מאות מיליוני שקלים ללא פיקוח: המועצות הדתיות הן איים של כוח בלתי מרוסן

בימים בהם עוסקים בשאלת הביקורת השיפוטית על הכנסת והממשלה, צריך להזכיר מדי פעם שקיימים גופי ביקורת נוספים שתפקידם להוות שומרי סף, האחרונים לוודא שקופת המדינה או שלטון החוק לא מנוצלים לרעה על ידי בעלי כוח. את מי שנבחרו להנהיג באופן דמוקרטי, כמו ראשות עיר או שרים בממשלה, מקיפים בעלי תפקידים כמו חשבים או יועצים משפטיים ששומרים עלינו הציבור. כפי שניתן לראות בדוח מבקר המדינה האחרון, זה לא המצב באחד האיים האחרונים של כוח בלתי מרוסן בשירות הממשלתי בישראל – המועצות הדתיות. 

מהי מועצה דתית? גוף מוניציפלי עצמאי, אשר אמון על אספקת שירותי הדת המקומיים כגון רישום נישואין, מתן תעודות הכשר ואחריות על גופי הקבורה המקומיים. בניגוד לשאר השירותים המקומיים, המועצה הדתית איננה אגף או מחלקה ברשות המקומית, אלא היא ישות משפטית מקבילה לרשות המקומית שתקציבה מועבר לה הן מהמשרד לשירותי דת והן מהרשות המקומית. 

בשנת 2020 מחזור ההכנסות של כלל המועצות הדתיות, 129 במספר, הסתכם ב-919 מיליון שקלים, מתוכם כ-670 מליון שקלים הועברו מהממשלה והשלטון המקומי. שאר ההכנסות מגיעות בעיקר מסעיפים של הכנסות עצמיות, כגון תשלומים שמתקבלים עבור תעודות כשרות לעסקי מזון שונים, כולל בתי מלון ומפעלי תעשייה.

דוח מבקר המדינה שפורסם אתמול חשף עוד טפח בהתנהלות הקלוקלת של המועצות הדתיות. הדוח מתאר שורה של כשלים מנהליים, שעיקרם נובעים מהיעדר פיקוח על הנעשה במועצות הדתיות מבחינה פיננסית. עולה ממנו תמונה של כספים רבים היושבים בחשבון הבנק של מועצות דתיות רבות מבלי שישתמשו בהם לטובת הציבור – וללא העברתם להשקעה על מנת למנוע את שחיקת ערך הכסף. 

עולה מהדוח תמונה של כספים רבים היושבים בחשבון הבנק של מועצות דתיות רבות מבלי שישתמשו בהם לטובת הציבור – וללא העברתם להשקעה על מנת למנוע את שחיקת ערך הכסף. 

דוח המבקר מציין כי בשנת 2020 הצטברו 427 מיליון שקלים כעודפים מצטברים בקרב 125 מועצות דתיות, זאת ללא שקלול של קרנות המיועדות לפיתוח בתי עלמין שכאמור נמצאים אף הם בתחום אחריותן של חלק נכבד מהמועצות הדתיות. מדובר בכספי ציבור שאינם מנוצלים לטובת הציבור אלא יושבים ומאבדים מערכם הריאלי. נוסף לכך נתון משלים המצביע על ביצוע תקציבי נמוך של כ-90%. זאת אומרת שאין מדובר בשירותים הניתנים בהתאם לתכנון שלהם אלא מתחת ליעד שהוגדר מראש, מה שעלול להעיד על בעיה באספקת שירותי הדת עצמם, גם ללא קשר לעודף התקציבי המכובד.

לפרק המלא מתוך דוח מבקר המדינה

כל זה מתרחש כאשר במועצות הדתיות רבות אין גורם מפקח. לפי דוח המבקר למעלה משליש מהמועצות הדתיות פועלות ללא מבקר פנים, בניגוד לחוק הביקורת הפנימית, תשנ"ב-1992, המחייב קיומה של ביקורת פנימית בכל גוף ציבורי, לרבות מועצה דתית. את התמונה הזו ישלים נתון אחר, אשר איננו מופיע בדוח המבקר והוא שברוב המועצות הדתיות אין גורם מפקח מטעם הציבור. כאמור, המועצות הדתיות הן ישויות עצמאיות ועל כן אינן כפופות לפיקוח נבחרי הציבור ברשויות המקומיות. 

בכל מועצה דתית אמור להתמנות הרכב נבחר, מעין דירקטוריון, האמון על ניהול ופיקוח על הנעשה במועצה הדתית. הרכב שכזה איננו מושלם מבחינת ייצוג הציבור, אך הוא לכל הפחות מאפשר לנבחרי הציבור המקומיים לשלוח נציג מטעמם כחבר בהרכב המועצה הדתית. נכון ליולי 2022, עם ההליכה לבחירות לכנסת, לפי נתוני המשרד לשירותי דת, רק ב-50 מועצות דתיות (38.7% מכלל המועצות) היה הרכב נבחר, זאת לאחר שבמאי 2021 המספר היה נמוך אף יותר – 16 הרכבים בלבד. גם השר לשירותי דת הנוכחי, מיכאל מלכיאלי, לא מצליח להדביק את הפער וסביר שעד הבחירות לרשויות המקומיות נגיע לנתון של למטה ממחצית מהמועצות הדתיות עם הרכבים נבחרים.

המשמעות לכך היא פשוטה – המועצות הדתיות חדלו מזמן להיות מפוקחות. יש בהן המתנהלות באופן מקצועי ושבנסיבות מסוימות גם זכו לפיקוח על פעילותן. אך תמונת המאקרו היא של איים לצבירת כוח הממומנים על ידי הציבור אך מדירים את הציבור עצמו מהם. יש לכך פתרון פשוט, שכבר מתקיים בהצלחה במספר רשויות מקומיות – פירוק המועצות הדתיות והפיכתן לעוד אגף ברשות המקומית. זה קיים במודיעין, בשוהם וגם בערים חרדיות כמו אלעד ומודיעין עילית. שירותי הדת במקומות אלה לא יורדים באיכותם מאלה בערים אחרות ויש לשער שהניהול התקציבי והפיננסי במקומות אלה לכל הפחות מפוקח הרבה יותר. זה חייב להיות האינטרס של כל מי ששירותי הדת חשובים לו, גם בממשלה הנוכחית. אך האמנם מישהו יוותר בקלות על כוח? כנראה שניפגש בדוח המבקר הבא.

תני פרנק הוא מנהל המרכז ליהדות ומדינה מבית מכון הרטמן