"תהיו מוכנים לצמצם שימוש בחשמל לטובת מאבק משבר האקלים?" – השאלה זעזעה אותי

ועידת האקלים השנתית של האו"ם בשארם א-שייח נפתחה השבוע במצרים והובילה למבול הודעות לתקשורת של המשרד להגנת הסביבה. בין הצהרות הנשיא ודיווחים שוטפים, השתרבב סקר שהפיק המשרד ובדק את עמדות הציבור כלפי משבר האקלים. 

"על רקע הוועידה בשארם, המשרד להגנת הסביבה מפרסם תוצאות סקר מיוחד", כתבו בהודעה לתקשורת. "61% מהציבור בישראל מודאגים ממשבר האקלים, 68% הביעו נכונות לשינוי הרגלים באורח חייהם או שכבר ביצעו שינוי מסוג זה", פירטו. 

אך לישראל חלק קטן מאוד בהאצת משבר האקלים. הזיהום שנפלט פה מהווה 0.16% מפליטות הפחמן בעולם. כלומר גם אם ניגרוט את תחנות הכוח שפועלות על דלקים מאובנים, נוותר על רכבים פרטיים מזהמים ונעבור לתחבורה ציבורית חשמלית – שינויי האקלים יכו בעולם בעוצמה רבה. 

כמובן שמדובר גם בסוגיה אתית. על אף גודלה, למדינת ישראל יש מקום של כבוד במדד הפליטות לנפש ביחס למדינות העולם, בעיקר בשל שימוש בדלקים מזהמים בתחנות הכוח. לא נוכל לדרוש ממדינות אחרות להפחית פליטות מבלי להירתם למאמץ העולמי. כמו כן, מדובר בסוגיה מדינית עם השפעות עקיפות על חיינו, וכמובן, גם השפעות כלכליות וביטחוניות. 

אך הסיבה העיקרית להילחם פשוטה הרבה יותר, ומשום מה נדחקת החוצה מכל מהדורת חדשות: החיים עצמם. הזיהום מרעיל את האוויר שאנחנו נושמים ומשפיע קודם כל על הבריאות שלנו, של הורינו וילדינו.

הציבור מעוניין – הממשלה נמנעת

לפי נתוני ה-OECD, בשנת 2019 לבדה מתו בישראל כ-2,400 בני אדם בגלל זיהום אוויר. זה נתון שצריך לעצור ולקלוט את מימדיו. 2,400 איש ואישה, בשנה אחת. לשם ההשוואה, באותה השנה נהרגו בתאונות דרכים במדינה 355 בני אדם. 

הכוח לשנות זאת נמצא בראש ובראשונה בידי משרדי הממשלה, הרבה יותר מאשר בידי האזרחים. אך במקום לנצל את עיתוי ועידת האקלים כדי לקדם סוגיות סביבתיות מקומיות, המשרד הממשלתי בחר להטעות את הציבור ולגרום לכולנו להאמין כי הפעולות היומיומיות שלנו משפיעות של המשבר הגלובלי. 

בנושא המחזור והפסולת, הנתונים שסיפק הסקר של המשרד להגנת הסביבה היו צורמים במיוחד. "ארבעה מתוך כל חמישה מרואיינים במגזר הכללי סבורים כי ישנן פעולות שהפרט יכול לבצע כדי לצמצם את משבר האקלים, הראשונות בהן היא שימוש מופחת בפלסטיק ומחזור", נכתב. עוד הראה הסקר כי רובם הגדול של הנשאלים הביע נכונות לשנות הרגלי חיים לטובת צמצום משבר האקלים, ובפרט כשזה נוגע למחזור ולצמצום השימוש בפלסטיק.

לכאורה נתונים מעודדים, אלא שרצוי לחזור איתם, בזעם, לדורות כושלים של שרים להגנת הסביבה. עד מתי ימשך הטיפול הכושל בפסולת בישראל? בהיעדר הפרדת פסולת, ומדיניות אחידה וברורה בכל הרשויות בישראל, שריפות פסולת משתוללות בחסות גורמים עבריינים ואת מימדי הנזק לא יודעים עדיין להעריך. ללא מערכת תמיכה מדינית, ללא פתרונות קצה לפסולת אורגנית וללא ניהול תקין של מטמנות וצמצומן – אזרחים צייתנים שממחזרים פלסטיק לא יצליחו לחולל שינוי. לא רק שלא תהיה לזה השפעה על משבר האקלים, גם השפעה דרמטית על הסביבה לא נרוויח כאן.

הנה עוד כמה נתונים מעודדים, שכדאי להחזיר למשרדי הממשלה עם דרישות נוקבות: 38% מהאזרחים מוכנים לצמצם את צריכת החשמל שלהם לטובת מאבק במשבר האקלים. ומה מוכנה מדינת ישראל לעשות כדי להיפטר משריפת הפחם שמשמשת עדיין את תחנות הכוח לייצור אותו חשמל? התשובה מקוממת: מעט מאוד. מדובר בשערורייה שהייתה צריכה להיפסק מזמן, ופוגעת בראש ובראשונה בתושבים הגרים בשכנות לתחנות הפחמיות. והנה הוכחה מדממת: חדרה הסמוכה לתחנת כוח פחמית "אורות רבין", מובילה במקרי סרטן הריאה בקרב גברים.

עוד נתון: 37% מהנסקרים אמרו שיסכימו להפחית נסיעה ברכב פרטי ולנסוע במקום זאת בתחבורה ציבורית. יפה מאוד. אבל כמה זמן ייקח להם להגיע ממקום למקום אם יבחרו לעשות זאת, ואיך ישראל מתכננת בדיוק את העתיד הירוק שלנו? האם מנהל התכנון דואג שכל שכונה ועיר חדשה שתיבנה פה, תיקח בחשבון חשיבה על התחבורה הציבורית בתוכה? האם הרחובות מתוכננים להולכי רגל וערוכים להיפרדות מכלי רכב פרטיים? (ספוילר: לא). 

הודעת המשרד להגנת הסביבה היא רמז נוסף לתהליך מסוכן: השיח הגלובלי על משבר האקלים תופס את מרכז הבמה בקרב ארגוני וכתבי סביבה, על חשבון הדיון האקוטי בזיהום האוויר בישראל. ייתכן שהמלחמה בזיהום אוויר לא גורפת מספקת הון פוליטי. אין לה תמונות פוטוגניות, פושים מקליקים או כותרות זועקות. על אזרחים שנמנע מהם לחלות בסרטן, איש לא יגזור סרטים בוועידה עולמית. על מה כן? כנראה שעל נכונות האדם הפרטי לזרוק ערימת ניירות לפח, שכלל לא ברור מה יעלה בגורלה.