התנאי למימון למלון שהעניק מחסה למפונים מעוטף עזה: לפנות מפונים

הכאוס שבו מתנהלת מדינת ישראל מאז תחילת מלחמת סוכות משתקף היטב בסיפור הבא: מלונאי ממצפה רמון התבקש לפנות תושבי עוטף עזה שמתארחים אצלו בחינם – כתנאי לקבלת מימון להענקת מחסה לישראלים אחרים שיתפנו מהאזור. "יש לי כאן אנשים מבארי, מצאלים ומכל היישובים בעוטף עזה, מאשקלון, נתיבות, שדרות", אומר סמי אלקרנאוי, יזם תיירות תושב מצפה רמון, בשיחה עם "המקום הכי חם בגיהנום".

"מהיום הראשון של המלחמה פתחתי את כל הדלתות של בתי המלון שלי", מתאר אלקרנאוי. "אני מארח 260 או 270 איש שהתגלגלו מהמלחמה. אם סופרים את כל החדרים, זה יוצא בערך 1,800 לילות. השקענו בזה מיליון שקל, התגייסתי כל כולי רק לעניין הזה – בגדים, אוכל – כל היום אני מתרוצץ. מה שאמרו לי הוא פשוט: כדי לקבל מימון, אני יכול לארח אנשים רק משדרות ומיישובים שנמצאים עד שני קילומטר מרצועת עזה. אמרו לי: 'תפנה אותם, נשלח לך אנשים משדרות'. אז מה, אני אגיד עכשיו לכל האחרים 'תצאו החוצה'? שאני אפנה אנשים? זה לא יכול להיות הדבר הזה, זה ביזיון".

לדברי אלקרנאוי, חלק קטן מההוצאות שלו, כ-250 אלף שקלים, כוסה בזכות תורם אמריקאי שככל הנראה גויס על-ידי משרד התפוצות. "המדינה חילקה כסף רק למלונות באילת ובים המלח. דיברתי עם התאחדות המלונות ועם שר החקלאות, אבי דיכטר, אבל כרגע היחיד שהתחיל לטפל בעניינים, ועזר לנו, היה עמיחי שיקלי, שר התפוצות. עוד לא פגשתי אותו, אבל הוא אמר לי: 'אני אקים חמ"ל, ואנחנו נעשה את זה מסודר'", הוא אומר.

לפי התיאור של אלקרנאוי, ההוראה שקיבל – לפנות את כל מי שאינו תושב שדרות והקיבוצים שנפגעו במתקפת חמאס כתנאי לקבלת מימון – נובעת מההתנהלות הכאוטית של רשויות המדינה.

"מה שאני הבנתי זה שקיבלו תקציב של 100 מיליון שקל עבור מפוני שדרות – ושאם אני מארח אנשים מיישובים אחרים, אי אפשר לקבל עבורם תקציב וצריך לפנות אותם", מפרט אלקרנאוי. "אבל אני לא מפנה אף אחד, שהמדינה תמצא דרך לדאוג להם. שבצלאל סמוטריץ', שר האוצר, יפתח את הכיס מהר, כי אנחנו משלמים מיליונים ומיליארדים במסים. איפה הכסף הזה? אני לא יודע לאן הוא הלך. שלא יחלקו אותו עכשיו לקואליציה, שייתנו רק לעורף. שיפתחו את כל המלונות וכל הצימרים בכל הארץ כך שכל מי שיכול לצאת מהבית שלו בעוטף עזה יוכל למצוא מקום להיות בו".

גם כרגע, הוא מבהיר, שוהים אצלו מפונים משדרות. "יש פה משפחה משדרות שנמצאת פה כבר חמישה ימים. אתמול באה האשה, מחבקת אותי ובוכה. ואני אומר לה: 'מה הסיפור? הכל בסדר'. והיא אומרת לי: 'אתה לא מאמין מה קרה. יש לי בן חייל, והוא דיבר בשבת עם אח שלו. חשבתי שמשהו קרה, אז חטפתי את הטלפון. הבן שלי החייל אומר לי: אמא, הכל בסדר, רק רציתי להגיד שאתם ניצלתם'.

"אז היא אומרת: 'מה זאת אומרת? אנחנו אצל סמי, הכל בסדר'. והוא אומר לה: 'לא לא לא. בשעה שתיים בלילה נפל טיל מעזה והרס לכם את הבית – וטוב שאתם אצלו, ככה אתם חיים'. ואז היא מחבקת אותי ובוכה. אמרתי לעצמי: ואללה, הצלתי ישראלים משדרות, זה הצדיק את כל ההשקעה ועשה לי טוב על הלב".