הכנסת תדון בפרטיות החטופים: "לא ביקשו להפוך לסיפור לאומי"

"תוכנית הריאליטי" המעוותת שנקראת המציאות שבה נמצאת מדינת ישראל מגיעה לשיא של מציצנות וחדירה לפרטיות בסיקור חזרתם של החטופים והחטופות המשוחררים. הרצון הטבעי והמובן של האזרחים לדעת כמה שיותר פרטים גבר על זכותם של גברים ונשים לשמור על חייהם הרחק מעיני הציבור, אם יבחרו בכך. בשבוע שעבר פנו בסיוע המשפטי במשרד המשפטים בבקשה לוועדת החוקה לקיים דיון בנושא, וביום שני יתקיים הדיון.

משפחות חטופים מפצירות: הניחו לנו. התקשורת לא מצליחה להתאפק

"לעיתים, וככל הנראה מחוסר תשומת לב ומודעות מספקת, נעשית 'הלאמה' של סיפורם של הקורבנות ומשפחותיהם, באופן שפרטיהם האישיים וקורותיהם מפורסמים לקידום האינטרסים הציבוריים החשובים, אך זאת ללא הסכמתם ואף ללא ידיעתם", נכתב בפניית הסיוע המשפטי לוועדה שבראשה עומד ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית). "הגם ששלומם ומצבם של נפגעי פעולות האיבה ומשפחותיהם עומדים במוקד העניין הציבורי בישראל, והדברים זוכים לסיקור נרחב בפרטי פרטים, הנפגעים ובני משפחותיהם לא ביקשו שסיפורם האישי יהפוך לסיפור לאומי ולא ויתרו מעולם על זכותם היסודית לפרטיות".

"אין צורך להכביר מילים אודות הפגיעה והנזק הנוסף הנגרם לנפגעים כתוצאה מפרסומים חושפניים הנעשים ללא ידיעתם והסכמתם ומפתיעים אותם באתרי ובערוצי התקשורת", כתבו עוד במכתב. "ישנה בעת הזאת חשיבות ראשונה במעלה להעלות את הנושא על סדר היום על מנת להגביר את המודעות אליו ולדון בהסדרתו".

חיסיון שהופר

ולמה מתכוונים כותבי המכתב? פרט לחשיפה התקשורתית, ששיאה מגיע בעיקר בימים הסמוכים לשחרור ומספר ימים לאחריו, פורסמו פרטים אישיים של משוחררי השבי, דבר שהביא לפגיעה בפרטיות המשפחות. כך למשל, בחודש שעבר הוגש ע"י משרד הבריאות דוח מיוחד לאו"ם, המתאר את מצבם הנפשי והפיזי של השבים לישראל לאחר שנחטפו ע"י חמאס.

"החלק הראשון מתאר היבטים של הזנחה, התעללות, עינויים והשפלה שבוצעו בבני הערובה ששבו או שחולצו מהשבי בעזה ואת ההשלכות שלהם על המצב הבריאותי הגופני והנפשי שלהם", נכתב בהודעת משרד הבריאות שעסקה בדוח. "חלק זה מתבסס על שיחות עם צוותי הרפואה שטיפלו בבני ובבנות הערובה בבתי החולים עם שובם לישראל. החלק השני של הדוח מתאר מודלים של שיקום שנמצאו מתאימים לבני ובנות ערובה ששבו והוא מתבסס על מידע שנאסף מאחיות קופות החולים המלוות את השבים, רופאות ורופאים וכן אנשי בריאות הנפש המעניקים להם טיפול מתמשך, לרבות במסגרת מרפאות השבים".

קבלו את הכתבות ראשונים בוואטסאפ

הדוח התבסס על שיחות שקיימו צוותי הרפואה, אחיות קופות החולים ואנשי בריאות הנפש עם החטופים, להם הם סייעו עם שובם ארצה מהשבי. אולי החטופים פתחו בפניהם את הלב ושיתפו עימם דברים שלא ידועים לכלל הציבור, דברים שבהמשך היוו את תשתית הדוח, מבלי שעודכנו על כך, ומבלי שהתקבל אישור להפרת החיסיון הרפואי.

מעבר לכך, מקריאה בפרטי הדוח, שהופץ לכלי התקשורת השונים ע"י משרד הבריאות, היה ניתן לזהות חלק מהחטופים. במטה המשפחות להחזרת החטופים ביקרו את פרסום הדוח, ואמרו כי החטופים ששבו "אינם רכוש ציבורי", ולא הסכימו לפרסום המידע.

בהצהרה לתקשורת שמסרו משפחות שלוש החטופות ששבו לארץ, אחותה של דורון שטיינברכר ביקשה לשמור על פרטיותה, אבל כמעט במקביל פורסמו "עדויות מצמררות", כך נאמר, של שלוש החטופות על התקופה הקשה שעברו בשבי. במהדורת החדשות הקפידו לציין כי פרסום העדויות אושר לפרסום ע"י הצנזורה הצבאית, אך האם התקבל אישור המשפחה וגם אם כן, האם באמת הן במצב שהן יכולות לסרב לכך?

לדברי פרופ' עפרית שפירא-ברמן, מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית וממקימות First Line Med, מערך רפואי-נפשי לנפגעי המלחמה, נושא החשיפה לתקשורת של המשפחות והחטופים עצמם הוא מורכב. "המשפחות יודעות שהתקשורת היא שותפה פעילה ומאוד חשובה למאבק, להחזרה של החטופים, אבל הם עצמם פחות יודעים את זה. בלי שהתקשורת תהיה בתוך הסיפור, המאבק לא היה תופס את המקום שהוא תופס, אז המשפחות מרגישות הוקרת תודה".

במטה משפחות החטופים התייחסו גם לתיעוד שנגע בקטינים ששבו מהשבי: "לא ברור אם התקבלה הסכמת אפוטרופוסיהם לאיסוף החומר הרפואי ולשימוש שנעשה בו, ולגביהם קיימת חובת הגנה מוגברת על המוסדות הרפואיים בפרט ועל מוסדות המדינה בכלל".

"אסור היה להם לפרסם אותו", אומרת פרופ' שפירא-ברמן בשיחה עם "שקוף" ביחס לאותו דוח מיוחד לאו"ם. "אני יכולתי לזהות לפחות חמישה מהחטופים בלי שפגשתי אותם אי פעם באופן אישי. זו שערורייה, גם בתי החולים – בכל פעם שרופא בכיר יצא החוצה לתקשורת ואמר ש'כל החטופים שאצלנו עברו ככה וככה', ובמקרה יש כרגע רק ארבעה חטופים אצלם. זה בעייתי מאוד. גם אם המטרה היא להעלות מודעות וליצור אווירת לחץ, זה לא מה שיגרום לממשלה להחזיר אותם וגם לא חייבים להגיד את זה בתקשורת".

"הפרטיות היא של החטופים, לא של העם"

בסיוע המשפטי במשרד המשפטים ביקשו לקיים את הדיון בוועדה על מנת ליצור הליך מסודר להגנה על פרטיותם של משוחררי השבי ובני משפחותיהם. "הוועדה תתבקש לגבש מסקנות ודרכי פעולה למניעת פרסומים הפוגעים בזכויות הנפגעים להגנה מפני פרסומים מזיקים ולשמירה על פרטיותם, ולמניעת פרסומים המתבצעים ללא יידוע והסכמה, הן על ידי גורמים ציבוריים והן על ידי גורמים פרטיים", כתבו.

גם ברשות להגנת הפרטיות קראו לאחרונה לציבור להימנע מתיעוד ופרסום דברים שעלולים לפגוע במשפחות. "פעילויות כגון צילום תמונות חטופים במסדרונות בתי החולים, הפצת סרטונים מרגעי פגישתם עם קרוביהם, חשיפת פרטי שיחה אינטימית שלהם עם אחרים, או פרסום מידע הנוגע לצנעת חייהם האישיים, אשר נעשים ללא הסכמה של החטופים או בני משפחתם, עלולות להוות פגיעה אסורה בפרטיות על פי החוק, וכי על כל הגורמים – הפרטים והציבוריים – להימנע מלעשות כן".

במטה משפחות החטופים הוציאו מכתב למשרד הבריאות, עוד לפני שעסקת החטופים נסגרה, בדרישה לשמור על פרטיות השבים ובני משפחותיהם.

"מניסיון החטופים ששבו – אנו דורשים, הן מגורמי הצבא, הן מצוותי בתי החולים או כל גורם מקצועי והתנדבותי אחר כלשהו לו גישה לבני המשפחות ולשבים, לנהוג בזהירות וברגישות המתבקשת בנסיבות המורכבות הללו ולשמור (וכעת ביתר שאת), על הזכויות הבסיסיות של השבים והשבות ובני משפחותיהם לפרטיות ולכבוד".

פרופ' עו"ד דנה פוגץ', מהקרייה האקדמית אונו, מי שחתומה על מכתב זה יחד עם מטה המשפחות להחזרת החטופים, אומרת בשיחה עם "שקוף" כי "כולם חושבים שזה חשוב מאוד לדבר על החטופים כדי להעלות ידע בעולם, ובמיוחד כל הנושא של הפגיעות המיניות שהציפו בצורה מאוד חדה". אך לדבריה, "בעוד שכולם מדברים על זה כל הזמן, כי נורא חשוב לדבר על זה, זה מטיל צל כבד על כל החטופות ששבו, שאולי הן נפגעו. ואז באים אנשי משרד הבריאות ובדוח שהם כותבים כי מאוד חשוב ליידע את העולם, הם מספרים על נפגעים שדיווחו להם על פגיעות מיניות. מאחר שמדובר במספר מאוד מועט של נפגעים אין בעיה לדעת במי מדובר. זאת אומרת שיש לנו פה גם הפרת סודיות רפואית וגם הפרת אתוס מקצועי של משפטנים ושל אנשי ארגוני זכויות נפגעי עבירות מין. יש פה התנגשות אינטרסים מאוד מאוד גדולה".

בתור מי שעוסקת בזכויות נפגעי עבירה, מציגה פוגץ' נקודת מבט אחרת על הנושא – התנהלות מיודעת טראומה. "העקרונות הם מאוד פשוטים – העיקרון הראשון הוא לשים את הנפגעים במרכז ולאפשר להם את הבחירה. במיוחד כשמדובר באנשים שחוו את הטראומה, שטראומה שוללת כוח. ולצערי הרב זה לא נעשה".

לדבריה, מטה משפחות החטופים פעל בחודשים האחרונים מול משרד הבריאות, מנהלת החטופים הנעדרים והשבים, דובר צה"ל ולשכת העיתונות הממשלתית, על מנת לשנות את הפרוטוקולים העוסקים בשיבת החטופים, ואכן היא רואה את השינויים שנעשו.

"אני אומרת את זה מאוד בזהירות, אבל עצם העובדה שלא הראו בלייב את המפגש שלהם עם האימהות, זה כבר מבחינתי היה טוב, יש לי טראומה מאחת הפעמים הקודמות", היא אומרת. "הראו ממש מהשניות הראשונות את הפגישה עם המשפחות. העובדה שהיה שיהוי בין הצילום לבין השידור, זאת אומרת שאם משהו לא היה תקין אפשר היה אולי לעצור אותו".

נעשה מול המשפחות תיאום?

"אני יכולה לומר שהפעם, בניגוד לפעמים קודמות, כל המשפחות של החטופות חתמו על דרישה לסודיות ולפרטיות שנשלחה גם לכל הגורמים. זה דבר שלא עשינו בפעמים הקודמות ודבר שקצת חבל לי שאנחנו צריכים לעשות אותו כי הוא נראה לי מובן מאליו. זה יאפשר לנו לפעול במידה ושוב רופאים או אנשי צוות יפרו סודיות רפואית".

"השאלה היא לא רק של נהלים", מדגישה פרופ' עו"ד פוגץ', "אלא באמת של הפנמה, כי הסודיות הרפואית היא בחוק, לא צריך נוהל כדי לשמור על סודיות רפואית. צריך פשוט להבין שהפרטיות של החטופים היא שלהם ולא של עם ישראל, ובטח לא של הרופא שמטפל בהם".

"זו דילמה מרתקת, כי האינטרסים על כפות המאזניים הם אינטרסים כבדי משקל, לא קלים. יש פה מצד אחד הפרטיות של החטופים, מצד שני כן רצון להוציא דברים החוצה כדי לעזור לחטופים שעוד שם", מוסיפה פוגץ' ביחס למורכבות הנושא. "וצריך לזכור גם את זה, זה לא רק העניין הציבורי שבאמת לא מצדיק פגיעה כזאת בפרטיות. אנחנו כל הזמן יושבים וחושבים על מה להוציא ומה לא, מתוך הדילמה של מה יעזור גם לחטופים שעוד נמצאים בפנים. זה משהו שאף פעם, עשרים ומשהו שנה אני מייצגת נפגעי עבירה, זה דילמות שאף פעם לא נאלצנו לגעת בהן, כי בדרך כלל אתה נפגע, וזהו. אחר כך זו שאלה אם אתה מדבר עם התקשורת או לא, אבל פה יש פגיעה נמשכת של אנשים אחרים, וכדי לדאוג להם אולי צריך להוציא חלק מהסיפורים האלה, זה מאוד לא פשוט".

את כל הסוגיות כבדות המשקל האלה מבקשים במשרד המשפטים להביא לדיון ציבורי ופתוח בוועדת החוקה של הכנסת. יש לקוות כי כל הגורמים הרלוונטיים יקבלו את המיקרופון כדי להשמיע את דבריהם, וכי אולם הוועדה לא יהפוך פעם נוספת לניסיונות לגזירת קופון פוליטי על חשבון רווחתם הנפשית של הנפגעים.