בצל הסערה בוועדה: בדוח שרוטמן הזמין לא נמצאה מערכת משפט שדומה לתוכניתו 

ועדת החוקה בראשות ח"כ שמחה רוטמן התכנסה היום (ראשון) לדון בהמשך צמצום הביקורת השיפוטית, הפעם על חקיקה רגילה. הצמצום ייעשה באמצעות פסקת התגברות והצבת דרישות שביטול חוק יוכל להתקבל רק בהרכב מלא של שופטי בית המשפט העליון, פה אחד (כלומר 15 מתוך 15 א"א), ורק אם החוק "סותר בבירור הוראה ששוריינה בחוק יסוד". במהלך הדיון התפתח עימות בין רוטמן לבין המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, עו"ד אביטל סומפולינסקי, שמתחה ביקורת על הצעת החוק שהוא מקדם להגבלת פסילת חוקים בבג"ץ.

במהלך הדיון אמרה סומפולינסקי כי הדרישות בחוק אינן מקובלות במדינות דמוקרטיות אחרות, ואילו רוטמן אמר כי "יש יותר ממדינה אחת בעולם, הרבה יותר מכך, שבה גם הקואליציה בוחרת את השופטים וגם אין לבית המשפט סמכות לבטל חקיקה". רוטמן המשיך ואמר כי "כשהיועמ"שית מעכבת תזכיר חקיקה בטענה שעליה לעשות סקירה בינלאומית שלא מצאה חן בעיניה ושולחת אותך להטעות את הציבור – זה בעייתי. בכל מדינה עם משטר פרלמנטרי, כשנציג של הממשלה היה מגיע ומציג עמדה שהיא מוטה לחלוטין, זה אומר שאת עשית עבודה מאוד טובה בלהגן על היועצת המשפטית לממשלה, אבל העובדה שהיועמ"שית מציגה עמדה זו  ומנסה לעשות מניפוליציה על דעת הקהל, היא חמורה".

דוח: הדרישה לרוב מיוחס – כמעט ייחודית בעולם המערבי

סומפולינסקי אמרה בוועדה כי "המודל המקובל במדינות דמוקרטיות הוא שיש ביקורת שיפוטית אפקטיבית, וההסדר הזה לא מאפשר לבית המשפט להיות בלם על הרשות המחוקקת והמבצעת". לדברי המשנה ליועמ"שית, "הנחנו בפני הוועדה סקירה רחבה מאוד של ביקורת משווה, לא על מדינה אחת או שתיים, ולכן אני מוחה על הניסיון לומר שאנחנו נצמדים למדינה כזו או אחרת כשנוח לנו. לא מצאנו שום מדינה שבה רפורמה כמו זו מונחת על השולחן".

המשנה ליועמ"שית הסתמכה על סקירה עולמית שהציגה בנושא לפי מסמך שהכין מרכז המחקר והמידע של הכנסת. בבדיקה, שנערכה לפי בקשת ח"כ רוטמן, נמצא כי מתוך 27 מדינות מערביות, למעט צ'כיה, לא נמצאה דרישה לרוב מיוחס של שופטים כדי לפסול חוקים בפועל, כשגם בצ'כיה הדרישה היא לרוב מיוחס היא של 9/15. 

עם זאת בשתיים מהמדינות בית המשפט לא יכול להחיל כלל ביקורת שיפוטית – שוויץ, והולנד, אולם מדובר בשתי מדינות שמקנות מקום מרכזי להלימה בין החקיקה הלאומית לבין הזכויות המוכרות במסגרת אמנות בינלאומיות. כך, חוקת הולנד קובעת שאין להחיל חקיקה לאומית שסותרת את האמנות הבינלאומיות או החלטות מחייבות של המוסדות הבינלאומיים. ובשוויץ, בתי המשפט לא מחוייבים ליישם חוקים פדרליים אם קיימת התנגשות בין החוק הפדרלי לבין המשפט הבינלאומי.

כמו כן, בשבדיה ובפינלנד אין סמכות לבטל חקיקה אולם אם נמצא שהחוק עומד בסתירה להוראות החוקה, בית המשפט מוסמך לא ליישם את הוראת החוק במקרה הקונקרטי שבו הוא דן. 

בבריטניה ובניו זילנד, בית המשפט לא יכול לפסול חוקים אולם הוא יכול להכריז על "אי התאמה" של חוק לחוקה. יש לראות את ההסדר בהקשר המתאים של התרבות הפוליטית-משפטית שבה הוא פועל, כך למשל בבריטניה נמצא שבשנים 2000-2022 מבין 34 הכרזות אי התאמה, 21 תוקנו בהליכי חקיקה ראשית או משנית, 8 באמצעות צווים, ומקרה אחד טופל באמצעים מנהליים. לגבי ה-4 הנותרים הודיעה הממשלה שבכוונתה לתקנם בהמשך באמצעות צו. 

המדינות שנבדקו הן מדיניות המערביות הבאות: אוסטריה, אוסטרליה, איטליה, אירלנד, אסטוניה, ארצות הברית, בלגיה, בריטניה, גרמניה, דנמרק, הולנד, הונגריה, יוון, לטביה, ליטא, נורווגיה, ניו זילנד, סלובקיה, ספרד, פולין, פורטוגל, פינלנד, צ'כיה, צרפת, קנדה, שוודיה ושוויץ.