כיצד יועמדו לדין פושעי 7 באוקטובר?

הדיון הציבורי סביב האופן שבו יש לשפוט את המרצחים של ה-7 באוקטובר החל כבר בשבוע הראשון אחרי הטבח. ב-16 באוקטובר דווח כי ח"כ עמית הלוי (הליכוד) הניח הצעת החוק לעשיית הדין במחבלי החמאס ועוזריהם – הצעה שנשענת על החוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם, תוך התאמות נדרשות. 

ביום רביעי בשבוע שעבר, מעל דוכן המליאה בכנסת, אמר יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט שמחה רוטמן כי יש לתת מענה למצב שבו הסנגוריה הציבורית תידרש לספק הגנה משפטית למחבלי חמאס שנתפסו בישראל. "בעיניי זו שערורייה שאנחנו כבית וכמדינה נצטרך לתת לה מענה", אמר רוטמן. 

מה שרוטמן לא ידע הוא שכבר בשבוע הראשון ללחימה, כשהחלו להתפרסם ידיעות על מעצרים של מפגעים חמאסניקים, הסנגוריה הציבורית דנה בנושא זה בדיוק. בשבוע שעבר פורסמה הודעה מטעמה: "הסנגוריה הציבורית סבורה שהאירועים הקיצוניים והחריגים בכל קנה מידה שהתרחשו במתקפת ה-7 באוקטובר אינם מתאימים להתברר במסגרת ההליך הפלילי הרגיל. על כן, נדרשת חשיבה מעמיקה של המערכת לבחינת מסגרת שיפוטית שתהלום את הנסיבות הקיצוניות. לפיכך, מובן שלא ניתן יהיה להחיל את הסדרי הייצוג הרגילים במסגרת שתוקם".

הנוסח של הסנגוריה הציבורית היה מדויק ומכוון: העמדתם לדין של המרצחים אינה יכולה להתבצע בהליך פלילי רגיל, ועל כן אנשי הסנגוריה הציבורית לא רואים עצמם כמי שיכולים לייצגם; לא סרבנות ישירה לייצג את המרצחים אלא העברת תפוח האדמה הלוהט למגרש הפוליטי.

תגובת שר המשפטים לא איחרה לבוא. "אני מגבה את הסנגוריה הציבורית בסירובה לייצג את מרצחי החמאס שביצעו את פשעי המלחמה בטבח ב-7.10", אמר ח"כ יריב לוין. "משרד המשפטים בראשותי ימשיך לפעול על מנת שהדין ימוצה עם המחבלים השפלים שנתפסו". המשמעות ברורה: אפילו אם החוק הנוכחי מחייב את הסנגוריה הציבורית לייצג את המפגעים שנתפסו, משרד המשפטים ידאג לסולם המשפטי שיחלץ אותם.

בשיחות עם גורמים הבקיאים בפרטים עולה כי משרד המשפטים שוקד בימים אלה על הצעת חוק ייחודית להעמדה לדין של פושעי 7 באוקטובר, אולם פרטי ההצעה טרם גובשו סופית. לעת עתה, תשובת לשכת שר המשפטים היא כי "משרד המשפטים פועל כדי למצות עם המחבלים את הדין".

כמו משפט אייכמן

החקיקה הייחודית מעמידה בפני המשרד סוגיות מורכבות, שעל חלקן ניתן ללמוד משיחה עם עו"ד עמוס האוזנר, מומחה לחוק העמדתם לדין של נאצים ועוזריהם, ובנו של גדעון האוזנר, התובע במשפטי אייכמן.  

"אם אתה שולח אלפי מחבלים לפה, כדי לבצע את ההרג אצלנו והם יודעים שרובם לא יחזרו – מה יעזור אם תטיל עליהם עונש מוות?"

בראיון עם האוזנר ל"שקוף" עולות שאלות כבדות משקל כגון האם יש בכלל מקום לחקיקה ייחודית (לדעת האוזנר, חד משמעית יש), האם צריך לשדר את משפטי המחבלים בשידור ישיר (כן, אבל במשורה), והאם דעת הקהל העולמית עשוייה להיות מושפעת ממשפטים כאלה (אולי). רק על שאלה אחת האוזנר מתקשה להשיב: אפשרות של עונש מוות. 

האם אתה סבור שמשרד המשפטים צריך לחוקק חוק לפושעי 7 באוקטובר בסגנון החוק שחוקק לפושעים נאצים? 

"מאוד צריך. מבחינה משפטית, יש לנו היום רסיסים של חקיקה שאיכשהו מתאימים לעניין. למשל, החוק למניעת טרור מ-2016 שהוא חוק לא רע, אבל לא מטפל בהיבטים של מה שקרה במקרה הנוכחי. אתן לך דוגמה: אף אחד לא חשב בהקשר של טרור על מעשים של אונס קבוצתי. זה לא היה. אז אנחנו צריכים לחשוב על חוק חדש. חוק נוסף – החוק למניעת השמדת עם – מדבר על מאמצים שנעשו למנוע ילודה, וזה לא המקרה כאן. זה חוק מעניין אבל הוא נועד לשעתו. אנחנו צריכים לעשות חקיקה חדשה, מודרנית. טוב שבמשרד המשפטים עובדים על זה".

היית כולל עונש מוות בחקיקה? 

"אני לא רוצה לגעת כרגע בשאלה הזו. אני לא רוצה להיות רודף דם".

בחוק לרדיפת הנאצים יש עונש מוות

"יש. אבל בכל מקרה, גם אם יהיה עונש מוות הוא רלוונטי אך ורק למנהיגים".

כאן אנו נוגעים בנקודה מרכזית במשנתו של עו"ד האוזנר: ההבחנה בין הנהגת החמאס לפיונים בשטח – הבחנה שעשויה לשפוך מים צוננים על מבקשי הנקמה במרצחים. לדעת האוזנר, אין מקום לעונש מוות למחבלים שנתפסו, ורק הענשה חמורה של ההנהגה תסייע בבניית הרתעה. 

"אם אתה שולח אלפי מחבלים לפה, כדי לבצע את ההרג אצלנו והם יודעים שרובם לא יחזרו – מה יעזור אם תטיל עליהם עונש מוות?", אומר האוזנר, שמשתף מנסיונו של אביו. "לאבא שלי היו לבטים בקשר לעונש המוות במשפט אייכמן, הרי אבא שלי התנגד לעונש מוות באופן עקרוני. אבל לא הייתה ברירה. זה היה מקרה יחיד שמוכיח את הכלל, והמקרה היחיד בכל תולדות המדינה. אני לא רוצה שישראל תהפוך למדינת גרדומים".

אולם בישראל יש עונש מוות בהליך אחר – של סיכולים ממוקדים

"נכון. זה משהו אחר – אקט מלחמתי. אפשר להיות בעד או נגד אבל זה אקט מלחמתי. אני מדבר על אקט שיפוטי". 

האם משנה מבחינה משפטית שמעשים נעשו בישראל ולא בעזה? 

"אגיד לך כך: כדי להעניש עליהם אתה לא צריך לעשות את מה שישראל עשתה במשפט אייכמן – לקחת לעצמך סמכות אוניברסלית. כאן אתה לא צריך, זה מקל על העניינים. אבל כעיקרון, אם היה צריך לנטול סמכות אוניברסלית אז היינו נוטלים גם סמכות אוניברסלית".

הייצוג של הפושעים – כיצד הוא עתיד להתבצע לדעתך? 

"אז (אצל אייכמן – ש"ג) לא הייתה סנגוריה ציבורית, והיום הסנגוריה הציבורית לא רוצה להתעסק עם זה ואני מבין אותה. אני לא מכיר טוב את החוק והאם הם יכולים לסרב לייצג מישהו. השאלה היא האם הסנגוריה הציבורית יכולה, כמו שהבנתי שהיא מתכוונת לעשות, לסרב להגן על מחבלים". 

הודעת שר המשפטים מרמזת שגם אם החוק מחייב, הוא כבר ידאג לשחרר את הסנגוריה מהחובה

"אני חושב שזה גם סביר שמדינת ישראל לא צריכה לממן ייצוג משפטי במקרה כזה. למרות שאת הייצוג של אייכמן היא כן מימנה".

ההבדל בין אייכמן לדמיאניוק

ההבחנה שעושה האוזנר בין ההנהגה של חמאס למפגעים, בכל הקשור לאפשרות של עונש מוות, נוגעת גם בנקודה חשובה נוספת: הבחירה איזה משפטים לשדר לציבור הרחב בשידור ישיר. גם כאן האוזנר שואב ממשפט אייכמן, ומבחין בין האפקט שהיה לו לבין זה של משפט ג'ון איוון דמיאניוק.

"אתה זוכר את הסיפור של ביאליק עם אלוף בצלות ואלוף שום? אז זה אותו הדבר", אומר האוזנר. "הראשון שהביא את הבצלות לאי היה אלוף וגיבור, ואחרי כן בא מישהו עם שום, אז כולם צחקו ממנו. משפט אייכמן עושים פעם אחת. כשניסו לעשות פעם שנייה פתאום זה התחיל ליפול על נושאים של האם זה כן דמניאניוק, אם זה כן 'איוון האיום', זה לא 'איוון האיום' – והכל התמסמס".

מה עמדתך לגבי קיום משפטי ראווה?

"אנחנו לא צריכים ראווה. אנחנו צריכים לעשות את תכליתו של המשפט הפלילי. תכליתו של המשפט הפלילי היא כפולה: אחת להעניש, שתיים להרתיע. אז להעניש זה יפה מאוד. כדי להרתיע משפט צריך לקבל הד ציבורי, אבל צריך לשמור על כל הזכויות של הנאשם. משפטי ראווה זה משפטים שלא שומרים על זכויות הנאשם". 

היית משדר בשידור ישיר משפטים כאלה? 

"כן, כי אנשים צריכים לדעת מה קרה פה. בוודאי". 

בימי אייכמן שידרת ושלטת בנרטיב, כשאהדת העולם הייתה לצידך, כשבימנו המצב השתנה

"תדע לך שהסכנה הזו הייתה קיימת גם במשפט אייכמן. הסנגור שלו, רוברט סרווציוס, סיפר שפנו אליו ניצולים מהונגריה ואמרו לו שהם מוכנים להעיד לטובת אייכמן, ולטעון שרצח יהדות הונגריה היה באשמת מנהיגי הקהילה היהודית שם. סרווציוס היה מספיק חכם כדי לסרב לבקשה. הוא אמר שמאותו רגע (שיאשימו את ראשי הקהילה היהודית – ש"ג) המשפט יעסוק אך ורק בנושא הזה ואף אחד לא ידבר על אייכמן ואשמתו. ולאייכמן, הלקוח שלו, זה לא יעזור – זה רק יזיק לו".

בזמנו האהדה העולמית הייתה לנו, היום לאור העימות הישראלי-פלסטיני היא לרעתנו

"לכן בטח שצריך לעשות משפט כזה".

משפט ראווה

"לא ראווה. אתה קורא לזה ראווה. ראווה זה מה שקראו למשפטים בתקופה הקומוניסטית, כשהם לקחו אנשים שברור היה שהם אינם אשמים, כדי לחלץ מהם בכוח הודאות ואז להפחיד את כל האחרים.    

"אני הייתי קורא לזה משפט בעל לקח היסטורי, כמו משפט אייכמן. ושוב פעם, לא להרבות בהם, כי אז זה יהיה כמו עם דמיאניוק וכמו עם אלוף בצלות ואלוף שום".

כלומר לבחור מבין כל הקייסים אחד-שניים? 

"שמתאימים, וזה של מנהיגים, לא של איזה ברגים קטנים".  

אבל המנהיגים לא היו בשטח

"זו בדיוק הנקודה. נאום הפתיחה של אבא שלי מדבר על זה שאנחנו נפגוש היום רוצח מסוג חדש, רוצח שיושב מאחורי שולחן הכתיבה שלו. זה בדיוק המקרה. פה הוא יושב לו בתוך הבונקר". 

אבל אם תפסת רק את אלה שעברו את הגדר ואין לך מההנהגה שישבה בבונקר והורתה על הפעולה? 

"אז אין פה שום עניין ציבורי בזה. ואני אגיד לך גם דבר נוסף: כאשר יש מחבלים מתאבדים, שלחו מחבל מתאבד לבצע מעשה רצח, ואז אנחנו מאשימים את השולחים שלו בזה שהם גרמו לרצח הקורבנות הישראליים, נכון? אבל אנחנו לא מאשימים אותם – ולדעתי צריכים להאשים אותם – גם ברצח של המתאבד עצמו. הם שלחו אותו בשביל שהוא ימות. 

"הרתעה מהסוג שהשגנו במשפט אייכמן כבר אין לנו, ואנחנו צריכים. אם אתה תתפוס מחבל על הגדר, הרתעה כמו במשפט אייכמן לא תקבל".

הרתעה כלכלית

בסיום השיחה, האוזנר מתייחס גם לחשיבות שיש לענישה כלכלית – אפשרות טובה בעיניו, אך כזו שכלל לא בטוח אם משרד המשפטים יאמץ. 

"החקיקה שאני חושב עליה כוללת גם את ההיבט הכלכלי של הסיפור", אומר האוזנר. "אני מתכוון שלא די שאנחנו סבלנו את כל הנזקים האלה, עכשיו אנחנו גם צריכים לשלם בשבילם. אני חושב שאנחנו צריכים לכלול בחקיקה שמדינות שמעניקות מחסה למנהיגים של ארגון המחבלים, צריכות לשאת בנזק הזה". 

"אחרי מלחמת העולם השנייה לא היו מדינות שנתנו מחסה לנאצים", אומר עו"ד האוזנר ומבהיר שכוונתו למחסה רשמי. זאת לעומת מדינות שמתפארות היום באירוח ראשי חמאס. "פה יש לך כאלה מדינות, ואנחנו צריכים להרתיע". הפתרון שהאוזנר מציע כולל תביעות נגד מדינות שמעניקות היום חסות למנהיגי חמאס, בגין הנזק הכלכלי שנגרם מאירועי 7 באוקטובר. 

בהקשר זה, האוזנר מזכיר את מקרה ליל הבדולח, והתשלומים שהושתו אז על הקהילה היהודית. "אחת הבעיות שעליה אנחנו לא אוהבים לדבר אבל היא קיימת, הייתה התוצאה הכלכלית של ליל הבדולח. הרכוש היהודי שנשדד, שנפרץ ונבזז, היה מבוטח, ואז היהודים הגישו תביעות והיו חברות ביטוח שבסיסן בגרמניה. הגרמנים פתאום גילו שהם בעצמם אמורים לשלם בעד הנזק שהם עשו. אתה יודע הם מה עשו? הטילו קנס של כמיליארד מארק – סכום אגדי – על הקהילה היהודית כדי שהיא תשלם. זה מה שקורה היום. היום אנחנו שסבלנו את כל הנזק, צריכים גם לשלם עבורו – וזה לא יכול להיות".