"אמרתי לו: זאת הבת שלי, היא חטופה. הוא אמר לי: שתמות אתה והבת שלך"

על ציר קפלן בתל אביב, מהעלייה לשרונה ועד הצומת של קניון עזריאלי, פרושה מפת העצבים המרוטים, החשופים, של ישראל. כמה מאות אזרחים, שאיש לא באמת מקשיב להם, מפוזרים בארבע תחנות. הציר שקט, כמעט מנומנם, אבל השקט לכאורה מופר תוך שניות. 

התחנה היחידה שיש לה חשיבות גם במציאות החוץ קפלנית, היא של משפחות החטופים. אביחי ברודץ הגיע לשם ראשון בשבת לפנות בוקר, ועכשיו יושב שם אלי אלבג, אביה של התצפיתנית הנעדרת לירי אלבג. אחותה מתראיינת לערוץ 13, והם מחלקים דפים עם תמונתה. אנשים מגיעים לשבת איתם, להביא אוכל, על רבים מהם ניכר שחשוב להם בעיקר לדבר, לבטא את הכאב הקולקטיבי, גם כשזה על חשבון האישי. 

היום אחר הצהרים תקף את אלבג רוכב אופנוע. "אני יושב ורואה מישהו מגיע על אופנוע", הוא מספר, "הרבה עוברים פה צועקים 'שמאלנים בוגדים לכו הביתה', אני לא מתייחס אליהם, הם לא מכירים את הסיפור שלי. אני דואג שלא יהיו פה שלטים, לא ביבי ולא שמיבי ולא שמאל ולא ימין, אנחנו פה נותנים את המחאה, זו המחאה שלי. 

"היום עובר פה פתאום אחד עם אופנוע, עוצר ומתחיל לצעוק. צועק צועק צועק, אני אומר הלו מה קורה, אני ניגש ומראה לו את התמונה של הבת שלי החטופה. אני אומר לו 'תשמע, אח שלי, זו הבת שלי והיא חטופה, פה זה לא מחאה על שמאל וימין, זה על הבת שלי ואני רוצה שיביאו אותה ועוד 200 חטופים. זה המחאה'. ואז הבחור אומר לי 'שיהרגו אותך ואת הבת שלך ולכו לעזה' או שתמות אתה והבת שלך.. 

"חשבתי שאני לא שומע. אמרתי 'מותק, אני לא שמעתי' והוא: 'לא שמעת? תמות אתה והבת שלך ולכו לעזה'. אני תופס לו את הקסדה, מוריד מהראש, דחפתי לרצפה והייתי דקה מלרסק לו את הראש עם הקסדה, אבל אמרתי לעצמי תעצור, זה לא הזמן. אתה בסערת רגשות. נפצעתי כי הוא הרביץ לי תוך כדי. עצרו אותו הוא במשטרה אבל שחררו אותו".

אלבג אומר שמישהו שולח אותם, את אופנועני הגיהנום, ומספר על אחד אחר שעבר שם והתחיל לחמם את האווירה, אבל השוטרים שלדבריו רגישים מאוד למצב עצרו אותו מיד. חבריו למחאה מספרים על אנשים שמגיעים, לוקחים סטיקרים של שחרור החטופים, מקמטים ומשליכים לרצפה. "מה שאני אגיד עכשיו אני אצא לא טוב", הוא מסכם, "אבל אני עצוב מאוד ששולחים 300 אלף חיילים. אני מבקש רק שתביאו את הילדים הביתה. לירי היא אחת ממאתיים".

אוהל אחד מערבה משם יושבת אתי מידד מהיישוב היהודי בחברון. היא מאירה פנים לכל מי שעובר, כולל נשים שהגיעו מאוהל החטופים להתעניין לאחר שהתפרסם בבוקר שארגון "חוננו" מאגד משפחות של חטופים בנפרד מהמטה, שהוקם על ידי עו"ד דודי זלמנוביץ', היועץ הפוליטי רונן צור ואחרים. 

היא מבקשת לא לצלם אותה ללא אישור דובר (שאת מספרו היא מתקשה לאתר), ובכלל ממעטת לתת פרטים, כולל שם משפחתה. בגלל העמימות לוקח רגע להבין שהיא אשתו של שמואל מידד מייסד חוננו, הארגון המרכזי בסיוע לעצורי ימין. כששואלים אותה אילו משפחות מייצג פורום משפחות החטופים, היא לא נוקבת בשמות, מלבד שמה של אמו של אבינתן אור שנחטף עם חברתו נועה ארגמני, ואינה נראית בשטח. 

את האוהל של הפורום מאכלסים שלושה עד חמישה אנשים, שאינם בני משפחות חטופים. אחד מהם מתייעץ בטלפון לגבי הלילה וטוען שאין צורך להישאר, כי "גם שם (מצביע לעבר אוהל החטופים) יש שניים שמחזיקים בלילה, וכולם הולכים". מידד מסבירה בקולה הרך שהיא תומכת בפתרון יצירתי לשחרור החטופים (מזכירה למשל את אנטבה), ללא שחרור מחבלים. כשמנסים להבין מה כן, היא מסבירה בעדינות שהמשפחות שהם מייצגים שונות מאלה שבראש הגבעה של קפלן, בכך שהן חושבות על האינטרס הציבורי, כמו למה יוביל שחרור מחבלים, אפילו לפני שחרור הילדים שלהם. היא מציעה "לחשוב מחוץ לקופסא". 

בצומת עזריאלי עומדים עשרים איש, מחציתם ילדים, מחציתם מחברון, אוחזים שלטים קשים לעיכול: "העם דורש למחוק את עזה", ו"יבכו אלף אמהות שלהם ולא אמא אחת שלנו". הם טוענים שאין ארגון מאחוריהם, אבל יש להם תוכנית צבאית ברורה: הם מתנגדים לכניסה קרקעית לפני שיטוח עזה מן האוויר. 

איתי פנקס משדה אליהו שבחבל אשכול, שעבר את יום האימה ב-7 באוקטובר עם שני ילדים קטנים, סגור בממ"ד, טוען ששם השתנתה דעתו. שעד אז חשב שיש בעזה חפים מפשע, ועכשיו אינו מאמין בכך. הנשים שאיתו בצומת לא עברו שינוי. מבחינתן אריאל שרון הוא פושע מלחמה וכל תינוק שעל חייו חסו בצוק איתן – הוא רוצח שנכנס לעוטף בשבת שעברה. 

בצד השני של העלייה, במורד קפלן לכיוון העיר, עומדים עשרים מפגינים שקוראים לנתניהו להתפטר. הם אינם מתערבבים עם משפחות החטופים, כי "אנחנו הולכים על הראש של ביבי". זהו הגרעין הקשה של מה שהיה קפלן רק לפני שבועיים: לוחם מיום כיפור ופעילי שמאל. אופנוען עוצר לידם: "זה לא הזמן". הם עייפים ושבעי קרבות ואין להם אפילו כוח להתווכח. 

הקרבה לכביש מסוכנת, ברור שיגיע הרגע ויקרה שם משהו. אבל נכון להערב לא קורה דבר, רק אזעקה עולה ויורדת מכנסת את כולם ביחד מתחת למבנה בטון בשרונה. כולם, חוץ מלוחם יום כיפור שנשאר בחוץ, מחזיק את השלט, "אסון מהלך".