בסטורי של סילמן החיים יפים. בחיפה פחות

כל מי שאי פעם תכנן לעבור דירה, יודע שערב המעבר לא מתקינים מדף חדש, לא מחליפים וילון והרי שבקושי שוטפים את הרצפה. מעבר דירה הוא עניין שטעון לוגיסטיקה מורכבת, תיאומים עם אנשי מקצוע רבים, חלופת ניירת וחתימות, הזדכות על נכס ומסירתו, שינוע ציוד והשקעה לא מבוטלת של משאבים שונים. זה נכון לדירה ונכון ביתר שאת לתעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה. 

בתקופת ממשלת השינוי נחתם הסכם על פינויו של מפרץ חיפה עד לשנת 2029. במונחים של מעבר דירה, אנחנו לקראת הישורת האחרונה, בשלב שבו לכל הפחות מפסיקים לטפל באחזקה ותחזוקת הנכס שאותו עוזבים, בטח כשזה למשל הולך לפינוי בינוי. 

אלא שבמפרץ חיפה, ארבע שנים בסך הכל לפני המועד, משדרים עניינים כרגיל. השבוע התפרסמה ידיעה קטנה במקומון החיפאי מיינט על הקמתו של מתקן חדש למיצוק גופרית במתחם בזן. לפי הידיעה, בקבוצת בזן מבקשים למצק את שאריות הגופרית שלהם במתחם בחיפה ולא לשלוח למפעל דשנים הדרומי, כפי שהיה עד כה. 

הירשמו לגחלילית: כל תחקירי הסביבה במייל שבועי

סביר שהקמת איבר חדש בתעשייה כזו דורשת ביורוקרטיה מסועפת ובעיקר התמודדות עם חסמים, ובהם המשרד להגנת הסביבה. אלא שזה האחרון דווקא אישר: "בחוות הדעת בחן המשרד את ההשפעות הסביבתיות של התוכנית, לרבות פליטות לאוויר ביחס לאלו שאושרו לבז"ן בהיתר הפליטה ומצא כי אין מניעה מלאשר את הבקשה", פרסם הכתב דורון סולומון בתגובת המשרד להגנת הסביבה. במילים אחרות, המשרד להגנת הסביבה בראשות השרה עידית סילמן, נתנו אור ירוק למתקן חדש ומזהם במפרץ חיפה. 

ככל הנראה, הציפייה לאותו מעבר דירה שאוטוטו מגיע, היתה אופטימית מדי. לפני כחודשיים חשפנו שהלוביסטים של ועד העובדים בבזן יזמו דיון בכנסת נגד פינוי התעשייה בחיפה, דרך חברי ועדת הכלכלה מהליכוד. ערב הדיון, אותם חברים סיירו ללא פרוטוקול במתחם בזן, ואף לא טרחו להגיע לשכונות מוכות הסרטן הסמוכות לתעשייה הפטרוכימית.

הלוביסטים של ועד העובדים בבזן יזמו דיון בכנסת נגד פינוי התעשייה בחיפה, דרך חברי ועדת הכלכלה מהליכוד

השבוע, כתב דה מרקר, הדר חורש, פרסם ריאיון עם אביהו האן, יו"ר איגוד הערים להגנת הסביבה במפרץ חיפה, שמזהיר שהפינוי לא נראה באופק ולא עומד ביעדים. "כדי לסגור את בז"ן צריכים להתגבר על חסמים משמעותיים, שעדיין לא התחילו לטפל בהם", אמר האן לחורש. "האתגר הראשון הוא אתר מוגן לאחסון התזקיקים המיובאים", כתב. "אני לא רואה עדיין את התהליכים המעשיים לאישור המקום. רמ"י הציגה שלוש חלופות של אתרי אחסון שמהן צריכים לבחור אחת. אנחנו כבר בתחילת 2025, ואין תהליך לבחינת החלופות". עוד הוסיף כי לוחות הזמנים הכתיבו שעד סוף שנת 2024 הנהלת בז"ן אמורה היתה לסכם עם משרד האוצר את מתווה הפיצוי אולם "בפועל הם עדיין לא התחילו".

ובינתיים, בסטורי של סילמן

אלא שבעוד ששמתחת לפני השטח מתחולל מאבק איתנים על עתיד התעשייה הפטרוכימית, סילמן בוראת יקום חלופי ברשתות החברתיות, מלווה במוזיקה קצבית, שבו הזיהום מטופל והמשרד להגנת הסביבה אינו מכשיר מפעלים מזהמים נוספים והפינוי מתקדם. 

לפני כחודש סילמן העלתה סטורי מושקע לאחר ביקור בחיפה ופגישה עם ראש עיריית חיפה, יונה יהב. במסגרת הביקור הבטיחה לו "יואץ פינוי המזהמים". אותה סילמן שלא הצליחה למנוע את ביטול תוספת אפס הסיכון במפרץ אילת, אותה השרה שחוק האקלים אותו יזמה עבר דלול משמעותי, אותה חברת ליכוד שהוצנחה לשירות המפלגה ופעם אחר פעם הוכיחה שכוחה בממשלה דל – תאיץ את הפינוי? 

נדמה שמדובר בפיצ'ר חדש של השרה, או לכל הפחות באג שנמצא כאן בשביל להישאר. גרסה נוספת קיבלנו בטיפול שלה בזיהום הכבד באזור התעשייה אשדוד. בשעה שסילמן הפיצה מילים ריקות על תוכנית לאומית להפחתת זיהום אוויר באשדוד, המשרד בהנהגתה אישר תחנת כוח מזהמת. 

כעת, המודל הריקני משתכפל לחיפה, אלא שהסטורי היפה לא מצליח לכסות על המפעל המזהם שהמשרד בהנהגתה אישר, ועל הפער הגדול בין מסע יחסי הציבור שהיא מנהלת דרך ראשי רשויות ברחבי הארץ, למתרחש בשטח. סילמן או באי כוחה, הוסיפו גם מוזיקה קצבית ותמונות מתחלפות מישיבות שלה בחיפה, לצד מילים כמו זיהום אוויר ופסולת. לא ברור על מי זה מצליח לעבוד, אבל לילדים שנושמים אוויר מורעל בחיפה, זה בטוח לא משנה מאום.