צה"ל משקר בתגובה לבקשת חופש מידע על שימוש צבאי בבעלי-חיים

עתירה שהוגשה מכוח החוק לחופש המידע שוב חשפה שצה"ל משקר. זה כמובן אינו סוד. גרסאות לא בדוקות, מוטות ושקריות, בעיקר בכל הקשור למלחמה בעזה ולמאבק נגד הטרור היהודי בגדה המערבית, אינן דבר חדש. אך נדמה שלאחרונה התגלה שתרבות השקר פורצת גבולות חדשים והגיעה גם לבתי המשפט.

הדוגמה הבולטת היא תצהיר השקר שהוגש לבג"ץ, באישור הפרקליטה הצבאית הראשית, האלופה יפעת תומר-ירושלמי, בקשר להדלפת סרטון ההתעללות של סוהרים, חיילי צה"ל, בעצירי חמאס בשדה תימן. אך ההרגל לשקר הגיע גם למחוזות אקזוטיים יותר.

בפברואר 2024 הגישה עמותת "הצלחה" בקשה מכוח חוק חופש המידע לקבל נתונים על בעלי החיים הנמצאים בשירות הצבא, באופן כללי ובייחוד במלחמת ה-7 באוקטובר. כיצד הצבא משתמש בהם וכמה מהם נפצעו או נהרגו.

למרות פניות חוזרות ונשנות ותזכורות, צה"ל לא השיב על הבקשה במשך עשרה חודשים. בכך עבר על החוק, המחייב מתן מענה בתוך תקופה מקסימלית של ארבעה חודשים. בעקבות זאת, בנובמבר 2024 הגישה "הצלחה" עתירה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, שבה נדרש צה"ל לכבד את החוק ולהשיב לבקשה.

שוב גרר צה"ל רגלים, ואף ננזף על ידי השופטת אביגיל כהן שקבעה כי "הדעת אינה סובלת" את האופן בו מתנהל הצבא. על רקע הנזיפה התעשת צה"ל ומסר תשובה שהייתה כהרגלו לא עניינית, חלקית, מתחמקת ולא מדויקת.

בתשובתו שיקר צה"ל וטען כי החיות שבהן הוא משתמש הן אך ורק כלבים. בנוסף, השמיט את רוב המידע שהתבקש ובו בין היתר נתונים על מותם של בעלי החיים, הנסיבות שבהן מתו ועל מוות יזום לאחר שנפצעו במהלך פעילותם.

"הצלחה" לא הסתפקה במענה שניתן והגישה השגה – שגם היא לא נענתה במשך חודשים. גם הפעם הוגשה עתירת אי מענה, וגם הפעם משך צה"ל את הזמן בבקשות ארכה, עד שערב הדיון שנקבע – שלח תשובה.

בתשובתו ניסה צה"ל לצמצם את מוטת השקר המקורי שלו, והודה כי בנוסף לכלבים שבשירותו, ערך המערך הווטרינרי שלו ניסויים בחזירים ועכברים. הוא אף הודה בפרט נוסף שלא נכלל במענה הראשון ושפורסם בכאן 11 – שימוש בראמים במחנות צה"ל לשם התמודדות עם צמחיה פראית וסכנת שריפות.

אבל גם אחרי שנתפסו בקלקלתם, המשיכו בצה"ל את ההתעלמות במצח נחושה מהפרסומים לפיהם הצבא השתמש ב-15 סוגי בעלי חיים, ובהם גם בעלי כנף ויונקים ימיים, שדבר קיומם לא נזכר במענה. לפחות בחלקם, נמשך השימוש גם כיום.

כבר בראשית שנות החמישים השתמשה יחידה 154 (כיום 504), היחידה להפעלת סוכנים של אמ"ן, ביונים כדי להעביר מסרים (אשגרים) לסוכניה בלבנון, סוריה וירדן. המסרים היו ממולכדים, ואם נפלו בידי גורם עוין, היה מופעל המלכוד.

מ-1948 ועד ל-1974 פעלה בצה"ל סיירת גמלים, שסופחה לאחר מלחמת ששת הימים לסיירת שקד של פיקוד דרום, והשתתפה במרדפים במסגרת המלחמה בטרור הפלסטיני בעזה. הסיירת פורקה ב-1974 אך הוקמה מחדש ב-1993 וצורפה ליחידת הגששים, כדי לרדוף אחר טרוריסטים ומבריחי סמים בגבול מצרים בסיני.

ב-2005 פרסם בטאון צה"ל "במחנה" כי לבסיס חיל אוויר הובאו 40 חתולים "שסורסו, עוקרו וחוסנו לפני הכנסתם לשטח הבסיס". לדברי הווטרינרית של חיל הרפואה, סרן אולין פנצר, "במצב כזה החתולים לא נלחמים על טריטוריה ועל נקבות וצפויים להישאר בריאים ולהתמקד במטרתם הייעודית – המלחמה במזיקים".

צה"ל השתמש גם בבהמות משא: פרדות, חמורים וסוסים – ואפילו הביא אנטילופות מלחכות עשב שיסייעו בחישוף שטחים בקרבת בסיסים צבאיים, כדי לצמצם את סכנת השריפות. לאחר מלחמת הלבנון השנייה הובאו מהספארי שבע אנטילופות אל תוך סבך צמחיה מעבר לגדר המערכת בלבנון. האנטילופות אכלו מהצמחייה ויצרו לעצמן שבילים, ובכך סייעו לצה"ל לחשוף מספר בונקרים של חיזבאללה, שהיו ממוקמים ממש צמוד לגדר.

מלבד ראמים שהובאו למספר בסיסים כדי שילחכו את העשב ויצמצמו את סכנת השריפות, השתמש הצבא גם בכבשי רעמה, זן תוקפני שמקורו בהרי האטלס במרוקו, כחלק ממערכי ההגנה על מחסני תחמושת.

שימוש מעניין במיוחד בבעל חיים היה בלאמות, שבית הגידול שלהן הוא בהרי האנדים בדרום אמריקה. הן הובאו לישראל בשנות התשעים של המאה הקודמת והשתתפו במבצעים בגבול הצפון ובמדינות אויב של יחידות מיוחדות של צה"ל ובהן "שלדג" של חיל האוויר.

"הלאמות הן חיות חזקות, שקטות המסוגלות להתנייד בתנאים קשים, הכוללים שטח הררי או מושלג. הן מסתגלות לרעשים חזקים ולא נבהלות מפיצוצים או משימוש בכלי נשק, ולכן מתאימות לליווי לוחמים ביחידות שונות". הסביר בעבר רב סרן עופר כהן, קצין בשלדג שהיה מעורב בהפעלת הלאמות, לאתר "ישראל דיפנס".

"היתרונות של הלאמה עצומים. יש לה כושר נשיאת מטענים מעולה, בזכות העובדה שכל גופה מכוסה צמר היא יכולה להסתיר לוחמים של צה"ל מפני אמצעי תצפית של האויב המבוססים על איתור מקור חום – אמצעים תרמיים. הן מאפשרות להתגנב אל שטח ממקומות שאף אחד אינו מצפה להם. במארבים, הלאמות יכולות לשכב עם החיילים אפילו יומיים-שלושה בלי לזוז. הן מספקות לחיילים הגנה 'תרמית'".

הלאמות גם גויסו גם לסייע בלחימה במלחמת לבנון השנייה ב-2006, ונשאו כל אחת על גבן, באפוד מותאם, נשק וציוד לוגיסטי במשקל של כמה עשרות קילוגרמים.

עוד פורסם כי מערך הווטרינריה בצה"ל ובמערכת הביטחון ביצע בשנים 2017–2020 ניסויים בקרוב לאלף בעלי חיים שונים, לטובת הכשרות רפואיות ופיתוחי אמצעי לחימה. בין בעלי החיים נמצאים כלבים, עזים, כבשים, חזירים, עכברים, חולדות, שרקנים ופסמונים (סוג של מכרסם).

אבל גם בקשר לבעל החיים שצה"ל גאה בו במיוחד – כלבים – ועושה בו שימוש ליחסי ציבור, חשפה עתירת "הצלחה" את צביעותו.

אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה של הצבא פרסם באתר שלו ב-2018 כי בצה"ל פועלות שתי יחידות שמשלבות בפעילותן כלבים – עוקץ ויחידת הכלבנות של חיל האוויר. "יחידות אלו נעזרות בחדותם, זריזותם וחושיהם המפותחים של הכלבים כדי לאתר מטעני חבלה, להגן על בסיסים מחדירות מחבלים ולרדוף אחר חשודים" נכתב באתר.

"המטרה העיקרית שלנו היא לדאוג לרווחתם של הכלבים", הצהיר הווטרינר הראשי בצה"ל, רס"ן ד"ר לביא חיים. "לא מדובר בנשק או אמל"ח, אלא בחיים של ממש שצריך לשמור ולטפח כמו שמטפלים באחרון הלוחמים. אנו מלווים אותם מרגע ההמלטה, דרך ההכשרה ביחידות ועד לסיום תפקידם".

באמת דוקטור, "לא מדובר באמל"ח"? אם כך, מדוע בתשובת צה"ל לעתירה הוא מגדיר את הכלבים "אמצעי לחימה"? כדי להוסיף חטא על פשע: השימוש בהגדרה הזו נועד לחמוק מהדרישה לקבל נתונים על מספר הכלבים שנהרגו או נפצעו.

בכך לא מסתכמים מאמצי ההסתרה של הצבא. לפי דיווחים שונים, לשירות פעיל בצה"ל הוכנסו עוד בעלי חיים, מעבר לאלה שמוזכרים בתשובת צה"ל לעתירה.

ב-2015 התפרסמו ידיעות בעזה, לפיהן חמאס לכד דולפין שהיה מצויד במתקני ריגול ומצלמות מעקב. לפי הדיווחים, משימתו היתה לעקוב אחר אימוני יחידת הצוללנים, הזרוע הימית של חמאס, שנחשפה במבצע "צוק איתן". בינואר 2022 טענה הזרוע הצבאית של חמאס כי לכדה דולפין חגור ברתמות שעליהן ציוד צבאי. היעד, לדבריה, היה שוב – היחידה הימית של חמאס.

ארה"ב, רוסיה, בריטניה, צרפת, סין, אוקראינה ומדינות נוספות יזמו במרוצת השנים תוכניות לשימוש בדולפינים, כלבי ים, אריות ים ולוויתנים. מדובר בבעלי חיים אינטליגנטים שניתנים לאילוף, וחלקם יכולים לשחות למרחקים ארוכים.

השימוש בהם נועד בעיקר למשימות הצלה, חיפוש, מודיעין והגנה. היו גם מקרים שהם הצילו צוללנים, נחגרו ברתמות עם מצלמות וחיישנים לצורך הגנה על נמלים, איתור מוקשים, איתור פצצות או טילים חמושים שנפלו למעמקים כתוצאה מטעויות ותקלות, או פטרלו לצורך התרעה מפני צוללי האויב.

ההקפדה על חשאיות השימוש בבעלי חיים בכלל וביונקים ימיים בפרט, נובעת לא רק מהצורך הצבאי לשמור על סודות אלא גם מהחשש מפני תגובת הארגונים לשמירה על זכויות בעלי החיים. מעבר להתעללות שבאחזקת היונקים הימיים, ארגונים אלה טוענים גם נגד עצם השימוש בהם למשימות התקפיות ולנשיאת חומרי חבלה שעלולים להביא למותם. מקרים כאלה – אם קרו – היו נדירים.

אלוף (במיל') אברהם בן-שושן, מפקד חיל הים לשעבר (1989-1985) שנחשף לנושא היונקים הימיים, הציג בפניי בזמנו עמדה הפוכה. הוא טען כי האינטרס של מי שרכשו ניסיון וידע באימון יונקים ימיים הוא דווקא לפרסם זאת, כדי להרתיע את האויב.

דולפין בשירות צבא ארה"ב, 2005 (צילום: פייר ג. ג'ורג', הצי האמריקאי, נחלת הכלל)

בישראל, שתמיד חתרה להיות בחזית הפיתוחים המדעיים למטרות צבאיות – אין שום התייחסות רשמית לנושא השימוש ביונקים ימיים. אך במרוצת השנים נפוצו פירורי מידע ושמועות.

ב-2011 פורסם ב"ידיעות אחרונות" על אזרחית אמריקאית בשם ג'ני מיי, שנמצאה ללא רוח חיים על החוף בתל-אביב. המשטרה קבעה כי היא התאבדה. לפי הדיווח "בארנקה נמצאו מספרי הטלפון של צמרת המוסד […] התברר כי מומחיותה היתה אילוף דולפינים לצרכים צבאיים", נכתב בעיתון.

עמי הולנדר, עורך דין ובעבר קצין בשייטת 13, כתב את התזה שלו בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב על הדילמות המוסריות והמשפטיות סביב השימוש ביונקים ימיים למטרות צבאיות. "הייחודיות של היונקים הימיים, למול כלבים שעדיין משמשים את הצבא במשימות שונות, היא בעובדה שמדובר בחיות בר, שמרחב המחיה שלהן אינו בתחום המרחב של בני אדם".

בהמשך קובע הולנדר כי "בחקיקה, ברגולציה ובפרקטיקה בישראל, לא קיימת התייחסות קונקרטית לאיסור ולהגבלות על שימוש בבעלי חיים לצרכי צבא, לא ביחס ליונקים ימיים ולא ביחס לבעלי חיים אחרים". אך העדר רגולציה אינו מעניק רישיון לצה"ל לשקר.

גם תגובת דובר צה"ל מבטאת את מה שהיה לאומנותו – התחמקות ואי אמירת אמת. "לאחר עתירת העמותה", מסר דובר צה"ל בתגובה, "השופטת קבעה כי עתירת העותר מוצתה לאור המענה שנמסר על ידי דובר צה"ל בנושא. המענה שהוחזר לעתירה איננו שקרי. נציין כי לאור נכונות דובר צה"ל למסור עוד פרטים נקבע כי הדבר ייעשה ונמצא בטיפול. למעט עניין זה, העתירה מוצתה ונקבע על ידי השופטת כי יש למחוק אותה".

זו כמובן תגובה שאינה תואמת את מהלך האירועים והדיון. השופטת אכן החליטה כי הדיון במתכונתו הנוכחית מוצה מעת שנמסר מענה, אך צה"ל גם התחייב להשלים פרטים נוספים בעניין הכלבים, ול"הצלחה" עדיין עומדת הזכות והאפשרות לעתור נגד המענה עצמו והפרטים שהכיל ושנעדרו ממנו. הצבא יודע היטב שהמענה שנמסר אינו שלם, השאלה היא מתי יוכלו אזרחי ישראל לדעת מה נשמט ממנו.

אלעד מן, היועץ המשפטי של "הצלחה" ושל "העין השביעית", הדגיש כי "על סמך היכרותי עם תצהירים שצה"ל מגיש מעת לעת בעתירות מנהליות, לא אתפלא אם יתברר כי הם שקריים גם במקרים אחרים. לו רק היה מתאפשר לחקור על הדוכן את מי שהגישו אותם, היינו מגלים יותר".