מעמית סגל ועד גיא פינס: אנשי תקשורת מסכנים את הביטחון ופוגעים בלכידות

בעמוד האינסטגרם הפופולרי של התכנית "לילה טוב עם גיא פינס" המשודרת בקשת 12, התפרסם השבוע פוסט יוצא דופן. במקביל לאבל הלאומי שהכה את ישראל בעקבות מתקפת החמאס הרצחנית על עוטף עזה ותוך כדי הפצצות חיל אוויר על הרצועה, בעמוד שעסוק בדרך כלל בדוגמניות, זמרים והשקות קוסמטיקה, מצאו זמן לחגוג את הפלת עמודי הסושיאל של ארגון זכויות האדם "בצלם" לאחר מתקפה מאורגנת של פעילי ימין.

באינסטגרם של "לילה טוב" ידעו לקבוע כי ארגון זכויות האדם "מטיף גם בימים אלה לשמירה על זכויות תושבי עזה ומותח ביקורת על התנהלות המדינה, למרות שהוא זוכה לביקורת חריפה מקיר לקיר בישראל". במציאות, קשה למצוא מישהו שלא "מותח ביקורת" על התנהלות המדינה, ב"בצלם" גינו בחריפות את המתקפה על אזרחי עוטף עזה, אחת מחברות ההנהלה של הארגון אף נחטפה, וניהול המלחמה לפי הדין הבינלאומי ("שמירה על זכויות תושבי עזה") הוא לא רק הדבר המוסרי והאנושי לעשות, אלא גם דרישה של בנות הברית של ישראל והצהרה מפורשת של ישראל עצמה כי כך היא מתנהלת.

אבל את גיא פינס לא המציאות מעניינת אלא המציאות הוירטואלית, זו שברשתות החברתיות. ושם, המשחק הוא לקלוע למכנה המשותף הרגשי הרחב ביותר, זה שהאלגוריתם יזהה ויהפוך לויראלי. אלגוריתם שגם בזמן שגרה מתעדף שנאה וכעס, ובטח בתקופת מלחמה. פינס השיג את מה שרצה: לייקים, שיתופים וחשיפה, שבהמשך יתורגמו למזומנים בבנק. את החשבון, של פגיעה בלכידות ובחוסן הישראלים, אנחנו נשלם.

חשבון האינסטגרם של "לילה טוב עם גיא פינס" לא חשוב ולא מעניין, אבל הוא דוגמה מייצגת לרוח שמנשבת ברשתות החברתיות ובכלי תקשורת רבים מאז המתקפה הארורה, והיא צריכה להטריד את כולנו מאוד.

בזמן שכלי התקשורת והציבור עוקבים בדאגה אחר ההכנות לכניסה קרקעית בעזה וטפטופי הירי בצפון מול החיזבאללה, ברשתות החברתיות כבר מתחוללת חזית שלישית, פנימית, שמבטאת את הזעם והתסכול שאזרחים רבים מבקשים לפרוק כעת. היא מתמקדת בשקי האגרוף הרגילים של רוח ההמון הישראלית, ערביי ישראל, ארגוני זכויות אדם ופעילי שמאל, ויכולה בקלות להתרחב עוד ועוד. היא מלובה על ידי סוכני תעמולה זרים, מחבלת במאמץ המלחמתי ומהווה סכנה ממשית.

הגורמים שיוזמים ודוחפים את התוכן המסית והמקטב הם לא תמיד מי שהם נראים. כבר דווח כי מאחורי כמה קבוצות טלגרם שפרסמו מידע אישי ותמונות של אזרחים ערבים ונדחפו בידי פעילי עוצמה-יהודית עמדו דווקא מקורות איראניים ששמחים לערער עוד יותר את היציבות והחוסן החברתי בישראל. מי שרוצה לפגוע בישראל יכול רק להרוויח מהתסיסה והעימותים הפנימיים, ויודע שכעת אנחנו פגיעים מתמיד.

המתקפה המפלצתית של החמאס על יישובי עוטף עזה ואזרחיו התרחשה במובנים רבים גם ברשתות החברתיות, לפעמים ממש בשידור חי באמצעות אפליקציות שונות. אלפי מחבלים ואזרחים פלסטינים שחדרו לשטחי ישראל, טבחו ופגעו באזרחים ובחיילים ישראלים כשהם אוחזים בידם גם מצלמות גו-פרו וטלפונים ניידים המשדרים את האירועים לרשתות החברתיות השונות. בזמן שהרגו, עינו וחטפו אזרחים ושרפו את בתיהם הם גם ביצעו פיגוע תודעה חסר תקדים בציבור הישראלי והשאירו אומה שלמה בזעזוע שלא היה כמותו.

הצפת הרשת בתוכן האלים, הפוגעני והמזעזע טענה את הרשתות החברתיות בישראל בהלם, יגון וזעזוע חסר תקדים – אך גם בזעם, עוינות וקריאות נקמה ואלימות יוצאות דופן שזורמות כעת ברשתות ומחפשות פורקן (הפוסט המבחיל של מנהלת הלשכה של שרה נתניהו הוא אחת הדוגמאות). המבוכה, ההשפלה והזעם דוחפים אנשים, בהם גם משפיעני רשת ואנשי תקשורת, לחפש בוגדים ומשתפי פעולה שאחראים למחדל, לסמן תומכי חמאס או סתם מי שלטעמם מזדהים עם הפלסטינים יתר על המידה, ומגבירים פי כמה את הנטייה הקיימת ממילא להדהד ולהפיץ חדשות כזב.

כך למשל איש התקשורת אברי גלעד שהפיץ פאניקה בדף הפייסבוק הפופולרי שלו (258 אלף עוקבים) כשכתב על "דיווחים" על "ערבים משוטטים" ש"מצלמים בתים" וטען כי חמישה כבר נעצרו, הוסיף כי "יש עדויות מאד מטרידות שמשהו מתבשל", קבע כי "צבא פשע חמוש קם בחברה הערבית" וקרא לאזרחים להתחמש ולמשטרה להציג מחסום בכניסה לכל שכונה. מדובר בפייק ניוז: המשטרה הבהירה כי בדקה את הדיווחים ולא היה בהם כלום, וכי חלקם הם זיופים שפורסמו בזדון וכי נחקר אם הופצו על-ידי גורמים איראניים. אבל לגלעד זה לא הפריע. הוא לא חשב לבדוק את המידע לפני שפירסם אותו ולא מחק אותו גם אחרי שהתברר כי מדובר בפייק.

החזית הזאת כבר מזמן יצאה מגבולות הרשתות וגולשת כעת למקומות עבודה, לאוניברסיטאות ולערים המעורבות ומאיימת לפרק את החברה מבפנים. לתקשורת ולפלטפורמות המדיה החברתית יש תפקיד מכריע בחזית הזאת. נרטיבים וקונספירציות שמקבלים במה ותשתית הפצה נוחה ברשתות, חודרים לוואקום של מידע ונעים על גבי אידיאולוגיות של שנאה, שמהדהדים גם דרך התקשורת. במקרים רבים הם הופכים לנחלת הכלל בידי עיתונאים חסרי אחריות או חובבי לייקים ומיתרגמים לרדיפה ואלימות ממשית תוך שעות מהשידור.

כך ראינו איך ידיעה שקרית על מחבל שמאושפז בבית החולים שיבא לצד ניצולים מהדרום, הפכה תוך שעות להשתוללות אלימה של פעילי "לה פמיליה" שתקפו אנשי צוות ערבים. הפצת שמו וכתובתו של עיתונאי השמאל ישראל פריי ברשתות היתרגמה למתקפת זיקוקים אלימה על ביתו ומרדף אחרי מכוניתו בבני ברק.

ברשתות החברתיות מתפרסמים מדי יום שמות, תמונות ופרטים של עשרות אם לא מאות של אזרחים ישראלים, חלקם ערבים, חלקם פעילי שמאל וזכויות אזרח וחלקם אפילו אזרחי העוטף, עליהם מעלילים כי הם תומכים בחמאס או אפילו סייעו לו לארגן את המתקפה, לפעמים רק בגלל שעשו לייק לעמוד כלשהו.

ישנם כבר מתקפות וקמפיינים מאורגנים שנועדו לאתר פרטים של אזרחים ערבים שסימנו לייקים לעמודים או פוסטים של פלסטינים ולקרוא לפיטוריהם. חברי כנסת חסרי בושה מהימין קופצים על ההזדמנות כמוצאי שלל רב. הרשתות בוערות ולא ברור מי יכבה אותן.

בתוך הכאוס הזה יש לתקשורת כוח רב. במיוחד בימים בהם הציבור דבוק למסכים ולעדכוני הפרשנים יותר מתמיד. אבל יש מי שמשתמשים בכוח הזה דווקא כדי להזיק. ממש מהימים הראשונים של המלחמה החלו להתפרסם בכלי התקשורת פרסומים על חגיגות ניצחון או הפרות סדר בחברה הערבית בישראל – כולם התבררו כמבוססים על שמועות וקונספירציות שקריות ברשתות.

אנשי תקשורת כמו כמו עמית סגל, צבי יחזקאלי, אברי גלעד וינון מגל, ואפילו עיתונאים רציניים מיהרו להיאחז בפרסומים לא מדוייקים או מזוייפים ממש שהופצו ברשתות, כדי לטעון שגם בין אזרחי ישראל יש מי ששמח על המתקפה הרצחנית של חמאס או עשוי לנצל אותה כדי לתקוף את המדינה.

החשש מפני חזית פנימית בסגנון "שומר החומות" הוא כמובן מציאותי ומובן – אך יש הבדל בין אזהרה מפני תסריט אפשרי לבין דיווח על אירוע שכלל לא קרה. דיווח שעלול ליצור את המציאות שהוא מזהיר מפניה. במקום לגנות ולהוקיע רדיפה וסתימת פיות של אזרחים על רקע המצב המלחמתי, עיתונאים רבים מעודדים אזרחים לקחת את החוק לידיהם ומשלהבים את הרוחות.

הגדיל לעשות עמית סגל, שהשתמש בטלגרם שלו כדי לקרוא לצה"ל "להרוס עוד הלילה" פיצריה בחווארה שעשתה שימוש מכוער ונבזי בתמונה של חטופה מבוגרת בפייסבוק. לאחר מכן פירסם סגל תמונות של מתנחלים שהגיעו לשרוף את המקום. תוך שעות היא אכן נהרסה. רוח קרב כזאת שנושבת מהמקלדות והמיקרופונים של עיתונאים בולטים כמו סגל, מגל ויחזקאלי לא עוצרת בחווארה או בעזה. יש רבים שמבינים זאת כאישור לקחת את החוק לידיהם ולטפל בעצמם בבוגדים, בכל מקום בו הם מדמיינים שהם נמצאים.

אך מעבר לעיתונאים ולכלי התקשורת שמנצחים על השיח הציבורי, אי אפשר להתעלם גם מהפלטפורמות שמאפשרות את השיח הרעיל, המסית והאלים שגואה כעת על רקע מצב החירום. במשך שנים נטען כי אין מספיק פיקוח ומודרציה על תוכן פוגעני ברשתות בישראל. כעת אנחנו חווים את המחיר על בשרנו ממש.

התאגידים הגדולים התעלמו מהשוק הישראלי דובר העברית ולא נתנו תשובות או סיוע לציבור המשתמשים. המחוקקים מצידם לא דרשו זאת מהם, והעדיפו לשמור על יחסים טובים עם הפלטפורמות שמשמשות אותם להפצת תעמולה בשגרה. כעת כשמתחוללת מלחמה גם ברשתות חלקם התעוררו ומנסים לרוקן את ים התוכן הפוגעני עם כפית.

בלי היערכות, משאבים או כוח אדם מתאים לניטור התוכן והפעילות בעברית וערבית, הרבה תלוי כעת בהתגייסות וברצון הטוב של הרשתות עצמן. פייסבוק, טיקטוק, אינסטגרם, טוויטר וטלגרם הם כבר מזמן נשק לכל דבר וזירה מסוכנת של הסתה לאלימות והנעה לפעולה. המלחמה הזו חייבת להוביל גם לשינוי ביחסה של המדינה לפלטפורמות הללו.