בחסות המלחמה, התקשורת זונחת עיסוק בכל נושא אחר

שבועיים לתוך המלחמה, אפשר כבר לקבוע שאחד הקורבנות שלה הוא סדר היום של העיתונות הישראלית. כמו במשברים קודמים, גם כעת מתגייסת התקשורת לכיסוי מקיף ונרחב של המלחמה וכל מה שקשור בה. אלא שלצד זה, אותה תקשורת מזניחה כל נושא אחר. זאת למרות שהמדינה ממשיכה להתנהל והסוגיות שהיו בוערות לפני ה-7 באוקטובר ממשיכות להיות בוערות, אולי אפילו ביתר שאת.

נכון, קשה להיות שונה בנוף בו כלי התקשורת הפכו את רצף השידורים לליין-אפ של סיפור אחד, אבל כדי למלא את תפקידם הציבורי עיתונאים חייבים להמשיך לעקוב ולדווח גם על חלקים אחרים מהיום-יום שלנו. כמו במשברים קודמים, מצוקות לא נעלמות וחלקן אפילו מתחדדות, ומשפיעות לא פחות ממצב המלחמה על מצבם הרפואי, הנפשי, הכלכלי ועל תפיסתם הפוליטית של הישראלים.

מערכות החינוך והבריאות, שמתמודדות עם אתגרים וכשלים גם בימי השגרה, נמצאות כעת בלחץ גדול עוד יותר. נושאים כמו מינויים פסולים זוכים לבית גידול נוח בתוך צלחת הפטרי של אווירת חירום וגיוס. היכן הדיווחים הכלכליים על מצב המשק, עוולות צרכניות, גורמים שבחסות הלחימה פועלים להפר את חוקי התחרות, ניירות הערך והמס? מה לגבי הדיווחים על מה שקורה בבית המחוקקים באופן שוטף? ואיפה הדיווחים על אירועים עולמיים שיתכן שיש להם השפעה ישירה או עקיפה עלינו? נושאים כאלו אלו, רובם ככולם, נמצאים רק בשולי מעגל המידע של התקשורת הישראלית.

נושאים יום יומיים חשובים שנוגעים ברפורמות כלכליות, תפקוד משרדי הממשלה בקשר עם משימותיהם השוטפות, החקיקה נגד מערכת המשפט וסתם ענייני רווחה, חברה ותקינות שלטונית כמעט ואינם מדווחים כלל, בדרך כלל תחת הטיעונים של "אין לזה קשב עכשיו" ו"זה לא הזמן".

הסטת הפנס התקשורתי אל ענייני המלחמה בלבד מאפשרת הרחבה של תופעות שליליות ובחסות מצב החירום יכולות להעמיק מצוקות אנושיות וחברתיות ושברים שלטוניים וחברתיים. רק שהפעם, אין מי שידווח עליהם.

הקדשת זמן גם לנושאים שאינם קשורים ישירות למלחמה היא גם הדבר הפטריוטי לעשות. מי שמאמין שעם ישראל חי ושנצח ישראל לא ישקר, כדבר הסיסמאות הידועות, מאמין שאנחנו והמדינה נהיה כאן גם מחר וגם בשנה הבאה, וכך גם הבעיות והאתגרים השוטפים שהעיתונות מזניחה כעת.

כשפרצה מגיפת הקורונה, אירוע אסוני כלל-עולמי, כתבתי כאן על אותה התנהלות תקשורתית: "אין חדשות. זאת אומרת יש חדשות, הרבה חדשות, אך כולן עוסקות בנושא אחד: המגפה. חדשות שאין להן קשר מיידי לאפקט הקורונה פשוט לא קיימות. אפילו הפוליטיקה נדחקת למקום השני, מודחת מפסגת העיסוק האובססיבי שזכתה לו במשך למעלה משנה של מערכות בחירות בלתי נגמרות. מחטפים פוליטיים בחסות המגפה? שימוש במצב החירום בזירה הפוליטית? שקט, סופרים חולים".

גם כעת, בלהט הדיווח הנקודתי והמיידי על הנושא המוביל, נזנח כל השאר, שרובו ככולו עדיין רלבנטי כשהיה, ואולי אף יותר בנסיבות החדשות. בניגוד לסלוגן על חוסר קשב ועניין, אנשים מתעניינים מאוד בחדשות שעוסקות בהם ובמצוקותיהם. כדי למלא את השליחות העיתונאית אסור לכלי התקשורת להתמסר למערבולת של נושא סיקור אחד ויחיד. אסור לתת לליין-אפ להפוך לקו אחיד ורציף.

עו"ד אלעד מן הוא היועץ המשפטי של עמותת הצלחה ומרצה לדיני תקשורת. לשעבר יו"ר ועד עמותת "העין השביעית".