המשפט הקצר הזה שנאמר בכנסת חשף אמת שצריכה להדאיג את כולנו

שבוע בלבד חלף מאז שפרופ' סטיליאן גלברג נכנס לתפקידו החדש כסמנכ"ל תכנון, מדיניות ואסטרטגיה במשרד להגנת הסביבה, ועד שנאלץ להגן על מדיניות השרה, עידית סילמן, מול חברי הכנסת מכל הקשת הפוליטית.

סילמן והמנכ"ל החדש והשלישי שלה (או הרביעי אם סופרים את החילופים בתחילת הקדנציה), רמי רוזן, לא מצאו לנכון להשתתף בדיון החשוב בוועדת הפנים והגנת הסביבה, שעסק בביטול התמיכות בארגוני חברה אזרחית, והעדיפו לשלוח את גלברג. זו טקטיקה מוכרת – כשברור שמשרד כלשהו סרח, כשל, כפר בתפקידו, פרנסיו, מובילי המדיניות, שולחים לדיון בנושא את האחרון בשרשרת, זה שכשיטען שהוא לא יודע או לא מכיר, כולם יסתכלו עליו בסלחנות, כי הרי הוא חדש בתפקיד. ובעידן הזה הרי, איש לא ממהר לקחת אחריות ולהתייצב מאחורי מדיניות כושלת. גלברג, הנציג התורן, איש משרד ותיק, אולם חדש בתפקידו הנוכחי, הסביר שבמשרד החליטו להסיט את תקציב התמיכות בארגונים, 11 מיליון שקל מקרן הניקיון, לטובת פרויקטים בגבולות המדינה. אלא שלמשרד ולעומדת בראשו סילמן, אין את המנדט הזה, מנהלית, יתכן שגם חוקית. 

בחודשים האחרונים התחוללה דרמה מאחורי הקלעים, כשארגוני חברה אזרחית, בעיקר ארגוני סביבה, חיכו, כמו כמעט בכל שנה מאז 2019, לקול קורא מהמשרד שיאפשר להם לבקש תמיכות בפעילות החשובה שלהם. בשנה שעברה סילמן הובילה הגבלות שונות ושינתה את נוהל התמיכות, בצל המלחמה, ובנוסף עיכבה אותו בחודשים ארוכים. השנה, במשרד להגנת הסביבה החליטו לבטל לחלוטין את התמיכות בטוענה כלכלית, שקל היה להפריך אותה. 

ח"כ יוראי להב הרצנו (יש עתיד) היה הראשון לזהות. מתוך ספסלי האופוזיציה הוא הוביל את הדיון, גייס חתימות וחשף את שהתרחש, תוך הפגנת להטוטנות פוליטית מרשימה: השיג פרוטוקול חסר של קרן הניקיון שבו הכריעו הנוכחים על הקצאה של 11 מיליון שקל לתמיכות בארגוני הסביבה, מחציתם ייתרות מהשנה שעברה, והיתר הקצאה חדשה; הביא לדיון שני נציגים מקרן הניקיון, בעלי תפיסות שונות מאוד, עידו מור ממשרד האוצר, ועמיעד לפידות מארגון אדם טבע ודין שמתפקד כנציג ציבור בהנהלת הקרן – שיעידו שכך הוחלט. לשיטתם, לא הוגשה בקשה אחרת לשימוש בכסף ההחלטה להקצות את הכסף לארגוני הסביבה חלוטה; בסיום המהלך שלו, להב הרצנו הצליח גם להוכיח שנציג המשרד להגנת הסביבה בהנהלת הקרן הצביע בעד ההקצאה. כדי להשלים את התמונה, בקהל המשתתפים בדיון, ישבו נציגים מעמותות סביבה מגוונות, בהן עמותות מהמיליה של סילמן בעצמה. זה היה מט מרשים, תפור היטב. 

מול להב הרצנו המגרש היה ריק. סילמן ומנכ"לה נעדרו. יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה, ח"כ יעקב אשר, לוהק לתפקיד העלמה במצוקה, תוך שהוא כובל שהשניים, סילמן ורוזן, לא טרחו לבוא "אף אחד מהם לא הופיע לדיון פה, כאילו, כי שוב, אני פשוט לא מצליח להבין", אמר. בהמשך הדגיש כמה פעמים שלא הוא יזם את הדיון. "הייתי שמח למנוע את כל הדיון הזה, באמת, הוא דיון שהוא נכפה עליי", טען אבל הדגיש  שאין היגיון בהקפאת התמיכות. "הייתי שמח לו גלברג היה יוצא רגע ומדבר בטלפון עם מי שצריך לדבר, ובא ואומר חברים, הנושא הזה יסתדר, תוך תקופה קצרה, כמו שהיה פעם שעברה", שירבב את דעתו, ולא פעם אחת. בסיום דבריו שוב הוסיף כי צר לו שנאלץ להוביל את הדיון הזה. "אני ממש לא רוצה לעשות ישיבת מעקב נוספת בעניין הזה", פיזר אמירות רחוב שהן בבחינת "תחזיקו אותי", ואף רמז שחוקיות המהלך של סילמן מוטלת בספק: "מבלי להיכנס רק לעניין החוקי, יש פה גם עניין מנהלי ויושרה מינהלית".

ליעקב אשר לא נעים

בכמעט שלוש השנים האחרונות, ח"כ אשר למד את רזי הוועדה שאליה נקלע. הוא מציג את עצמו לא אחת כאיש של פשרות, ומנסה לשמור על יחסים טובים עם כולם – עם להב הרצנו מצד אחד, ועם מור מהאוצר מהצד השני. מסביבו, יושבים בדרך כלל שחקנים חוזרים בדיונים הקשורים לסביבה, עימם כבר פיתח לאורך הישיבות הרבות על חוק האקלים וחוק הרישוי המשולב, מערכת יחסים. 

זו לא הפעם הראשונה שסילמן נעדרת מישיבה בוועדה של אשר שהוזמנה אליה. למרות הביקורת הסמויה והגלויה שהעביר עליה, הוא שיתף, כמו בכתב הגנה משפטי, שעבד באופן אקטיבי כדי למנוע את הדיון – "אני אומר את האמת, אני פניתי אל השרה לפני כמה שבועות, אמרתי – תחסכי לי את הדיון הזה", אמר. במהלך הדיון אשר למד שההחלטה של קרן הניקיון חלוטה, שהכסף לארגוני הסביבה צבוע, ושאם במשרד להגנת הסביבה מבקשים לנתב אותו לאפיק אחר – לשיקום הצפון למשל, הם צריכים ליזום דיון נוסף בקרן הניקיון, אלא שאפילו בקשה לדיון כזה לא התרחשה מעולם. "היא דיברה איתי על קיצוצים והכל, אבל כשאני עכשיו שומע את הדברים, שני תקציבים נפרדים (לשיקום הצפון ולעמותות י"ג), הם אומנם משרתים את אותו רעיון, אבל הם לא קשורים בעליל", הודה.

הדיון עסק אמנם בתקציב התמיכות, אבל מתחת לתרגילי הגמישות של אשר, אפשר היה להבחין בזרמים דקים שמלמדים על המוטיבציה הפנימית שלו ועל התפקיד הפרלמנטרי כמו שהוא תופס אותו. בתחילת הדיון אשר הביע את חוסר הנוחות שלו מהמעמד שמבקר את המשרד להגנת הסביבה. ח"כ מטי צרפתי העירה בשקט, כמו מתוך שיעורי אזרחות – "זה בדיוק התפקיד שלנו כוועדה המפקחת על עבודת המשרד". אלא שאשר המשיך. לאורך כל הדיון ניכר היה שהוא חושש מהתנגחות פומבית עם סילמן, שותפתו לקואליציה, וכנראה בשל כך, לביקורת שלו, העניינית והחשובה, התלווה כל העת טון מרוכך ופייסני כמעט, עד שבסוף הדיון הוא שרבב, אולי במענה לצרפתי, אולי מהמיית ליבו – כי "הוועדה היא באה לשרת את המשרד". 

הדיון התנהל באופן מיטבי, והסתיים עם אמירה ברורה של אשר על מנהל תקין. אבל הוא גם חשף אמת מדאיגה לא פחות באשר לאופן שבו הוא תופס את תפקידיו הפרלמנטריים. אשר, פוליטיקאי ותיק, יודע היטב, כמו כל תלמיד כיתה י"א, שתפקיד הכנסת לפקח על עבודת הממשלה. כל נימה אחרת היא בבחינת מעילה בתפקיד הציבורי שלו, או לכל הפחות רידוד עבודת הכנסת לגיהנום הנייטרליות. וזה, אמור להטריד את כולנו, גם אם תקציבי העמותות יעברו בסופו של דבר.