עתיד נחל צין תלוי בנציגי המדינה: "לא הגיוני שכיל תיקח אחריות על השיקום"

אלה ימים דרמטיים לעתיד הערבה. מאחורי דלתיים סגורות, מתכנסים נציגי המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים, רשות המים ופרקליטות מחוז דרום להכריע כיצד תאגיד הענק כיל של עידן עופר, צריך לפצות את המדינה על שנים של הרס וחורבן הנחלים עין צין ועין עקרבים. 

ההכרעה היא חלק מהליך גישור חסוי, במסגרת תביעה ייצוגית שהגישו אזרחים נגד החברה המזהמת. על שולחן המשא ומתן כמה אפשרויות, בין היתר, הגשת חשבון עצום לכיל, שתממן את שיקום הנזק ואפשרות נוספת, ממנה חוששים תושבי האזור – הטלת השיקום עצמו על התאגיד של עידן עופר. 

החשש מהטלת המשימה החשובה על הגורם המזהם עצמו, נשען על ניסיון העבר של התושבים. כך למשל, פעילי הסביבה מספרים על פרשת נחל עין בוקק, שם כיל אחראית לזיהום 75 מיליון מטרים מעוקבים של מי תהום ופגיעה במי הנחל. המדינה הטילה על כיל לשקם את השמורה, לשאוב את המים המזוהמים ולהזרים במקומם מים מתוקים, אולם הפעילים מדווחים כי כיל מזרימה מים מתוקים בהיקף של 15% מהנביעה המקורית והמקום עדיין רחוק עדיין משיקום מלא. "מהנחל נעלמה אוכלוסיית השחרוריות, נעלמו הקנים. במקומם צמחו אשלים שעמידים למלח, הפלורה של עין בוקק השתנתה מהיסוד", אומר בצער תושב עין גדי, נרי אראלי, יו"ר הוועדה לאיכות הסביבה במועצה האזורית תמר. "אי אפשר לסמוך על כיל שתפעל גם בנחל צין".

ההכרעה תהיה תלויה בין היתר, בנציגי המדינה הבכירים המעורבים, שהצטרפו לתביעת האזרחים ומעורבים בהליך הגישור: המשרד להגנת הסביבה, בראשות המנכ"ל גיא סמט, רשות הטבע והגנים, בראשותה של רעיה שורקי, רשות המים, בראשות חזי ליפשיץ ופרקליטות המדינה המייצגת את שלושת הגופים בהליך המשפטי. אם תעלה דרישה לפיה כיל תבצע את השיקום, הגופים מטעם המדינה יכולים לסרב ולדרוש מימון בלבד, או להותיר את התושבים לבדם בהתנגדות לתאגיד רב העוצמה.

"ספק אם ילדיי יצליחו לראות את התיקון"

ותיקי המטיילים בארץ אולי עוד יזכרו את ימיה היפים של עין צין ועין עקרבים, נאת מדבר מהגדולות בארץ, מים מתוקים וצלולים, עצי תמר יחודיים ובעלי חיים שנהנו מכל זה, לצד תיירים ומטיילים. לא רחוק משם, באגן הניקוז של נחל צין, לאורך כל השנים האלה, עמד מפעל הפוספטים של כיל "צין", והמכרה שלו, במעלה צין. עשרה קילומטרים משם הוקמו מאגרים מיוחדים לשפכים של הליך כריית הפוספטים, בוצה מזוהמת ורעילה שמיום הקמת המאגרים, דלפו וחלחלו למי התהום, זרמו באין מפריע בנחלים, מותירים אחריהם הרס אדיר. כמעט כל הדקלים מתו, המים הפכו עכורים ובעלי החיים ברחו. אפילו הציפורים כבר אינן עוצרות במקום. לאורך הנחל הותקנו שלטים שמזהירים את הרוחצים ומסגירים את עוצמת הדרמה שמתחוללת שם.

לפני שנתיים, יחד עם הגשת הבקשה לתביעה ייצוגית, המפעל סגר שעריו. רק שומר יחיד עוד מסתובב ליד מאגרי הענק והבוצה שעדיין טמונה בהם, משגיח ספק עליהם ספק על הציבור. 

פעילי הסביבה מספרים שאת הנזק יקח עוד שנים לתקן, ותוהים האם יזכו לראות עוד בימי חייהם את החיים חוזרים לנאת המדבר היפה. "ספק אם הילדים שלי יצליחו לראות", מספר אראלי. "חובה לשים קיר של ברזל בין העבודה בנחל לבין המימון שלה", הוא אומר. "אם כיל תדרוש לבצע בעצמה את תיקון הנזקים, זה צריך לעורר חשד שהיא לא מתכוונת לעמוד במשימה. בדיוק כמו שלא יתכן שחברה מזהמת תספק תסקיר סביבה, כך גם לא הגיוני שהיא זו שתיקח אחריות על השיקום". לדבריו, השיקום בנחל ימשך עוד שנות דור לפחות והוא כולל את טיהור מי התהום, ניקוי הנחלים, טיפול בצמחיה והשבת החיים למקום.

מי שפתח בהליך התביעה, הם דורית אביהר, עומרי שקותאי, רועי גלילי וליאורה אמיתי, חלקם תושבי האזור, כולם פעילי סביבה אכפתיים שיצאו לפני כמעט שלוש שנים למאבק דון קישוטי נגד תאגיד הענק. הליך הגישור נקנה במאמץ רב ואחד התנאים שלו הוא סודיות. "אנחנו מנועים מלהגיב", מסרו.

בדצמבר האחרון ארבעתם רשמו הישג משמעותי, לאחר שבית המשפט חייב את כיל לממן למשך שנה את שיקום השמורה. "הצלחנו לגייס ציבורים גדולים סביבנו שלא היו שם בהתחלה, הצלחנו להגיע לתקשורת, לקהל רחב ברשתות החברתיות והצלחנו לגרום לכיל לשלם סכום ראשוני של 2.7 מיליון שקל", אמרה אביהר, ממובילות המאבק המשפטי בריאיון ל"שקוף" שנערך לפני כחצי שנה. "אבל אני חוששת שאם נמסגר את זה כסיפור אופטימי, זה יסמן שסיימנו את המאבק", הבהירה. "חשוב להגיד שלא סיימנו, תביעה ייצוגית זה הליך שלוקח הרבה מאוד שנים ואנחנו כרגע בזמן פציעות. לא נשאר הרבה זמן עד שנווה המדבר עליו אנחנו נלחמים בנחל צין, ימות". 

במשרד להגנת הסביבה סירבו למסור פרטים נוספים. "בכל שאלה בנוגע להליך הגישור יש לפנות לפרקליטות, אשר מייצגת את כלל נציגי המדינה בהליך – המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים ורשות המים". בפרקליטות מחוז דרום מסרו כי "הצדדים נמצאים בהליך גישור חסוי ולכן אנו מנועים להתייחס לתוכנו".