"אני כועס מאוד שאפילו אני, שסיקרתי במשך עשרות שנים את עזה, ראיתי את תושביה ואת סבלם, כמעט אדיש להרס שמתחולל שם עכשיו" • "אני כועס על מי שהביא אותנו למציאות הזאת שהפתרון היחיד שאנחנו רואים הוא מוות ועוד מוות ועוד מוות" • שיחות קצרות על עיתונות בתקופת מלחמה, כאן ועכשיו
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
שלומי אלדר הוא עיתונאי ויוצר תיעודי, מדווח כעת עבור ערוץ 13.
לאושיק לוי יש שיר שכתב זאב טנא בשנות ה-70 , אחרי מלחמת יום הכיפורים ששמו: "איפה טעינו". אז איפה טעינו, שלומי?
איפה טעינו? טעינו כשחשבנו שאפשר להתעלם מהבעיה הפלסטינית והיא תיעלם. טעינו כשחשבנו שאפשר לכלוא שני מליון פלסטינים ברצועת עזה, טעינו כשחשבנו שכדאי לקבל את חמאס, את סינוואר ואיסמעיל הנייה על חשבון אבו מאזן, ובעיקר טעינו בנוגע להסכמים שניתן היה להגיע אליהם לאורך השנים.
זה הכי נוח ולא נכון להגיד עכשיו: הנה, אמרנו לכם, כל הערבים צמאי דם ורוצחים. אסור לנו לראות את הדברים היום ולהגיד לא היה ואין עם מי לדבר. לדעתי היה עם מי, אבל ככל שהתעלמנו הבעיה גדלה עוד יותר וההקצנה החמירה.
אתן לך דוגמה, פעם יכולתי כעיתונאי ישראלי להיכנס לעזה כמעט באופן חופשי. היום לא אעז אפילו להיכנס לרמאללה. גדל בשטחים דור שנולד לתוך אווירת מוות וחוסר עתיד. וזה סחף את ההנהגה הפלסטינית גם כן. אבו מאזן הוא לא אותו אבו מאזן של לפני 15-10 שנה, וגם הנהגת חמאס המדינית "נכבשה" על-ידי הצבאית. בסיטואציה הזאת המטורפים הם שנותנים את הטון.
אבל מהנקודה הנוכחית שבה אנחנו עומדים, יש עוד סיכוי לשינוי? או שהמציאות מוכיחה שהחרב היא כלי העבודה העיקרי במזרח התיכון?
לצערי, אני לא חושב שיש סיכוי לשינוי. בישראל אנחנו סופרים את מתינו. זו טרגדיה, אסון שייקח לנו המון שנים להתגבר עליו, על הטראומה, על הכאב, על חוסר האונים, וגם – צריך להגיד את זה – ההשפלה.
ובעזה, צה"ל הסיר את הכפפות. לא תהיה בעזה אפילו משפחה אחת שהשכול והמוות והאובדן לא יגעו בה. דיברתי לפני דקה עם אחד החברים שלי בעזה, איתו עבדתי במשך שנים ואמרתי לו "אל תשחק באש, אמרו לכם לעזוב את הבית וללכת לדרום, לך. תציל את עצמך ואת חיי משפחתך". והוא ענה לי "יש לי 15 אנשים בבית. אמא בת 90. מה אעשה, לאן אקח אותה?", אמרתי לו "האנשים של חמאס ביצעו טבח בישראל. אי אפשר לעבור על זה בשתיקה", והוא ענה, "אבל אני , מה עשיתי אני, אני לא אשם, אני סתם אדם פשוט, בן אדם, שרוצה לחיות ולגדל את הילדים שלו". לא היה לי מה לענות לו.
ואתה יודע מה? אני כועס מאוד שאפילו אני שסיקרתי במשך עשרות שנים את עזה, ראיתי את תושביה ואת סבלם, כמעט אדיש להרס שמתחולל שם עכשיו ולהרס שעוד יבוא. אני כועס על מי שהביא אותנו למציאות הזאת שהפיתרון היחיד שאנחנו רואים הוא מוות ועוד מוות ועוד מוות.
מה המשמעות העיתונאית של זה? של התחושות האלה? התקשורת המקומית צריכה להיות עכשיו מגויסת? יש בכלל מקום לביקורת על העבר וההווה בשעה הזאת?
אני לא מאלה שחושבים שאסור להעביר ביקורת בזמן מלחמה. אני חושב שמותר וצריך לשאול שאלות ולבקר בענייניות מהלכים שגויים, את המחדל, והאם חלילה צה"ל יוכנס למשימות בעזה שיובילו אותנו לאסון גדול יותר. זה תפקידה של תקשורת לשאול את השאלות בזמן אמת ולא כשיהיה מאוחר מדי.
במה אתה מתמקד בימים האלה בסיקור שלך? ראיתי אותך חבוש קסדה בדיווחים מהדרום. האם הזירה האזרחית היא המקום להתמקד בו?
אני הולך להיכן שמציבים אותי. בעוד חצי שעה מעכשיו אני יוצא לשדר מאשקלון. זו מלחמה שאזרחים מעורבים בה. זו לא מלחמה בחזית כמו ביום הכיפורים. זו מלחמה שחייהם של מאות אלפי אזרחים, אם לא מיליונים, תלויים בה.
שמענו עכשיו שגם את שדרות מפנים. הישובים האלה יקומו על רגליהם, או שזה חזון שווא?
אני בטוח שכן. שמעתי אתמול את בן סוכמן מבארי. הקיבוץ שהוקם על-ידי ניצולי שואה, והוא אמר "אנחנו נהיה שוב ישוב של תקומה". אין לי ספק.
ולגבי שדרות, מדינת ישראל במשך כל השנים הפקירה אותם, רק בעיתות מלחמה נזכרנו בהם. אלה אנשים מיוחדים, גיבורים, שלא עזבו את שדרות עוד מימי הקסאמים הראשונים. המדינה ואנחנו האזרחים חייבים להם המון.
הרבה פעמים שאלתי את עצמי האם הייתי מוכן לגור שם עם ילדיי, אני מתבייש לומר שהתשובה שלי היתה לא. כי בסוף כולנו רוצים חיים שקטים של שגרה. מיהם האנשים האלה שחיים בשדרות ועוברים שוב ושוב סבבי לחימה וצבע אדום ונפגעים. אני חושב שהם באמת חלוצים. אנשים מיוחדים שלא מוכנים לוותר על הבית. הייתי שלשום בשדרות וראיתי איך מפנים את המבוגרים לבתי מלון בים המלח. הם עזבו עם דמעות בעיניים. זה היה מראה קשה.
מה אתה חושב שישתנה מכאן והלאה באופן שבו אתה תופס את המצב ואיך זה ישפיע על העבודה העיתונאית שלך? יש דברים שתעשה אחרת?
ממש קשה לי לדעת עכשיו. אני חושב שאנחנו הולכים לתקופה קשה. קשה מאוד. אני נעדרתי מישראל במשך 9 שנים. הייתי בארה"ב במכוני מחקר, באוניברסיטאות נחשבות. חקרתי את חמאס וביימתי שני סרטים. חזרתי לארץ בתקופה הכי קשה, לקרע עמוק בעם, לשנאה בין ישראלים, לכינויים "בוגדים" למי שלא היה מוכן להתיישר לימין הקיצוני. ועכשיו מלחמה ושכול .
במשך כל עבודתי העיתונאית התמקדתי באנשים, לא במנהיגים ולא במקבלי ההחלטות. אינני יודע מה יקרה פה מחר, אבל אעדיף תמיד לספר את סיפורם של האנשים. סיפורים של תקומה והתגברות והתבגרות והתפכחות, הם אולי הדברים שיעניינו אותי יותר מכל.
כשאתה רואה את הדור הנוכחי של העיתונאים – מה אתה חושב עליהם לעומת הדור שאתה נמנה עליו? אפשר לגזור מסקנה רחבה על רמת העיתונות שאנחנו מקבלים כאן בעתות משבר ושגרה?
קשה לי לדבר על עצמי כדור ותיק. התקשורת הישראלית והתקשורת העולמית השתנו מאוד. היא מתחרה בדברים שאני לא הייתי צריך להתחרות בהם: הרשתות החברתיות. יש קבוצה נהדרת של עיתונאים בישראל. ויש כמובן "עיתונאים" שהם שופרות. מה שהשתנה פה זה שצופים הורגלו לבחור להם ערוץ שבו ישמעו את מה שהם רוצים לשמוע.
עכשיו אחרי האסון, גיליתי להפתעתי ולשמחתי שאנשים מאסו בפילוג בהסתה. אין יותר ערוץ של בוגדים. תראה מה הייתה התגובה לגלית דיסטל, שהאשימה את דני קושמרו כמי שאשם במלחמה. או לטלי גוטליב החצופה, מחרחרת המלחמה שהאשימה את ערוץ 12 בבגידה. בושה. אז זו האווירה שעיתונאים בישראל עובדים בה היום.
לסיום שתי שאלות שקשורות אחת בשניה: אם היתה לך האפשרות לבחור מרואיין אחד ולהציג לו שאלה אחת, מה הן היו. וגם – אשמח אם תציע לי מרואיין אחד למדור ושאלה שכדאי לשאול אותו על המצב.
יש המון אנשים שהייתי רוצה לראיין. לאחר שחמאס נבחרו ב-2006 הייתי הראשון מכל כלי התקשורת העולמית שראיין את איסמעיל הנייה. הייתי רוצה לשאול אותו, מה לעזאזל חשבתם לעצמכם? איך הפכתם מתנועה שקמה לתת מזור לאוכלוסייה הענייה של עזה, לאסון של תושביה ולמי שהחזירו אותם 100 שנה אחורה? מה חשבתם לעזאזל? שתנצחו אותנו?
והייתי רוצה גם לראיין את גלעד שליט. אני יודע שהיו אליו פניות של כלי תקשורת לדבר איתו על תקופת השבי והוא סירב. אני חושב שגלעד שליט, שמדינה שלמה עמדה על רגליה כדי להוציא אותו משבי חמאס, צריך ללכת לכל משפחת חטופים, משפחה, משפחה, לדבר איתם, להגיד להם שהנה הוא חזר בחיים. לתת להם זיק של תקווה.
שכולם מנסים למשוך בעט.אני חןשבת שאף לא אחד יודע ןמבין את העם הדפוק הזה.מה הם רוצים ?בית? יש להם.עבודה? יש להם.אוכל?יש להם.ואם היו מתנהגים כמו בני אנוש.ולא כמו נאצים כל זה היה החסך מהם.בינתיים נמשיך כנראה במלחמה לצערי.
העניין הוא שלך אכפת לשאול את איסמעיל הנייה אבל אותו בכלל לא מעניין לענות לך.. לשאול אותו מה לעזאזל הוא חשב לעצמו זו שאלה רטורית ומיותרת כזכור אייכמן לא התחרט גם כשחייו היו תלויים בכך, ברור שלא אכפת לו מחיי הפלסטינים והיהודים בזבוז של שאלה היפותטית..
ולא הייתי ממהרת להטיל אחריות על גלעד שליט יש סבירות גדולה שהוא חווה פוסט טראומה לרגעי החיטפה. איך אפשר לחזק אם אתה בעצמך לא בטוח מחוזק?
מה הוא רשם העזתי ? הוא רק רצה לגדל ילדים? לא מאמינה ,הם גודלו להיות רוצחים וגם אם יש צדיק בסדום – אז מה אשמים התושבים שנטבחו ב 7 לאוקטובר ?
הם באמת רק רצו לגדל ילדים
די עם הנאיביות! רוב מוחלט של תושבי עזה כמו הגדה שמחים לרצח ולאונס שביצעו בניהם! הם ברובם המוחלט בני מוות בדיוק כמו הנאצים ועוזריהם! האידיאולוגיה והמעשים שלהם צועקים לנו "אנחנו רוצים להרוג כל יהודי בישראל" למה לא נקשיב להם?
חמאס הוא לא חונטה שטנית…
זה מה שהמראויין חשב לפני הטבח..
ואידך זיל גמור
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.
"עצמאי" אומר שכל המימון שלנו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מגיע רק מ- 8,856 איש ואישה בדיוק כמוך. אנחנו לא לוקחים אגורה מבעלי הון או קרנות, אין פרסומות ואנחנו משוחררים משיקולי רייטינג. זו מהפכה: אנחנו היחידים בישראל שפועלים במודל הזה, באופן שמבטיח שנעשה עיתונות נקייה מאינטרסים ומלחצים פוליטיים, כזו שנכנסת לעובי הקורה ולא פוחדת לומר את האמת. כל תמיכה, בכל סכום, מאפשרת לנו להמשיך ולשנות את המציאות הישראלית, למען כולנו.
12 תגובות
שכולם מנסים למשוך בעט.אני חןשבת שאף לא אחד יודע ןמבין את העם הדפוק הזה.מה הם רוצים ?בית? יש להם.עבודה? יש להם.אוכל?יש להם.ואם היו מתנהגים כמו בני אנוש.ולא כמו נאצים כל זה היה החסך מהם.בינתיים נמשיך כנראה במלחמה לצערי.
העניין הוא שלך אכפת לשאול את איסמעיל הנייה אבל אותו בכלל לא מעניין לענות לך.. לשאול אותו מה לעזאזל הוא חשב לעצמו זו שאלה רטורית ומיותרת כזכור אייכמן לא התחרט גם כשחייו היו תלויים בכך, ברור שלא אכפת לו מחיי הפלסטינים והיהודים בזבוז של שאלה היפותטית..
ולא הייתי ממהרת להטיל אחריות על גלעד שליט יש סבירות גדולה שהוא חווה פוסט טראומה לרגעי החיטפה. איך אפשר לחזק אם אתה בעצמך לא בטוח מחוזק?
מה הוא רשם העזתי ? הוא רק רצה לגדל ילדים? לא מאמינה ,הם גודלו להיות רוצחים וגם אם יש צדיק בסדום – אז מה אשמים התושבים שנטבחו ב 7 לאוקטובר ?
הם באמת רק רצו לגדל ילדים
עיתון של סוטים
בקיצור, שלומי אלדר הוכיח שוב שהוא מתחזה למקצוען. והוא בכלל פופוליסט שחשב שאם הוא מגייס כמה חברים חמאסניקים אז הוא ישמע מהם את האמת שלהם.
שלומי אלדד כתב של זהב,כל כך ישר כה רהוט,כל כך לא מלחיץ את הצופה,ישר ולעיניין שימרו כאלה מקצועיים,אזלים.
שלומי אלדר , אני מקווה שעכשיו התפכחתה !!אם לא שאר בעזה !!מקומך לא אחתנו !.
איזו תגובה עלובה.
מגעיל אחד! מגיע לך להיות אחד מהשלטים אם אתה מדבר כך על יהודי אחר!
הענין הוא שחמאס זה לא הפלשתינאים בעזה ! החמאס פוגע בעזתים הפלשתינאים, אז תצא מהבועהנשתושבי עזה כלואים בגללנו .חפשו תאוריה הולמת.
די עם הנאיביות! רוב מוחלט של תושבי עזה כמו הגדה שמחים לרצח ולאונס שביצעו בניהם! הם ברובם המוחלט בני מוות בדיוק כמו הנאצים ועוזריהם! האידיאולוגיה והמעשים שלהם צועקים לנו "אנחנו רוצים להרוג כל יהודי בישראל" למה לא נקשיב להם?
חמאס הוא לא חונטה שטנית…
זה מה שהמראויין חשב לפני הטבח..
ואידך זיל גמור