ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
דמיינו שאתם נוסעים ברכב בדרך לעבודה. הבוקר יצאתם מהבית קצת מאוחר מידי, ככה שאתם ממהרים. אתם בלחץ ונוהגים בחיפזון כדי לנסות להקטין את האיחור הצפוי, אך מרחוק נגלה אליכם לאיטו הנורא מכל: טור בלתי-נגמר של מכוניות שבקושי זזות משתרך עד האינסוף, ואתם דוהרים לכיוונו. כבר מאוחר מידי לשנות מסלול אז אתם מתגלגלים בייאוש לתוך הפקק. ככל שהרכב מאט, הלחץ והעצבים מתגברים. כמה זמן תהיו כאן? בכמה זמן תאחרו? מה תודיעו בעבודה?
רגע לפני התמוטטות, אפליקציית וויז מודיעה לכם לפתע: "זמן מוערך בפקק: 15 דקות". אתם מתבאסים, המתנה לא קצרה לפניכם, אבל באופן משונה חשים תחושת הקלה מסוימת. מה שהיה נראה עד לפני רגע כמו המתנה אינסופית – הפך עכשיו לספירה לאחור, עם גרף התקדמות מוחשי. אתם גם יודעים בדיוק כמה זמן תאחרו, אז אתם יכולים להתקשר להודיע. בינתיים גם אפשר להאזין לפודקאסט ולהוריד לחץ.
עוד ב"שקוף" על ניהול משבר הקורונה:
"אחד הצרכים הכי בסיסיים שיש לנו כבני אדם הוא הצורך בתחושת שליטה", מסביר הפסיכולוג ההתנהגותי אלכס שילמן. "הקורונה היא הפקק. ככל שהשלטון ומקבלי ההחלטות יספקו לנו יותר מידע לגביו ויצליחו לייצר אצלנו תחושת שליטה – כמו שאפליקציית וויז מייצרת למשתמשיה מידע לגבי הפקק – נצליח לעבור אותו רגועים ומרוצים יותר".
מאז תחילת משבר הקורונה תהליכי קבלת ההחלטות נראו כמו ההפך המוחלט מההודעה הכנה של וויז על הפקק המתארך. בחלק מהמקרים הממשלה כלל לא אוספת נתונים על "הפקק" ולכן גם אינה מתבססת עליהם בקבלת ההחלטות. שר הבריאות אדלשטיין אף אמר לאחרונה כי הדרישה לקבל נתונים מדויקים היא "ילדותית".
יותר ויותר מומחים מבהירים כעת – משבר הקורונה הוא התנהגותי. שילמן מסביר כי כשאנו מתנהלים בחוסר ודאות וללא תחושת שליטה אנו הופכים לאומללים והרווחה הכללית שלנו, או ה"well being" שלנו כפי שהוא מכנה זאת, פוחתת. יחד איתה פוחתת גם המוטיבציה שלנו להישמע להנחיות הקורונה וגם האמון בנבחרי הציבור. המשוואה פשוטה: אם מנווטי הדרך לא ינהגו בשקיפות מול הציבור, הם לא יקבלו את שיתוף הפעולה ההכרחי למאבק בנגיף.
אבל יש תקווה: פרופ' גמזו, פרויקטור הקורונה החדש, הבטיח לפעול בשקיפות ומקצועיות מול הציבור, ובנאומיו הוא מדבר על השקיפות פעם אחר פעם. נציין כי כשהיה מנהל בית החולים איכילוב, פרופ' גמזו נהג לפרסם את יומנו לציבור, כך שניתן לקוות שימשיך לפעול בשקיפות עצמית גם כפרוייקטור הקורונה.
לאחרונה אף הצטרפנו לחתימה על מכתב בשם ארגונים מכל קצוות הקשת הפוליטית, שפונים לגמזו בבקשה לפעול בשקיפות בניהול המשבר. אז מה אנחנו מצפים מההנהגה לעשות אחרת ואיך זה נראה במדינות אחרות בעולם?
תארו לכם שהייתם יכולים לצפות ברשימת תרחישים שמתארת את עתידכם: במידה שיהיו כך וכך חולים, המסעדה שלך לא תיפתח. במידה שקצב התחלואה יגדל, תחזרי לעבוד מהבית או תצאי לחל"ת.
כיום, משרד הבריאות לא מגדיר לציבור באופן ברור אילו מקרים מובילים לאילו הגבלות, מה שמוביל לחוסר ודאות ותחושת כאוס. לא ברור מה גורם לממשלה להחליט על סגירת מקומות בילוי או צמצום התקהלויות, מדוע סוגרים בתי עסק ומתי יסגרו את חופי הים. בחודשים האחרונים ראינו שגם כשניתנו ההנחיות, הן השתנו או בוטלו עוד לפני שנכנסו לתוקף – מה שהוכיח שאין כללים מוגדרים לסגירה או פתיחה.
לפני כחודש הוחלט לסגור את המסעדות. המסעדנים זעמו וחלקם איימו שלא ישמעו להנחיות, כי לא היה ברור להם מדוע הם צריכים לסגור את העסק בזמן שמקומות עם פוטנציאל הדבקה דומה ממשיכים לפעול. איומי המסעדנים עבדו ובאותו יום שבו סגירת המסעדות הייתה צריכה להיכנס לתוקף – היא בוטלה.
"ברגע שיש זיגזגים בהנחיות ותחושה שהכול פוליטי, שמי שמושך חזק יותר מקבל יותר – אנשים מרגישים שאין משמעות להקרבה שלהם", מסביר הפסיכולוג שילמן. "למה שאני אקריב, למה שאני אסגור את העסק, אם זה לא משרת בעיה גדולה שכולנו שותפים לה?"
על הממשלה לייצר תרחישים עם הגבלות בהתאם למדדים מוגדרים מראש, ולפרסם אותה לציבור. התרחישים צריכים לאפשר היערכות מראש: אילו מצבים יובילו לאיזה צעדי מנע, ואילו התפתחויות חיוביות יובילו להסרתם. "מדדים ברורים הם כלי נהדר, כי הם יגרמו לי להרגיש טוב יותר ובטוח יותר", מסביר שילמן. "הם מייצרים תחושת אמון ושקיפות, ותחושת משמעות להקרבה שלנו".
בנושא הזה חלה התקדמות: לאחרונה הכריז פרופ' גמזו על "תכנית הרמזור". גמזו אמנם לא ירד לפרטי התכנית, אך מהפרטים שניתנו עד כה נראה כי היא עונה על הצורך שלנו בתחושת שליטה ומאפשרת לציבור להתכונן מראש. על פי התכנית, ערים יהיו מחולקות לצבעים: אדום, כתום, צהוב וירוק, לפי רמת התחלואה בהן. ההגבלות יוטלו על כל עיר בהתאם לצבע שלה.
בניו זילנד הציגה ראש הממשלה ג'סינדה ארדרן את אסטרטגיית היציאה ממשבר הקורונה עוד בחודש מרץ. מדובר על תכנית של ארבעה שלבים, והוסבר לציבור לגבי כל שלב מה תהיה תמונת המצב מבחינת התפרצות הנגיף, מה יהיה סגור, וההשלכות על הריחוק החברתי.
אחת הבעיות הגדולות ביותר בניהול משבר הקורונה בישראל הוא היעדר שקיפות ביחס למצבנו. המדינה נהגה שלא לפרסם את נתונים אודות ההדבקה בנגיף או מוכנות בתי החולים, ולעיתים אף התגלה שמשרדי הממשלה כלל אינם אוספים את הנתונים הללו. אבל זה לא נגמר כאן: דיוני הממשלה בנושא חסויים ונשלחים לארכיון לעשרות שנים.
"כשאין נתונים לגבות בהם את ההחלטות, עלולה להתקבל תחושה קשה בציבור – של חובבנות מצד מקבלי ההחלטות", טוען מוטי שרף, מומחה לניהול משברים. "לאחרונה הייתה תחושה בציבור שההנחיות לא ניתנות מתוך העמקה, אלא מתוך שליטה. יותר מזה – הציבור הבין שאם סקטור הפעיל לחץ – הוא ישנה את ההקלות. כך נוצר חוסר אמון. למה מופעי תרבות לא ומסעדות כן?"
לצערנו לא חסרות דוגמאות. בתחילת המשבר גילינו כי אין נתונים לגבי כמות מכונות ההנשמה בישראל. לאחר מכן נוכחנו לגלות כי משרד הבריאות העביר נתונים שונים לסגן שר הבריאות יואב קיש ולחברת הכנסת יפעת שאשא-ביטון לגבי כמות הדבקה בבריכות. משרד הבריאות השיק אתר בו ניתן לקבל נתונים לגבי מצב הקורונה בישראל רק לפני חודשיים, אחרי שחלפו שלושה חודשים מתחילת המשבר.
מנכ"לית עמותת "מדעת" לקידום בריאות הציבור אדוה לוטן, סיפרה כי כבר מתחילת המשבר עיתונאים התלוננו בפניה כי לא הייתה להם גישה למידע וכי הם לא מקבלים תשובות ממשרד הבריאות. "עיתונאים ביקשו ממני להעביר להם דוחות במקום שהמידע יהיה פתוח ויזרום", היא העידה. "זה גורם לחוסר אמון במשרד".
על מקבלי ההחלטות לאסוף נתונים ולפרסם אותם לציבור ולעיתונאים באופן מסודר ובהיר. עליהם להתייחס ברצינות לדרישה לשקיפות בנתונים ובהליך קבלת ההחלטות ואף לשקול להגביר את השקיפות מעבר לרגיל בעת המשבר.
יחד עם זאת, לוטן הדגישה כי "במשבר הקורונה ההחלטות לא תמיד יכולות להתקבל על סמך נתונים קונקרטיים, כי בעת משבר לא תמיד אפשר לחכות עד שייאסף מספיק מידע. אין לנו זמן להרשות לעצמנו לעשות זאת".
גם לכך יש פתרון: לייצר מצב בו הציבור יודע על סמך מה התקבלו ההחלטות, גם אם מדובר בהחלטות שהתקבלו על בסיס הערכות ולא על נתונים. "לפעמים צריך לקבל החלטות רק על בסיס שיקול דעת והסקת מסקנות", ממשיכה לוטן. "זה בסדר, וזה חלק מהעניין של קבלת החלטות בעת משבר – אבל אני חושבת שמשרד הבריאות כשל בהסברה בנושא הזה. ברגע שהשיקולים לא מוסברים בצורה מספיק טובה, אמון הציבור מתמסמס".
לדברי לוטן, משרד הבריאות מאוד השתפר בפרסום נתוני הקורונה ה"יבשים" לציבור. המשרד מפרסם תמונת מצב כללית מפורטת, בה ניתן לראות בבירור כמה נדבקים יש, היכן הם, ועוד.
המכון הלאומי לבריאות הציבור בהולנד (RIVM) עורך מספר מחקרים בנוגע לקורונה. המחקרים עוסקים למשל בדרך בה תופס הציבור את משבר הקורונה, על המוטיבציה להשמע להנחיות, חיסונים, השפעת הנגיף על משפחות וצעירים, קורונה ומי הביוב, ועוד.
כל המידע בנוגע למחקרים פתוח לציבור: מה מטרת המחקרים, מי החוקרים שעוסקים בכל נושא, על אילו מודלים הם מתבססים וכו'. המחקרים עודם מתנהלים, אך המכון מעדכן בכל כמה שבועות כיצד התקדם כל מחקר ומה תוצאותיו עד כה. את חלק מההסברים על המחקרים מלווה גם סרטון, באנגלית או הולנדית, שמסביר על המחקר ומטרתו.
באתר של המכון גם מסבירים מדוע חשוב להתבסס על מודלים ועל מחקרים באופן כללי בהתמודדות עם נגיף הקורונה, וניתן לקבל מידע בנוגע לְמה מחשבים במכון באמצעות אילו מודלים ולמה.
נראה כי הקורונה הולכת ללוות את חיינו לתקופה של כמה שנים. עד שיימצא חיסון אפקטיבי, עלינו ללמוד לחיות לצד הנגיף. כרגע לא ברור האם ממשלת ישראל מכינה תכנית ארוכת טווח שתבטיח שגרת חיים נורמלית ויציבה לצד הקורונה. תכנית ארוכת טווח כזו כמובן לא תוכל לספק ודאות מלאה, אך היא תספק לציבור ביטחון ותחושת סדר ושליטה.
"אנחנו לא במשבר בריאותי, אלא במשבר של התנהגות אנושית", הדגיש שרף. "צריך להביא את הציבור למצב בו הוא מתרגל לשגרת הקורונה, הוא צריך לחיות איתה באושר ועושר. אם מקבלי ההחלטות לא יצליחו להביא את הציבור למצב בו הוא יכול לחיות וגם להתפרנס בזמן הקורונה – זה בוודאי לא יעבוד".
הפסיכולוג שילמן מוסיף כי תכנון לטווח ארוך יעזור לגייס את הציבור להישמע להנחיות. "כולנו מסוגלים 'לסבול' קצת למען מטרות לטווח ארוך, אם אנחנו יודעים מה המטרה, לכמה זמן פחות או יותר אנחנו צריכים 'לסבול' עבורה ומה יהיו הפירות ממנה", הוא אומר.
פרסום תכנית שתיתן לציבור ודאות לגבי החיים לצד הקורונה בחודשים הקרובים.
סינגפור פרסמה תכנית של שלושה שלבים להתמודדות עם הנגיף. שלב מספר שלוש, כך נכתב באתר הממשלה, הוא "הנורמלי החדש" – זאת אומרת, החיים הנורמלים החדשים. הממשלה הצהירה שהיא רוצה להצליח להישאר בשלב השלישי עד שימצא חיסון לקורונה.
ההבנה כי המשבר הוא התנהגותי מובילה לשאלה: מהי הדרך הטובה ביותר לייצר אמון בקרב הציבור כדי שישתף פעולה ויישמע להנחיות? בישראל נראה כי בחרו בטקטיקה של הפחדה: מאיימים על הציבור בסגר, מחלקים קנסות גבוהים ומאשימים את הציבור בחוסר ציות לכללים.
אך לדברי מומחים, הפחדה אינה יעילה לטווח ארוך ולא מולידה שינוי התנהגות. "מקבלי ההחלטות שוכחים שהסכנה בקורונה היא לחלוטין לא מוחשית", מסבירה לוטן. "לכן, אנשים תופסים את הנגיף כפחות מסוכן: החולים לא נמצאים סביבנו, הכול קורה מאוד לאט, לוקח שבועיים שלושה עד שאנשים מתים. כל אלה מאוד משפיעים על איך שאנשים תופסים את רמת הסיכון. מה גם שהציבור הישראלי רגיל להתמודד עם מצבים מפחידים, אז הנגיף נתפס כאיום קטן יותר.
"במקום להתמודד עם הבעיה הזו, הלכו על טקטיקה קלה יותר: הפחדה. אבל בתחום בריאות הציבור ידוע שהפחדה פחות אפקטיבית. כשבודקים איך אפשר לגרום לאנשים לא לשתות, לא לעשן, לחסן את הילדים שלהם – הניסיון מוכיח שהפחדה עובדת לטווח קצר ואז מפסיקה להשפיע".
חוסר שקיפות והיעדר הסברה תוך הפחדה מוגזמת – הופכים לקרקע פוריה לתיאוריות קונספירציה. "חוסר הבנה של ההנחיות עלול לגרום לי לייצר דרכים אלטרנטיביות לתחושת שליטה, כמו למשל להתחיל לא להאמין בנגיף", מתאר שילמן. "יש לי מכרה שאמנם מסתובבת עם מסכה על הפנים, אבל אומרת שהיא בכלל לא מאמינה בקורונה. זה מגיע כניסיון להשיג תחושת שליטה".
שקיפות בנתונים אינה מספיקה, יש להשקיע בהסברה חכמה וביצירת רגשות חיוביים בציבור בהתמודדות מול הנגיף. פרסום של טבלת אקסל עמוסת נתונים הוא נהדר – אך לרוב הציבור אין את הכלים לנתח אותו ולהסיק ממנו מסקנות. לכן על הממשלה להשקיע משאבים בהנגשת המידע לציבור באופן שכל אחד ואחת יכולים להבין.
משימת ההנגשה היא לא עניין של מה בכך – חשבו על כל המילים המסובכות שכולנו למדנו בחודשים האחרונים. "מדובר באירוע שמחייב שימוש באלמנטים מתחום תקשורת המדע. צריך להסביר לציבור מושגים מסובכים, כמו 'מקדם הדבקה' 'קצב הכפלה' ועוד", מדגישה לוטן, מנכל"ית "מדעת". "אנשים בתחום הזה יודעים לקחת את המושגים המקצועיים ולהוריד אותם לקרקע בלי לפספס את הנתונים החשובים – מה שעלול לקרות כשנעזרים באנשי מדיה שאינם אנשי מדע".
כך למשל, אנשי עמותת "מדעת" הצליחו להפוך הסבר מסורבל של משרד הבריאות לגבי הנחיות חדשות לחקירות אפידימיולוגיות, לתרשים זרימה ברור. לדברי לוטן, התרשים הפשוט והמקצועי הפך ויראלי, ואף שימש את משרד הבריאות בהמשך.
באתר הקורונה של ממשלת סינגפור, הממשלה יצרה דפי הסברה עם גרפיקות וסרטונים לגבי מצבים רבים ושאלות לגבי הקורונה. בחלק מהם נכתב בפירוט איך להתנהג בסיטואציות שונות לגבי ההנחיות החדשות. לדוגמה: "איך להישאר בטוחים כשאוכלים בחוץ", "איך להישאר בטוחים כשנפגשים עם חברים טובים", וגם "הבסיס המדעי שמאחורי עטיית מסכה". בתוך העמודים יש גרפיקות פשוטות וסרטונים עם הסברים לכל הנ"ל.
נבחרי הציבור שלנו נתפסו שוב ושוב מפרים את הנחיות הקורונה שהם עצמם קבעו. ההתנהגות הזו של נבחרי הציבור מחלישה מאוד את האמון בהם ובהנחיות שהם נותנים ומעודדת אי-ציות.
בתקופת הסגר בפסח, בזמן שכולנו עשינו סדר פסח בזום ושלחנו פרחים לסבא וסבתא מרחוק – נבחרי ציבור בכירים סעדו עם בני משפחתם בניגוד להנחיות. ביניהם: ראש הממשלה נתניהו, נשיא המדינה רובי ריבלין ושר הבריאות דאז, יעקב ליצמן (יהדות התורה) – שגם הפר הנחיות נוספות של הקורונה.
"כשראש הממשלה מצפצף על ההנחיות, הציבור כמו אומר 'רגע אנחנו צריכים לספוג את כל החרא הזה – והם עושים מה שהם רוצים?'" הסבירה אדוה לוטן. "זה פוגע ברצון שלנו לעמוד בהנחיות וכמובן פוגע באמון הציבור בנבחרים. הרי אם ראש הממשלה לא עומד בהחלטות שהוא מקבל – אז אולי הן לא באמת נחוצות?"
פשוט מאוד – נבחרי ונבחרות הציבור חייבים לעמוד בהנחיות כל הזמן. הם צריכים לשמש דוגמה מופתית להתנהגות של שמירה על ההנחיות, מפני שהם אלה שמנהיגים את הציבור ומובילים את המאבק בקורונה. הם הפנים של המאבק. אם הם לא יעמדו בהנחיות, המוטיבציה הציבורית לעמוד בהנחיות תיעלם. נבחרי ציבור שנתפסים באי-עמידה בהנחיות, כאילו נתפסו בשקר לציבור.
ישראל היא לא המדינה היחידה שבה נבחרי הציבור פעלו כך, אך נראה שבמקומות אחרים בעולם אירועים כאלה לא עוברים לסדר היום.
כך למשל, שר הבריאות של ניו זילנד התפטר לאחר שנתפס מפר את הסגר שהוטל על המדינה: השר לשעבר, דיוויד קלארק, נתפס כשהוא רוכב על אופניים בהרים וגם יצא לטיול בחוף עם בני משפחתו בזמן סגר שהוטל על המדינה. בסקוטלנד התפטרה ראש מערך הבריאות קתרין קלדרווד, לאחר שנסעה לבית הנופש שלה – למרות שהנחתה את הציבור לא לצאת מהבית למטרות בלתי-חיוניות.
לא פעם אנו עדים לקבלת החלטות סותרות: הממשלה מקבלת החלטה ולאחר כמה ימים משנה אותה או מפרסמת הנחיה נוספת, שסותרת את ההנחיות הקודמות. גם שרים ופקידי ממשלה בכירים נמצאו סותרים אחד את השני לא פעם באופן פומבי. חוסר העקביות במסרים מוביל לבלבול ולחוסר הבנה של ההנחיות בקרב הציבור.
כשנפתחו בתי הספר מחדש יחד עם עוד מספר הקלות, הממשלה הקפידה לשמור על אווירה זהירה בציבור. חרף זאת, השר אדלשטיין הודיע כי בעקבות גל חום שפקד את ישראל בדיוק בימי פתיחת בתי הספר – ניתן לא לעטות מסכות במשך שלושה ימים.
"ברור שהנחייה כזו מנוגדת לכל חוות דעת המקצועיות", מסבירה אדוה לוטן. "המסר שעבר לציבור בהנחייה הזו הוא שאפשר להיות בלי מסכות למשך כמה ימים. ברור שזה לא נכון ופוגע בהתמודדות עם הקורונה. הבעיה היא שזה מסר שמאוד קשה להתאושש ממנו בהמשך".
על מקבלי ההחלטות לייצר אחידות במסרים לגבי הקורונה, ולהקפיד כי כל הדוברים מול הציבור מקפידים ליישר קו.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
2 תגובות
0 תגובות?!
קונספירציית השתיקה?
ארגיש לא נעים להיחשף בכך שאני לא מאמין שיש מגיפה ושדרכי ההפחדה משרתות אג׳נדות פוליטיות ויצירת הנחיות שעה לתקופה ארוכה שפוגעות בדמוקרטיה?
הקורונה נכנסה לחיים של כולנו וכך גם הגזרות לגביה.
כל כך הרבה נכון ממה שכתבתם. עם זאת חטאתם, ככל החוטאים, בציון הנחות חסרות בסיס (ואם טועה אני ואלה לא הנחות, ראוי לציין את הבסיס לאותן 'עובדות').
כך למשל:
'מתחילים למות' אחרי שבועיים-שלושה… (אין תמותה עודפת)
שהקורונה כנראה תישאר איתנו שנים ארוכות.
זה דבר שאני מסרב להאמין לו – פשוט כי אין לכך שום סימוכין והסברים.
התקשורת המיינסטרימית לא קבילה בעיני רבים (משיחות שאני עורך עם מכרים).
לא ראיתי התייחסות אמיתית באף מקום, חוץ ממה שהתקשורת מכנה קונספירציות. המדינה לא התנהלה מול בעלי מקצוע, אלא על דעת עצמה ועל דעת אנשים מטעמה לעיתים שכביכול אנשי מקצוע. סתרו עצמם אותם אנשי מקצוע בעניין עטיית המסיכות. קחו למשל את סיגל סדצקי שפעם אחת הסבירה יפה מאד שאין צורך לעטות מסיכה והסבירה גם למה. לאחר זמן מה עלתה לשידור וטענה כי המסיכה מגינה וסתרה עצמה לחלוטין. דבר כזה נראה תמוה. איפה השאלות והתשובות למה שינתה את דעתה?
ארגון הבריאות העולמי שהלכנו על פיו כשהיה נוח לצר על האזרחים בגזירות, ציין והצהיר כי אין צורך לעטות מסיכות, אך התייחסות להצהרה זו היתה ביטול הדברים כלאחר יד.
דוגמא נוספת היא שאין תמותה עודפת. ואת זה גם היה ניתן לראות בתקשורת. גם אלו שחקרו מצאו זאת – מה שמביא את טענותיו של פרופסור לס, אותו גיחכו בתקשורת, כטענות לא כל כך מופרכות.
ורגע! אם הטענות שלו לא כל כך מופרכות, אולי התקשורת טועה?!
אז אנשים הולכים לחפש מקור מידע אחר. אין פלא שמגיעים לקונספירציות ומשם המדרון תלול.
וכך מייצרים עוד מתנגדי חיסונים, מתנגדי עטיית מסיכות, מתנגדי ממשל… והאם אין אג׳נדה לייצר בלאגן במדינה על ידי גורמים זרים שמזרימים כספים לגופים שפעילותם ברורה כנגד הממשל – בכל מחיר?!
סרטונים ו'הוכחות' יש באינטרנט למכביר, התייחסות כנה לא היתה מצד גופים רשמיים…
טענות נוספות נגד עטיית מסיכה ונגד הגדרת הקורונה כמגיפה קיימות.
האם כל מי שאומר אחרת מהתקשורת תומך בתיאוריית קונספירציה?!
האם לא יתכן שהתקשורת יצרה פאניקה מיותרת שהשפיעה על מקבלי ההחלטות, על גופי האכיפה ועל האזרחים. כך שאלו הגדילו לעשות אפילו מעבר להנחיות הקיימות? עד כדי נידוי חברתי למי שמקיים את ההנחיות אבל לא עוטה מסיכה עקב כך שהוא פטור? האם שוטר לא יתן לאותו אדם קנס כי השוטר מכיר את ההנחיה השעתית? ומה לגבי מיצוי הדין לאותו אדם פטור ממסיכה?
התחושה בעניין היא שיש יד מכוונת שאף אחד לא מתייחס ושואל איך החלטות התקבלו, למה הכל בחיסיון, מה נתיב הכסף? מה מותר ומה אסור – ולמה?!
מי ששואל מוגדר (וחלקם מגדירים עצמם) כתומכי תיאוריות קונספירציה.
אה! ומה לגבי התרופה הידרוכלורוקווין, אבץ ועוד משהו שלא מעט רופאים מדווחים כי עוזרת נגד הקורונה?
אשמח לתגובות ראויות.
שמי משה ,
יובל ,תודה ,חסכת לי דקות הקלדה רבות,
מילה במילה, פי כפיך,ומחשבתי כמחשבתיך,
ולא אגזים ואומר ,שעוד 2,000,000 שקיבלו 2 מנות חיסון,
ולא חזרו לשלישי,מסכימים איתך,היה ברוך,
וחברים ,לא לחשוש,ולהשמיע את השכל הישר בכל מקום.