שימוש מופרז בכוח: הקואליציה דורסת את הכלי האחרון שנותר לאופוזיציה בכנסת

שבוע אחרון לפעילות הכנסת ונדמה שהכנסת עושה כל שביכולתה לאפשר את המשך בליץ החקיקה. החל בלקבוע דיונים במליאה בימים ראשון וחמישי (ככלל מליאות הכנסת מתכנסות בימים שני,שלישי ורביעי בלבד א"א) וכלה בניהול דיונים בוועדות השונות עד שעות הלילה. 

כלי נוסף שבו משתמשת הקואליציה הוא סעיף 98 לתקנון הכנסת שמאפשר לקבוע "סדרי דיון מיוחדים, לרבות קביעת מסגרת של דיון או זמני הדיבור". עד לא מזמן, הכנסת אכן נהגה לקבוע סדרי דיון מיוחדים רק במקרים נדירים ובודדים ושמרה את השימוש בסעיף כמוצא אחרון. השימוש בסעיף 98 לתקנון הכנסת מאפשר לקואליציה ולממשלה לדרוס ברגל גסה את האפשרות של האופוזיציה לקיים דיוני הסתייגויות ולהשתמש בכלים שעוזרים להם לעכב את הדיונים ולמשוך את הזמן של הליכי החקיקה השונים. 

כאשר האופוזיציה מעוניינת לעכב הצבעה על הצעת חוק, היא מגישה הסתייגויות לנוסח הקיים (תיקונים לנוסח). לכל מסתייג מוענקות חמש דקות כדי לנאום, במטרה לשכנע את עמיתיו לתמוך בהסתייגותו בהצבעה. בפועל כאשר התוצאות ידועות מראש, המטרה היא לעכב את רגע ההצבעה. מספר ההסתייגויות שניתן להגיש אינו מוגבל, ואם מכפילים אותו ב-5 דקות זמני הדיונים במליאה יכולים להמשך גם שבועות. 

ואולם לפי סעיף 98 בתקנון הכנסת, הקואליציה יכולה לכנס את ועדת הכנסת (שיש לה בה רוב) ולקבוע באמצעות סמכותה "סדרי דיון מיוחדים" שיכפו על האופוזיציה לוח זמנים מצומצם בהרבה, באמצעות הגבלת זמני הדיבור במליאה. כך ממצב שבו מוגשות מאות הסתייגויות שעליהן האופוזיציה יכולה לקבל מאות שעות של נאומים, הוועדה יכולה להגביל את הדיון במליאה לשעות ספורות בטרם ההצבעה על הצעת החוק.

הסעיף מאפשר לקבוע שהאופוזיציה תקבל רק שעות בודדות לדיון, במקום ימים או שבועות, כפי שהיה מגיע לה בהתאם לנהלים הרגילים. מכיוון שאף אחד לא באמת מוכן לקיים שבועות של דיונים על הצעת חוק אחת, כמעט תמיד נמצאת פשרה שמאפשרת לאופוזיציה מצד אחד להביע מחאה קולנית דרך הגשת מאות הסתייגויות (במקום אלפים) – ומצד שני, בפועל הדיון מתקצר ליממה או שתיים במקום שבועות.

אבל יש לזה מחיר (אם נניח בצד את מירור חייהם של עובדי הכנסת), והוא שיתוק פרלמנטרי. ולכן הקואליציה יכולה, אם היא צריכה, לכופף את המנגנון ולהפעיל את אותו סעיף שקובע "סדרי דיון מיוחדים" – כלומר אנחנו נחליט בשביל האופוזיציה כמה זמן יימשך הפיליבסטר. השימוש בסעיף הזה צריך להיות מוצדק. מעבר לכללי משחק הוגנים ומידתיים, גם הייעוץ המשפטי של הכנסת צריך לסמן לקואליציה מתי זה ראוי ומתי לא. מאחר ומדובר באחד מהכלים המרכזיים היחידים של הקואליציה, הסעיף, שפוגע ביכולתם זאת, אמור להישמר למקרים חריגים. ואולם נדמה שככל שהכנסות מתקדמות, השימוש הכלי הופך תדיר יותר ויותר.

מגמה מדאיגה

מחקר שנערך על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת העלה כי החל מהכנסת ה-6 ועד הכנסת ה-22 (כולל), השתמשו בסעיף ב-14 הצעות חוק בלבד. ישנן כנסות בהן אף לא נעשה השימוש כלל.

לעומת זאת בכנסת ה-23, לפי בדיקה של התנועה לאיכות השלטון, הסכר החל להיפתח והשימוש בסעיף 98 אושר ב-11 הצעות חוק שונות. בכנסת ה-24, ממשלת השינוי, נפרץ הסכר לחלוטין והשימוש בסעיף 98 נעשה ב-19 הצעות חוק, זאת על אף שמלאו לכנסת פחות משנתיים. הדבר הפך לאירוע שבשגרה עד שבאחד מהדיונים בוועדת הכנסת הוועדה אישרה "פה אחד" הפעלה של סעיף 98 על 6 הצעות חוק במקביל, כאשר לא נכח בדיון אף חבר כנסת מחברי הוועדה, למעט ממלא מקום יו"ר ועדת הכנסת.

וכך, כל כנסת שוברת את השיאים של קודמתה, הכנסת הנוכחית (25) ממשיכה במגמה ואף שמכהנת כשלושה חודשים בלבד, וטרם התקיימו בה דיונים על חוק התקציב הספיקה להפעיל את השימוש בסעיף ב-12 הצעות חוק שונות. וכך בכל פעם שהכנסת לא מגיעה להסכמות נרמסים עוד קצת המנגנונים הפרלמנטריים. ובכל פעם מי שזועק נגד השימוש בסעיף הידוע לשמצה, הוא מי שבגלגול הקודם השתמש בו ביתר שאת.

היועצת המשפטית של הכנסת  שגית אפיק כבר התריעה בכנסת הקודמת כי:"יש כאן פירצה של השימוש בסעיף. מספר ההסתייגויות שהוגשו, נמוך ביותר. נכון יותר להגיע להבנות".  

לדבריו של עו"ד הידי נגב, מנהל מחלקת מדיניות וחקיקה בתנועה לאיכות השלטון: "הקואליציה החדשה מגיעה לשיאים חדשים בכנסת כחלק מההפיכה המשטרית. השימוש הבלתי פוסק בסעיף 98 לתקנון ששמור למקרים חריגים במיוחד – דורס ברגל גסה את הכנסת ואת כל הליך החקיקה. זה לא רק עוד סממן להשתלטות מלאה של הממשלה והקואליציה על הכנסת ולהתכה של הרשות המבצעת עם המחוקקת  – אלא גם השימוש הבלתי פוסק בסעיף 98 לתקנון דורס את כל הליך המינהל התקין בכנסת שמחייב טיוב מרבי של הצעות החוק".