בעיטת קרן

בין ישראל לסומלילנד מתקיימים יחסים הדוקים זה שנים רבות, אך הם היו חשאיים והתקיימו מתחת לרדאר. לכן ההודעות של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ גדעון סער ביום שישי, על הכרה של ישראל בסומלילנד, כינון קשרים גלויים ופתיחת נציגויות בבירות של שתי המדינות, היא מפתיעה ומעוררת את השאלה – עד כמה מהלך כזה נחוץ.

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הגיב על-כך בסוף השבוע בהפתעה מסוימת ובלגלוג: "מישהו באמת יודע מי זו סומלילנד?". הנשיא האמריקני אמר בריאיון לעיתון "ניו יורק פוסט" כי אין בכוונתו להכיר במדינה האפריקנית. עוד טען כי אינו מתרשם מהמהלך הישראלי להכיר בה. כשנשאל על כך שסומלילנד מציעה לארה"ב להקים נמל במפרץ עדן, בעל חשיבות אסטרטגית לסחר העולמי, השיב טראמפ בציניות: "ביג דיל".

ישראל היא המדינה היחידה באו"ם שמכירה בסומלילנד כמדינה עצמאית. גם טייוואן (הרפובליקה הסינית) מכירה בה, אך היא עצמה אינה חברה באו"ם ורק 12 חברות מכירות בה כמדינה ריבונית. אגב, בשנה האחרונה התהדקו מאוד הקשרים בין ישראל לטייוואן, החוששת מפלישה צבאית של סין. לפי דיווחים בתקשורת הבינלאומית, טייוואן מבקשת לרכוש מישראל מערכות הגה אווירית כמו כיפת ברזל ושרביט קסמים ולהדק את שיתוף הפעולה בתחום לוחמת סייבר.

ב-2024, עוד לפני ישראל, הכירה אתיופיה בסומלילנד, שבתמורה הבטיחה להעניק לה מוצא לים. אך בלחץ של טורקיה, שמקיימת נוכחות רבה בקרן אפריקה, ומדינות נוספות, אתיופיה, שהיא בעלת ברית אסטרטגית של ישראל, ביטלה את ההכרה.

סומליה היא תוצר מובהק של האימפריאליזם המערבי במאה ה-19. שלוש המעצמות האירופיות: צרפת, איטליה ובריטניה כבשו את האזור וחילקו אותו ביניהן. ב-1960 הוקמה סומליה, שבירתה היא מוגדישו, לאחר שהשתחררה משלטון בריטניה ואיטליה. גם סומליה הצרפתית קיבלה עצמאות והפכה ב-1977 לג'יבוטי. כל שלוש המדינות האלה הן ערביות-מוסלמיות. לצידן שוכנות בקרן אפריקה אתיופיה ואריתריאה, שבהן הרוב הוא נוצרי.

ב-1969 התחוללה בסומליה הפיכה צבאית ולשלטון עלה מוחמד סיאד ברה, לאחר שהנשיא עבדי רשיד עלי שרמרקה נרצח. ברה הקים משטר סוציאליסטי סמכותני, שבמסגרתו סומליה חברה בתחילה עם ברית-המועצות ולאחר מכן עם ארצות-הברית.

שלטונו של ברה קרס בשנת 1991, לאחר שנים של מלחמת אזרחים, הידרדרות כלכלית, דיכוי על בסיס שבטי, מרד מזוין ומעורבות כושלת של ארצות-הברית. לאחר הדחתו שקעה סומליה בקריסה ממושכת של המדינה ובמלחמת אזרחים, ללא ממשל מרכזי אפקטיבי במשך שנים רבות.

על חלקים מהמדינה, כולל מוגדישו, השתלט ארגון הטרור האיסלאמיסטי "שבאב", שהצטרף כשלוחה אזורית של אל-קאעידה. שבאב ופעילי אל-קאעידה היו לגורם שהתסיס את האזור כולו, והוציא אל הפועל פיגועי תופת רבים בסומליה.

פיגועים אלה התרחבו גם למדינות השכנות. ב-1998 מחבלים פוצצו את השגרירויות האמריקאיות בניירובי שבקניה ובדאר א סאלם שבטנזניה ורצחו מאות בני אדם.

גם ישראל היתה על הכוונת וב-28 בנובמבר 2002 בוצעו שני פיגועים בעיר הנמל מומבסה שבקניה. שני טילי כתף שנורו לעבר מטוס ארקיע, שהמריא משדה התעופה המקומי בדרכו לישראל, החטיאו את המטרה. בכך ניצלו חייהם של כ-150 תיירים ישראליים ואנשי צוות. אבל מזלם של שלושה ישראלים אחרים לא שפר, כאשר מחבל מתאבד ומחבלים במכונית תופת פוצצו עצמם עצמם בכניסה למלון "פארדיז" בעיר. עוד 12 קנייתים נהרגו גם הם.

המוסד, בראשות מאיר דגן, ובשיתוף פעולה עם ה-CIA. והביון הקנייתי, שמשתף פעולה עם ישראל עשרות שנים, פתחו במצוד נגד המחבלים. לאחר כמה שנים ה-CIA בא חשבון עם רשת הטרור וחיסל את אנשיה.

כמעט מאז היווסדה ראתה ישראל בקרן אפריקה אזור בעל חשיבות אסטרטגית, וזאת בשל קרבתה למדינות ערביות: תימן וערב הסעודית לחופי הים האדום, סודאן ומצרים ביבשת אפריקה. העניין הישראלי באיזור התעורר גם בגלל מפרץ עדן ומיצרי באב אל מנדב – הנתיבים הימיים שהובילו לאילת.

על רקע זה הקים המוסד שלוחה באתיופיה, שנשלטה בידי הקיסר היילה סילאסי. תחנת המוסד באתיופיה שימשה מקפצה להחדרת סוכנים למדינות ערביות ויחידה 8200 של אמ"ן מיקמה שם תחנת האזנה. בתמורה מכרה ישראל נשק לאתיופיה וחיילי צה"ל אימנו את צבא הקיסר והקימו לו משמר פרטי.

לאחר שהמשטר המלוכני באתיופיה הופל ב-1974 בהפיכה צבאית, השליט החדש קולונל מניגסטו היילה מריאם כונן בארצו משטר דיקטטורי סוציאליסטי פרו-סובייטי, וניתק את הקשרים עם ישראל. זו היתה מכה קשה לאסטרטגיה הגיאו-פוליטית של ישראל, שתוקנה רק ב-1993, כאשר אריתריאה נפרדה לאחר מלחמה עקובה מדם מאתיופיה והכריזה על עצמאותה.

חייו של שליט אריתריאה, איסאס אפוורקי, ניצלו בזכות טיפול שקיבל בבית החולים שיבא. הוא גמל לישראל והרשה למוסד ולצה"ל שוב לנכוח באזור. לפי דיווחים, באחד האיים של אריתריאה הוקם מעגן לצוללות ישראליות. לפי אותם דיווחים, לוחמי מוסד יצאו לאריתריאה כדי לאתר אתרים שהיו מאפשרים למטוסי חיל האוויר לנחות במדינה, כתחנת מעבר למבצעים נגד איראן. תעשיות ביטחוניות וסוחרים פרטיים מכרו נשק לאריתריאה.

אבל ירח הדבש הישראלי-אריתראי לא ארך זמן רב. לאחר שהשליט מניגסטו הופל בהפיכה צבאית ונמלט לזימבבואה, ישראל שוב הפכה לבעלת ברית של אתיופיה על חשבון אריתריאה. באריתריאה כונן בינתיים אפוורקי משטר דיקטטורי (שגרם למאות אלפי מתושבי ארצו להימלט – עשרות אלפים הסתננו לישראל), הפנה עורף לישראל ולמערב, והפך לידיד של איראן, שהחלה להקים בה שלוחות.

ב-1991 נפרד חבל הארץ שהיה חלק מסומליה הבריטית, והכריז על עצמו כעל מדינה עצמאית בשם סומלילנד. שטחה של המדינה, שכאמור פרט לישראל אף לא מדינה אחת מכירה בה, הוא פי שישה מישראל ויש בה כחמישה מיליון תושבים.

סומלילנד נחשבת ל"רודנות לייט", שהקימה מערכת פוליטית ייחודית המשלבת יציבות יחסית ורכיבים דמוקרטיים כמו בחירות (למרות דחייתן בעבר) עם ממשל שבטי ומסורתי.

כבר ב-1995 פנה ראש ממשלת סומלילנד לראש הממשלה יצחק רבין וביקש ממנו לכונן קשרים גלויים ולהקים נציגויות בשתי המדינות. אבל ישראל לא נענתה להצעה, והסתפקה במגעים חשאיים, באמצעות "תבל", האגף לקשרי חוץ של המוסד.

לפי דיווחים שונים ישראל מכרה לסומלילנד גם מעט נשק. אבל נציגי המוסד חוזרו גם בידי סומליה. בעבר היו פגישות באו"ם בין מנהיגים ישראליים למנהיגי סומליה, ששוב ושוב ביקשו, באמצעות נציגי תבל, לספק להם נשק ולאמן כוחות צבא ומשטרה. אך הבקשות האלה לא נענו.

ההחלטה על הקמת קשרים גלויים עם סומלילנד היא תוצאה ישירה של המלחמה בעזה. ירי הטילים של המשטר החות'י בתימן, בגיבוי איראני, על ישראל, כמו גם הפגיעות בספינת שנשאו מטענים לאילת, העלו את חשיבותה של סומלילנד, ששוכנת בפתח הדרומי של מפרץ עדן ומיצרי באב אל מנדב.

כל מדינות ערב ובהם מצרים גינו את החלטת ישראל להכיר במדינת סומלילנד, פרט לאחת: איחוד האמירויות הערביות, שמעורבת במלחמה נגד החות'ים. לפי דיווחים, איחוד האמירות מקיימת קשרים עם סומלילנד, אף שאינה מכירה בה. בין השאר תצלומי לוויין חשפו כי היא בנתה מזח בנמל ברברה ושדה תעופה.

לאמירויות יש קשרים ביטחוניים טובים, ואולי מודיעיניים, עם ישראל. רק לאחרונה סיכמה חברת אלביט מערכות את העסקה הגדולה ביותר בתולדותיה, 2.3 מיליארד דולרים. עסקה של מכירת מערכות, ידע, ציוד וטכנולוגיות להתקנה במטוסי חיל האוויר והמטוסים האזרחיים של האמירויות.

לא יהיה זה מופרך להעריך כי אם הקשרים בכל זאת יתהדקו, וארצות-הברית תתמוך במהלך, עוד נגלה שספינות וצוללות של חיל הים פוקדות את נמלי סומלילנד, כדי לקצר טווח לתימן ולאיראן. במקרה כזה גם חיל האוויר יוכל ליהנות מקרבה לתימן, ויהיה לו נתיב אווירי נוסף לאיראן. המהלך גם יסייע בשיפור איסוף המודיעין על החות'ים ועל קשריהם עם איראן. אז האם ההוצאה מהארון של הקשרים החשאיים היתה נחוצה? נראה שאת המפתח לתשובה מחזיק טראמפ.