בריוני המקלדת של נתניהו מחפשים מנהיג אחר

הוא הגיע בקטנוע אל פאתי הקריה ומיד הסתער על משמרת מחאה קטנה שהתמקמה שם וקראה להתפטרות מיידית של נתניהו. המפגינים המאומנים ניסו להרגיע, להביע אמפתיה ולמנוע מכות. אבל הבריון לא נרגע. אחרי כמה דקות לחוצות קרה דבר מפתיע: לנוכחים התברר שלא מדובר בשליח של מכונת הרעל הביביסטית. "לכו אתם וביבי", צעק עליהם. "אני מאחל לכם שתמותו, אתם והוא ביחד".

אחרי שנים שקו השבר הפוליטי-חברתי בישראל הוא התהום שבין "רק ביבי" ל"רק לא ביבי", הטבח בעוטף עזה ומחדל 23' מסמנים שינוי. טיב השינוי הזה עדיין לא ברור עד הסוף. התקרית עם הבריון מהקריה מעניקה הצצה רנדומלית לזעם גולמי שלא מבדיל בין ראש הממשלה והמחאה נגדו. אבל הסנטימנט הזה בא לידי ביטוי גם במחוז אחר: היקום הביביסטי, שאנשיו רגילים לעבוד לפי תדרוכים ודפי מסרים ולקבל שכר מאנשי עסקים וגופים שבלעדיהם מכונת הרעל תשתתק.

לסדקים הראשונים אחראי המחדל, שהוביל לקריסת הקונספציה שהנהיגו נתניהו והממסד הבטחוני מאז 2009: טיפוח חמאס לשם החלשת הרשות הפלסטינית ומניעת אפשרות להסדר מדיני, והקלות כלכליות שנועדו להאריך את ההפוגות בין סבבי ההסלמה העונתיים לאורך רצועת עזה.

ההתנערות הבולטת הראשונה הגיעה משי גולדן, מגיש בערוץ 14 וביביסט מסוגת "השמאלני המתפכח", שכינה את נתניהו "חדל אישים" ואמר שבתום המלחמה הוא "יעוף הביתה" יחד עם דור שלם של פוליטיקאים וגנרלים. הוא לא אמר את זה על המסך, אלא בחשבון הפייסבוק הפרטי שלו. בהמשך, באחד השידורים, האשים גולדן את ממשלת נתניהו בניהול דיאלוג מתמשך עם חמאס, צעד שהעניק לארגון הטרור מעין תעודת כשרות ציבורית.

אחרים היו זהירים עוד יותר ונמנעו מלנקוב בשמו המפורש של ראש הממשלה. רן ברץ, העורך המייסד של אתר "מידה" הביביסטי ויחצן של נתניהו בדימוס, התקומם גם הוא על הקונספציה שלפיה ניתן להגיע להבנות עם חמאס. ברץ טען שמדובר בקונספציה אמריקאית שאומצה על-ידי הדרג הפוליטי בישראל ובצמרת הצבאית. הניתוח שלו שודר בערוץ Tov החרד"לי של איש הנדל"ן ישראל זעירא, שעלה לכותרות לאחרונה עקב פעילותו במסגרת תנועת ההחזרה בתשובה "ראש יהודי".

יהודה שלזינגר, הכתב הפוליטי של "ישראל היום", יצא נגד התנהלות שיטתית שמאפיינת את שלטון נתניהו מאז 2015 והולידה, בין היתר, את אחד מתיקיו הפליליים: מלחמה עיקשת בדרג המקצועי ומינוי מקורבים ואנשי מנגנון פוליטיים לתפקידים שהם אינם כשירים להם.

"תחרות מינוי המקורבים בליכוד גבתה מחיר קשה", תקף שלזינגר, אך הקפיד לא להזכיר את שמו של נתניהו בהקשר זה. "מנכ"לים טובים עזבו, מנכ"לים מקורבים מונו. שותפים בדיונים קריטיים מדברים על חובבנות, על אפס פולו-אפים (מעקבים) אחרי החלטות שמתקבלות, על חוסר מקצועיות. התחושה הזאת ניכרת היטב בין אנשי הליכוד". מה שפעם היה ביקורת שניתן לשמוע כמעט אך ורק בחוגים אנטי-ביביסטיים הפך לאמת חלוטה אצל עיתונאי שבדרך כלל מתפקד כשופר שלטוני.

כל שעוברים הימים, הביקורת על נתניהו מימין אינה מתרכזת באחריותו למחדל הביטחוני והממשלתי, אלא בתחזיות לגבי מכת הנגד שתנחית ישראל על חמאס וביעד הסופי של המלחמה. "ביבי, תגמור אותם או לך הביתה!", צייץ מתן פלג בשם הארגון שבראשו הוא עומד, "אם תרצו", שנתפס בשנים האחרונות כמעין פרוקסי של נתניהו. הציוץ עורר גילויי זעזוע בקרב עוקביו. למחרת מחק אותו פלג, אך לא חזר בו מהמסר.

דוגמה אחרת היא זיו מאור, איש ליכוד ששר התקשורת שלמה קרעי הצניח לאחרונה אל מועצת הכבלים והלוויין כחלק מתהליך הפוליטיזציה בתחום הפיקוח על השידורים. עו"ד מאור, בעבר עורך "מידה" ואיש פורום קהלת, הוא מנחה קבוע בערוץ Tov. "נשאתי את התואר 'ביביסט' שנים ארוכות בגאווה גדולה", אמר מאור השבוע בראיון לערוץ, ובאותה נשימה האשים את נתניהו ברכרוכיות והודיע שראש הממשלה יצטרך לתת דין וחשבון על מעשיו.

הביקורת של מאור היא דוגמה לכזו שהרקע שלה הוא התפיסה שנתניהו אינו קיצוני מספיק. לדידו, "ההסבר היחיד" להתנהלות המתונה לכאורה של נתניהו "מגיע מ-27 במרץ 2023, היום שבו נתניהו הפנה את גבו לבוחריו ושם את צווארו על הגיליוטינה של הפקידוּת ונכנע למרד הקצינים". מאור דיבר על הלילה שבו הודיע נתניהו על פיטוריו של שר הביטחון יואב גלנט – ולאחר מכן חזר בו לנוכח מחאה ציבורית חסרת תקדים. מאז, טען מאור, זה לא אותו ביבי.

"הוא כנוע לפקידים. הוא לא מנהל מדיניות עצמאית. הוא עושה מה שאומרים לו ולא מה שהחוק מכתיב לו, ולא מה שהכנסת מכתיבה לו – ולא מה שהבוחרים שלו מצפים ממנו", אמר מאור.

בשידורי ערוץ 14 מנסים להתריע בימים האחרונים מפני פעולה קרקעית רכה מדי שלא תוביל להשמדת חמאס – וגם מתרחיש שבו חמאס כן יושמד, אך השלטון ברצועה יימסר לידי הרשות הפלסטינית. כמה מהמגישים והפאנליסטים בערוץ התעמולה של נתניהו מרחיקים לכת ומותחים ביקורת על ה"הנהגה" או על "אלה שלמעלה". יש גם מי שמעז להוציא מפיו את השם המפורש.

שמעון ריקלין, מהשופרות הבוטים של נתניהו בשנים האחרונות, דואג מדי פעם להסתייג מהכינוי "ביביסט", אבל גם חושב – או לפחות חשב בעבר – שנתניהו הוא ראש הממשלה הטוב ביותר שקם למדינת ישראל. עכשיו הוא מדבר אחרת. הטריגר: האפשרות שבגלל מעורבות אמריקאית יינתן לפלסטינים בעזה סיוע הומניטרי. "אנחנו הצבענו לבנימין נתניהו, הצבענו לממשלת ישראל שתנהל את המערכה, ימין על מלא – אני אומר את זה ובא לי לבכות. ימין על מלא שלא מסוגל לשלוט, שלא מסוגל לקבל החלטות", אמר ריקלין השבוע באחד המשדרים.

לפי ריקלין, נתניהו לא מבין את האירוע ולא שומע את זעקת העם – ואם לא יתעשת, האנשים שעד לאחרונה תמכו בו ייצאו לרחוב ויפגינו נגדו. "היתה פה תזה, התזה היתה שכל פעם נקצור את הדשא ונמשיך להתחזק. ומדינת ישראל התעצמה והתעצמה, ונחתמו עוד הסכמי שלום. אבל התזה נכשלה. היא לא נכשלה. היא קרסה", תקף ריקלין. "מצער אותי לראות שנתניהו לא מבין שהתזה שלו קרסה. זו הבעיה הכי חמורה במדינת ישראל".

הדרישה של ריקלין מנתניהו כעת היא ליצור משבר הומניטרי אקוטי בעזה. "אנחנו נמצאים בנקודת שבר של מנהיגות ישראלית", חרץ. "הנסיונות להטיל את זה על גנץ או על איזנקוט, באמת – מספיק עם הדברים האלה. ראש הממשלה הוא נתניהו, יש רוב בקבינט למה שנקרא ימין אמיתי. […] חברים, אם אתם מסוגלים לקבל החלטות ולנהל מלחמה ולהוציא את ישראל מהשבר הגדול שהיא נמצאת בו, בסדר. אם אתם לא מסוגלים – אני אגיד דבר שבטח לא נשמע פה הרבה באולפנים – תפנו את המקום. תפנו את המקום".

מפתה לומר שהביביסטים התפכחו משנים של נהייה עיוורת אחרי נתניהו, אבל נראה שלפחות עבור חלקם לא מדובר בהתפכחות – אלא בפרץ של כנות. חלק גדול מהקהל הימני שעמד מאוחד מאחורי נתניהו לא עשה זאת מתוך הערצה והזדהות עם האיש – אלא יותר כמעין שותפות גורל טקטית. הבנה תועלתנית שנתניהו הוא האיש שיכול לקחת את הימין העמוק מהשוליים של החברה הישראלית ולהכניס אותו אל תוככי מסדרונות השלטון – כפי שאכן עשה.

מאחורי הקלעים ניתן היה לשמוע ביקורת קשה על נתניהו, אך כלפי חוץ הוצגה חזית אחידה. חזית שנראה שלפחות בשוליה מתחילה כעת לקרוס.

התפיסה שרואה בנתניהו מעין חמורו של משיח ספגה זעזוע קשה ב-7 באוקטובר. המחדל שאִפשר את הפשיטה הרצחנית של חמאס היה כה עמוק וכה כרוך בקונספציה של נתניהו, שלפחות חלק מהאנשים שבעבר סתמו את האף ונתנו לו גב מתחילים להתפזר.

האסון בדרום כה קשה, כה מובהק – ומקרין על כל-כך הרבה תחומי חיים – שהאפשרות שנתניהו ישתקם ממנו מבחינה ציבורית נראית כיום קלושה. הבריון עם הקטנוע בקריה הבין את זה, וברור שהדבר נקלט גם אצל בריוני המסך והמקלדת שהתרגלו לשרת את ראש הממשלה. כעת, אנשי התקשורת שמרכיבים את היקום הביביסטי מתחילים להשתחרר מברית הגורל שכרתו איתו – ואגב כך, בעווית אילמת, מאותתים שהם פנויים להובלה.

דבר אחד הם לא יוכלו להשליך מעליהם גם אם יתאמצו: את התרומה שלהם לשימור שלטונו של המנהיג שבמשמרת שלו, ובגלל התפיסה הבטחונית-מדינית שאימץ, ספגה ישראל את מתקפת הטרור הרצחנית בתולדותיה.