"מנגנון השמדה עצמית": ארגוני הסביבה מזהירים מחוק האקלים

ועידת האקלים הבינלאומית תפתח ביום שני בבאקו, בנוכחות משלחת ישראלית מנופחת ובראשה השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן. לקראת האירוע, שימשך כמעט שבועיים, המדינה תחזיק ביתן בעלות של 6.45 מיליון שקלים מכיס משלם המסים ובנוכחות נציגי ממשלה והמגזר הפרטי. לקראת הוועידה, התקיימו בחודשים האחרונים דיונים מרתוניים בוועדת הפנים והגנת הסביבה בניסיון לעצב חוק אקלים ישראלי ולהביאו לקו הגמר לוועידה. 

אלא שלצד המאמץ, שעדיין לא ברור אם ישא תוצאות, מדובר בהצעת חוק שנויה במחלוקת בגרסתה הנוכחית, שמעוררת חשש עמוק בקרב ארגוני הסביבה. "יש לחץ מצד השרה להגנת הסביבה, לקראת נסיעתה לוועידת האקלים, כדי שהיא תוכל להצהיר שישראל אישרה חוק אקלים, גם אם הוא ריק מתוכן", טען דרור בוימל, סמנכ"ל שמירת טבע וסביבה בחברה להגנת הטבע.

לאורך הדיונים נכחו נציגים שונים של הארגונים שמנסים להביא לשיפורו עד לישורת האחרונה – אישור בוועדת הפנים לקראת הצבעה שנייה ושלישית בכנסת. יש לציין כי למרות חשיבותו הרבה של החוק, השרה סילמן מעולם לא טרחה להגיע לדיונים, למעט ביקור קצר במסגרת יום הסביבה אותו יזמה בעצמה. למעשה, היא אף נעדרה ממושב הפתיחה, וזאת למרות שפרסמו את הגעתה.

עיקר הביקורת היא כי החוק מהווה מסגרת עקרה מתוכן, כדי לאפשר באופן מכוון לממשלה לחמוק בקלות מהתחייבות אקלימית. לפיכך, הוא אף עשוי לעשות נזק. "מדובר בחוק עם מנגנון השמדה פנימית שמנוסח באופן שנועד לאפשר למדינה לא לבצע אותו", הבהירה עו"ד בר רוזוב, רכזת המחלקה המשפטית ב"אדם טבע ודין". "מלבד הכותרת שניתנה לתזכיר הצעת החוק, היא אינה נותנת מענה משפטי אמיתי ומהווה עלה תאנה להמשך הפקרת תושבי ישראל להשלכות משבר האקלים".

בתחום המוכנות לשינויי אקלים – כמו הצפות או גלי חום – נושא שכבר שנים עובר במתכונות של החלטות ממשלה לחייב היערכות, עלולה להיות נסיגה לאחור. "לפי הההצעה, ממשלה רשאית להחליט לפטור משרד ממשלתי מהכנת תוכנית הערכות או הפחתה באמתלה כי הוא משרד 'לא רלוונטי לנושא האקלימי'", הוסיפה עו"ד רוזוב. "החשיבה הזו הינה מיושנת, מסוכנת ותוביל לפגיעה בחיי אדם".

הפרצות המשמעותיות ניכרות גם ביעדי הפחתת פליטות הפחמן – מרכז הכובד של החקיקה, שמשפיעה גם על היכולת של ישראל להצטרף לאמנות בינלאומיות בנושא. "היום בחוק הממשלה יכולה לשנות את היעדים בכל רגע נתון בהחלטת ממשלה פשוטה, מה שהופך את הדבר המשמעותי ביותר בחוק לאות מתה", הזהיר תומר גרטל מ"מגמה ירוקה". "כלומר לא רק שהיעדים מראש נמוכים בהשוואה בינלאומית – גם עליהם המדינה אומרת שהיא לא מוכנה להתחייב". 

גרטל ציין כי "סעיף שכנראה לא ישתנה וחייב להשתנות זה סעיף 20, הערכת סיכון אקלימי. זהו סעיף שמדבר על הדרך הממשלתית לבחון את הפרויקטים שהממשלה מקדמת ביחס ליעדים האקלימיים שהיא הציבה. היום הסעיף הזה ריק מתוכן וכולו יקבע בהחלטת ממשלה – שאינה מחייבת – ולא בחקיקה עצמה. זו הזדמנות שאסור לפספס לשנות במהות את דרך הפעולה הממשלתית".

לדבריו, לא מדובר ברשלנות אלא מהלך מכוון. "זה ניסיון להלבין ולמסד את הכישלון האקלימי של ממשלות ישראל", לדבריו. "רק לאחרונה המדינה הודתה בתשובה לעתירת האקלים שהגשנו בספטמבר 2023, שלא רק שלא תעמוד ביעדי ההפחתה לפליטות גזי חממה עד 2030 (שעומדים על 27% בלבד, בעוד מדינות האיחוד, למשל, מחויבות ל-55%), אלא שהצפי הוא הפחתה של 12% בלבד".

"משרד האוצר מייצג את טובת הטייקונים"

ארגוני הסביבה מעידים כי הגורם המרכזי שבולם את ההתקדמות לעבר חוק אקלים ראוי, הוא משרד האוצר. "פקידי אגף תקציבים נלחמים באופן אקטיבי על מנת לסרס את החוק", אמר גרטל ממגמה ירוקה. "משרד האוצר שמייצג באופן אבסורדי את טובת הטייקונים והמזהמים ולא את טובת הציבור".

בוימל מהחברה להגנת הטבע הצביע על דוגמה: הכנסתם של גורמים מזהמים לאחד הגופים האמורים לפקח על החוק. "מועצת אקלים בת 35 החברים, שאמורה לייעץ למשרדים, כוללת נציגים רבים של גורמים מזהמים, שלא ישמחו להפחית פליטות כלל", ציין.

לדבריו, עולה חשש שמנגנוני הפיקוח לא רק יסרבלו את המימוש אלא אף יהפכו למכונת ג'ובים פוליטיים ולא מקצועיים. "החוק מציב מקלות בגלגלים, על ידי יצירת שורה של מנגנונים ובירוקרטיה, שצפויים לתקוע כל ניסיון אמיתי להפחית פליטות, ביניהם ועדת מומחים עם מינויים פוליטיים".

באדם טבע ודין טוענים כי ועדת הפנים והסביבה בראשות היו"ר יעקב אשר, אפשרה למשרד האוצר להוביל את השיח. "לאורך כל החוק משרד האוצר מקבל מעמד מיוחד", טענה עו"ד רוזוב. "כך נכנס למשל סעיף 10, לפיו הכנת תכנית היערכות למשבר האקלים צריכה להיבחן לפי 'עלות מול תועלת'. ההגדרה אינה מתייחסת לעלות של חוסר היערכות אקלימית ראויה, והפגיעה ובחיי אדם במידה שהמדינה לא תנקוט באמצעים הדרושים תחת החוק. ההגדרה נותנת סמכויות יתר לאוצר והסתכלות כלכלית מיושנת". 

משיחות עם ארגוני הסביבה כמעט שלא נשמעה אופטימיות, אולם עדיין לא מאוחר לתקן. "לא ברור אילו סעיפים ישונו ויובאו כנוסח מעודכן", הסביר בוימל. "יו"ר הוועדה הצהיר לאור הביקורת, כי ללא תקציב, הוא לא יקדם את העברת החוק. המשרד להגנת הסביבה לקח לבחינה נוספת, סביב המנגנונים המסורבלים, והבטיח שיקבע מועד להגשת התכנית הלאומית, שכרגע אין לה אפילו דד ליין. רק לאחר שיתפרסם נוסח מעודכן, נוכל להבין אם הממשלה החליטה ללכת לכיוון נכון יותר, או שהחוק נותר הצהרה נטולת תוכן".

עלמה אבני, המשמשת דוברת  בארגון נוער למען אקלים, מציינת כי אם הנוסח יישאר – הארגון יפעל בפומבי נגדו במטרה להפילו. "כרגע הכיוון לא מזהיר אבל יש עוד מקום לתקווה", אמרה. "היו"ר יעקב אשר הסכים עם הרבה מהטיענים והדרישות שלנו בדיון האחרון. כנראה לא נצליח לעשות שינוי דרמטי, כמו להעלות את יעדי הפליטות, אבל יכול להיות שנצליח לגרום לחוק להיות יותר מחייב, או להוסיף עוד סעיפים של צדק אקלימי. 

"עדיף שלא יהיה חוק על פני החוק בגרסתו הנוכחית ואף ננסה להפיל אותו אם זה יהיה המצב", הוסיפה אבני. "זה חבל, כי כבר יותר משלוש שנים אנחנו פועלים כדי שיהיה חוק אקלים לישראל, אבל כמעט כל סעיף שלו מכיל חורים ודרכים להתחמק מביצועו. מנגנוני האכיפה שלו כל כך חלשים והיעדים שלו כל כך נמוכים שהוא לא באמת יעזור. אם הוא יעבור בגרסתו הנוכחית הוא ישמש בעיקר כדי שיהיה ניתן לנופף בו ולהתגאות בכך שיש לנו חוק אקלים".

חוק אקלים עם שיניים

מה הארגונים מציעים כחלופה הולמת? יוני ספיר, יו"ר ארגון שומרי הבית, טען כי יש לחייב פרויקטים ממשלתיים או פרטיים בהיקף עלות הקמה של 100 מיליון שקל  ומעלה , לבצע הערכת סיכון אקלימית, כלומר להכין מסמך שמעריך את השפעת הפרויקט על האקלים – היקף וסוג הפליטות הצפוי ממנו בשעת פעילותו השגרתית וכן בעת הקמתו: "לרבות מפעלי מתכת, מפעלי מלט, מפעלי דשנים, הקמת יישובים חדשים, פרויקטי הסעת המונים, תחנות כוח גדולות, פרויקטי כריה וחציבה, מטמנות פסולת, פרויקטים גדולים להשבת אנרגיה מפסולת, פצלי שמן, נמלי ים, שדות אורז גדולים וכיוב". 

לפי הצעתו, כל יזם יחויב לבצע הערכה מקדמית ולהגישה לוועדת התכנון הרלוונטית (מקומית, מחוזית או ארצית). "פרויקטים מעבר לסף המוגדר ייחקרו וייבדקו על ידי מועצת האקלים. בסמכותה של מועצת האקלים על פי חוק יהיה לפסול קידום פרויקטים שיחרגו מהסף המוגדר".

לפי סעיף נוסף שהציע, "סקטור שלא יעמוד ביעדי ההפחתה שלו – השר הממונה יחויב בהגשת צעדי התאמה על מנת לשוב למתווה שהוגדר עבורו". בנוסף, ספיר מציע להכניס את הכנסת כגורם מפקח: "כל הפחתת יעדים לאומית שמבקשת הממשלה לבצע, תחויב באישור מליאת הכנסת".

אך כל זה רחוק מהמצב הקיים. "נדמה שחלק הארי של הסעיפים לא צפוי להשתנות", אומר ספיר. "יתרה מזו, הסתבר במהלך הדיונים שכוונת החוק אינה להפחית פליטות גזי חממה בישראל, כך אמר בבירור נציג האוצר. אם אכן כך, מדובר בנזק ארוך טווח למדינה, לאזרחיה, ליחסיה הבינלאומיים ולכלכלתה, שכן החוק הזה לא ידון שוב בקרוב בכנסת".