ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
אם הכל יתקדם כמתוכנן, בעוד כחמש שנים מאגרים תת קרקעיים בעכו ישקו את הצמחייה העירונית, תושבים יוכלו לקבל הנחות משימוש מושכל במי גשם, ובעירייה יחסכו מדי שנה כחמישה מיליון שקלים מהקופה הציבורית. התוכניות, שנמצאות עדיין בשלבים מוקדמים של פיתוח, נולדו בכלל מקול קורא של המשרד להגנת הסביבה להפקת סקר טבע עירוני, שאדריכלית העיר החדשה ראתה בו פוטנציאל לשיפור.
דנה לוין ברקאי נכנסה לתפקיד בתקופת הקורונה, אחרי שנים במגזר הפרטי. היא למדה אדריכלות בטכניון, תואר שני במנהל עסקים במרכז הבינתחומי בהרצליה, ניהלה פרויקטים בחברות גדולות, אולם זה היה התפקיד הראשון שלה במגזר הציבורי.
בימיה הראשונים בעיר ברקאי שמה לב למסמך שהשאיר קודמה בתפקיד: אותו קול קורא להפקת סקר טבע עירוני בגובה של 79 אלף שקלים. אלא שהעירייה זכתה בו שלוש שנים קודם, איש לא התניע את הפרויקט מאז, הכסף לא מומש והזמן חלף. לוין ברקאי סברה שזו נקודה טובה להתחיל ממנה. ברשות הטילו ספק במהלך הזה, ואיש לא התעניין בעוד חוברת שבסופו של דבר תגיע לארכיון העירייה.
לוין ברקאי התעקשה. בעיריה נתנו לה אור ירוק, ונדהמו מהתוצאות: מסד נתונים של כל מרכיבי הטבע העירוני בעיר, מיפוי איכויות אקולוגיות וביולוגיות הקיימות בתחום העיר שמהווים תשתית של מידע חיוני לתכנון. "הגילויים היו מדהימים, למדנו על צמחייה נדירה, מיני ציפורים שמגיעות לעיר וממצאים מרשימים שעד אותו הזמן היו חלק מהחצר האחורית של עכו", סיפרה לוין ברקאי בשיחה עם "שקוף". לדבריה, זו היתה נקודת מפנה. גורם מחולל שהתניע תהליכים רבים בעירייה, בתפיסה שלה ובתפיסה של המערכת כולה. "זו גם היתה תחילת הדרך שהובילה אותי לעולמות הסביבה והקיימות".
בעירייה אין יחידה סביבתית או מנהל תחום קיימות ולכן הפרויקטים התנקזו לאגף של לוין ברקאי. "מיפוי מפגעים, מדריך לניהול טבע, הצללה, מאיץ של משרד האנרגיה ועוד קולות קוראים, המון כסף שאנחנו מממשים", היא מסבירה. לוין ברקאי מחשבת את הסכומים שהשיגו לאורך השנים לטובת פרויקטים ומונה כ-14 מיליון שקל, שהחלו באותו סקר טבע עירוני. בגיבוי מהנדסת העיר רות רוטנשטריך ובתמיכה של הנהלה והנהגת עכו, בעיר החל תהליך פיתוח של פרויקטים הקשורים לסביבה ולאזורי טבע ובין לבין לוין ברקאי הובילה סיורים בעיר עם צוותי חינוך וקהילה. "הגיעו תושבים שנולדו בעכו ולא הכירו את עצם קיומו של נחל נעמן, לא היו שם מעולם", סיפרה. "כל האזורים האלה לא היו נגישים לתושבים והתפיסה היתה של מקום מוזנח ומלוכלך. סקר הטבע חולל המון שינויים".
בנקודה זו נפרצה הדרך, וכך גם זכו בהמשך בקול קורא של המשרד להגנת הסביבה להכנת תוכנית היערכות למשבר האקלים. התוכנית נבנית בעזרת אשכול גליל מערבי ובליווי מרכז השל לקיימות, בשיתוף חמש רשויות: נהריה, ג'דיידה מכר, בית שאן, מועצה אזורית מטה אשר ועכו. "מתוך מחשבה שלמשבר האקלים אין קו כחול של רשות, ראינו יתרון באיגום המשאבים", היא מוסיפה.
בעירייה החליטו לשים את הפוקוס על שלושה אפיקים: עליית מפלס גובה פני הים, ניהול מי נגר והשפעת משבר האקלים על אוכלוסיות פגיעות. זה האחרון נמצא בעבודה משותפת עם מנהל רווחה וקשרי קהילה. "והיום יש פילוט ראשוני של בניין משותף שיתקין לוחות סולאריים", היא מספרת. מעבר לשימוש באנרגיות שאינן מזהמות, אנרגיה סולארית תקטין את הוצאות החשמל ותאפשר להם שימוש חופשי בחימום וקירור בעונות המתאימות.
מי נגר, כלומר מי גשמים, הוא נושא משמעותי בהיערכות למשבר האקלים בעיקר בהיבט של הצפות ושטפונות. בישראל כמעט אין רשויות שמתייחסות למי הנגר כאל משאב, לא מעט בשל בעיות רגולטוריות כמו שימוש חוזר במים, וגם מסיבות טכניות, כמו מיעוט ימי גשם בשנה, ותיעדוף נושאים אחרים.
כיצד כרגע מטופלים מי הנגר בעיר?
"כל מי הנגר בעכו מוזרמים ישירות לים, המהנדסים מאוד מאוד גאים בזה, המים מנותבים באמצעות מערכת הניקוז ישירות לים, דרך צינורות ניקוז מאוד בולטים ולמעשה אין לי בעיות של שטפונות משמעותיים". אלא שהזרמת מי הנגר לים מובילה לשתי בעיות מרכזיות: זיהום הים בלכלוך שמי הגשם גוררים איתם מהכבישים והמרזבים, ומנגד, בזבוז מים מתוקים שיכולים להיות שימושיים.
"מצאנו שבשנה העיר קולטת כ-5.4 מיליון קוב מים שיוצרים מפגע בים, אוספים שמנים ורעלים מהרחובות, ולפעמים מערכות ביוב פיראטיות מתחברות אליהן ונשפכות לים, כשבמקביל, מדי שנה אנחנו מוציאים כחמישה מיליון שקלים על השקייה של שטחים פתוחים עם מי שתייה שהם 5.2 קוב".
ומי הגשם הולכים לאיבוד?
"אנחנו רק נפטרים מהמים ולא מנצלים אותם בשום צורה. אבל זה לא הכל, בקרוב יתחיל לפעול מרכז התפלה לא רחוק מאיתנו, וכל מי השתייה שמגיעים לים יומלחו ויכנסו להתפלה. אנחנו מנסים למצוא דרך לפתור את האבסורד". בעירייה כינסו אז את מיטב המוחות, ערכו ימי עיון, נפגשו עם גורמים במשרדי הממשלה השונים והצליחו לייצר תוכניות משמעותיות.
אילו רעיונות עלו לקו הגמר?
"אנחנו רק נפטרים מהמים ולא מנצלים אותם בשום צורה. בקרוב יתחיל לפעול מרכז התפלה לא רחוק מאיתנו, וכל מי השתייה שמגיעים לים יומלחו ויכנסו להתפלה. אנחנו מנסים למצוא דרך לפתור את האבסורד". בעירייה כינסו אז את מיטב המוחות, ערכו ימי עיון, נפגשו עם גורמים במשרדי הממשלה השונים והצליחו לייצר תוכניות משמעותיות.
"למשל, מערכות אגירה של מים באזורים של שטחים ציבוריים, שמהם יהיה אפשר לשאוב את המים ולהשקות. אפשרות נוספת היא הסטה של המים למקומות שיכולים לחלחל בחזרה למי התהום או לנתיבים שבהם המים ישקו את העצים והערוגות".
איך בעצם ייראו המאגרים?
"זו תהיה מערכת שמסננת את המים, הם מחלחלים לשכבה נוספת ושם נאגרים ועוברים תהליך נוסף ומערכת שאיבה תוביל את המים לתוך צנרת השקיה. בנוסף, תפעל מערכת ניטור שבודקת את טיב המים".
ומה הרווח?
"אנחנו בודקים מול חברת מקורות אם נוכל להרוויח מזה כלכלית, כמה מים חזרו למי התהום למשל, ולקבל על זה החזר. הדבר הזה קיים, יש עוד תהליכים שצריך לעשות, אבל זה קיים גם ברמה הבינלאומית".
בינתיים, בעירייה עוד נמצאים בשלבים מוקדמים של בדיקות, והתמודדות עם הרגולציה. כך למשל, ברגע שהמים נוגעים בקרקע, הם שייכים לחברת מקורות, כך שהפעולות צריכות להיבנות בשותפות, או למצוא פתרונות אחרים. "חשבנו למשל לתפוס את המים עוד בשלב המרזבים, לפני שהם מגיעים לקרקע", היא מספרת. "אופציה נוספת במסגרת תקנה שקיימת היום עבור מקורות, היא לקבל שיפוי עבור כל קוב שמחדירים. הרעיון הוא בעצם להרחיב את התקנה גם לרשויות וכך לתמרץ רשויות מקומיות להחדיר את מי הנגר חזרה למי התהום. על כל קוב תקבל הרשות שיפוי של כשלושה שקלים".
רעיון נוסף שנמצא בשלבים ראשונים של בדיקה, קשור בכלל לתושבים עצמם. "אנחנו מנסים להוביל לפתרון גם במסגרת המגרש הפרטי, לתמרץ את התושבים להחדיר יותר מים במסגרת המגרש ופחות למערכת הניקוז העירונית", היא מסבירה. "אנחנו עמלים עכשיו למצוא את מנגנון התמריץ האפשרי מבחינה כלכלית ומנגנון הערכה כמותי, במסגרת הנחה על אגרת הביוב או עלות המים. זה עדיין בתכנון, אבל אנחנו בודקים את זה".
אלו נשמעים פתרונות יצירתיים שדורשים מעורבות של המון גורמים בעירייה. איך מגייסים את הצוות ומתמודדים עם התנגדות?
"לא הייתי אומרת שהיתה התנגדות, אלא שעכו זו עיר עם הרבה אתגרים אחרים. התנגדות לא היתה לנושאים סביבתיים, אלא היה חשש שתוכניות כאלה הן אסטרטגיות שיהפכו בסופו של דבר לחוברת נתונים יפה, ולא יצא מזה כלום. השכנוע היה שהמידע והמקורות וההבנה שלנו, יובילו אותנו לפעול, יתנו לנו קדימות בקולות קוראים וככה גם יגיע כסף. הידע הוא כוח ויתרון בגיוס הכספים. חוץ מזה, שעטתי קדימה עם גיבוי של מהנדסת העיר, רות רוטנשטריך, לפעול בתחומים האלה, השינויים מתרחשים תוך כדי, וכולם נרתמו".
הנושא השנתי בגנים השנה הוא יהלומי טבע עירוני. "עבדנו במשותף עם מחלקת חינוך, הם השיגו קולות קוראים ותמיכה ועשינו חיבור בין הגנים לבין האתרים שמצאנו בסקר הטבע העירוני. ובעצם עובדים על תוכנית פדגוגית לגנים בנושא טבע עירוני. נעשתה הרבה עבודת חינוך שלא היתה מתרחשת אם לא היתה הבנה קודמת של המרחב".
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
