המבקר התריע, המדינה התעלמה: כך נמשך חוסר המיגון ביישובים הבדואים

בסיום המתקפה האיראנית שבמהלכה שוגרו לעבר ישראל מאות כטב"מים וטילים, התברר כי ילדה בת 7 – אמינה אלחוסני מהיישוב אל-פורעה שליד ערד נפצעה בראשה באורח קשה מרסיס מיירט בזמן שהייתה בביתה, שבו אין מרחב מוגן. פציעתה של אלחוסני המחישה באופן כואב את הבעיה שלא מקבלת מענה במשך שנים – במרבית היישובים הבדואיים אין מיגון הולם ולא נשמעות כלל אזעקות. אך המדינה לא ממהרת לסייע במיגון או להעביר תקציבים, במיוחד כשעיקר הבעיות הן ביישובים הבלתי מוכרים.

לפי דוח מרכז המחקר והמידע בכנסת (ממ"מ) מהחודש שעבר, העוסק בהיבטים במוכנות לירי טילים ביישובים הבדואיים בנגב, שבהם חיים עשרות אלפי בני אדם, ב-21% מבתי הספר באזור אין מיגון, אך הוא לא רחוק מהנתון הארצי העומד על כ-15%. מנגד, הפערים בין היישובים הבדואיים גדולים: במועצות האזוריות אל-קסום ונווה מדבר, שם נמצאים רבים מהיישובים הלא מוכרים, בכמחצית מבתי הספר (48%) אין בכלל מיגון. בחורה וברהט לעומת זאת שיעור בתי הספר שאין בהם בכלל מיגון נמוך – בחורה 0% וברהט 8%.

כל עדכוני "שקוף" – בקבוצה שקטה בוואטסאפ

ולאן מגיע הכסף מהמדינה שמיועד למיגון האוכלוסייה? בנובמבר 23', המשרד לשוויון חברתי הודיע כי הוא מעביר 32 מיליון שקלים מתקציבי תוכנית החומש לחברה הבדואית לצורכי מיגון וחירום. מדובר בתקציב שיועד לקידום תחומים רבים שאינם קשורים לביטחון, למשל: תעסוקה, צעירים, תעשייה, תיירות, מדע וטכנולוגיה, חקלאות ועוד. הכסף גם לא ניתן כתוספת, כך שכל הנושאים החשובים האלה ייאלצו להמתין ולהסתפק בתקצוב מופחת. 

נקודה חשובה נוספת היא שמרבית התקציב שהועבר לא נוגעת לאוכלוסייה הבדואית ביישובים הלא מוכרים:  26 מיליון שקלים מיועדים למימון מיגוניות ברשויות המקומיות בלבד ולא בפזורה, ורק 6 מיליון שקלים המיועדים למימון מיגוניות בתחנות הסעה של תלמידי בתי הספר, יכללו גם את הפזורה.

בלי הסדרה אין אזעקה?

ולא רק תקציבים למיגון: ממסמך הממ"מ עולה עוד כי לא ידוע האם כלל היישובים הבדואיים ממופים ע"י התרעות פיקוד העורף, בוודאי לא בפזורה. גם באזורים שכן ממופים, לא בהכרח נשמעות אזעקות ולכן המלצת פיקוד העורף לתושבי האזור היא להשתמש באפליקציות המתריעות על כך.

על פי דוח מבקר המדינה שנכתב עוד ב-2021, ישנן שתי סיבות לכך שאין צופרים ביישובי הפזורה – הראשונה היא שפיקוד העורף לא מיהר לתקצב זאת בשל אי ההסדרה של היישובים. 

"קיים קושי בהשקעה של משאבים ציבוריים בהתיישבות שאינה מוסדרת כדין", נמסר למבקר מפיקוד העורף. "לכן נדרשת לטעמנו הסדרה מדינתית רחבה של ההתיישבות הבלתי מוכרת, לרבות בהיבטי התכנון והבניה, אשר תכלול בין היתר גם תוכנית, עם תקציב בצדה, להסדרת פערי ההתראה".

סיבה נוספת, על פי אותו דוח, היא שיש בעיה בהצבת צופרים ביישובי הפזורה מפני שהם לא מחוברים לתשתיות חשמל.

אלפי תביעות פתוחות נגד המדינה

ואיך בעצם נוצר המצב? כדי להבין את ממדי בעיית אי הסדרת היישובים צריך להבין את שורשיה.

בשנים הראשונות לאחר קום המדינה, רוב האוכלוסייה הבדואית שנותרה בנגב (כ-12 אלף בני אדם) התגוררה ב"אזור הסייג" – שטח בין דימונה, ערד ובאר שבע, שנוהל בידי הממשל הצבאי עד 1966. לאוכלוסייה הבדואית לא היו זכויות קניין על שטחים אלה ולכן גם לא נעשה הליך תכנון להתיישבותם והם החלו להקים מבנים למגורים ללא אישור.

בשנת 1962 הוקמה ע"י הממשלה ועדה שמטרתה הייתה לאתר מקומות בניה למגורים בנגב, בין היתר לאוכלוסייה הבדואית, והיא המליצה להקים להם יישובי קבע. כך, בין השנים 1969 ל-1989 הוקמו שבעה יישובים: תל שבע, רהט, שגב שלום, ערערה, כסייפה, לקייה וחורה. כמחצית מאוכלוסיית הבדואים בנגב עברה ליישובים אלה. אבל היתר נותרו להתגורר בקרקעות שלא שייכות לתחום מוניציפאלי מוגדר ולכן לא מוכרות על ידי המדינה כיישובים רשמיים והבנייה בהם אינה מוסדרת.

בשנת 1971 המדינה הכריזה על הליך הסדר קרקעות, שבסופו נרשמת בספר המקרקעין כל חלקת קרקע על שם בעליה. בעקבות כך הגישו הבדואים כ-3,000 תביעות בשטח כולל של כ-776 אלף דונמים. עד היום עדיין יש אלפי תביעות בעלות שטרם הסתיים בהן הליך הסדר הקרקע.

לפני 20 שנה, בשנת 2004, המדינה הקימה את המועצה האזורית אבו בסמה שאיגדה תחתיה 11 יישובים אך ב-2012 משרד הפנים אימץ את מסקנות ועדה בראשות פרופ' רזין, לפיו פיצול המועצה לשתי מועצות אזוריות: אל-קסום ונווה-מדבר, יסייע לקידום אכלוס יישובי הקבע, להקמת מבני ציבור ותשתיות וכן יוביל להגדלת הכנסות הרשות המקומית.

גלגולה של מריחה

"הקיפאון השורר שנים רבות בהסדרת הבעלות על המקרקעין והתיישבות הבדואים בנגב הינם חלק מהגורמים למצב הבלתי נסבל אליו הגענו" – כך נכתב בדוח ועדת השופט גולדברג בעניין הסדרת התיישבות הבדואים בנגב משנת 2009. עוד נכתב שם כי עד שלא יוסדר נושא בעלות הקרקעות בין הבדואים למדינה לא יהיה ניתן לתקן את היחסים ביניהם, בייחוד כשאוכלוסיה זו סובלת מבעיות רבות נוספות עקב כך. "לא ניתן עוד לעקוף סוגייה זו ולהשאירה בלי פתרון", נכתב בדוח. "כל עוד זו לא מוצאת את פתרונה לא ניתן לשקם את אמון הבדואים במדינה, שנפגע קשות. פתרון סוגייה זו הוא המפתח לפתרון מוקד סכסוך נוסף הנוגע להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב".

הממשלה החליטה לאמץ את המלצות ועדת גולדברג ומינתה צוות ליישום המלצותיה. שנתיים לאחר מכן, ב-2011, הגיש גם הצוות את המלצותיו. גם את המלצות צוות היישום הממשלה אימצה, ואף הגישה לאורו, בין היתר, הצעת חוק להסדרת התיישבות הבדואים בנגב. אך ב-2013 הממשלה משכה את הצעת החוק מכיוון שהיו לה מתנגדים רבים. כך למשל, חבר הכנסת לשעבר טלב אבו עראר מטעם הרשימה המשותפת וסיעת רע"ם, כיום ראש המועצה המקומית ערערה בנגב, שכינה את הצעת החוק במהלך דיון בנושא בישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה ב-2013: "חוק נישול הקרקעות" והוסיף כי מדובר בחוק גזעני שלא נוסח בשיתוף האוכלוסייה הבדואית. 

מאז לא נעשו צעדים מהותיים בנושא. לפני כשנה הציג השר עמיחי שיקלי, הממונה על פיתוח הנגב, את תוכניתו, המכונה "תוכנית המיקודים" ועוסקת בתוכנית לקידום הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב לשנים 2025-2023. שיקלי הסביר כי מאמצי ההסדרה יתמקדו בארבעה אזורים: רהט, צפון ערד, ביר האדג' וחורה, המהווה מוקד אורבני חשוב במוקד האוכלוסייה הבדואית המקרין על המרחב כולו.

ומה קורה היום? תוכנית נוספת המקודמת בימים אלה היא תוכנית "דיור ותשתיות נלוות למשפחות שהתיישבותן לא מוסדרת" והיא נידונה לאחרונה בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז דרום. בתוכנית מבקשת המדינה לאפשר בנייה קלה וארעית עבור תושבי הכפרים שחתמו על הסדרה מבלי שתצטרך למלא את מחויבותה להקים תשתיות אלמנטריות של ביוב, חשמל, כבישים וגם – בלי פתרונות מיגון. 

התוכנית מעוררת ביקורת רבה ובמהלך הדיון בוועדת התכנון אמר יו"ר ועדת ההיגוי העליונה לערבים בנגב טאלאב אלסאנע כי "זה יצירת שכונות עוני בלי תשתיות, בלי שיהיה תשתיות חינוך, רווחה, בריאות". מהנדס העיר רהט איברהים אבו סהיבאן התרעם: "זה להביא לרהט אנשים שיגורו בצריפים. אני לא לוקח אחריות על אף אחד שיגור בצריפים האלו". הוא הוסיף: "את האחריות שייקח מי שקיבל את ההחלטה. אין להם ממ"ד, אנחנו במלחמה. איזה פתרון נותנים להם? אין שום פתרון בדיוק כמו ביישובים קיימים היום בכפרים הבלתי מוכרים, זה אותו דבר".