הצמח שצמח מתוך החורבן: התגלית במדבר הביאה אותי לדמעות

בתוך המציאות הקשה בארץ, כולנו צריכים רגעים של הפוגה, מעט שפיות, אולי אפילו תקווה – גם אם זה רק לרגע. לא אחת, רגעים כאלו מתאפשרים בטבע הישראלי, רק צריך לצאת החוצה ולהתבונן. בעקבות והסימנים שמשאירות חיות הבר בסביבה הטבעית אפשר לפעמים למצוא סיפורים מרגשים עד דמעות, כמו זה של הדורבן וההגה המצויה.

באחד מסיבובי הגששות שלי במדבר של הערבה, פגשתי את צמח ההגה, שאיכשהו הצליח להתקיים במדבר למרות החום הכבד, מיעוט המים והאדמה המלוחה. ואחרי כל האתגרים הללו הגיע גם דורבן ש"כיסח" לו את הצורה. רגע, מה? מה זאת אומרת כיסח? כל הסימנים הראו שהדורבן חתך את הצמח בשיניו החדות, לפעמים כל הגבעולים והעלים יורדים, והדורבן בשלו – ממשיך, חופר ואוכל גם את השורשים, אותם הוא אוהב מכול.

על פניו – טרגדיה! אבל דווקא מתוך המקום הכי קשה והכי נמוך שהצמח נמצא בו (תרתי משמע) יש להגה את התנאים הטובים ביותר לצמיחה ולבלוב. איך? כשהדורבן חופר ואוכל מהשורשים נוצר באדמה בור, שמצל מפני קרני השמש החזקות על כל נביטה חדשה שתצא לעולם. וזה לא הכול – כשיורד גשם, הבור מנקז את המים מהסביבה ישר לצמח ובכך מכפיל בהרבה את המים הזמינים לו.

מי שמסתובב בשטחים המלוחים של הערבה, רואה שצמחי ההגה הבריאים והיפים ביותר הם אלו שבעבר נאכלו על ידי הדורבן. 

אני רואה את זה, ולרגע נדלקת בי תקווה, אולי כבר תפילה (תקווה הפכה למילה יומרנית מדי) שגם לנו זה יקרה. שאנחנו כחברה נצא מהמשבר בו אנו נמצאים, וננצל את המצב הקשה כדי לצמוח וללבלב, ביחד, באמצע המדבר.

עומרי שקותאי הוא איש חינוך ושטח העוסק בגששות.