"כולם מתגאים בהשגינו הכלכליים, זה בין היתר בזכות עצמאות מערכת המשפט" 

"אני לא נגד שינוי, אבל השינוי כפי שהוא מוצע היום, בצורתו הנוכחית, הולך לבטל את הרשות המשפטית העצמאית שהיא הבקרה הציבורית על פעילות הממשלה, זה כמובן דבר לא טוב", אומר דוד ברודט, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר וראש אגף התקציבים במשרד ראש הממשלה שכיהן בתפקידו בין השנים 1995-1997. ברודט הוא אחד מעשרות מנכ"לים לשעבר של משרדים ממשלתיים שחתמו אתמול (שני) על מסמך "מנכ"לים בהתרעת חירום", בו הודיעו על התנגדותם למהפכה המשפטית הנדונה בימים אלה בכנסת. 

ברודט כיהן בתפקידי מפתח בכירים בשירות הציבורי ובמגזר הפרטי, בין השאר כיו"ר בנק מזרחי, יו"ר חברת yes, ויו"ר דירקטוריון בנק לאומי. הוא מסביר כי לטעמו המהפכה המשפטית תהיה בעלת השפעה על הכלכלה – ואף על דירוג האשראי של ישראל. הוא מספר כי במסגרת כהונתו כמנכ"ל האוצר, נחשף לשיקולים המנחים את חברות הדירוג הבינלאומיות – כאשר יציבות המערכת המשפטית הייתה שיקול עבורן.

"הייתי מנכ"ל האוצר כשמדינת ישראל קיבלה את הדירוג הראשון. זה היה בנובמבר 1995, קיבלנו A מינוס. אני זוכר את השיחות הארוכות שהיו לי עם המדרגים, עם הסוכנויות ועם כל מיני בנקים להשקעות. חלק מהשאלות היו, מעבר לשאלות הכלכליות הטהורות שכמובן היו בסמכותנו כמשרד האוצר – היו על המערכת המשפטית: איך דיני החוזים שלנו, איך נשמר קניין פרטי, איך מתבצעים חילוקי דעות ביחסי הממשלה והרשות המשפטית. היינו מסבירים להם את התשתית העובדתית של מדינת ישראל, הם היו מאוד שבעי רצון וזה היה חלק מהשיקול שלהם למה לתת למדינת ישראל דירוג טוב, והדירוג השתפר". 

הוא מסביר כי "זה שיקול למשקיע, תחשוב שאתה הולך להשקיע עכשיו במדינה אחרת, כשאתה יודע שהמערכת המשפטית שם לא עצמאית, אתה לא יודע מה השיקול של השופטים, איזה אינטרסים יש להם ואיך יחסיהם עם הרשות המבצעת, ואתה לא בטוח שתהיה לך הגנה על השקעותיך, אתה תגיד 'תודה, יש מדינה אחרת ואנסה שם'". 

זה מה שהוביל אותך לחתום על המכתב?

"אני חושב שההצעות המשפטיות בניסוח הנוכחי שלהן, יכולות להוביל לסיכון כלכלי גדול ולכן חתמתי". 

מהניסוח שלך מובן שלדעתך הצעות אחרות לאיזונים בין הרשויות עשויית להיות לגיטימיות? 

"ברור. ההצעה הנוכחית בעצם מחסלת את העצמאות של הרשות השיפוטית, לכן אני קורא לה הצעה קיצונית. הצעות שיביאו למצב שתישאר רשות משפטית עצמאית אבל עם תיקונים שאולי מתחייבים מרעיונות כאלה ואחרים, תיקונים שייעשו באופן לא מבוהל וכזה דחוף כאילו אסון גדול עומד עלינו, אלא ייעשו בקונצנזוס שבסופו של דבר ישרת את כל הכלכלה הישראלית – כמובן שמקובל עלי".

פרט לדירוג האשראי, איך ההצעה יכולה להשפיע על הכלכלה?

"כלכלה לא אוהבת דברים כאלה, כלכלה אוהבת יציבות שבה אין רק רשות אחת, מצב שבמהותו מצביע על כך שיש פגם בדמוקרטיה הזאת. ופגם בדמוקרטיה הוא מצב בו משקיעים מתוחכמים, עם כל האהבה שלהם לישראל, לא יהיו מוכנים לעשות את זה כי הם חוששים מזכויות קנייניות שלהם, מנפוטיזם, משחיתות. כל הדברים הללו שמתקיימים במשטרים לא דמוקרטיים או אולי דמוקרטיים מבחינה נומינלית, הם לא דברים טובים. 

"מדינת ישראל לא צריכה להגיע למצב הזה. ובמיוחד אני אומר את זה כשכולם מתגאים בהישגים הכלכליים הטובים של כלכלת ישראל. נכון, יש לנו הישגים מאוד טובים, בין השאר, משום שהעולם רואה במערכת המשפטית הישראלית מערכת משפטית הגונה ועצמאית שיכולה לפעמים להתעמת מול הרשות המבצעת. זה מצב שהוא לטובת הכלכלה". 

מהיכן לדעתך נובעת המהירות הנוכחית בקידום הרפורמה? 

"אני לא יודע להגיד מהיכן זה נובע, יש כל מיני סברות. המהירות הזו היא לא נכונה משום שאין שום הצדקה אובייקטיבית לעשות דברים כאלה במהירות. אנחנו יודעים שהיו חוקים פחות משמעותיים מהחוק הזה שהדיונים עליהם נמשכו שנתיים, שלוש, ארבע. כל חקיקת חוקי היסוד בזמנו לקחה המון זמן. ניהלנו דיונים ארוכים, והביאו את זה בגרסאות כאלה ואחרות. אפשר להתווכח על סעיף כזה או אחר ומותר להתווכח, אבל זה לא נעשה במונחים של שבועות או חודשים מספר. זה שינוי כל-כך דרמטי שלא היה כדוגמתו 75 שנה, ורוצים ב-75 יום לגמור אותו".     

תהליך האקטיביזם השיפוטי הלך רחוק מידי לדעתך? 

"אני לא יודע אם הוא הלך רחוק מידי, אבל אם מישהו חושב שהוא הלך רחוק מידי והוא רוצה לעשות שינוי, אז צריכים להיות פתוחים לשינויים. אבל לא לפגוע כך בשיפוט החוקתי, בקביעת כללי המשחק ההגונים, השקופים והמוכרים בעולם המערבי".