עשור הוא מנסה להביא את אנשיו לראשות ועדת המעקב וכושל. בין היתר משום שהפלג הצפוני של התנועה האסלאמית מעדיף לשתף פעולה עם הקומוניסטים מחד"ש והחילונים מיתר המפלגות ולא עם שותפיהם הטבעיים, לכאורה, מ"האחים המוסלמים". מסתבר שפוליטיקה קטנה מנצחת אחוות אחים מוסלמים.

שנית, לפי חוקי רע"מ חבר מפלגה צריך לפרוש לאחר שהגיע למכסה של שמונה שנות כהונה בכנסת. לפיכך, מערכת הבחירות הקרובה תהיה האחרונה שבה ייטול עבאס חלק. עבאס הצהיר בראיונות כי בכוונתו לדבוק בחוק, כפי שעשו קודמיו, ולא לדבוק בכיסא. במילים אחרות, הוא מאמין כי הרעיון גדול מהאיש.

הוויתור על הכסא אינו יוצא דופן בפוליטיקה הערבית ומשותף לכל המפלגות הערביות, להוציא תע"ל, מפלגתו של ד"ר טיבי, שהיא למעשה מפלגה של איש אחד. בכולן יש חילופי גברי, גם של המנהיגים הנוצצים ביותר והפרלמנטרים המוצלחים ביותר. להוציא מפלגת העבודה, שמרבים לדבר עליה בזלזול כמפלגה אוכלת ראשיה, אין לנו דוגמה דומה בפוליטיקה העברית של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.