כך יכולים חברי הכנסת לבלום את עושק העו"ש של הבנקים

בשלוש השנים האחרונות הבנקים בישראל הרוויחו כ-80 מיליארד שקל. רק כדי לסבר את האוזן, זה סכום ששקול לכעשרה אחוזים מתקציב המדינה. גם במונחים בינלאומיים מדובר ברווחיות חריגה. על פי נתוני בנק ישראל, הרווחיות של הבנקים בישראל (המשתקפת במונחים של תשואה על ההון) גבוהה מאוד גם ביחס לדירוג ה-OECD.

אחד המקורות לרווחיות המוגזמת של הבנקים הוא כספי הציבור ששוכבים בעו"ש בריבית אפסית. הכספים האלה מאפשרים לבנקים להרוויח יותר מעשרה מיליארד שקל בשנה ללא השקעה של משאבים וללא סיכון. השיטה עובדת כך: כמו שלכולנו יש חשבון בנק, גם לבנקים בישראל יש חשבון בנק והוא נמצא בבנק ישראל. לבנקים יש זכות להפקיד כספים בחשבון הבנק שלהם ולקבל ריבית על הכסף הזה. איזו ריבית? ריבית שקרובה מאוד לריבית בנק ישראל, ויכולה להגיע ל-4.5%. כלומר, הבנקים לוקחים את הכסף שאנחנו מחזיקים בחשבון העו"ש – עליו הם משלמים ריבית אפסית, אם בכלל – ובלחיצת כפתור של פקיד בבנק מקבלים עליו רווח ודאי ללא כל השקעה. במילים אחרות, בנק ישראל מדפיס מדי שנה יותר מעשרה מיליארד שקל ומזריק אותם ישירות לשורת הרווח הנקי של הבנקים.

נשאלת השאלה, מה הבעיה עם זה? לכאורה, אפשר לטעון, שהרווח לא בא על חשבון הציבור, כי בנק ישראל לא קשור לתקציב המדינה, ושיהיה להם לבריאות. אלא שהפער הקיצוני בין הרווח של הבנקים לבין התגמול האפסי שהלקוחות מקבלים על הכסף שלהם, מצביע על מחלה מוכרת, שבהחלט נמצאת באחריות המדינה: היעדר התחרות בשוק הבנקאות. בשוק תחרותי, הבנקים היו אמורים להציע לציבור ריבית על העו"ש כדי למשוך יותר לקוחות, והבנק שמציע את הריבית הגבוהה יותר יזכה ביותר כסף אותו הוא יכול להפקיד בבנק ישראל וכך למעשה תוסדר חלוקת הריבית בין הבנק ללקוחות. אבל בשוק לא תחרותי, הבנקים לא צריכים להתאמץ, כי גם ככה הכסף נמצא אצלם ולא זז בין הבנקים. 

בעיית חוק התחרות במערכת הבנקאית מלווה אותנו שנים רבות. לאורך השנים נעשו מספר ניסיונות, חלקם מוצלחים יותר חלקם פחות, כדי לנסות להגביר את התחרות. הרווחיות החריגה של הבנקים בשלוש השנים האחרונות העלתה שוב את הבעיה על סדר היום, כאשר מה שסימל את חוסר התחרות הוא "עושק העו"ש" – אותם רווחים קלים שהבנקים מייצרים.

הרעש הציבורי הניע את כל הגורמים לעסוק בבעיה במטרה לייצר פתרון – חברי כנסת, בנק ישראל, רשות התחרות, משרד האוצר.

בנק ישראל, שמפקח על הבנקים באמצעות גוף "הפיקוח על הבנקים", נקט באמצעים רכים שלא סיפקו פתרון לטווח ארוך ואף עשו נזק בטווח הקצר. בנק ישראל לא עשה שימוש בכלים העומדים לרשותו ולא טיפל בבעיית "עושק העו"ש" באמצעות הוראות או הסדרה, אלא באמצעות בקשות והנחיות. נגיד בנק ישראל הנחה את הבנקים להציג תוכניות לשיפור המצב לטובת משקי הבית וגם ביקש מהם ליידע את הלקוחות שכספם שוכב בעו"ש ללא ריבית. בפועל, אף אחד לא באמת יודע אם הבנקים באמת הציגו תוכנית כזאת ומה כתוב בה. גם פעולת עדכון הלקוחות נעשתה במרבית הבנקים לתקופה קצרה. ההשפעה השולית של ההנחיות והבקשות מצד בנק ישראל ניכרת גם במציאות. רק 9% מכספי עו"ש נושאים ריבית, כאשר הריבית הממוצעת בכלל המערכת עומדת על 0.1%.

הסוכריה החמוצה של הבנקים

בתחילת השנה הנוכחית, לפני פרסום הדוחות הכספיים של הבנקים שחשפו את המשך הרווחיות החריגה, בנק ישראל יזם מתווה וולונטרי במסגרתו הבנקים יעניקו ללקוחותיהם הקלות כספיות בהיקף של שלושה מיליארד שקלים במשך שנתיים. את המתווה הזה אפשר להמשיל לסוכריה קטנה שדוחפים לפיו של ילד שחטף מכות, כדי שלא יבכה. ראשית, הקלות של שלושה מיליארד שקל הן לעג לרש מול רווחים של 80 מיליארד. שנית, הצרכנים בישראל זכאים ליהנות ממערכת תחרותית שמספקת להם את המוצר או השירות הטוב ביותר במחיר הזול ביותר ולא לקבל פיצויים על ההפסדים. זה אבסורד, לשמוע מהפרזנטורים בפרסומות איך הבנקים עושים לנו טובה כשהם מחזירים קצת מהכסף שבעצם שייך לנו.

מי שכן התחילה בתהליך של נקיטת צעדים משמעותיים לפתרון הבעיה, זאת רשות התחרות. התחילה, אך לא סיימה. במרץ 2024, הכריזה הממונה על התחרות, עו"ד מיכל כהן, כי בכוונתה להגדיר את הבנקים כקבוצת ריכוז בענף סל השירותים הבנקאיים ללקוחות קמעונאיים ולתת להם הוראות בתחום הפיקדונות, בכפוף לשימוע. הרשות גם פירטה את כל ההוראות שהיא צפויה לתת לבנקים, לאחר ההכרזה על קבוצת ריכוז, בתחום הפיקדונות. אלא שעברו כבר שנה ושלושה חודשים מאז, וקולה של רשות התחרות לא נשמע.

הח"כים מתעוררים

באופן מפתיע, מי שכן מצליח לספק פתרונות לבעיית עושק העו"ש הם חברי הכנסת, והם עושים זאת באמצעות הצעות חוק פרטיות. ח"כ ארז מלול מש"ס הגיש הצעת חוק שמחייבת את הבנקים ליידע כל לקוח שיש לו יותר מ- 15 אלף שקל בעו"ש שהוא יכול להשיג תשואה גבוהה יותר עבור הכסף וכן להפנות אותו לאלטרנטיבות עדיפות כגון פיקדונות וקרנות כספיות. הצעת החוק הזאת אושרה לאחרונה ותיכנס לתוקף בתחילת השנה הבאה. ח"כ אביחי בוארון (ליכוד) הגיש הצעת חוק שתחייב את הבנקים לקבל פיקדונות בנקאיים גם מלקוחות שאין להם חשבון עו"ש באותו הבנק. הצעת החוק הזאת מכריחה את הבנקים להתחרות אחד בשני ומאפשרת ללקוחות להחליט דרך איזה בנק הם רוצים להפקיד את הכסף שלהם בפיקדון, ללא צורך בפתיחת חשבון. גם הצעת החוק הזאת אושרה וצפויה להיכנס לתוקף בתחילת השנה הבאה.

שתי הצעות החוק האלה צפויות לתרום לתחרות בתחום הפיקדונות מפני שהן משיגות שתי מטרות: יידוע הציבור והגברת המודעות לנושא והגדלת כוח המיקוח של הלקוח מול הבנק.

ברקע, יש עוד הצעת חוק אותה הגיש ח"כ ינון אזולאי מש"ס, שמעניקה לבנק ישראל את הסמכות לחייב את הבנקים לשלם ריבית על כספי העו"ש וגם לקבוע את הריבית. הצעת החוק הזאת בעצם מעניקה לבנק ישראל סמכות שהוא לא מעוניין בה. אפשר להניח שאחת הסיבות היא שאם הנושא יהיה מצוי תחת סמכותו גם הזעם יופנה כלפיו, כמי שיכול לפתור את הבעיה בהחלטה אחת – לחייב את הבנקים לשלם לריבית. אלא שגם מהותית ההצעה בעייתית: חיוב הבנקים לשלם ריבית וקביעת הריבית הן למעשה פיקוח מחירים – צעד שלרוב לא פותר את הבעיה ויכול אף ליצור בעיות נוספות מכמה סיבות. ראשית, הוועדה המוניטרית בבנק ישראל כבר קובעת ריבית אחת, והיא ריבית בנק ישראל. הריבית הזאת, אמורה להשפיע על כל הגורמים המאקרו כלכליים (השקעות, חסכונות, צריכה פרטית) ולא הגיוני שהפיקוח על הבנקים (שגם פועל תחת בנק ישראל) יקבע ריבית נוספת שעלולה להיות לא מתואמת עם ריבית בנק ישראל. שנית, קביעת ריבית גבוהה מידי עלולה לפגוע במוטיבציה של משק להעביר את כספם לאפיקים עם סיכוי להשיג תשואה גבוהה יותר, ולהיפך. שלישית, כמו שהבנקים מפעילים לובי לעיצוב החקיקה והרגולציה כך שתתאים לאינטרסים שלהם, כך הם יכולים להשפיע גם על בנק ישראל שיקבע ריבית שתהיה יותר נוחה להם.  

משה קאשי הוא מנהל המחלקה הפיננסית ולוביסט ציבורי ב"לובי 99".