ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
לפני מספר שבועות סירב השר יואב גלנט להגיע לדיון בוועדת החינוך של הכנסת בטענה שמועד הדין לא תואם איתו. לא רק שסירב בעצמו, אלא, באופן חסר תקדים גם מנע מאנשי המקצוע במשרדו להתייצב לדיון בוועדה, וקבע להם דיון בדיוק באותו זמן, למרות שהדיון בוועדה תואם מראש. וכך החרים משרד החינוך דיון בוועדת החינוך.
ההתנהלות החריגה של גלנט שלחה אותנו לערוך בדיקה בחקיקה ובתקנון הכנסת: האם לכנסת יש דרך לאכוף על שרים חובת הגעה לדיונים. בשורה התחתונה התשובה היא לא. אפילו נוהל חלבי שנקבע כדי להתמודד עם הסוגיה בכנסת ה-20 לא חודש בכנסת ה-23.
מתוקף תפקידה כריבון וכמפקחת על עבודת הממשלה, הכנסת יכולה וצריכה לדרוש מהממשלה לתת לה דין וחשבון. חברי כנסת יכולים לזמן דיונים בוועדות ולדרוש מבעלי תפקידים במשרדי הממשלה או בשירות המדינה להתייצב ולמסור מידע. אולם, התיאום והזימונים צריכים להיעשות דרך השר הממונה, שיכול להחליט מי מהגורמים יתייצב בפני הוועדה, ויכול להחליט גם להתייצב בעצמו בפני הוועדה המזמנת במקום אנשי המשרד.
על פי סעיף 21 לחוק יסוד הכנסת: "הזימון יעשה באמצעות השר הנוגע בדבר או בידיעתו, ובמי שאינו בשירות המדינה – באמצעות ראש הגוף שהמוזמן פועל בשירותו". עוד נכתב בתקנון כי השר הממונה רשאי להודיע לוועדה כי הוא עצמו יופיע במקום הפקיד שהוזמן לדיון.
כך לדוגמה, במהלך הכנסת ה-20 שרת המשפטים דאז, איילת שקד, בחנה את הסעיף הזה כשניסתה למנוע מסגנית היועמ״ש, דינה זילבר, להופיע בוועדות הכנסת ובממשלה. שקד זעמה על זילבר שבמהלך דיון בוועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת לקראת הצבעה שניה ושלישית על חוק ״נאמנות בתרבות״ העבירה ביקורת חריפה על הממשלה.
בדבריה בפני הוועדה אמרה זילבר: "הבו לנו יועצים משפטיים צייתנים, אמנים מסורסים, תקשורת מרוסנת, עם ממושמע, מחונך, שחשיבתו אחידה". בעקבות הדרישה של שקד נוצר מתח גדול בינה לבין היועמ״ש אביחי מנדלבליט שאמנם נזף בזילבר אך סירב לקבל את עמדת השרה והסנקציות שביקשה להטיל על זילבר.
בפרק השביעי של תקנון הכנסת נקבעו נהלים לזימון של שר או עובדי ציבור להופיע בפני ועדות הכנסת. על פי התקנון ההתקשרות מתבצעת דרך לשכת השר הממונה. זה יכול להחליט להופיע בעצמו בפני הוועדה. הוא יכול גם להחליט לשלוח נציג מטעמו, למעט אם הוועדה מבקשת באופן ספציפי את התייצבותו שלו: "זומן שר לישיבת ועדה, רשאי הוא להודיע כי נציגו יופיע במקומו, אלא אם כן החליטה הוועדה כי השר או סגנו יתייצב לפניה בעצמו". כלומר, הוועדה יכולה לחייב את השר עצמו להתייצב.
בתקנון הכנסת נקבע גם כי הוועדה רשאית לדווח לשר הממונה על אי התייצבות של פקיד במשרדו ואפילו לפנות לוועדת המשמעת בנציבות שירות המדינה שחייבת לדווח לוועדה אליה הוזמן כיצד טופל הנושא.
בכנסת ה-20 קבע היו״ר דאז יולי אדלשטיין נוהל מיוחד וזמני לפיו הוועדה רשאית גם לפנות ליו"ר הכנסת ולבקש מוועדה מיוחדת בראשותו לדון בהיעדרות של פקיד מדיון אליו הוזמן. אדלשטיין קבע בנוהל כי בוועדה, שתפקידה לברר את הסיבה להיעדרות, יהיו חברים יו"ר הכנסת ושניים מסגניו – אחד מהאופזיציה ואחת מהקואליציה.
היא אפילו קיבלה כוח לידיים שאפשר לה להטיל סנקציות על הפקיד שהבריז מהדיון: שלילת כניסה למשכן, שלילת כניסת רכב למשכן, פנייה לוועדת משמעת בגוף הממשלתי בו הוא עובד. הוועדה יכולה להטיל אפילו סנקציה חריפה ולחסום את הטיפול בענייני המשרד הממשלתי שמייצג הפקיד בוועדה.
על פי הנוהל, הוועדה רשאית "להמליץ בפני נשיאות הכנסת או בפני יושבי ראש ועדות הכנסת כי לא ייכלל בסדר היום של הכנסת או של ועדה מוועדותיה נושא שמקדם המשרד או הגוף שנציגו לא התייצב בוועדה".
אבל נחשו מה? הוועדה הזו לא קיימת עכשיו מאחר שנקבעה רק כנוהל זמני בכנסת ה-20.
וכך הסבירו לנו בדוברות הכנסת: "מדובר בנוהל שקבע יו"ר הכנסת הקודם, ח"כ יולי אדלשטיין, וזה לא מחייב את היו"ר הנוכחי. יחד עם זאת, לאחר בדיקה, היו"ר הנוכחי לומד את הנושא מבחינת האפשרויות השונות ומה הדבר הנכון לעשות על-מנת לוודא התייצבות בפני ועדות הכנסת. לכן בינתיים טרם הוקמה הוועדה האמורה".
חריגה בנוף היא הוועדה לביקורת המדינה. בין תפקידיה, הוועדה מקיימת דיונים בדו״חות של מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור מתוך מטרה לתרג אותם למעשים ולדרוש ממשרדי הממשלה הנוגעים בדבר לנקוט בפעולות בהתאם. הוועדה, שכיום עומד בראשה ח״כ עפר שלח (יש עתיד), יכולה לזמן באופן מיוחד כל אדם שמכהן או כיהן באותו גוף ורלוונטי לדו"ח, מלבד שופטים, נשיא המדינה ויו"ר הכנסת.
אם מוזמן לא מתייצב בפני הוועדה, כפי שנדרש, היא יכולה להשית עליו קנס. עם זאת במהלך התחקיר של ״שקוף״ על מוסד מבקר המדינה בדקנו ומצאנו שצו זימון מיוחד כזה, מתוקף החוק, מעולם לא הוצא.
על המקרה הכי קרוב לזימון מיוחד סיפר לנו ח"כ לשעבר יואל חסון. בעת שהיה יו"ר הוועדה לביקורת המדינה בכנסת ה-19 (2009-2011) הוא ביקש לקיים דיון על פרשת העמותות של אהוד ברק. ברק עבר על חוק מימון מפלגות וקיבל ממבקר המדינה קנס חסר תקדים של 14 מיליון שקלים.
"רציתי לקיים דיון בנושא אך ברק סירב להתייצב, פעם אחר פעם", אמר לנו חסון. ״הוריתי לייעוץ המשפטי להכין צו הבאה לדיון, צו משפטי שיחייב את ברק להתייצב. יצאתי לארוחת צהריים ופגשתי את הדובר של ברק. אמרתי לו שאני שמח שאנחנו הולכים לעשות היסטוריה יחד וסיפרתי לו על צו ההבאה. עוד לא סיימתי לאכול וקיבלתי מהלשכה של ברק טלפון שהוא ישמח לקבוע מועד לדיון".
ממשרדו של אהוד ברק נמסר בתגובה כי: "אין לברק מושג על מה מדובר. ברק לא סרב מעולם להגיע לשום דיון שזומן ונקבע כדין".
"גם לגבי הפקידות יש צורך שהכללים יהיו הרבה יותר ברורים. צריך לסיים את הסאגה הזו", אמר לנו איתן כבל שכיהן כחבר כנסת במשך 23 שנים ושימש גם יו"ר ועדה."הייתי קובע כללים ברורים וחדים – אין כזה דבר ששר או פקיד בכיר ככל שיהיה וגם שר – לא יגיע. גם קודם המצב לא היה מי יודע. אבל בשנים האחרונות הוא נשחק״. כבל הוסיף כי ״הרשות המחוקקת מרוסקת״.
לשאלה מדוע זה קורה אמר כבל: "חולשה של הבית. הממשלה הפכה להיות השלטת על הרשות המחוקקת. פה ושם שאתה רואה הבלחות עצמאות של הכנסת (כבל מתייחס לעימות של יו"ר ועדת הקורונה יפעת שאשא ביטון עם הממשלה, ע.ב). אבל גם כשתלך לבדוק את ועדת הקורונה – ב-95 אחוז מהמקרים הם עשו מה שהממשלה רוצה".
לכנסת יש כמה כלים להתמודד עם עובדי ציבור שמסרבים להתייצב לדיון. עם זאת, נראה שכשהשר נותן את ברכתו ואף מוביל החרמה של דיון הכנסת נתקלת בקושי גדול. ההתנהלות הזו מהווה פגיעה קשה בתרבות הפוליטית בישראל, ומעבירה מסר של חוסר כבוד אחד לשני. מדובר בזלזול של הממשלה בסמכותה של הכנסת ובתפקידה כגורם המבקר והמפקח על עבודת הממשלה.
בהיעדר נהלים ותקנות שמחייבים שרים להופיע בוועדות, גלנט פרץ עוד גבול ביחסים בין הרשות המחוקת למבצעת. כאשר לכנסת אין שיניים, אפשר להניח שבעתיד נראה יותר ויותר שרים שיתייחסו למחויבותם לתת דין וחשבון בפני הכנסת – כהמלצה בלבד.
(איך זה משפיע עליך)
אם שר החינוך היה מתייצב בפני ועדת החינוך יתכן שהיא היתה מחייבת אותו לענות על כל השאלות הקשות לגבי פתיחת מערכת החינוך בתקופת הקורונה. ייתכן שהחרם שהטיל גלנט על ועדת החינוך של הכנסת, בעיתוי הזה, גרם לעיכוב קריטי במוכנות המערכת שהוא עומד בראשה לקלוט תלמידים בבתי הספר והגנים.
כאשר שר מסרב להשתתף בישיבת ועדה או לשלוח את אנשי משרדו להופיע בפניה הוא פוגע ביכולת של הכנסת לפקח על עבודת הממשלה. אולם יותר מכך, למעשה, הוא מעביר מסר שהוא לא חושב שזה חלק מתפקידו לתת דין וחשבון לציבור שבחר בחברי הכנסת. זו פגיעה מהותית בחוזה שיש לאזרחים עם נבחרי הציבור להם הצבענו במטרה שייצגו אותנו ויעבדו למעננו.
שר חייב להתייצב בפני הוועדות גם כשאין לו את כל התשובות ואולי במיוחד כשאין לו את כל התשובות מוכנות מראש. במקרה הזה, תפקידה של ועדת החינוך היה לא רק לפקח אלא גם לעזור לשר למצוא פתרונות בשנה מאתגרת, ואת זה גלנט מנע.
(מה עושים כדי שיתוקן)
הכנסת לא יכולה לקבל סירוב של פקידים להתייצב בפני ועדה. ואכן, קיימים כלים משמעתיים שמאפשרים לחייב את הדרגים המקצועיים-פקידותיים להופיע בפני הוועדות. אבל יש לעגן אותם בנהלים כך שיהיה ברור כי ברגע שפקיד שהוזמן לדיון לא מתייצב בפני הוועדה מתחיל להתגלגל הליך משמעתי שבוחן את המקרה ורשאי להטיל סנקציות. מי שיכולים ליזום דיון בנושא הוא יו"ר ועדת הכנסת איתן גינזבורג בשותפות עם יו"ר הכנסת יריב לוין, ואנחנו בשקוף נפנה אליהם.
בנוסף, הכנסת צריכה לקיים דיון מעמיק ודחוף בנוגע למחויבות של שרים להופיע בפני הוועדות. החרם של גלנט על ועדת החינוך הוא חריג אבל אסור שיהפוך לנוהג. אם השרים לא מרגישים מחוייבים לנורמות התנהגותיות, יש צורך לקבע אותן בכללים ותקנונים.
כתבו לנו אם יש לכם רעיונות נוספים איך לשנות את המצב.
מול הכוחות הגדולים שמנסים להשתיק אותנו, היום יותר מתמיד אנחנו צריכים אותך איתנו!
