דו”ח המבקר בגובה העיניים – מערך הזיהוי הפלילי

| חנה רבין  |

ההרשעות הפליליות בישראל נשענות על מגוון ראיות – חלק נכבד מתוכן נאספות בזירת העבירה. תפקיד המז"פ הוא לבחון ממצאים אלו ולקבוע אם הם יכולים לשמש ראיות לביצוע העבירה. האיכות והמקצועיות של ראיות אלה משפיעות באופן ישיר על החלטת השופט כאשר הוא מחליט על שלילת החופש של הנאשם.

בדו"ח מבקר המדינה השנתי שפורסם בחודש מאי האחרון, נמתחת ביקורת חריפה על מערך הזיהוי הפלילי של משטרת ישראל.

כמה מהנקודות המרכזיות שעולות מהביקורת:

• עשור להחל שהתחיל המז"פ בהליך של הכשרה לעמידה בתקינה הבינלאומית, רק מחצית משיטות העבודה סיימו את ההסמכה לתקן. גרוע מכך, הם המבקר מצא כי השוטרים שלוקחים ראיות בשטח, פשוט לא מפוקחים ע"י אף גורם. למה תקן בינלאומי חשוב? כדי ליישר קו עם שאר העולם ובעיקר כדי שתהיה ביקורת חיצונית ואובייקטיבית ויכולת למדוד ביצועים.
• במעבדת הדנ"א הצטבר עומס של מאות תיקים – כשליש מכמות התיקים השנתית המטופלים במעבדה לא מגיעים לכדי טיפול וישנו פיגור מתמיד גם בתיקים שכן מטופלים. המז"פ הורה לצמצם את הראיות המגיעות אליו וכתוצאה מכך רק חלק מכלל המוצגים והדגימות שנלקחו מזירות הפשע נשלחו לבדיקת המעבדה.
• במשטרה אין נוהל המסדיר את אופן הטיפול בדגימות דנ"א שניטלו מחשודים, מרגע נטילתן ועד הגעתן למעבדה. נמצא כי אלפי דגימות לא נקלטו במאגר עקב שגיאות וחוסר בנתונים. בסוף יולי 2017 המעבדה לא הפיקה פרופיל דנ"א לכ- 73% מהדגימות שהתקבלו במעבדה באותה שנה!
• חוקרי הזירה לא מיישמים את כל דרכי המניעה לזיהום מוצגי דנ"א, ולא תמיד ממלאים את כל ההוראות בדבר שימוש בציוד מיגון אישי.
• גם במחלקת טביעות האצבע המצב לא מזהיר: בעשרות תחנות משטרה בארץ הותקנו בשנים האחרונות מערכות ממוחשבות וחכמות ללקיחת טביעת אצבע. המערכות האלו שולחות את טביעת האצבע במהירות אל המעבדה שיכולה להתאים את טביעת האצבע שנלקחה בתחנה, לטביעת האצבע שנלקחה בזירה. אבל, המבקר מצא שבחלק מהיחידות, טביעות האצבע עדיין נלקחות בדיו, דבר שמאריך ומסכן את החקירה. אבל יודעים מה? גם אם השוטרים יעבדו עם המערכת, המעבדה כל כך עמוסה שהיא לא מצליחה להגיע ליותר מ- 64% מהבדיקות שנשלחות אליה בשנה.
• והנה דוגמה לבזבוז כספי ציבור: יש מעבדה אנליטית שבוחנת האם ראיות מסוימות הן סמים או תחליפי סמים. המעבדה הזו, כמה מפתיע, נמצאת בעומס אדיר ופשוט לא מצליחה להגיע ליעד. אז המשטרה רכשה בשנת 2016 שני מכשירי מדידה שנועדו לשימוש במעבדה האנליטית, בשווי של כ- 830 אלף ש"ח. מבקר המדינה מצא כי אחד המכשירים עדיין סגור באריזתו ואילו המכשיר השני בכלל לא הגיע אל המשטרה. למה? לא ידוע. המשטרה שילמה את מלוא הסכום לספק, בלי לקבל שום ערבות, ובינגוד להוראה של החשב הכללי שביקש לשלם מראש רק 25% מהסכום.
• ממצא אחרון אך לא פחות חשוב: המבקר מתריע כי למז"פ אין ממונה בטיחות והמשטרה לא פיתחה תכנית להבטחת הבריאות של העוסקים בזיהוי המוצגים במעבדות (לעיתים קרובות מדובר בחומרים רעילים שיכולים להזיק לשוטרים ואף לאזרחים הנמצאים בתחנה). כבר במרץ 2009 הודיעה מחלקת שירותי כבאות והצלה בעיריית ירושלים כי היא מתנגדת להפעלת המעבדות של מז"פ עד שהמשטרה תכין תכנית בטיחות אש. נכון לאוקטובר 2017 המשטרה לא הכינה תכנית שכזו.

המבקר מסכם וקורא לפיקוד המשטרה לבצע עבודת מטה רצינית ולהטמיע שיטות עבודה מוסמכות ומסודרות. אנחנו לא רוצים לדמיין כמה פושעים מסתובבים חופשי כי פיקוד המשטרה לא מוצא פתרון לבעיה, או לחילופין – כמה אנשים חופשיים נמצאים מאחורי סורג ובריח.

לינק לדו"ח המבקר המלא:

http://www.mevaker.gov.il/he/Reports/Report_627/c33815d6-410d-46b0-a63c-870ce0e76320/203-police-2.pdf

פרקים קודמים בסדרת “המבקר”:

• הפרק על הסברה ישראלית (דו”ח המבקר 2016)
• הפרק על פטור ממכרז למשרות בכירים (דו”ח המבקר 2016)
• הפרק על מערך הפיקוח על הכשרות (דו”ח המבקר 2017)
• הפרק על התמודדות המשטרה עם הפשיעה החקלאית (דו”ח המבקר 2017)
• הפרק על כשלי הטיפול הרפואי בחיילים (דו”ח המבקר 2017)
• הפרק על השת”פ בין הממשלה לסוכנות היהודית (דו”ח המבקר 2017)
• הפרק על טיפול המדינה בקשישים (דו”ח מבקר מיוחד, 2017)
• הפרק על מינוי דירקטורים בחברות ממשלתיות (דו”ח מבקר מיוחד, 2017)
• הפרק על איום הרחפנים (דו”ח המבקר 2017)
• הפרק על רו”ח בחברות ממשלתיות (דו”ח המבקר 2017)
• הפרק על שקיפות (דו"ח המבקר 2017)