ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
מתנות הן דבר מסקרן. כולנו רוצים לדעת אילו מתנות יתנו לנו, ואילו מתנות מקבלים אחרים. כשהאחרים נושאים גם בתפקיד ציבורי, נבחרי ציבור או פקידי ציבור, מתווסף למידע מימד נוסף על הסקרנות הרגילה – הוא נוגע לנקיון הכפיים המצופה מאיש ציבור בעת מילוי תפקידו. כך גם חשב המחוקק כשהוסיף לספר החוקים שלנו את חוק המתנות או בשמות הרשמי יותר, חוק שירות הציבור (מתנות), תש"ם-1979 (הפירוט למטה).
שרים, פקידים בכירים, קצינים, שופטים, חברי כנסת ושאר משרתי ציבור, צריכים לדווח על המתנות שהם מקבלים. אלא שהשקיפות בנושא – אפסית. כתוצאה עמותת "הצלחה" פנתה בשיתוף "מאה ימים של שקיפות" לגופים הציבוריים השונים בישראל וביקשה את רשימת המתנות שהוענקו לבכירים – בצירוף תהייה: מה נעשה עימן. את התשובות אנו מפרסמים יחד עם "הצינור".
השקיפות תשרת לדעתנו בעיקר את השרים, המנכ"לים והפקידים. כשהם יידעו שהכל שקוף- תצטמצם האפשרות של תן-וקח. "לדעתנו, נכון וחשוב שגם הציבור הרחב ייחשף לדיווחים האלה, כדי שיוכל לקבל מושג על יחסי הגומלין בין נותני מתנות לאלו שמקבלים אותן ועל האופן שבו מפוקח הנושא הזה", מסביר היועמ"ש של עמותת הצלחה אלעד מן, איתו אנו משתפים פעולה בפרויקט זה. לדבריו זה גם "כדי להפוך אותו שקוף ונגיש יותר וגם כדי שמקבלי ונותני המתנות ידעו כי יש מי שעוקב, מסתכל ובוחן ושהמתן והקבלה אינם בסתר, אלא מתבצעים לאור יום, בשקיפות מלאה".
לכן חשבנו שנכון וראוי להגיש בקשת חופש מידע רוחבית, שתספק לביצור תמונה רחבה ועדכנית של המתנות המתקבלות על ידי אישי ציבור וזהות אישי הציבור המקבלים אותן וגם מה נעשה עם אותן מתנות (מועברות לשימוש המדינה או לאחסון, מושמדות, או מועברות לאיש הציבור שקיבל אותן).
הרשימה הראשונה שהגיעה אלינו היא ממשרד הפנים. בדף זה נעדכן בימים הקרובים את הרשימות שיתקבלו ממשרדים נוספים. התמונה המתקבלת לא תיאמן. החוק אולי מוגזם, אבל בעוד שהשרים והמנכ"לים מדווחים על כל עט, על כל תמונה שהם מקבלים, ראש הממשלה לא אמר לאיש שבמשך שנים אנשי עסקים ריפדו אותו במתנות בשווי מאות אלפי שקלים.
הנה משרד הפנים. דפדפו בפידיאף:
מתנות משרד הפניםמתנות לדוגמא:
ואי אפשר שלא לקנח בציטוט האלמותי מספר משלי : "וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה" (משלי טו כז).
https://youtu.be/qmtV3x4SOBw
*
החוק קובע שורה של הוראות מפורשות הנוגעות לאופן שבו יש לנהוג במתנות המתקבלות אצל איש ציבור אגב מילוי תפקידו. נביא כמה הוראות מרכזיות מהחוק הזה:
סעיף 2 לחוק קובע:
(א1) עובד הציבור רשאי לבקש היתר להקנות לו מתנה שקיבל, ואולם לא יינתן היתר להקניית מתנה למקבלה, לפי סעיף קטן זה, אם יש למתנה ערך בעבור המדינה מלבד ערכה הכלכלי, או אם יש בהקנייתה לעובד הציבור משום חשש לפגיעה בטוהר המידות; קבלת היתר לפי סעיף קטן זה מותנית בתשלום לאוצר המדינה, והכל בדרך, במועד וכפי שיקבע שר המשפטים.
(ב) סעיף קטן (א) לא יחול על –
(1) מתנה קטנת ערך וסבירה שניתנה לפי הנהוג בנסיבות הענין;
(2) מתנה מחבריו לעבודה, לשירות או לתפקיד של עובד הציבור;
(3) פרס שהוענק לעובד הציבור על הישגיו מאוצר המדינה וכן פרס שהוענק לעובד הציבור על הישגיו שלא מאוצר המדינה אם ניתן להענקתו פומבי בדרך שנקבעה בתקנות.
(ג) במתנה שקמה לקנין המדינה ובסכום שיש לשלם לפי סעיף קטן (א) ינהגו בהחזרה לנותן המתנה, בהענקה לעובד הציבור או בדרך אחרת, הכל לפי שנקבע בתקנות.
סעיף 3 לחוק קובע:
צעיפים, שוקולדים, ציוד משרדי, יינות וסכינים: נבחרי הציבור מקבלים במהלך כהונתם הרבה מאוד מתנות. רובם מדווח עליהן ומחזיר אותן, אבל יש גם מי שמבקש לשמור קצת לעצמו
באוגוסט 2015, בארוחת ערב חגיגית, קיבל הרמטכ"ל גדי איזנקוט סכין קומנדו בשווי 500 שקל מגנרל פיליפ ברידלאב, מפקד כוחות נאט"ו. בנאט"ו לא הסתפקו בזה, והעניקו לאיזנקוט גם מתנה עבור אשתו חנה: סיכת שתי ציפורים עם פנינים בשווי 100 דולר.
אלא שלפי חוק המתנות, שחוקק ב–1970, מתנה שניתנה לעובד מדינה צריכה להיות מדווחת, ובכל יחידה ממשלתית פועלת ועדת מתנות שתפקידה הוא להחליט בעניין. אם שווי המתנה לא עולה על 300 שקל, סביר להניח שמקבל המתנה יקבל אישור להחזיק אותה ברשותו. כשמדובר במתנה יקרה יותר, נכנס לתמונה שיקול הדעת של חברי הוועדה.
איזנקוט, שביקש להשאיר אצלו את הסכין והסיכה, הגיש בקשה לוועדת המתנות הצה"לית — וקיבל את אישורה. הוועדה גם אישרה לו, בהזדמנות אחרת, להשאיר בידיו שבעה בקבוקי יין ממותגים מגנרל בצבא איטליה, שאת ערכם לא ניתן היה לאמוד, סכין עם ידית זכוכית שקופה בשווי 450 שקל מגורם צבאי זר, וסכין שחורה מרמטכ"ל איטליה, שאותה העניק לו בעת שזה ביקר בארץ. בשנים האחרונות אף קיבל איזנקוט מדי ראש השנה מארזי שי מארגון איפא"ק, מנספחים צבאיים זרים וגם מדן שפירו, לשעבר שגריר ארה"ב בישראל. גם את המארזים האלה, הכוללים יין, שוקולדים ודברי מאכל נוספים, ביקש איזנקוט לקבל אליו — והבקשה אושרה. מדובר צה"ל נמסר כי המתנות שאיזנקוט קיבל הועברו ללשכת הרמטכ"ל והיין הועבר לעובדי קבלן בלשכה.
גם הרמטכ"ל הקודם, בני גנץ, ורעייתו רויטל, קיבלו מתנות, שאת חלקן השאירו בידיהם. רויטל, לדוגמה, קיבלה צעיף משי, סירופ מייפל ובקבוק וויסקי בנסיעה לקנדה ולארה"ב בפברואר 2012 — וועדת המתנות אישרה לה להחזיק בהם. במארס 2013 העניקה לרויטל רעיית הרמטכ"ל האמריקאי צמיד זהב בשווי 1,500 שקל, אך היא ויתרה על המתנה. כשגנץ ורעייתו ביקשו להשאיר אצלם שני בקבוקי בושם שקיבלו מגורם צבאי זר, הם נדחו לאור ערכן הגבוה של המתנות (356 שקל לרמטכ"ל ו–526 שקל לאשתו). הוועדה כן אישרה לגנץ להציג במשרדו אקדח שקיבל מהרמטכ"ל האמריקאי וחרב שקיבל מרמטכ"ל צבא גרמניה. החרב הגרמנית נמצאת גם כיום בלשכת הרמטכ"ל.
פרשת המתנות (תיק 1000) של בני הזוג בנימין ושרה נתניהו, שעלתה שוב לכותרת באחרונה עקב חקירתו באזהרה של המפיק ארנון מילצ'ן בלונדון, נוגעת בעיקר לבקבוקי השמפניה שקיבלה שרה נתניהו ולסיגרים שקיבל בעלה. לפי פרסומים שונים, קיבלה הגברת נתניהו בקבוקי שמפניה בשווי 57 אלף שקל בין 2010 ל–2012. כל בקבוק עלה 300–400 שקל, כך שאפשר להעריך שמדובר בכ–160 בקבוקים בשנתיים. לשם השוואה, בכירי צה"ל קיבלו בין 2012 ל–2016 61 בקבוקי אלכוהול, במשרד החוץ התקבלו בתקופה זו 18 בקבוקים, במשרד הבריאות — 30, במשרד המשפטים — 13 וכלל הח"כים קיבלו שמונה בקבוקים באותה תקופה. גם בשאר משרדי הממשלה דיווחו בכירים על קבלת בקבוק יין פה ושם, לרוב לא יותר מעשרה בשנה, בדרך כלל כמתנות לחג.
כאן המקום לסייג ולומר שאלה הבקבוקים שעליהם הצהירו הבכירים השונים, שאותם קיבלו במסגרת תפקידם, ואין מידע לגבי מתנות אחרות שניתנו באופן אישי. ואולם נראה כי הפער הגדול במספרי הבקבוקים יכול ללמד עד כמה פרשת המתנות של נתניהו היא חריגה ביחס לנורמות שקיימות בשירות המדינה. גרסת בני הזוג נתניהו היא שהמתנות שקיבלו ממילצ'ן אינן קשורות לתפקידו הציבורי של ראש הממשלה, אלא מתנות שהתקבלו מחבר, ולכן לא חלה עליהן חובת הדיווח.
עם זאת, לפי החוק, האיסור חל גם על מתנות שמתקבלות במסגרת שמחות ואירועים משפחתיים. זאת ועוד, לפי החוק יש חובה לנהל תיעוד של המתנות שניתנו לבעלי התפקידים השונים בספר מתנות מיוחד. חוק זה חל גם על עובדי המדינה דרך תקנות שירות המדינה (תקשי"ר), ועובד שיפר את הכללים בתחום זה, עלול למצוא עצמו מחוץ לשירות המדינה ובלי הקביעות הנכספת, באמצעות הליך של בית דין משמעתי.
הנתונים על בקבוקי היין שהתקבלו אצל שרים ובכירים במשרדי הממשלה נמסרו לעמותת הצלחה ולפרויקט 100 ימים של שקיפות שייסד תומר אביטל. בינואר האחרון, קצת אחרי שהתפוצצה פרשת המתנות, פנו הארגונים למשרדי הממשלה, בהתאם לחוק חופש המידע, כדי לדעת מה ערכן של המתנות, מי קיבל אותן, מי נתן אותן, מה ערכן ומה בסופו של דבר נעשה אתן. במשרד ראש הממשלה השיבו שהם לא יכולים למסור את המידע בשל הנחיה שקיבלו מהיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בשל החקירה המתנהלת בפרשת המתנות. לפי משרד ראש הממשלה, מתנהל במשרד ספר מתנות שכולל מידע על מתנות שניתנו לעובדי ציבור בתוקף תפקידים. "רישום המתנות שקיבל ראש הממשלה מהווה נתח משמעותי מספר המתנות המשרדי", כך לפי משרד ראש הממשלה. ממשרד המשפטים נמסר: "בכל הנוגע לראש הממשלה, עמדתנו היא כי בשלב זה לא ניתן להעביר את המידע המבוקש, משיקולים הנוגעים לחקירה, שלא ניתן לפרטם מטעמים ברורים. נציין כי פניית עמותת הצלחה בבקשה לחשוף את המידע האמור באה בסמיכות להודעת היועץ המשפטי לממשלה, שלפיה ראש הממשלה נחקר בחשד לכך שקיבל טובות הנאה מאנשי עסקים".
ממשרדי הממשלה שכן השיבו לפנייה אפשר ללמוד שיש אי־סדר בתוכם בכל הנוגע לרישום ותיעוד מתנות. בעוד חלק מהמשרדים (החוץ, הבריאות והאנרגיה) נתנו תשובות מפורטות יחסית, שבהן נכלל כמעט כל המידע המבוקש, הרי שמשרדים אחרים הסתפקו במידע מועט ביותר. חלק מהמשרדים שלחו טבלאות שבהם נכתבה בכתב יד לא ברור רשימת מצאי של מתנות. מהתשובות ששלח משרד האנרגיה התברר שהיו מקרים שמתנות דווחו שלוש שנים אחרי שהתקבלו. משרד החינוך שלחו מידע מועט ביותר — רשימה של 16 מתנות יקרות ערך שניתנו בתקופה של ארבע שנים. משרד המדע שלח טבלאות עם חפצים ושמות של עובדי בכירים במשרד, מבלי שברור מי העניק את המתנה.
כך לדוגמה, על מיני־טאבלט + מטען ואוזנייה נכתב: "לקח — יועצו של המנכ"ל", מבלי שברור באילו נסיבות ניתנה המתנה, מלבד העובדה שלקיחת המתנה אושרה על ידי ועדת המתנות. במשרד המדע היו גם עובדים בכירים שלקחו מתנות כמו מזוודות, מצלמה וטלפון אלחוטי, וגם כאן לא ברורות נסיבות לקיחת המתנה, מלבד שהוועדה אישרה זאת. ממשרד המדע נמסר כי כל המתנות אושרו כדין על ידי ועדת המתנות.
משרדים אחרים שלחו פרוטוקולים של ישיבות של ועדות מתנות לאורך השנים. גם משרד המשפטים שלח פרוטוקולים של ישיבות. באחת מהן, מיולי 2015, התברר שבמשרד המשפטים היו מודעים לאי־סדר בנוגע לרישום המתנות במשרד, וביקשו לשנות את המצב. "כדי 'ליישר קו' עשינו סדר בכל המסמכים והמתנות שמצאנו ומשום מה לא היה רישום מסודר לגביהם, או שלא נרשמה החלטה לגביהם במשך הזמן, לפיכך סדר היום בהתאם", נרשם בפרוטוקול הוועדה.
בהנהלת בית המשפט, כך התברר בעקבות הפנייה של הארגונים לקבלת המידע, כלל לא פעלה ועדת מתנות. לפי הנהלת בתי המשפט, בעקבות הפנייה תכונן הוועדה מחדש. לטענת הנהלת בתי המשפט, השופטים מדווחים על מתנות לוועדת האתיקה של השופטים. מהנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה: "בהנהלת בתי המשפט הוקמו שתי ועדות: האחת ועדת מתנות לעובדים והשנייה ועדת מתנות לשופטים. הוועדות הוקמו במאי 2017. הוראות חוק המתנות נשמרות".
"לא קיימות היום הנחיות כלשהן הנוגעות להאחדת הרישום, התיעוד והמעקב אחר המתנות בשירות הציבורי", אומר עו"ד אלעד מן מעמותת הצלחה. "קיימים חוסרים גדולים ברישום ודומה כי במקומות שונים לא מקפידים על הדיווח והתיעוד כמו שהיינו מצפים. בסופו של דבר, מהחוק הזה, שנועד למנוע פגיעה בטוהר מידות, נותרה ביורוקרטיה חסרה ולא אחידה שלא זוכה לחשיבות רבה, אף שהיא יכולה למנוע מצבים פסולים".
יצחק גל־נור, לשעבר נציב שירות המדינה, סבור שאם בישראל היתה שוררת תרבות פוליטית שונה, לא היה צורך בחוק המתנות. "חוק המתנות די פשוט", אומר גל־נור. "אפשר לדווח לוועדת המתנות, אבל אפשר גם לומר בנימוס לנותן המתנה שעל פי החוק, מדינת ישראל מקפידה על טוהר המידות, ולכן עם כל הרצון הטוב וההערכה העמוקה — אי אפשר לקבל אותה. מניסיוני, לומר דבר כזה מתקבל יפה מאוד. להגיד 'קיבלתי את המתנה מחבר' זאת היתממות, כאילו אפשר להגדיר בחוק מתי זה חבר ומתי לא. אם מישהו באמת חבר שלך, אז אתה יכול להגיד לו — ידידי הטוב והיקר, אני מאוד מעריך את המתנה שלך, אבל זה עלול לסבך אותי, אני צריך לרשום את זה, להעביר את זה, תעשה לי טובה, שים את זה בצד, ותן לי אחרי שאסיים את תפקידי. החברים של ח"כ בני בגין, לדוגמה, לא יקנו לו מתנות. עדיף שהדברים האלה יעברו מגדר החוק לתחום של התרבות הפוליטית".
ובכל זאת, מהנתונים שנמסרו אפשר לשאוב גם עידוד. לרוב, שרים ומנכ"לים של משרדי ממשלה מעבירים את המתנות שהם מקבלים לרשות המדינה או לשימוש המשרד שלהם, ולרוב לא מבקשים את המתנות לרשותם, גם אם הן פעוטות ערך. חלק מהמתנות נשארות בלשכות הבכירים וחלק מעלות אבק במחסנים.
"מתנות? אין יותר דבר כזה, מתנות", אומר מנכ"ל משרד ממשלתי. "כל דבר נשאר במשרד. נכון, מותר לי לפי החוק לקבל מתנות, אבל לפי החוק גם מותר לי לקבל החזר על הוצאות בחו"ל. עזוב, לא רוצה כלום. באים אלי הרבה אורחים מחו"ל, משאירים שוקולד, עניבות, בקבוקי יין. מה עושים עם זה? זה נשאר במשרד, מעלה אבק. אפילו תבלינים אני משאיר במשרד. אני מקבל המון שטויות ולא לוקח הביתה כלום. יש לי אוסף של בקבוקי יין במשרד, מה עושים אתם? מחכים לאורח מיוחד שיגיע ואז נפתח בקבוק. בינתיים הכל נשאר סגור".
גם הח"כים, כך נראה, מהלכים על קליפות ביצים בכל הנוגע למתנות. עמותת הצלחה ביקשה מהכנסת נתונים על הח"כים ועובדי הכנסת הקודמת והנוכחית שקיבלו מתנות, והנתונים מעידים שרובם העבירו את המתנות לשימוש הכנסת.
חוק המתנות אינו מגדיר במפורש מה צריך לעשות במקרה של קבלת מתנות מגורמים פרטיים או חברות מסחריות, אך ההיגיון הבריא ובעקיפין גם התקשי"ר אוסרים על עובד מדינה לקבל כאלה. מהמידע שהועבר לעמותת הצלחה עולה שקבלת מתנות מגורמים פרטיים או מסחריים קיימת, אבל בהיקפים נמוכים בהרבה לעומת מתנות שמתקבלות מעובדי ציבור. עיון במידע יכול ללמד בעיקר מי הם הגורמים המסחריים שעומדים בקשר עם המשרדים השונים ומעוניינים לתחזק את הקשר הזה.
הנה כמה דוגמאות: ב–2010 נתנו עידן עופר וניר גלעד מהחברה לישראל מגן שולחני עם דגם של ירושלים בזהב ובכסף (במסמכים לא מצוין השווי) לשר האנרגיה דאז עוזי לנדאו. כעבור שנתיים קיבל השר לנדאו יצירת אמנות מעו"ד יהודה רוה, בעל עסקים ענפים בתחום התשתיות. ב–2014 העניק מנכ"ל פז יונה פוגל נרתיק עם אוזניות ורמקול קטן למנכ"לית המשרד דאז, אורנה הוזמן־בכור. שנה לאחר מכן היא קיבלה ממנו רמקול נייד בגוונים אפור וצהוב. לפי התאריכים מדובר כנראה במתנה לחג הפסח. ארבע המתנות האלה, כמו כמעט כל המתנות במשרד האנרגיה, הועברו לאפוטרופוס הכללי. ב–2017 העניקה פז מצלמה לישי טלאור, המפקח על התעבורה בירושלים ובדרום במשרד. ועדת המתנות במשרד קבעה שזו מתנת יקרת ערך ויש להחזיר אותה לפז.
ב–2012 העניק עו"ד רוה לשר האוצר דאז, יובל שטייניץ, תופסן מגנטים, שהועבר לאפוטרופוס הכללי. כשר אוצר, שטייניץ קיבל חרב מגורם לא ידוע. הוא היה מעוניין בחרב הזו לשימושו הפרטי, אך הוחלט להעבירה לאפוטרופוס הכללי.
באוקטובר 2016 קיבל מנכ"ל משרד התיירות, אמיר הלוי, אוזניות מחברת אל על ופותחן בקבוק יין ועוגות מרשת המלונות קראון פלאזה. באוגוסט אותה שנה קיבל שר התיירות יריב לוין דגם של אונייה מחברת מנו ספנות. המתנות האלה הושארו בלשכות של השניים.
גם עובדים במשרד המשפטים מקבלים מתנות מחברות מסחריות. ב–2016 העניקה גוגל לגיל ברינגר, היועץ של השרה איילת שקד, בובת רובוט מפלסטיק עם טושים ומדבקות לקישוט, לאחר פגישה בין נציגי החברה עם ברינגר ושקד. ברינגר לא היה מעוניין במתנה, והיא הוחזרה לגוגל בתוספת מכתב. באפריל 2015 קיבלה עו"ד עליזה קן, אז מנהלת האגף לרישום והסדר מקרקעין במשרד, סט צידנית וכלים לברביקיו מחברת HP. היא היתה מעוניינת במתנה, וקיבלה אישור להחזיקה מוועדת המתנות.
לפי פרוטוקול ישיבת ועדת המתנות מיולי 2015, עוד עובדים קיבלו מתנות מ–HP אך בכלל לא פנו לוועדה. "לא היו מודעים לעובדה שהיה עליהם לפנות לוועדת המתנות?", נכתב בפרוטוקול הישיבה, "לעתיד יש להודיע לחברה שאין לתת מתנות לעובדי המשרד הנמצאים עמם בקשר אף עם ערכן נמוך". בפרוטוקול לא מצוין איזו מתנה קיבלו עובדים אחרים מ–HP, אך ככל הנראה זו היתה אותה מתנה. תחילה העובדים קיבלו הוראה להשאיר את המתנה במשרד, אך לאחר מכן הותר להם לקחת אותה אליהם, בשל הערך הנמוך שלה.
גם במשרד האוצר התקבלו מתנות מגורמים מסחריים. ב–2014 קיבל שר האוצר דאז, יאיר לפיד, מתנה מחברת אלביט — מעמד נוי תלת־ממדי. כמה חודשים לאחר מכן קיבל לפיד מאלביט מעמד הוקרה מזכוכית, אך מתנה זו הושמדה. יצחק כהן, סגנו של לפיד, קיבל פסל מטוס מחברת אל על ובחר להציג את המתנה בלשכתו. הענקת המתנות המשיכה לאחר חילופי השרים במשרד האוצר. בתחילת 2016 קיבל מנכ"ל המשרד, שי באב"ד, מזוודה מחברת בזק בינלאומי. בדצמבר אותה שנה נתן משרד עורכי הדין גורניצקי ושות', אחד המשרדים הגדולים במשק, מתנה לתינוק (חיתולים, דובי, שמיכה ובגד) לדלית זומר, היועצת המשפטית בפועל של רשות החברות הממשלתית. בשני המקרים המתנה נדחתה והוחזרה לשולח.
במשרד הבריאות, מתוך 151 מתנות שהתקבלו בין 2012 ל–2016 וידוע מי נתן אותן, כשליש (51) הן מגורמים פרטיים או מסחריים. מתוך זה, 14 מתנות הוחלט להחזיר למעניק. יהודה גרידי, מנהל אגף בכיר ללוגיסטיקה ורכש במשרד הבריאות, קיבל בתקופות החגים מתנות ממגוון חברות — בקבוקי יין ומנורת שולחן למשרד מבזק בינלאומי, בקבוק מים ממותג משטראוס מים, תקע אוניברסלי, משקל למזוודה ורמקול בלוטות' מחברת המשרד הנקי (המייצגת חברות בתחום הניקיון) ושתי מתנות נוספות מחברות אחרות. מלבד הבלוטות', גרידי קיבל אישור לשמור את כל המתנות.
במקרה אחר, בפסח 2016, עו"ד עדי רכטר, יועץ לענייני מכרזים שעובד עם משרד הבריאות כיועץ חיצוני אד־הוק (כלומר, תלוי במשרד לקבלת עבודות ממנו), העניק לשישה עובדים שונים במשרד מתנה לחג — בקבוק יין עם שתי כוסות. שלושה עובדים קיבלו את המתנה לידיהם ושלושה החזירו אותה. לדברי רכטר, הוא לא נפגע מכך. "זה היה שי לחג, בתום לב, לאנשים שאני עובד אתם", הוא טוען, "הכל היה בשקיפות, ודנה בזה ועדת המתנות, שלא אישרה בחלק מהמקרים, אז נתנו לי בחזרה. אני מקבל את זה. אני בעד שקיפות. צריך לשים את הגבול איפשהו, בייחוד לאור מה שקורה היום".
ממשרד הבריאות נמסר: "ועדת המתנות בוחנת כל מקרה לגופו ומקבלת את החלטתה על פי קריטריונים ברורים ונוהלים רוחביים החלים על כל שירות המדינה, ובהם שווי המתנה (מתנה קטנת ערך שאינה עולה יותר מ–300 שקל), אופייה, הקשר בין נותן המתנה למקבל המתנה, הסיבה שבגינה ניתנה המתנה וכו'".
אם ועדת המתנות לא מאשרת לעובד לקבל את המתנה, היא נשארת במשרדו, מושמדת או עוברת לאפוטרופוס הכללי. אחת המתנות שיש להן סיכוי גבוה להיות מושמדות היא יין נסך — יין שבתהליך ייצורו עבד לא יהודי ולכן אינו כשר, כלומר בדרך כלל יינות מחו"ל. בדיון שהתקיים במשרד המשפטים ביולי 2015 נכתב לגבי יינות הנסך כי "התקבלה החלטת מדיניות עקרונית להשמיד את כל בקבוקי היין שלא נדרשו על ידי המקבל והינם יינות נסך, ולפיכך לא ניתנים לשימוש במשרד". מלבד יין מושמדות עוד הרבה מאוד מתנות, לרוב כאלה שערכן הכספי נמוך.
ברשימת המתנות אפשר למצוא לא מעט מקרים של אנשי ציבור או עובדי ציבור שהעניקו מתנה לנבחר ציבור או עובד ציבור אחר. "אחד האבסורדים הגדולים הוא תופעת הענקת מתנות של אנשי ציבור ורשויות אחד לשני על חשבוננו", אומר עו"ד מן. "חלק גדול מהמתנות האלה נותרות בלא שימוש אמיתי ואפילו מושמדות בסופו של דבר. האם זה מה שאנחנו רוצים שיקרה לכסף הציבורי שלנו? צריך לצמצם ואולי אפילו לאסור על התופעה הזו ובכך לחסוך הוצאות מיותרות".
הסעיף "השמדה" מופיע בלא מעט מהמידע של המשרדים השונים. כך לדוגמה, במשרד החינוך החליט אגף הלוגיסטיקה להשמיד את כל המתנות שקיבלו שרי החינוך ב–2013–2017 (גדעון סער, שי פירון ונפתלי בנט). רק 16 מתנות, שהוגדרו יקרות ערך, נשארו במשרד. משרד החינוך לא העביר מידע לגבי כמות המתנות שהושמדה. במשרד החוץ הושמדו קרוב ל–200 מתנות ב–2012–2016, כשליש מהמתנות שהתקבלו באותה תקופה. כך לדוגמה, באפריל 2012 העניק ראש מועצת בית ג'אן מתנה לשר החוץ דאז אביגדור ליברמן — תעודת הוקרה והערכה ממוסגרת — והיא עברה להשמדה. כך גם עלה בגורלה של תעודת אזרח כבוד ממוסגרת שהעניק לליברמן ראש העיר כרמיאל, עדי אלדר. שר החוץ הגרמני העניק למקבילו הישראלי סט כוסות זוגי לקפה אספרסו ומדליית כסף, שתיהן הועברו להשמדה, וכך גם עלה בגורלה של כוס זכוכית לנר שהעניק שר החוץ האיטלקי לליברמן. בנוגע להשמדת המתנות, נמסר ממשרד החוץ כי: "במשך השנים הצטברו במשרד החוץ מתנות קטנות ערך רבות, אשר לא ניתן להעבירן לרשות האפוטרופוס הכללי, בהתאם להוראות החוק, ואשר אין מקום להציגן. מאחר שלמשרד החוץ אסור לעשות כל שימוש אחר במתנות אלה, הונחה המשרד להשמידן ולנהל רישום מסודר על כך".
חלק אחר של המתנות עוברות לאפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים. האפוטרופוס הוא הגוף הממונה על כלל נכסי המדינה שלא ניתן להגדיר לגביהם בעלות אישית, כגון נדל"ן, עזבונות שונים ועוד. האפוטרופוס מעביר את המתנות למכירה פומבית, אך לעתים גם להשמדה. באפוטרופוס פועלת ועדת השמדה, שבה מחליטים אילו פריטים יעברו להשמדה, בדרך כלל במתקן השמדת הפריטים של המכס שליד נתב"ג. אלכוהול וסיגרים כמעט תמיד מושמדים באופן מיידי, מפני שאי אפשר לדעת כיצד הם נשמרו לפני שהגיעו לשם.
"המשרדים משמידים פריטים שחוק המתנות לא חל עליהם", אומר בכיר באחד ממשרדי הממשלה שעוסק בנושא. "למשל, אתה הולך בסיור בעיר וראש העיר נותן לך דגלון או ציורים של ילדים שניתנו על הדרך, או יצירה שמישהו יצר לכבוד נשיא המדינה. אלה פריטים ללא ערך כלכלי". במחסנים של משרדי הממשלה וגם במחסנים של האפוטרופוס הכללי שוכבות אלפי מתנות — במחסני האפוטרופוס, לפי נתונים שהגיעו לידינו, יש כיום כ–1,250 מתנות. השווי שלהן בכלל לא ניתן להערכה, אלא רק של היקרות שבהן, אלה שמאוחסנות בכספות.
חלק אחר של המתנות באפוטרופוס מועבר למכירות פומביות. מתנות שהתקבלו ממנהיגים וממפורסמים אחרים נמכרות במחירים גבוהים יותר לאספנים. במכירה שהתקיימה בנובמבר 2012, לדוגמה, נמכרו פריטים ב–512 אלף שקל. זה יכול היה להיות מקור גם לרווח כלכלי עבור המדינה, אלא שלפני כמה שנים התקבלה החלטה שלא לזהות את המתנות שמועברות למכירות פומביות, לאור החשש שמדינות זרות ייפגעו כאשר ילמדו שמתנות שנציגים שלהן העניקו הועברו למכירה.
דב חזן, מנהל המכירות הפומביות בבית המכירות תירוש שבהרצליה, מכיר היטב את ההיסטוריה של המכירות הפומביות האלה. "המלך חוסיין אהב לתת שעוני יד במתנה: שעונים בשווי עשרות אלפי דולרים לראשי ממשלה ושרים, אלפי דולרים לפקידות בכירה, מאות דולרים לקצת פחות. אהוד ברק קיבל אקדחים במשך השנים, והיה מעביר את זה לאפוטרופוס, ומשם זה הגיע אלינו. היו כאן מגפיים שקיבל אריאל שרון מג'ורג' בוש הבן, המון מתנות של מפורסמים, מכאן ועד הודעה חדשה. מכרנו במשך השנים בעשרות אלפי דולרים, עד שהתקבלה ההחלטה שלא לזהות מתנות, מפני שטענו שזה מעליב את מוסרי המתנות".
לדברי חזן, "כיום שעון רולקס שנמכר תמורת עשרות אלפי דולרים חוזר לערכו המקורי, כמה אלפי דולרים בלבד. מחיקת הזהות של נותני המתנה גורמת לכך שיותר מתנות מושמדות. בשעונים שמגיעים מירדן, לדוגמה, יש הקדשה של המלך חוסיין והסמל של הממלכה. הסרנו את ההקדשה, אין מה לעשות עם זה".
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק