סיקור הימלטות האסירים: נפוחים מחשיבות, ריקים ממידע

מאור צור, ראש דסק הפלילים של חדשות ערוץ 13, הודיע אמש (ראשון) כי תוך יומיים ייתפסו שני האסירים הנותרים שנמלטו מכלא גלבוע. נימת דיווחו של צור היתה בוטחת וארשת פניו החלטית. כמו אצל עמיתיו בשלושת ערוצי החדשות, אלו נועדו להקרין אמינות ולשכנע את הצופים שניתן לסמוך על דיווחיהם, שהם יודעים על מה שהם מדברים, שהם נמצאים בסוד העניינים, שהמקורות שלהם מהימנים ושרק הם, כל אחד ואחד מהכתבים והפרשנים הניבטים על המרקע, "יודעים הערב לספר" או "מדווחים לראשונה", על ההתפתחויות הכי מרעישות.

עוד ב"שקוף":

• דיווחי השריפות במהדורות העלימו את המילים "משבר האקלים"
• ערוצי החדשות נגמלים ממערכות הבחירות. כך נראה הקריז
• מפרקים את המהדורה – צפייה ביקורתית בחדשות

נותר לנו להמתין יממה וחצי כדי להיווכח האם הערכתו המלומדת של צור תעמוד במבחן המציאות. כדי לסייע לצלוח בשלום את שעות המתח, מוצע להלן להיזכר בדיווחיהם של צור ויתר עמיתיו בארבעת הימים הראשונים לבריחה, שזמן קצר אחרי שנמסרו אפשר היה לקבוע כי בינם לבין המציאות קיים מרחק רב ביותר. מיותר לציין כי אף הם נמסרו בקול משכנע, בשפת גוף סמכותית וברמיזות ברורות שהמידע שברשותם רב לאין ערוך מהדיווח שהם רשאים לשתף בו את הציבור.

הדיווח של חדשות 12: הטון נחרץ, ה"הערכות" מטעות

ב- 6 בספטמבר, היום הראשון לבריחה, סיפר ניר דבורי לצופי חדשות ערוץ 12 מפי "גורמים ביטחוניים" כי קבוצת האסירים "ניצלה את המומנטום סביב ראש השנה, שבו הכוחות בבתי הכלא דלילים יחסית. המודיעין של שב"ס קיבל בתקופה האחרונה איתותים שעלולה להתעורר מהומה באחד מבתי הכלא, אך ככל הנראה היה מדובר בתרגיל שנועד להסוות את תכנונם של השישה לברוח". הנה כי כן – שעות ספורות אחר גילוי ההימלטות ידע הפרשן הצבאי הבכיר של ערוץ 12 לספר שהיה למודיעין שב"ס מידע על התארגנות חשאית כלשהי באחד מבתי הכלא אך השב"ס הוטעה לחשוב שמדובר בתכנון מהומות בעוד שבפועל היה זה תרגיל הסוואה שנועד להסתיר את תוכנית הבריחה מתחת לאסלה בכלא גלבוע.

ועוד ידע דבורי, כבר בשעה המוקדמת ההיא, לעדכן את הצופים בהערכה הרווחת במערכת הביטחון שהמחבלים התפצלו, חלק נמלט לרשות הפלסטינית, חלק לכיוון ירדן. דבורי לא היה לבד. משה נוסבאום, כתב המשטרה הוותיק של הערוץ, מסר בשידור, ש"על פי כל הממצאים", יותר מגורם חיצוני אחד סייע למחבלים שברחו. חד וחלק.

למחרת, ה-7 בספטמבר, דיווחו חדשות ערוץ 12 שבמערכת הביטחון בודקים את האפשרות שאסיר נוסף, המשתייך גם הוא לארגון הג'יהאד האסלאמי, היה אמור להצטרף לששת האסירים הנמלטים אך ברגע האחרון חזר בו והחליט שהוא נשאר. לא פחות. כתבי הערוץ גילו בקיאות מפליאה בפרטי ההתרחשות: "על פי ממצאי החקירה שנאספו עד כה", הם סיפרו, "מיד לאחר שהאסירים יוצאים מפתח הפיר ומוצאים את עצמם מחוץ לחומות הכלא הם מחליפים בגדים ואז פותחים בריצה של כמעט 3 קילומטרים – עד לנקודה שבה על פי הממצאים המתין להם רכב. על הרכב לא עלו כל ששת הנמלטים ובמערכת הביטחון עדיין בודקים אם מדובר במשהו מתוכנן מראש או שהפיצול נובע מוויכוח שפרץ ביניהם". התמיהה הזו תתברר בקרוב, לאחר ששני זוגות מפוצלים כבר נתפסו.

ב-8 בספטמבר פותחת עמליה דואק את מהדורת הערב בקביעה שהמצוד נמשך בלי קצה חוט משמעותי וניר דבורי מספק את האסמכתא לאבחנתה: "מלת המפתח – סבלנות", הוא ממליץ לצופים המתוחים, "במערכת הביטחון מבינים שזה ייקח זמן". משה נוסבאום מעבה את מסקנתו של דבורי: "כוחות הביטחון נערכים לאפשרות שהמצוד יימשך ימים רבים אולי אפילו שבועות". נוסבאום יודע לספר ש"לפחות כמה מהנמלטים עדיין בישראל. לא נשללת אפשרות שכמה מהם הגיעו לגדה אולי אפילו לירדן". עד כדי כך מגיעה רשת המקורות של הכתב. ועוד הוא מודיע בפסקנות: "עובדה מוגמרת: הם קיבלו סיוע מבחוץ גם בשלב התכנון, גם בבריחה עצמה וגם עכשיו בניסיון להסתתר. נבדקת אפשרות שאולי קיבלו סיוע גם בתוך הכלא". חד וחלק!

ב- 9 בספטמבר, יום לפני לכידת ארבעה מתוך ששת האסירים הנמלטים, המסר העולה מהמהדורה המרכזית של ערוץ 12 הוא זה: "מתחזקת ההערכה במערכת הביטחון שחלק מהאסירים הנמלטים הגיעו ליהודה ושומרון. הם התפצלו לזוגות ובודדים ובעצם הם זוכים לסיוע בצד הישראלי מצד ערבים ישראלים, ובתוך הרשות הפלסטינית – מצד פלסטינים הנמצאים צמוד אליהם ומלווים אותם. אין אינדיקציה בשלב הזה שמישהו הצליח לעבור לירדן ונמשכים המעצרים בקרב בני משפחות של הנמלטים. נערכים לחיפושים ארוכים. זה לא ייקח יום ולא ייקח יומיים".

הגרסה המוטעית שאומצה גם על ידי המתחרים

אלון בן דויד ידע אמנם לדייק ש"אין אינדיקציות שהמחבלים הגיעו לגדה או לירדן. הם כנראה באזור הצפון וזה לא תחום המחיה הטבעי שלהם; מצד שני, זה אזור שבו השליטה המודיעינית של ישראל פחות טובה מאשר ביהודה ושומרון" – אך אור הלר מיחזר אף הוא את ההנחה שהמחבלים התפצלו לשתיים או שלוש חוליות ושחלק מהם ניסו להגיע לגדה ואולי גם לירדן (8 בספטמבר).

למחרת כשל אלון בן דויד בהפצת הגרסה המוטעית שאימצו גם מתחריו בערוץ 12: "הנחת העבודה של השב"כ היא שהמחבלים התפצלו למספר חוליות ושהם מקבלים סיוע גם מערבים ישראלים (!) וגם מהשטחים. אם הם ביהודה ושומרון זה אומר שלא סביר שהם יבצעו פיגועים כי אין להם שם חיכוך עם ישראלים, מצד שני זה אומר שכדי ללכוד אותם, כוחות הביטחון עלולים להסתבך בעימות אלים". לאור הלר, הכתב הצבאי של הערוץ, היה הסבר מקורי לקשיי מערכת הביטחון לעלות על עקבות הנמלטים: "ההערכה היא שברגע זה המחבלים מנסים להעלים חתימה, מנתקים תקשורת עם כל גורם חיצוני כדי לא להילכד".

תחזיתם של כתבי הערוץ  היתה זהה לזו של הערוץ המתחרה: "ההבנה היא שזה ייקח זמן, שבועות ארוכים לפנינו". כעבור 24 שעות נלכדו הארבעה.

השידור הציבורי: פחות גרוע

למהדורת החדשות של ערוץ 11 היו כמה פריטי מידע חדשניים, חלקם דמיוניים אך חלקם ממשיים: ביום הדיווח הראשון (ה-6 בספטמבר) גילה כתב המשטרה, משה שטיינמץ, כי "הערכה היא שהיה לנמלטים סייען אחד בלבד" (לא דובים ולא יער). הם נקלטו במצלמות אבטחה ללא רכב וללא הסייען (נכון, אך כיצד זה נאמר בנשימה אחת עם הקביעה שהיה להם סייען). הם התפצלו לשלוש חוליות.

ב-7 בספטמבר מדווחים במהדורת החדשות של כאן 11: "הערכה היא שהמחבלים עדיין בתחומי ישראל ושאולי קיבלו סיוע מבחוץ". הכתב רעאד תמא מדווח שהכפר נאעורה הפך למספר שעות למוקד של פעילות וחקירה, ויודע לאבחן נכונה ובזהירות המתבקשת שייתכן שטמונה בחיפושים בכפר זה נקודת מפנה במרדף אחר הנמלטים. גם הכתבת המקומית, אורלי אלקלעי, מביאה פרטי מידע מיוחדים: תצלומי מצלמות האבטחה של קיבוץ מעין חרוד שבהם נראות שלוש דמויות נמלטות. היא מספרת לראשונה שהאסירים נעו מהכלא ברגל (ולא במכונית) כשלושה ק"מ ולאחר מכן נעלמו עקבותיהם. "ייתכן ועלו על מכונית", היא מוסיפה.

לעומת המידע האמין יחסית שסיפקו שני הכתבים המקומיים, נראים הדיווחים של ערוץ 11 למחרת (8 בספטמבר) כמו כפילים של ערוצי 12 ו-13: "למשטרה יש מידע שמחזק את החשד שסוהרים סייעו לששת המחבלים להימלט מכלא גלבוע – כך טוענים היום גורמים שבקיאים בחקירה". עם זאת, כתב המשטרה משה שטיימנץ מיתן את הרושם הפסקני של הקביעה הזו כאשר סיכם את דיווחו כך: אין אקדח מעשן (על שיתוף פעולה מצד סוהרים) – רק מידע על רשלנות וביזיון תפקודי.

ב-9 בספטמבר, יום לפני לכידת ארבעת הנמלטים, פתחה רומי נוימרק את מהדורת החדשות באבחנה: "נראה שלכוחות הביטחון אין מושג כיצד לתפוס את המחבלים". לשטיינמץ היה סקופ מרעיש: "בתחקיר הראשוני שנערך בכלא עולה שאנשי שירות בתי הסוהר ביטנו את תא השירותים מתחת לאסלה. הנמלטים חפרו בשולי האסלה וכתוצאה מכך הצליחו להרים את טבלת הבטון שמתחתה היה פיר שדרכו זחלו אל עבר הגדר". הכתב הצבאי, איתי בלומנטל, מיחזר את גרסת  מערכת הביטחון שהנמלטים התפצלו ושלפחות חלקם הגיעו לגדה. כן מבינים במערכת הביטחון שהאסירים קיבלו, "כנראה" (מלת הסתייגות ראויה) סיוע מבני משפחה.

שבויים של מקורות, לכודים ביוהרה

השחזור הזה מלמד עד כמה הכתבים והפרשנים הנוגעים בדבר ניזונים מאותם מקורות, עד כמה אינם יצירתיים בחיפוש אחר מידע מקורי, עד כמה הם מתמסרים לגרסאות הרשמיות. ועוד מלמדת הסקירה עד כמה חשוב לטפח ולסמוך על כתבי השטח בפריפריה, שלהם נגיעה קרובה לזירת ההתרחשות והיכרות בלתי אמצעית עם הנפשות הפועלות.

מומלץ לעורכים ולמנהלי החדשות לכווץ את הנפיחות ותחושת החשיבות העצמית של הטאלנטים הגודשים את אולפניהם. ביצועיהם העיתונאיים בפרשיה הזו עמדו ביחס הפוך לתדמיתם ולתפיסתם את עצמם. הלקח הזה חשוב מסיבה אחת פשוטה – אמינותן של מערכות החדשות שעליהן הם ממונים נפגעת כתוצאה מכך ובלעדיה לא יהיו צופים ולא יהיה רייטינג.

ראוי לזכור עוד ענין קטן אחד: עירנות אזרחית – לאו דווקא תפקוד הרשויות – מילאה תפקיד מפתח באיתור הבריחה ולכידת המחבלים. זו סיבה טובה לעיתונאים לגוון את מקורותיהם ולא להסתמך אך ורק על דוברים ובעלי תפקיד רשמיים.