ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
בנובמבר האחרון פרסם מבקר המדינה דו"ח מיוחד לאחר שבדק את ההיערכות של גופי הביטחון הלאומיים מפני איום הרחפנים. ממצאי הדו"ח מצביעים על תמונת מצב מטרידה – המטה לביטחון לאומי מוביל זה כשנתיים וחצי (!) תכנית שמטרתה לקבוע דבר אחד פשוט: מי מבין גופי הביטחון יהיה האחראי להגן על כולנו מפני רחפנים, שמקורם בתוך שטח המדינה.
השנים עברו, הוועדות התכנסו – אך ועדת השרים לענייני ביטחון טרם קיבלה החלטה בנושא. גם לצה"ל, שתפקידו הוא הגנה מפני רחפנים שמקורם מחוץ לשטח המדינה, אין מענה שלם לאיום, על אף הערכתו שאיום הרחפנים הוא מתפתח, ייחודי ומדאיג.
רחפנים (Drones) הם כלי טיס בלתי מאוישים המופעלים מרחוק, אשר לרוב מותקנת בהם מצלמה. כל אדם יכול כיום לרכוש לעצמו רחפן – כלי טכנולוגי מתקדם וזול יחסית. לפי הערכת רשות התעופה האזרחית, יתקרב השנה מספר הרחפנים בישראל ל- 20,000.
לצד הגידול בשימוש אזרחי ברחפנים, גדל הסיכון לשימוש בהם לרעה בהיבטים הביטחוניים. כהוכחה לכך, בשנים 2015-2016 חלה עליה של כ- 70% באירועי בטיחות שבהם היו מעורבים רחפנים. ידוע גם כי ארגון דאע"ש בסוריה משתמש כבר היום ברחפנים כאמצעי לחימה בשלט רחוק, כשהם חמושים ברימוני רסס ושאר חומרי נפץ.
המבקר ממליץ לטפל בעניין בהקדם – ובצדק. איום הרחפנים הוא איום מתפתח, כזה שהשלכותיו יורגשו בעתיד. ביקורות קודמות (דוגמת הביקורת בעניין התמודדות עם איום המנהרות) הצביעו על כך שטיפול באיומים מתפתחים הוא איטי, ומשאיר את המדינה לא מוכנה להתמודדות.
מה מדהים? המטה לביטחון לאומי, גופי הביטחון וגם רה"מ מסכימים כולם לחלוטין עם המלצת המבקר. בכל סיכומי הדיונים עולה הסכמה כי איום הרחפנים הוא עניין שיש לטפל בו בהקדם האפשרי. ראו לדוגמה מה אמר סגן המרטכ"ל עוד ב- 2015: "איום הרחפנים […]מהווה אתגר משמעותי לצה"ל ולכוחות הביטחון […]האיום נבחן לא רק בפוטנציאל הנזק שלו אלא גם באפקט התודעתי שלו". בינואר 2017 המטה ללוחמה בטרור קבע דברים דומים: "כלי טיס לא מאוישים מסוגים שונים עלולים להוות איום […] בהיבטי הטרור וגם להוות איום צבאי המחייב התייחסות".
אז אם כולם מסכימים, למה בעצם, במשך יותר משנתיים, לא מתקבלת החלטה לגבי מי יהיה הגוף האחראי להתמודדות עם איום הרחפנים שבתוך שטח המדינה?
שימו לב לסיכום דיון שהתקיים בנושא לפני שלוש שנים: "מעמדות הגופים עולה, כי יש הסכמה רחבה כי הכלים הרחפניים מהווים איום וכי אין גוף אחד הרואה עצמו אחראי לטיפול בנושא". קראתם נכון – אף אחד מהגופים האחראיים לביטחון המדינה לא מוכן לקחת אחריות לטיפול בנושא רחפנים בתוך שטח המדינה. המשמעות של אי-לקיחת האחריות היא קשה – אין גוף שמפעיל פיקוח על רחפנים ובפועל כל אחד יכול לעשות איתם מה שהוא רוצה.
במהלך השנתיים וחצי האחרונות הוצעו מספר פתרונות למחלוקת בין המשטרה לצה"ל לגבי האחריות לנושא – אך את כולם דחתה המשטרה. כך לדוגמא, בשנת 2017 הוצע פתרון של חלוקת אחריות לפי אזורים – פתרון שנדחה בידי המשטרה. בינתיים, אין גוף ביטחוני שאחראי, גם לא באופן זמני, על רחפנים שמקורם בתוך שטח המדינה.
יתרה מכך – המשטרה סוגרת תיקי חקירה הנוגעים להפעלת רחפנים, בנימוק שהרשות לתעופה אזרחית מוסמכת לחקור עבירות אלו, למרות שהמשטרה מודעת לכך שהסמכה כזו אינה קיימת למפקחים בפועל. ובכן, באמת אין בכוחה של הרשות לבצע אכיפה יעילה כלפי מפעילי רחפנים, שמספרם הולך ועולה, באמצעות שני מפקחים בלבד!
לסיכום כותב המבקר: "נדרש להתחיל מוקדם ככל האפשר בתהליך הארוך והמורכב של ההיערכות ברמה הלאומית למתן מענה לאיום על היבטיו השונים. תהליך מובנה, מתואם ומהיר של כל הגופים הנוגעים בדבר יסייע לגבש את המענה המיטבי ברמה הלאומית לאיום הרחפנים".
עריכה: ניר בן-צבי
לינק לדו"ח המבקר המלא: http://www.mevaker.gov.il/he/Reports/Pages/608.aspx
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
תגובה אחת
יש פיתרון פשוט יחסית לאיום הרחפנים- לפגוע ביכולת השליטה עליהם ולגרום לריסוקם.
פיתרון אפשרי פשוט הוא שימוש במשבש תדרים בתחום הרלוונטי בעת גילוי רחפן, השאלה היא האם לגופים הבטחוניים/ אחרים יש את האפשרות לגלות את הרחפנים כדי להפעיל את פעולת השיבוש