ערכת שאלות לפוליטיקאים

חיפוש
Close this search box.
חיפוש

מחדלי המיגון ששלחו את תושבי גשר הזיו לחפש פתרונות בעצמם

חמש שנים אחרי ההכרזה על התוכנית השאפתנית למיגון הצפון, פיקוד העורף נמצא רק בתחילתו של השלב הראשון. הבטחות פוזרו לתקציבי ענק ובפועל התושבים שוב מופקרים. כך מצאו את עצמם תושבי גשר הזיו, קיבוץ הממוקם כחמישה קילומטר מגבול הצפון, בלי ממ"דים ועם מקלטים לא תקינים, נאלצים לחפש לעצמם פתרונות מגורים חלופיים
הדפיסו את הכתבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

טנקים בגשר הזיו (צילום: דור זומר)

על אחד הקירות של חמ"ל החירום בקיבוץ גשר הזיו, לצד רשימות אנשי קשר ודפי נהלים, תלויה גם מפת הקיבוץ. על המפה מסומנים הבתים שבהם מתגוררים כ-1,800 תושבי היישוב הגדול ביותר במועצה האזורית מטה אשר שבגליל המערבי. הבתים שבהם נמצאים תושבים מסומנים בכחול. "זה משתנה כל יום, אנשים עוזבים ואנשים חוזרים כשהם כבר לא מוצאים פתרונות", סיפרה נועה, חברת הקיבוץ.  

אנשי החמ"ל מקפידים לעדכן את הבתים המאוכלסים למקרה של נפילת רקטה. "כך נדע אילו בתים נפגעו, אם היו בהם תושבים או אם אלו בתים עם או בלי ממ"ד". מלבד סימון ומעקב אחר כל בית ובית, הנקודות הכחולות על גבי המפה הן ייצוג ויזואלי חד ובהיר לשרשרת מחדלים ארוכת שנים וחמורה לא פחות מאלו שהביאו לאסון ה-7 באוקטובר. 

מה שעולה מהשטח הוא שהמדינה לא הייתה ערוכה למצב חירום, מה שהוביל לטיפול רשלני ומסוכן בעורף. כפי שניסח זאת רק לפני מספר ימים מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, במכתב חריג לראש הממשלה בחלוף למעלה מחודש מאז פרצה המלחמה: "ממיפוי הליקויים עולה כי המכנה המשותף לרובם המוחלט הוא היעדר ההיערכות לשעת חירום וכן פערים ביישום בפועל". 

חלק מהליקויים הללו, כתב אנגלמן בניסיון להניע את ראש הממשלה לטפל בעורף בכלל וברבע מיליון הפליטים במלונות בפרט, "עלו בדוחות מבקר המדינה בעבר, לדוגמה בתחומי המיגון, המקלוט ופינוי האוכלוסייה". עלו, הונחו על שולחנו של נתניהו, ולא נעשה עמם דבר. 

"ב-7 באוקטובר, בסביבות 11-12 בבוקר כבר לא היינו בקיבוץ", מספרת מיה, תושבת הקיבוץ. "מי שיכל לצאת יצא. גם מהמועצה האזורית ממש הפצירו בנו לעזוב". ההפצרות בתושבים להתפנות לא נבעו מפאניקה או נשלפו מהמותן, הן ביצוע מוצלח של ההערכות של המועצה האזורית למקרה מלחמה מול חיזבאללה. 

רק ביולי האחרון הגיע קב"ט המועצה לגשר הזיו והעביר התושבים תדריך בטחוני על רקע המתיחות בגבול ומספר התקריות הגבוה מתחילת השנה. "נאמר מפורשות שהצבא יחסום צירים ולא תהיה אפשרות לצאת. ההמלצה הייתה לצאת כמה שיותר מוקדם", אומרת מיה. ואכן, כך עשו תושבי גשר הזיו ואלפים נוספים מיישובי קו העימות, בטווח 9 ק"מ מגבול לבנון. 

"הבנו שאנחנו בסיכון גבוה להעתק הדבק מחיזבאללה", היא מוסיפה. "ארזתי תיק עם שתי חולצות לכל ילד ופשוט ברחנו, מאז אנחנו כבר חודש פליטים מופקרים". בימים שלאחר מכן היא וכל תושבי גשר הזיו נאלצו לגלות שהם לבד במערכה. 

חמ"ל בגשר הזיו (צילום: דור זומר)

ותיקים בקו העימות 

גשר הזיו הוא מהיישובים הוותיקים בקו העימות הצפוני. הוא ממוקם במרחק 4.5-5.5 ק"מ מגבול לבנון, תלוי איך מודדים. למרות זאת היישוב, שזמן ההתרעה בו מיידי, לא נכלל בפקודת הפינוי של משרד הביטחון ורשות החירום הלאומית (רח"ל). 

במפת הקיבוץ בחמ"ל ניתן לראות שמרבית הסימונים הכחולים ממוקמים בשכונת ההרחבה של הקיבוץ. היא נבנתה בתחילת שנות האלפיים, לאחר שבניית ממ"ד בכל יחידת דיור הפכה תנאי מחייב. במתחם הוותיק של הקיבוץ המצב הפוך. שם נבנו הבתים ללא מרחבים מוגנים. גם היום, 17 שנה לאחר מלחמת לבנון השנייה, ברובם המכריע אין ממ"ד. המקלטים הציבוריים הפזורים בקיבוץ הם אפשרות המיגון היחידה של יותר מ-140 משפחות.

בהשוואה לממ"ד, המקלטים הציבוריים הם אמצעי מיגון הרבה פחות יעיל ליישובים אלו. הם מחייבים יציאה לשטח חשוף ונדרש זמן רב להגיע אליהם. ביישוב ללא זמן התרעה כמו גשר הזיו, הם פשוט לא עומדים בהנחיות פיקוד העורף.  

על פניו, מקלט ציבורי לא אמור להפחיד את ותיקי קו העימות, אך מיד בתחילת המלחמה, ברגע שהחלו לפתוח את המקלטים, הבינו בקיבוץ שהם נמצאים בבעיה. בחלק מהמקלטים לא היו מים זורמים, באחרים השירותים לא עבדו, כמעט בכולם לא היו מספיק מזרונים, ואלו שישנם בלויים. מבין המקלטים שבהם ביקרנו, רק באחד הייתה מקלחת, אך בצמוד לברז שלה מותקן לוח החשמל של המקלט. בהיותם תת קרקעיים, אין במקלטים קליטה סלולרית אך לא הותקנו בהם תשתיות תקשורת או חיבור לרשת אלחוטית. 

חיילים על גבול לבנון, היום (צילום: אייל מרגולין, פלאש 90)

"אם תתחיל מלחמה מול חיזבאללה בצורה מלאה, אז אנחנו לא מדברים על 2-3 אזעקות ביום", מסבירה עטרה, תושבת הקיבוץ שעסקה בין היתר בפינוי הקשישים ובעלי המוגבלויות. "אנשים יצטרכו לשהות במקלטים כמה ימים לכל הפחות. אי אפשר להיות לשהות במקלט בלי שירותים יותר מכמה שעות". 

כשמדובר באנשים עם צרכים מיוחדים זה פשוט בלתי אפשרי. על פי עמותת נגישות ישראל, כל מקלט ציבורי מוכרח להיות נגיש, כמו כל מרחב ציבורי אחר, בין אם על ידי בינוי או באמצעות מתקנים מתאימים. 

לאחר שעטרה סיירה בין המקלטים וראתה את מצבם, היה לה ולחבריה בקיבוץ ברור שעם או בלי המדינה – את הקשישים ובעלי המוגבלויות הם מוכרחים לפנות. ואכן, למרות שלא נכללו בפינוי, בגשר הזיו דאגו שכל למצוא לכל בעלי הצרכים המיוחדים, הקשישים ובעלי המוגבלויות פתרונות מתאימים למצבם במקומות בטוחים. 

אמא של נועה, למשל, עברה לבית אבות בקיבוץ מזרע ואחותה ישנה במלון סמוך. "אמא שלי הסכימה להגיע לבית אבות בתנאי שיהיה איתה מישהו. אם אחותי תחזור לגשר הזיו היא לא תשאר שם". 

בינתיים, המשפחה לא קיבלה סיוע או הבטחה לשיפוי כלשהו מהמדינה על ההוצאות הכבדות. "אחותי לא יכולה לישון בבית האבות, אז אנחנו משלמים 2,400 שקל בשבוע. אם לפחות את הפינוי של המבוגרים היו מאשרים, היינו יכולים להיות רגועים לפחות בנושא אחד".

עשור של ליקויים 

על פי נתוני המל"ל, לכ-50 אלף תושבים בקו העימות אין גישה לאמצעי מיגון מכל סוג – ממ"ד, מקלט ציבורי, או מקלט בבניין משותף. רבע מכלל התושבים. באשר לתקינות המקלטים, נמצא ב-2016 כי 16 אחוז מכלל המקלטים הציבוריים בארץ לא כשירים. בדוח מ-2020 חלה עלייה במספר המקלטים הלא כשירים ל-20 אחוז. על פי נתוני הלמ"ס בעיבוד התאחדות הקבלנים, נכון ליולי 2023 ב-62 אחוז מהדירות בישראל, מעל 1.6 מיליון דירות, אין ממ"ד, במחוז צפון מדובר על 60 אחוז מהדירות. 

"היעדר אחזקה תקינה של מקלט, ציבורי או פרטי – מהווה עבירה על דיני ההתגוננות האזרחית", כך על פי תקנות פיקוד העורף. "מי שאינו מקיים את הוראות חוק הג"א עובר עבירה פלילית, ודינו מאסר שלושה חודשים או קנס". על פי ההוראות, אם נעברה העבירה במצב מיוחד בעורף, הדין עומד על מאסר שנה אחת או קנס.  

אכיפת חובת האחזקה של המקלטים והבקרה על מימושה מוטלות על הרשות המקומית. יחד עם זאת, על פיקוד העורף לפקח על הרשויות המקומיות. על העדר הפיקוח הזה התריע אנגלמן בדוח המוכנות העורף לאיום הרקטות לפני למעלה משלוש שנים. על המקלטים של גשר הזיו נראה שאיש לא טרח לפקח, לא מהמועצה האזורית ולא מפיקוד העורף. 

רק לאחר שלושה וחצי שבועות מאז החלה המלחמה, הצליחו במועצה האזורית לגייס תקציב מהמועצה לשיפוץ המקלטים. מאז הספיקה המתיחות בצפון לעלות כמה וכמה דרגות.  

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

"תוכניות הממשלה למיגון הצפון והדרום לא יושמו ופערי המיגון והמקלוט נותרו בעינם כך שהמלצות דוח מבקר המדינה בנושא לא יושמו", כתב אנגלמן במכתב הליקויים לנתניהו שהוציא לאחרונה. "פערי המקלוט ניכרו בסיורים ביישובי קוי העימות בדרום ובצפון". 

דוח מבקר המדינה שאנגלמן מתייחס אליו פורסם ב-2020 והוא דוח מעקב על ביקורת מוקדמת יותר, שפורסמה ב-2016 והתייחסה לשנים 2014-2015. עשור של ליקויים, אך כפי שמבהיר אנגלמן, התכניות תוכננו, הבטחות פוזרו, צוותים בין משרדיים התכנסו על חשבון משלם המיסים, בפועל – המצב נותר בעינו והישובים נותרו לא ממוגנים.

שתי תכניות מרכזיות שלא יושמו יכלו למנוע את פינויים של עשרות אלפי תושבים מבתיהם. שתיהן הגיעו לאחר שנים של גרירת רגליים ומאבקי כוח על תקציבים וסמכויות בין משרד הביטחון לבין המשרד לביטחון פנים ולבין הפארסה שנקראה המשרד להגנת העורף. 

בפברואר 2018, שנתיים לאחר פרסום דוח הערכות העורף מפני ירי רקטות, בזמן כהונתו של אביגדור ליברמן כשר הביטחון, אושרה תכנית דו-שנתית למיגון הצפון בהיקף של 150 מיליון שקל. בתקציב נכלל שיפוץ של כל המקלטים הציבוריים בטווח של עד 20 ק"מ מגבול סוריה ומגבול לבנון, ומיגון של כל מוסדות החינוך, הבריאות והרווחה באותם ישובים. עלות שיפוץ המקלטים הוערכה אז ב-52 מיליון שקל והוא אמור היה להסתיים עד סוף 2018. האחריות לשיפוץ היתה של פיקוד העורף. אלא שמספר חודשים מאוחר יותר ליברמן התפטר והמדינה נכנסה לסאגה של חמש מערכות בחירות. 

ביוני 2019 מסר ראש מדור מקלוט בפיקוד העורף כי "תקציב התכנית הוקפא בשל עצירת התקשרויות של משרד הביטחון". דוח המבקר שפורסם באוגוסט 2020 חשף כי "על פי פיקוד העורף שופצו עד סוף יולי 2019 553 מקלטים, והובטח כי עד סוף שנת 2019 יושלם שיפוצם של 181 מקלטים נוספים". 

אלא שמבדיקת המקום הכי חם עולה כי המקלטים לא שופצו. בגשר הזיו לא נערך שיפוץ, גם לא מינורי. שאלנו את פיקוד העורף מדוע לא שופצו המקלטים בגשר הזיו. בצה"ל סירבו לענות לשאלה. 

מקלט בגשר הזיו (צילום: דור זומר)

עדיין בשלב הראשון 

רק שלושה חודשים אחרי שהושקה התוכנית הדו שנתית למיגון הצפון, גיבש פיקוד העורף תוכנית רב שנתית שמטרתה לענות על הצרכים בתחום ההתגוננות האזרחית בגזרת הצפון ובגזרת הדרום, הן בתחום המיגון הפיזי והן בהכנת הרשויות המקומיות לחירום. זו היתה תוכנית שאפתנית שדרשה 5 מיליארד שקל לביצועה.  

ביולי 2018 הוצגה התוכנית, "מגן העורף" שמה בפני הקבינט המדיני-ביטחוני. בתום דיון יצאה החלטת הקבינט מספר 302/ב' למיגון הצפון בלבד. התוכנית כללה בין היתר בניית ממ"ד בכל דירה בטווח של עד 45 ק"מ מגבול הצפון וגם תקציב להכשרת מקלטים. זאת למרות שכאמור היתה על השולחן תכנית דו-שנתית למיגון הצפון שמטרתה הכשרת המקלטים.  

הקבינט ביקש אז מהאוצר להציג מקור תקציבי ל-10 אחוז מהסכום הנדרש לתוכנית "מגן הצפון", בתוך שלושה שבועות, המיועדים לשנים 2018-2019. אלא שהסכום הזה לא הוקצה. 

רק בנובמבר 2021 יצאה התוכנית לדרך, עם הצהרה של בני גנץ, אז שר הביטחון לבניית הממ"ד הראשון בכפר יובל. 250 מיליון שקל הועברו עבור בניית ממ"דים, תחילה בישובים צמודי הגדר. באתר פיקוד העורף, האחראים על ביצוע התוכנית, מופיע כיום כי שלב א' של התוכנית כולל מיגון בתי מגורים ב-21 יישובים הממוקמים במרחק של עד קילומטר אחד מהגבול, ובמסגרתו ייבנו ממ"דים או מרחבים מוגנים קומתיים בבתים שאין להם כיום ממ"ד. באתר נכתב כי התוכנית הכוללת מיועדת ליישובים שממוקמים עד תשעה ק"מ מהגבול, ולא 45 ק"מ כפי שהופיע בתוכנית המקורית. 

"התוכנית הכוללת תורחב בהמשך בכפוף לאישור הדרג המדיני ולהרחבת המסגרת התקציבית למימושה", נכתב באתר פיקוד העורף. אבל בפועל ההיפך קרה. עם השבעת הממשלה הנוכחית תקציב מיגון היישובים קוצץ ועומד על 100 מיליון שקל בלבד. על פי נתוני המועצה האזורית מטה אשר נבנו 170 ממ"דים בלבד מאז יצאה לפועל תוכנית מגן הצפון. מדובר, כפי שאפשר להעריך, באחוז מזערי מכלל הממ"דים שהיו אמורים להיבנות – כ-10 אלפים במספר.  

"אנחנו עדיין נמצאים בשלב הראשון של טווח הקילומטר הראשון מהגבול", אמר יניב וולפר, רמ"ח מיגון בפיקוד העורף בפני הוועדה לביקורת המדינה לפני שלושה שבועות. "יש שם סדר גודל של 3,500 יחידות דיור שנדרשות במענה מיגוני. כרגע יש לנו תקציב לביצוע ל-1,000 יחידות דיור".  

יש לכם הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכירים מידע או סיפור שאנחנו לא?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

2 תגובות

  1. מתי תפנימו שמדינת ישראל אינה ראויה למגורי אדם? אין אף מערכת ציבורית, ולו אחת, שעומדת במטרות שלשמן הוקמה. חדלון מתמשך וזלזול תהומי בחיינו. אף מדינה אינה מושלמת אבל נדמה שאנו נמנים על הגרועות שבהן.

  2. בקיצור מאז מלחמת לבנון בשנות השמונים לא מעבר לתחזוקה חלקית לא קרה דבר בנושא מיגון.
    (וגם לא בנושא רעידות אדמה בבית שאן טבריה צפת וקריית שמונה )

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.

"עצמאי" אומר שכל המימון שלנו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מגיע רק מ- 8,992 איש ואישה בדיוק כמוך. אנחנו לא לוקחים אגורה מבעלי הון או קרנות, אין פרסומות ואנחנו משוחררים משיקולי רייטינג. זו מהפכה: אנחנו היחידים בישראל שפועלים במודל הזה, באופן שמבטיח שנעשה עיתונות נקייה מאינטרסים ומלחצים פוליטיים, כזו שנכנסת לעובי הקורה ולא פוחדת לומר את האמת. כל תמיכה, בכל סכום, מאפשרת לנו להמשיך ולשנות את המציאות הישראלית, למען כולנו.

הירשמו לניוזלטר השקוף ונעדכן אתכם אחת לשבוע על כל החשיפות, התחקירים והפרסומים שלנו. מבטיחים לא לשלוח ספאם!