לך תבקר את הבוס שלך: מנכ"לים של משרדי ממשלה סירסו ביקורת פנימית

מנכ"ל משרד ממשלתי גילה בוקר אחד שמבקר הפנים במשרדו מתחיל לחטט בנושא שעדיף, אם לומר בעדינות, שלא יגלה כיצד הוא מנוהל. ובטח שלא יכתוב עליו דוח ביקורת רשמי, פומבי. מה עשה? באותו הרגע מנע ממנו גישה למסמכים וכך סיכל את הביקורת. רגע, איך מנכ"ל יכול למנוע ממי שתפקידו לבקר את המשרד הממשלתי, לקבל את המידע שהוא זקוק לו? פשוט מאוד, כי המבקר כפוף לו. המקרה הזה התחבא, ללא פרטים נוספים, בפרק מתוך דוח מבקר המדינה שמתפרסם היום (שלישי) ומצביע על תמונת מצב שדורשת תיקון בהול. 

מבקרי פנים, אם לא הכרתם, הם עובדי או עובדות מדינה שכל תפקידם לבחון את תפקוד המשרדים הממשלתיים – כדי להביא לשיפורם. הם בוחנים טוהר מידות (כלומר, יכולים להצביע על שחיתות), יעילות, חיסכון ושמירה על החוק. עצמאותם ואופן תפקודם יכולים להשפיע ישירות על חיי היום-יום שלנו, כיוון שהתנהלות משרדי הממשלה מגיעה בסוף לכיס שלנו, לכבישים, לבתי החולים או להתנהלות המשטרה. 

לדוח המלא באתר באתר מבקר המדינה

המבקרים כפופים למנכ"ל או למנכ"לית של המשרד, שבאופן אבסורדי מוסמכים לאשר תכנית עבודה (מה לבקר ומה לא לבקר), למלא חוות דעת אודות המבקרים כעובדים (וכך חלילה להתנקם בהם) – ואף להשפיע על עתידם. כעת חושף דוח מבקר המדינה כי יותר ממחצית ממבקרי הפנים במשרדי ממשלה (59%) חוששים כי אם יבצעו את תפקידם כנדרש, זה יעלה להם במחיר מינוי לתפקידים אחרים בשירות המדינה. 

הנתון הבא צריך לגרום לכולנו להתעורר: ב-64% מהמשרדים שהשיבו לשאלון שהעביר מבקר המדינה לצורך הכנת הדוח, המבקרים הפנימיים ציינו כי נמנע מהם לערוך ביקורת. וכמו הדוגמה בתחילת הכתבה ישנם עוד כמה מקרים שמהבהבים חזק באדום: מנכ"ל שניסה לשכנע את יחידת הביקורת לשנות ממצאים לא מחמיאים בנוגע לתפקודו בעבר (לשכתב לאחור, בסגנון 1984); מבקר שבמשך כמה שנים ביקש לבצע ביקורת בתחום מסוים במשרד – ושני מנכ"לים שכיהנו בתקופות שונות מנעו זאת. ומנכ"ל שמנע ביקורת בנושא שלדעת המבקר חשוב היה לבקרו – כי אחד הבכירים שהיה אחראי לתחום, ובכן, פשוט התנגד שיבקרו אותו. 

שווה גם לבחון את הנושא הרגיש יותר מכל – טוהר מידות. כלומר, מינוי מקורבים, מכרזים תפורים, ניגודי אינטרסים – כל מה שמצביע על השחתת המגזר הציבורי ופוגע בנו. לפי דוח המבקר, ב-69% מהמשרדים (42 מ-61) לא נעשו דוחות ביקורת כלל בנושאים אלה. "עוד עולה כי במשרדים שבהם נעשו דוחות בנושאים אלה, היה שיעורם בין 1% (משרד הביטחון והמשרד לביטחון הפנים) ל-32% (רשות האוכלוסין) מכלל הנושאים העיקריים שבהם עסקו הדוחות".

בין השורות מופיע גם נתון מקומם נוסף: "משרד הביטחון השיב כי בביקורות שבהן עלה חשש לעניין טוהר המידות, הביקורת נעצרה והטיפול הועבר לגורמים הרלוונטיים". מי הם הגורמים הרלוונטיים ומה קרה עם זה? המבקר לא פירט.

המסקנה הנובעת מהדברים האמורים אינה חדשה: יש למצוא דרך להגביר את עצמאות המבקרים. כבר הוקמה ועדה מיוחדת, ועדת פרידמן שעסקה בנושא. המסקנה שלה היא שאי אפשר לשנות את המבנה הארגוני, אך יש להקים ועדה מקצועית שתוכל לתת את המלצותיה, ללוות את המבקרים ולהעניק להם הכשרות. כלומר גוף שיהווה גב חזק עבור מבקרי הפנים ויוכל לחתום זאת בדוחות חתומים. ב-2015 התחיל משרד המשפטים בהקמתה – ועד היום לא סיים. "יותר משש שנים לאחר שהמלצת ועדת פרידמן בדבר הקמת ועדה מקצועית אומצה, לא החל המשרד בהקמתה", מלין המבקר.

איפה זה נתקע? ביוני 2022 פורסם מכרז לאיוש משרת מנהל היחידה. אך עד סוף שנת 2022 טרם כונסה ועדת בוחנים כדי לבחור מנהל ליחידה. "חרף חלוף השנים מאז הגישו ועדת זיילר וועדת פרידמן את המלצותיהן (16 שנים ו-8 שנים, בהתאמה), לא נוצרו הסדרים מספקים לחיזוק עצמאותו ואי-תלותו של המבקר הפנימי בשירות המדינה", כותב המבקר. הכדור נמצא בידיים של משרד המשפטים.