ערכת שאלות לפוליטיקאים

חיפוש
Close this search box.
חיפוש

אלימות נגד עיתונאים: "אנחנו צריכים לשאול את עצמנו בזהירות אם לא קיימת מגמה במשטרה"

חברי כנסת מהאופוזיציה התריעו מפני החרפה באלימות משטרתית כלפי עיתונאים בהפגנות נגד הממשלה • נציגי המשטרה בדיון בוועדה לביטחון לאומי טענו כי הם מודעים לנושא, אולם סירבו לספק מידע כלשהו • נציג ארגון העיתונאים ביקש כי קודם כל יוטמעו הנהלים הקיימים בפעילות השוטרים בשטח • יו"ר הוועדה, ח"כ פוגל, הודיע על דיון מעקב ודרש כי המשטרה תציג נתונים

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

הדפיסו את הכתבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

מפכ"ל המשטרה רב ניצב דני לוי (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)

"קודם כל, הטרמינולוגיה של אלימות משטרתית. אני לא נוקט בה, אני חושב שהיא לא נכונה. הפעלת כוח היא מסמכות המשטרה וזה חלק מתפקידה. המילה אלימות היא שיפוטית, יש בהחלט מקרים כאלה, ללא ספק, אבל המקרים האלה מטופלים או אמורים להיות מטופלים".

כך פתח את דבריו סנ"צ מיכה פרנקנבורג, ממחלקת הייעוץ המשפטי של המשטרה, בדיון שנערך השבוע (שלישי) בוועדה לביטחון לאומי בכנסת תחת הכותרת "הסלמה של התנהגות בלתי הולמת של המשטרה כלפי עיתונאים במהלך הפגנות".

מהר מאוד התברר כי נציג הייעוץ המשפטי של המשטרה מסתייג לא רק מטרמינולוגיה, אלא גם מעובדות ומספרים. סנ"צ פרנקנבורג לא ידע להגיד כמה מקרים של תקיפות עיתונאים בידי שוטרים קיימים והאם הן מטופלות, לדבריו: "לי אין את הנתון הזה". אלא שגם ליתר נציגי הייעוץ המשפטי והדוברות במשטרת ישראל, כמו גם לנציגת מח"ש, שהגיעו לאולם הוועדה, לא היו נתונים בסיסיים להציג באשר לנושא המוגדר והידוע מראש בו עסק הדיון.

חברת הכנסת נעמה לזימי (העבודה) טענה כי זו אינה הפעם הראשונה שהמשטרה מגיעה ללא נתונים וכי אין זה מקרה. לדבריה, המשטרה מעוניינת להסתיר את הנתונים מהציבור. נציגת מחלקת המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) חיזקה את דברי ח"כ לזימי והצהירה כי עד כה לא הצליחה לקבל נתונים ומידע מהמשטרה וממח"ש בעניין תלונות שהוגשו על הפעלת כוח שלא כדין כלפי עיתונאים וסטטוס הטיפול בהן.

סנ"צ מירית בן מיור, ראש מדור תקשורת בחטיבת הדוברות, לא הציגה נתונים אולם כן הציגה את התרשמותה על המתנהל במשטרת ישראל: "יש מגמה של הבנה במשטרה", קבעה, "אני יכולה לומר שכל תדרוך של שוטרים שיוצאים למשימה כולל את האמירה שעיתונאים יהיו בשטח ושיש לאפשר להם את הסיקור, הדברים נאמרים".

אבל, יש אבל. "ברור שיש גם מקרים שהם חריגים", סייגה בן מיור, "צריך לזכור שהרבה שוטרים הם צעירים, הרבה מהם מג"בניקים שמורגלים במשימות אחרות. אנחנו מבינים את זה ששוטרים מעולם עיסוק אחר פחות מכירים את ההתנהלות הנכונה בהפגנה או מול עיתונאים ואזרחים ולכן אנחנו מדברים איתם בהכשרות ובתדרוכים. יש כאלה שזה מוטמע להם יותר, ויש כאלו שפחות. אנחנו מודעים לזה".

האם המודעות מיתרגמת גם למעשים? האם במשטרה דואגים ששוטרים שישנן נגדם תלונות רבות על אלימות כלפי מפגינים לא יישלחו למשימות שיטור במחאות, או שיחידות מועדות לפורענות לא ימוקמו באיזורי חיכוך מועדים לפורענות? האם שוטרים שנמצא כי נהגו באלימות שלא כדין מטופלים? כאמור, בדיון בוועדה לביטחון לאומי לא טרחה המשטרה להציג כל מידע, נתון או תשובה לשאלות כאלה ואחרות.

הילה אדלמן, נציגת מח"ש בדיון, הסבירה בגאווה כי במערכת הממוחשבת החדשה ישנו פילוח ייחודי של "מתלונן עיתונאי". לדבריה, "זה ביטוי לכך שאנו רואים חשיבות והכרה במעמד הייחודי הזה של עיתונאים, וזה נועד לשים זרקור גם לחוקרים שלנו במחלקה לתת את הדעת על זה במיוחד". הצהרה זו נדמתה מגוחכת, לאור העובדה שנציגי המשטרה לא הצליחו לספק כל נתון לגבי מספר התלונות שהוגשו וכיצד הן טופלו.

עוד הוסיפה אדלמן ואמרה כי עבירות שהעונש בגינן פחות משנת מאסר, ממילא לא מגיעות לטיפולה של מח"ש. לדבריה, "במקרים שבסמכותנו ומגיעים לפתחנו אנחנו בודקים. רק בשנה האחרונה הוגשו שני כתבי אישום על אלימות כנגד עיתונאים. בשני המקרים פתחנו בחקירה מטעמנו, רק על בסיס פרסומים ברשתות החברתיות, עוד לפני שהגיעו אלינו תלונות רשמיות".

עימותים בין משטרה למפגינים בירושלים (צילום: חיים גולדברג, פלאש 90)

שני מקרים מתוך כמה? לפי המעקב שמנהל ארגון העיתונאים, השנה תועדו 29 מקרי תקיפה של עיתונאים בידי אזרחים ושוטרים כאחד. ח"כ קריב נקב במספר 22. המשטרה, כאמור, מסרבת להציג נתונים.

מחלקת המשמעת של משטרת ישראל היא זו שאמורה לטפל ברוב התלונות שבלב הדיון, שאינן מגיעות לרף הפלילי שמצדיק טיפול מח"ש. אלא שהמחלקה לא הואילה אפילו לשלוח נציג לדיון, או לדיונים קודמים בסוגיה.

חברי הכנסת גלעד קריב (העבודה) ומירב בן ארי (יש עתיד), גם הם מיוזמי הדיון, טענו כי ההסלמה באלימות המשטרתית והיעדר הטיפול בה הם מגמתיים. לדבריהם, הדבר מעיד על מהלך של המשטרה שמטרתו לסכל את יכולת העיתונאים לסקר את המחאה נגד הממשלה ולתעד את פעולות המשטרה. עוד אמרו השניים כי תקיפת עיתונאים בשטח בעת ביצוע עבודתם אינה תופעה מקרית של שוטר ש"פחות מכיר את ההתנהלות הנכונה", אלא כזו שמתחילה מלמעלה, מהקמפיין המתמשך נגד התקשורת שמובילים ראש הממשלה נתניהו, שרי הממשלה וחברי הכנסת מהקואליציה.

עו"ד יאיר נהוראי, נציג לשכת עורכי הדין שהשתתף בדיון, הוסיף כי "הכל יחד מייצר תמונה רחבה ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו בזהירות אם לא קיימת מגמה במשטרת ישראל, גם אם איננה כתובה, לפגוע בזכות לחופש הביטוי וההפגנה, לדכא את חופש העיתונות ומעל לכל לאיין את שלטון החוק".

עיתונאי "הארץ" ניר גונטז', רכז תחום אלימות כלפי עיתונאים בארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל, לא ביקש לייצר תמונה רחבה או לדון בטענות על אופי המשטרה או הממשלה, אלא דרש להכיר במציאות של האלימות, החיפושים, העיכובים, המעצרים וניסיונות החקירה שאינם כדין; להכיר בכך שמדובר במציאות חוזרת ונשנית המעידה כי לא מדובר במקרים אנקדוטליים אלא במגמה; ולפעול באופן היעיל ביותר למיגור מגמה זו.

גונטז' התייחס לחובת קבלת אישור לפני עיכוב, חיפוש, מעצר או חקירה של עיתונאי. "לפני שבועיים", סיפר, "שני עיתונאים נעצרו בירושלים, ישבו בתחנה עצורים מהבוקר עד הלילה מבלי שהתבקשו אישורים מטעם המשטרה. פנינו למשטרה – אין עם מי לדבר. פנינו לבית המשפט, בית המשפט פנה למשטרה ואז המשטרה אמרה – אה, אופס, סליחה טעות. נכון, אין לנו אישורים, אנחנו משחררים אותם. יגידו במשטרה שזה חד-פעמי, אבל ממש יום למחרת הזמינו עיתונאי מתל-אביב לחקירה. פנינו שוב – יש אישור? המשטרה ענתה שוב – אה, אופס סליחה, אין אישור. החקירה מבוטלת".

לדבריו, בארגון העיתונאים התייאשו מהאופן בו מתנהלים המשטרה, מחלקת המשמעת ומח"ש. המינימום שמבקשים בארגון הוא שנהלי המשטרה העוסקים ביחס לעיתונאים בפעילות כגון הפגנה או זירת פיגוע, נהלים המסדירים את חופש הפעולה בשטח, עיכוב, חיפוש ומעצר – יופצו בקרב כל השוטרים והמפקדים הרלוונטיים בשטח וכי אלו יפעלו לאורם.

סנ"צ פרנקנבורג ציין כי בימים אלו ממש מסיים הייעוץ המשפטי של המשטרה את העבודה על תיקון בנוהל המשטרתי אליו התייחס גונטז', וכי יתווסף לו סעיף שמדגיש את חשיבות הסיקור התקשורתי וההגנה על העיתונאים. לדבריו, "תוך חודש נוכל להפיץ מחדש את הנוהל המתוקן ולרענן נהלים בקרב המשטרה".

מנכ"לית מכון זולת, עינת עובדיה, הוסיפה לדברי גונטז' כי במכון ניסחו הצעה לתיקון חוק העונשין, שישווה את מעמד העיתונאים לעובדי ציבור ויחמיר את הענישה על תקיפת עיתונאי – משנתיים לשלוש.

ח"כ קריב סיכם את הדיון באמירה כי קיים נתק בין העמדה שהציגו בדיון נציגי המשטרה ומח"ש, לבין האופן בו מתנהלים השוטרים בשטח והסיכול של סיקור עיתונאי בהפגנות. קריב ביקש לדעת מתי וכיצד יופץ הנוהל המעודכן, והאם ישנה כתובת ייחודית במח"ש ובמחלקת המשמעת לפניות של עיתונאים.

עוד ביקש קריב ממחלקת המשמעת להתחיל להתייצב בדיונים ודרש כי יימסרו נתונים בכתב על מספר ההליכים שהתנהלו בשנתיים האחרונות בנוגע לאלימות כלפי עיתונאים. על המשטרה לשתף פעולה עם פניות מרכז המחקר והמידע של הכנסת, אמר ח"כ קריב והזהיר את נציגי המשטרה מהפרת חוק.

יו"ר הוועדה, ח"כ צביקה פוגל (עוצמה יהודית), שיו"ר מפלגתו, איתמר בן-גביר, הוא השר הממונה על המשטרה, סיכם באמירה כי "אם לא נדע לחבק את המשטרה ונבחר כל הזמן רק לחבוט בה זה לא יעשה לנו טוב, צריך לעזור למשטרה לתקן דברים שנמצאים בה. אני לא מאמין שמשטרת ישראל מנהלת מהלך מכוון לפגוע בעיתונאים או לסכל סיקור תקשורתי כזה או אחר".

לגופו של עניין קבע ח"כ פוגל כי בעוד חודש וחצי יתקיים דיון מעקב הן בנוגע להתקדמות המשטרה בהפצת הנוהל המעודכן והן לגבי הנתונים שטרם הוצגו בדיון.

יש לכם הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכירים מידע או סיפור שאנחנו לא?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.

"עצמאי" אומר שכל המימון שלנו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מגיע רק מ- 8,863 איש ואישה בדיוק כמוך. אנחנו לא לוקחים אגורה מבעלי הון או קרנות, אין פרסומות ואנחנו משוחררים משיקולי רייטינג. זו מהפכה: אנחנו היחידים בישראל שפועלים במודל הזה, באופן שמבטיח שנעשה עיתונות נקייה מאינטרסים ומלחצים פוליטיים, כזו שנכנסת לעובי הקורה ולא פוחדת לומר את האמת. כל תמיכה, בכל סכום, מאפשרת לנו להמשיך ולשנות את המציאות הישראלית, למען כולנו.
עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק.
בשקוף אין פרסומות.
בתקופה בה הממשלה מתנגחת בתקשורת החופשית, זה הזמן לתמוך בעיתונות, שהם לא יצליחו להביס

ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק