"דיברנו עם מוקד 105, עם המשטרה, עם זק"א. הם כל פעם מחדש בשוק שהייתה עוד מסיבה"

ביום שישי באזור עוטף עזה התקיימו מספר מסיבות. הנובה, בקיבוץ רעים, שעליה כולם דיברו. במרחק של עשר דקות משם, בשטחים החקלאיים שבין ניר עוז לנירים, התקיימה מסיבה נוספת, מצומצמת יותר. זו היתה מסיבה פרטית שבה בילו בערך מאה איש, שהתארגנה בוואטסאפ בהפקה שנקראת פסיידאק. המשתתפים היו חברים, שהעבירו את פרטיה בין חברים. עשרות ממשתתפי המסיבה עדיין נעדרים. לדברי משפחותיהם, הם למרות שדיווחו על המסיבה למערכות הביטחון, הם מתעלמים ממנה וכל פעם מופתעים מקיומה.  

המסיבה התחילה בחצות של שישי והייתה אמורה להימשך עד 12 בצהריים של שבת. בשש וחצי החלו הבומים. "הם לא שמעו את הנפילות כי המוזיקה היתה חזקה", אומרת בלה, אחות של זלטה קוסובסקי בת ה-28 שבילתה עם בן זוגה איתי הדר במסיבה ומאז שניהם נעדרים. "המחבלים לא ידעו על המסיבה של הפסיידאק, הם ידעו על המסיבה של הנובה ולשם הם הלכו. מי שנשאר בפסיידאק בסוף ניצל. אבל הרבה ברחו כשהם שמעו את הפיצוצים מהרקטות". 

החברים ובני המשפחה של צעירים שבילו בפסיידאק לא יודעים מה עלה בגורל יקיריהם. חלקם חוששים שקרוביהם הגיעו לכביש הדמים ליד המסיבה הגדולה של הנובה ברעים, בזמן שניסו לברוח מהרקטות. חלק אחר יודעים שקרוביהם ברחו מהרקטות לנירים או לניר-עוז בסביבות שבע בבוקר ביום שבת. הם לא העלו על דעתם שהקיבוצים האלו נכבשו על ידי מחבלים.

"לקראת הבוקר התחילו ההפגזות ואני נכנסתי ממש לחרדה", אומרת קסניה, בת 28 מאשקלון שבילתה במסיבה עם חבריה. "היו עוד כמה אנשים כמוני שחיפשו לברוח משם למיגוניות באזור. הספקנו להגיע לניר עוז ונכנסנו לאמבוש עם מחבלים בקיבוץ". קסניה חולצה אבל שני חברים שלה, נוי זעפרני ויובל רביע, נעדרים מאז שבת. היום הודיעו לה שהם חטופים. 

יואב מישקין, בן 24, תושב נירים במקור, בילה במסיבה, וניצל: "שמענו טילים, היה גשם של טילים מטורפים. הם לא נפלו בשטח שלנו כי להערכתי, המחבלים לא ידעו על המסיבה שלנו וזה היה המזל שלנו. היו שרצו מהר למצוא מרחב מוגן. מי שהתרחק מהאזור ישר על ההתחלה יצא מזה.

"אני לא ברחתי מהר, נשארתי בשטח. עצרנו את המסיבה, כיבינו את המוזיקה וקיפלנו את הציוד. באיזשהו שלב, נכנסתי לאוטו ובאתי לצאת מהאזור. אז חבר שלי התקשר אליי והזהיר אותי לא לצאת. הוא אמר לי שיש מחבלים שזרקו עליהם רימון ושהוא ראה גופות שרועות. בשלב הזה נשארנו שם בערך 20 אנשים. מצאנו איזה תעלה בשטח, נכנסנו לשם והתחבאנו. 50 מטר מאיתנו, התחבאו עוד חבר'ה צעירים, בשיחים. היינו בתעלה הזאת משבע וחצי בבוקר עד חמש אחר הצהריים, עד שהצבא הגיע לחלץ אותנו. מי שהיה איתי, ניצל. אבל שמעתי על הרבה שנעלמו ושלא מוצאים אותם". 

עדן, חברה של שניים נוספים שבילו באותה מסיבה, דור שפיר וסביון קיפר בני 30 מקרית אונו, סיפרה שהם נעדרים משבת בבוקר. לדבריה, "זו מסיבה שאף אחד לא מדבר עליה. גילינו בבוקר שהם היו במסיבה בזמן כל הבלגן של האזעקות. חבר התקשר ואמר שהם יצאו בלילה לדרום. הם שמעו את האזעקה וישר ברחו. סביון כתבה שהם מצאו מרחב מוגן אחרי איזה דקה. כנראה הם נכנסו לאיזה מיגונית בדרכים. מאז לא שמענו כלום, משבע בבוקר של יום שבת". 
סתיו אחותה של סביון פרסמה בפייסבוק סרטון שמשווע למידע אודותיהם. לדברי החברה עדן, "ההורים של השניים הלכו והביאו ד.נ.א למרכז הנעדרים. מוקדי הסיוע אומרים שהם צריכים מידע, שאין להם מידע. אנחנו מנסים להבין אם היו שם עוד אנשים. מדברים רק על נובה אבל לא מדברים על שום דבר אחר. חברים עוברים על הסרטונים מעזה של החטופים, עוברים על תמונות של גופות, אבל לא ראינו זכר. יש לו קעקוע גדול על הכתף, הוא הכי ניתן לזיהוי. המשפחות כבר לא מתפקדות".

ליאם טוויזר, מחפשת את חבר שלה, מתן רוזנברג שנעדר יחד עם מוטי אלקבץ ונוי מעודי. בשיחה עם המקום היא סיפרה ש"הם הגיעו לשם עם ג'יפ אאודי שחור בסביבות השעה 2:00. הם שמעו את הרקטות והסתתרו שם לפני שהמחבלים הגיעו לאזור. קיבלנו ממתן הודעה בשעה 7:00 שהוא בנירים וסרטון שלהם רואים את הרקטות ומתחבאים, מאז לא שמענו מהם". 

זלטה קוסובסקי ובן זוגה, איתי הדר, היו בפסיידאק וגם הם נעדרים. אחותה בלה מספרת שגורמי הביטחון בכלל לא יודעים שהייתה עוד מסיבה בעוטף. "אנחנו מדברים עם מוקד 105, עם המשטרה, עם זק״א. אנחנו אומרים להם על המסיבה ומדווחים והם כל פעם מחדש בשוק שהייתה עוד מסיבה. המידע הזה לא מחלחל", סיפרה בלה ל"המקום". 

"אני לא חושבת שעד הרגע הזה היה בכלל מישהו בשטח שם מהרשויות. אף אחד לא הלך לראות ויכול להיות שיש שם אנשים פצועים שכבר שלושה ימים בלי מים בלי אוכל. אנחנו מתחננים שמישהו יגיע לשם אבל הם לא מפנימים שהייתה עוד מסיבה. הם כל פעם מחדש בשוק והם לא מצליחים להבין שהיה עוד מקום, עם עוד מסיבה. 

לדברי בלה, זלטה אחותה לא יצרה קשר בשום שלב של המסיבה. "התחלנו לנסות אותה בשש בבוקר. כבר אז התחילו אזעקות בבאר שבע וחיפשנו אותה, אבל היא לא הייתה זמינה. מאוחר יותר נכנסנו לוואטסאפ שלה דרך המחשב שלה בבית וראינו התכתבויות אחרונות משעה 5:00 בבוקר, קצת לפני ההפצצות. אנחנו יודעים שהם רצו להתקפל משם וכנראה לא הספיקו. יש שמועה שהגיעו אלינו שראו את החבר שלה במקלט בניר עוז, אבל אבל זה הכל שברי מידע. היינו בכל הבתי החולים. כל הזמן בסבב. היינו במשטרה, הבאנו ד.נ.א, נכנסנו לכל הרשימות של הנעדרים, עוברים עליהן אלפי פעמים ביום. איכנו את הטלפון שלה, שלחנו את הנ.צ. שלחנו לכל החמ״לים שהסכימו לרשום אותו. אף אחד לא הגיע אליו". 

דניאל אשר כהן (Nisha), בן 32 מתגורר מתל אביב היה הדיג׳יי שהחל לתקלט דקות לפני שהחלה המתקפה של חמאס. חברתו שירה מור מספרת: ״אני חברה טובה של דניאל, אנחנו קבוצה של 7-8 חברים טובים. הוא היה במסיבה ועלה לתקלט בשעה 6:00 ממש קצת לפי שהתחיל כל הבלגן. אחרי שהחלו הפיצוצים הבנתי שהוא הצליח לברוח עם חבר בשם אנדי. ראו אותם רצים ובורחים משם לרכב.  הקשר האחרון שלו עם המשפחה היה ביום שבת ב-6:52. אני יודעת שאנדי בטראומה וקשה לדובב איתו אבל הוא סיפר שירו עליהם תוך כדי נסיעה ושניהם נפצעו. הוא עצר את הרכב וכשראה את המחבלים מתקרבים אליו הוא ברח והתחבא. אני לא יודעת בדיוק, זה רק ממה שהוא מצליח לספר״, אומרת שירה.

בהודעה שפורסמה על מנת להשיג מידע על דניאל נכתב: ״חבר שלו מספר שהם ברחו ביחד כשהבינו שיש טילים נכנסו לאוטו וחולייה ירתה עליהם האוטו נפגע החבר של דניאל נפגע בירך ודניאל בחזה צד ימין קרוב לבית השחי
החבר יצא מהאוטו והוציא את דניאל ליד האוטו ואז הגיעה חולית מחבלים לכיוונם והחבר ברח ודניאל נשאר שוכב לגברי החבר דניאל היה ער והגיב לכאב. הטלפון של דניאל היה אצל החבר, שברח 200-300 מטר משם וחולץ. מאז אף אחד לא יודע מה עלה בגורלו. לא יודעים ולא שמענו דבר על הימצאו ומצבו. המשפחה שלו לא יודעת אם הוא עדיין מוטל בשטח, אם הוא נחטף, חוסר הידיעה הופך את המצב לבלתי נסבל״.

שירה מספרת על השלב בו החברים התחילו להבין שדניאל נעדר: ״בהתחלה גם אנחנו לא הבנו שהייתה עוד מסיבה. שיש בכלל את הפסיידאק. קמנו בשש וחצי בבוקר עם האזעקה הראשונה במרכז, פתחנו את הטלגרם והתחילו לרוץ שמועות. בערך בשעה עשר התחלתי להבין שדניאל נעדר. אני עם בקשר עם אחות של דניאל. הם מתחננים לכל פיסת מידע יחד עם שאר המשפחות של הנעדרים. זה נורא.

אמא שלו ואחותו עברו בכל בתי החולים, השאירו ד.נ.א, פתחו פנייה ב-105, אני דיברתי עם כל בנאדם שאמר שהוא מחלץ אנשים. יש לנו את המיקום שהם היו בו עד בערך סביבות 11-12. אבל אין עם מי לדבר ואין מי שייגש לשם, למיקום האחרון שלהם. אני מתפללת שאולי מישהו טיפל בו והוא ניצל. הפקירו אותו. הצבא הפקיר אותו. לא הלכו אפילו לחפש. לא נתפס שלא טיפלו באנשים פצועים שעות על גבי שעות. זה פשוט לא נתפס. זה ילדים. פשוט הפקירו אותם״.

שחר קדמון בן 34 היה גם הוא במסיבה ונעדר. משפחתו צמאה לכל פיסת מידע על גורלו. ״יודעים שדיבר עם אמא שלו והתקשר אליה בשבת בסביבות שבע בבוקר. הוא ביקש ממנה הכוונה איך לצאת מהאזור. הוא היה מאוד לחוץ. הבנו שהוא הגיע לאזור של ניר עוז לכביש. והייתה שם כמות אדירה של מחבלים. ממה שאנחנו מבינים הם שמעו ברקע את המחבלים אומרים לו ׳צא מהרכב, צא מהרכב עכשיו. אתה בא איתנו׳. זה מה שאנחנו יודעים. מאז נעלמו עקבותיו״ מספרת ליאת פרידמן, בת דודה של שחר. ״אשתו תשמח לכל פרט מידע על מקום הימצאו, לא מצליחים לתפוס את בתי החולים״, כתבה.