"עזים שתוקעות": מסמך מגלה איך משרד הבריאות עלול להכשיל את מרכזי הלידה הטבעית

האם משרד הבריאות מנסה לעכב בפועל את פתיחתם של מרכזי הלידה הטבעית בישראל, חרף פסיקת בג"ץ שקבעה שסגירתם מלכתחילה נעשתה על ידו באופן לא חוקי? ממידע שהגיע לידי "שקוף" עולה כי סעיפים בהמלצות המשרד – שהתגבשו הרחק מעיני הציבור – עלולים להוביל לכך בפועל. 

מרכזי לידה נועדו לאפשר לנשים שבוחרות ללדת שלא בבית חולים, לעשות זאת בחללים מוסדרים אחרים כמו צימרים או חדרים שהותאמו לכך, תחת ליווי ופיקוח של מיילדות מקצועיות. יותר ויותר נשים בעולם בוחרות לעשות זאת, מתוך גישה לפיה לידה אינה הליך רפואי אלא טבעי, ולכן מיעוט התערבויות רפואיות בתהליך יטיב עם היולדת.

במשרד הבריאות נלחמים בכך אופן עקבי ומאמינים כי מדובר בתופעה מסוכנת. ב-2014 המשרד סגר את המרכזים לאחר שקבע כי הם נדרשים ברישיון כמו בית חולים לכל דבר. אך בג"ץ קבע לפני כשנה כי אין למשרד סמכות כזאת. כך הוקמה הוועדה לאסדרת מרכזי הלידה, שתפקידה להגיש המלצות בנוגע לפתיחת המרכזים.

לאחרונה פרסמה נועה לימונה ב"הארץ" כי כל דיוני הוועדה התקיימו ללא שקיפות, תוך רוב ברור לגישה המוסדית של בתי החולים. בשיחה עם "שקוף" אישרה מנכ"לית התנועה לחופש בחירה בלידה חיותה גורן, שהשתתפה בדיוני המועצה שתקבל לידיה את המלצות הוועדה בסופו של דבר, כי "המינויים לוועדה נעשו בחשאי, ללא התייעצות. ברגע שהיא החלה לעבוד, אמנם הקשיבו לנו אבל זה כשלעצמו לא אומר שנתנו לטיעונים שלנו משקל בכלל. ביקשנו שקיפות, לשבת בדיונים, ונתקלנו בסירוב. אין שקיפות בדיון על הנהלים. חששנו ממצב שיאשרו את הכול במהירות ואז זה יהפוך לחוזר מנכ"ל – שזה יותר גרוע מחוק".

מטיוטה מתקדמת של מסמך המלצות הוועדה, שאינו חשוף לציבור, עולות שתי מכשלות מרכזיות שעלולות להפוך בפועל את פתיחת מרכזי הלידה הטבעית לבלתי אפשריים. בשלב הבא יתקיים דיון על הגשת המסקנות לגוף הנקרא "המועצה הלאומית לרפואת נשים, נאונטולוגיה וגנטיקה". אחר כך, כפי שגורן אמרה, ההמלצות צפויות להגיע לשולחנו של מנכ"ל משרד הבריאות נחמן אש, שיחתום על חוזר שיאפשר את פתיחת המרכזים.

מלכוד הביטוח של מיילדות הבית

הנקודה מעוררת המחלוקת העיקרית נוגעת לסעיף בהסכם שמחייב ביטוח. נכון להיום, אין אף חברת ביטוח בישראל שמוכנה לבטח מיילדות שפועלות מחוץ לבתי החולים. אך על פי טיוטת המלצות הוועדה מרכזי הלידה יהיו מחויבים לכך, אף שאין להם אפשרות לעשות זאת בפועל. "אנחנו אמרנו: 'או שתעזרו לנו להביא את חברות הביטוח או שלא תכניסו את הסעיף', קראנו לזה עזים שתוקעות", אומרת גורן. 

"ביטוח הוא דבר בלתי אפשרי ללא סיוע של משרד הבריאות או קופות החולים – בלעדיהם לא יהיה ביטוח למיילדות", אומרת גורן. "בישראל אין דבר כזה להכריח חברת ביטוח לבטח. יש פה איזו מדיניות ופחד מובנה, שזו סכנת נפשות ללדת מחוץ לבית חולים או בבית. יש מדיניות של משרד הבריאות להגיד שמותר – אבל בטוח באמת רק ללדת בבית חולים".

ואכן, בתגובת משרד הבריאות ל"שקוף" ניתן לקבל אישוש לטענתה של גורן. "עמדת משרד הבריאות בנוגע ללידות היא שיש לעשותן תחת פיקוח רפואי בבית חולים", אמרו שם. "בג"ץ הטיל על משרד הבריאות להסדיר את סטטוס השירות הנ"ל בחקיקה או נוהל".

"כשיולדת מסכימה להתפנות לבית חולים – שיקבלו אותה בזרועות פתוחות, ולא כמו שקורה היום שהיולדת מרגישה כמו פושעת"

חיותה גורן

"יש המון בורות בקשר למיילדות בית", טוענת יו"ר ארגון מיילדות הבית בישראל מיכל בונשטיין, הנציגה היחידה לגישה המיילדותית בוועדה שמונה עשרה חברים. "חשוב שאנשים יבינו: ללדת לבד בבית ללא מיילדת זה אכן מסוכן, אך זה לא המצב עם מיילדת מקצועית בבית או במרכז לידה. הבטיחות בלידת בית המנוהלת באופן מקצועי על ידי מיילדות מוסמכות הוכחה במחקרים גדולים שנעשו במדינות אירופה וקנדה. על סמך מחקרים אלו ממשלות כמו בריטניה וקנדה ממליצות באופן רשמי על לידות בית. זהו טיפול מבוסס ראיות".

מה המשמעות בפועל של היעדר ביטוח למיילדת בית? "אנחנו חשופות לתביעות על רשלנות ללא כל הגנה ביטוחית", מסבירה בונשטיין. "במדינת ישראל אין חוק המחייב ביטוח למוסדות או אנשי רפואה וסיעוד. ולמשרד הבריאות אין יכולת חוקית לכפות על חברות ביטוח לבטח מיילדות בית או מרכזי לידה". לדבריה, "ייתכן שהמוטיבציה לכך לא גבוהה, כי כשיהיה ביטוח מיילדות רבות ישמחו לעבור ללידת בית ולמרכזי לידה עצמאיים".

ומה עשוי לגרום לחוסר המוטיבציה שעליו מדברת בונשטיין? אחד הגורמים המרכזיים שמשפיעים אולי על גישתו של הממסד הרפואי ללידות בבית ובמרכזי לידה הוא למעשה כלכלי. "בתי החולים מקבלים 15 אלף שקלים ליולדת 'רגילה' (ויותר מכפול מזה על לידה ניתוחית)" מסבירה גורן. "מן הראוי שהביטוח הלאומי ישלם את אותו הסכום לכל היולדות, ללא קשר לבחירת מקום הלידה שלהן. יש טעם לפגם בזה שרק יולדות שבוחרות את מה שהממסד הרפואי רוצה שיבחרו – יולדות בחינם, ושאלו שרוצות אחרת צריכות לממן את הלידה מכיסן. זו אפליה כלכלית שפוגעת בחופש הבחירה שלהן".

מעבר לביטוח, סעיף נוסף עליו מלינות המיילדות הוא המלצה כי למרכזי הלידה יהיה הסכם עם בית חולים סמוך כתנאי לפעילותם. "אמרנו שזו לא יכולה להיות דרישה כי יש בתי חולים שלא יחתמו על הסכם, או שיציעו הסכם לא תומך", אומרת גורן.

לדבריה, הדבר עלול להקשות למשל על פתיחת מרכזי לידה בדרום, שם יש מרחקים גדולים בין בתי החולים. "אנחנו יודעים שסורוקה לא ידידותי ללידות בית שמפונות אליו, כך שקשה להאמין שיהיה איתו הסכם טוב, או בכלל", היא מוסיפה. "צריכה להיות דחיפה לשיתוף פעולה: כשיולדת מסכימה להתפנות לבית חולים – שיקבלו אותה בזרועות פתוחות, בשיתוף של הצוות עם המיילדת, ולא כמו שקורה היום שהיולדת מרגישה כמו פושעת".

במשרד הבריאות אומרים רק כי מסמך ההמלצות הוא "טיוטה פנימית שנמצאת בשלבים של דיונים". ב"שקוף" הגשנו בקשת חופש מידע מהמשרד לקבל את כתב המינוי של הוועדה, מספר הדיונים שהתקיימו בה, את הפרוטוקולים שלה והחומרים שהוצגו בפניה.

מינויים חשאיים, דיונים ללא איזון

אך מעבר למלחמה ב"עיזים", נציגות המיילדות קיוו לנצל את ההזדמנות בקיומה של ועדה כזו דווקא כדי להטמיע את גישת הלידה הטבעית בישראל. "אחד הדברים העיקריים שאנחנו מנסות לשנות הוא שיתנו מקום לשיקול דעת המיילדות", אמרה גורן. "ביקשנו להוסיף הגדרה של הפרדיגמה המיילדותית".

הפרדיגמה המיילדותית, היא מסבירה, היא מודל טיפולי המשויך למקצוע המיילדות ורואה בלידה אירוע פיזיולוגי טבעי שככלל אינו דורש התערבות רפואית. זהו מודל שבבסיסו האישה היולדת היא המומחית והמנהלת של הלידה שלה ותפקיד המיילדת הוא לתמוך, לא להפריע וכן להתערב אם עולה צורך רפואי מובהק או לבקשת היולדת.

"משהו מתחיל להשתנות, ישנה רוח חדשה מאוד חזקה שהביאה לעלייה במודעות לרצונות הנשים בלידה ולזכויותיהן"

מיכל בונשטיין

על הסעיפים הללו וסעיפים נוספים בהמלצות המתגבשות קיימו אמנם בוועדה דיונים מעמיקים, אך פרטיהם לא הושקפו לציבור, והם נוהלו בצורה שהוגדרה על ידי ארגוני המיילדות כמוטה לטובת המערכת הרפואית. הוועדה הורכבה מעשרה חברים, כשתשעה מהם ייצגו את הגישה הרפואית ללידה, ורק חברה אחת, בונשטיין – ייצגה את הגישה המיילדותית. "לא היה מקום לנציגות ציבור היולדות כי מדובר בוועדה מקצועית המורכבת רק מאנשי ונשות מקצוע", היא מסבירה. "אך ראוי שיהיה מקום לנציגות ציבור היולדות, לארגונים הפועלים להגנה ולהרחבה של זכויות נשים בלידה. כדי לשמוע וליישם את צרכי הנשים והתינוקות שלהן". 

לדבריה, אמנם בעשרים השנים האחרונות חל שינוי משמעותי בתפיסה של המיילדות, מחוץ לבתי החולים וגם בתוכם. אך "בינתיים מספרן של נשים שעוברות טראומות בלידות לא פוחת. עדיין רוב הנשים יולדות על הגב, עם הרבה התערבויות".

ולצד זאת, גם גורן וגם בונשטיין הביעו אופטימיות ותקווה. "חששנו ממצב שיאשרו את הכול במהירות", אומרת גורן. "אך אני מאמינה שהלחץ הציבורי עזר, אנחנו כתבנו למנכ"ל משרד הבריאות, ביקשנו שגם אחרי שיש טיוטה סופית שלא יחתמו באופן אוטומטי, שיאטו את התהליך". תשובה מצד המנכ"ל נחמן אש טרם התקבלה לדברי גורן.  

בונשטיין אומרת כי "קיימת הבטחה שתופיע בהסכם, לקיים מעקב מתוכנן לאחר תקופה של כשנה, כדי לבדוק אילו הנחיות ניתן להגמיש, והאם ההנחיות תואמות את המציאות והצרכים. נקווה שהוועדה העוקבת תהיה מורכבת ברובה ממיילדות העוסקות בלידות חוץ אשפוזיות שלהן הידע והניסיון".

לדבריה "זה מאוד יפה שמשהו מתחיל להשתנות, ישנה רוח חדשה מאוד חזקה וזה גם בזכות הרשתות החברתיות, שהביאו לעלייה במודעות לרצונות הנשים בלידה ולזכויותיהן, ולטעויות הקיימות במערכת הרפואית המביאות לתסכול, אכזבה ואף לטראומה ולחוויות של אלימות בשדה הלידה". 

"המרכזים ייפתחו כך או אחרת כי כך פסק בית המשפט העליון", מסכמת גורן. "המאבק בהמלצות הוא על שיקול הדעת למיילדות וגם על הדרך שבה זה יתנהל. רוח המסמך צריכה להיות כזאת שמראה רצון טוב לייצר פה בארץ מקום פתוח למרכזי לידה וללידות חוץ אשפוזיות בכלל. המערכת המשפטית החליטה שכך יהיה ומן הראוי שמשרד הבריאות יצטרף לזה בפתיחות ובשקיפות ויתמוך בלב שלם בבחירתן הלגיטימית של נשים יולדות".

התגובה המלאה של משרד הבריאות: "עמדת משרד הבריאות בנוגע ללידות היא שיש לעשותן תחת פיקוח רפואי בבית חולים, שם אפשר גם ללדת לידה טבעית תחת פיקוח רפואי. ככל שיולדת בוחרת לעבור לידת בית יש להקפיד שהיא תהיה רק במקרים המתאימים לכך רפואית ועל ידי מיילדת מורשית ללידת בית או רופא מומחה בתחום.

"בג"ץ בנושא זה הכריע כי מרכז לידה לא מחויב להיות בית חולים ועל כן אין צורך ברישיון בית חולים. בג"ץ הטיל על משרד הבריאות להסדיר את סטטוס השירות הנ"ל בחקיקה או נוהל. לצורך הסדרת הנושא הוקמה ועדה ייעודית והיא נמצאת בתהליכים סופיים של כתיבת המלצותיה.

"במסגרת עבודת הוועדה פורסם קול קורא לציבור ונערך שימוע ציבורי שבמסגרתו הציבור הוזמן לשלוח לוועדה הצעות וחומרים ואף להופיע בפניה. כל בקשה שתתקבל בנושא תיבחן על ידי משרד הבריאות במסגרת הגיבוש הסופי של האסדרה".