מאשרים בדקה ה-90: המדינה תמשיך לממן לאל על את עלויות האבטחה

שר האוצר החדש, ישראל כ"ץ, ביקש לחדש ברגע האחרון את הסכם האבטחה עם אל על בחמישה חודשים. המשמעות היא שהמדינה תמשיך לממן 97.5% מעלות שירותי האבטחה. ההסכם, אותו אנו מלווים באדיקות בשנים האחרונות, צפוי היה להסתיים בסוף החודש, כלומר היום. לאחר לחץ של של "שקוף" על  משרד האוצר, בניסיון להבין מה צפוי לקרות ביום שאחרי פקיעת הדד ליין, הנושא עלה לסדר היום של הממשלה.

קראו את כתבות "שקוף" הקודמות בנושא:

•  איזה פתרונות יכולים להחליף את ההסכם שכולנו משלמים עליו?
• אל על מגדילה את הוצאות האבטחה ללא קשר לכמות הנוסעים
• יש לנו הצעה מטורפת בשבילכם, בואו נקנה חברת תעופה!

החשבון עלינו – והוא כל הזמן עולה

ענף התעופה הוא אחד התחומים שנפגעו באופן הקשה ביותר בימי הקורונה. בשבועות האחרונים מנסה אל-על, שהייתה הפסדית עוד לפני המשבר, להגיע להסדר עם המדינה על חבילת חילוץ, ואולי אפילו הלאמה (הצעה שהעלנו בעבר). 

אבל סיפור הסכם האבטחה הולך אחורה. ב-2008 החליטה הממשלה לעבות את השתתפותה בתקציב האבטחה של אל על ויתר חברות התעופה הישראליות. ההשתתפות ניתנה כפיצוי על ההפסדים שחוו החברות בעקבות רפורמת "שמיים פתוחים", שפתחה את שוק התעופה המקומי לתחרות.

הרפורמה הסירה הגבלות על מספר החברות שיכולות להפעיל טיסות בין ישראל ומחוצה לה, ועל תדירות הטיסות. מאחר וחברות התעופה הישראליות נדרשות לסידורי אבטחה הדוקים לפי דרישת המדינה – הוחלט לסבסד מאז את עלויות האבטחה. 

טרם הרפורמה, השתתפה המדינה בכ-65% מהוצאות האבטחה. אלא שב-2013, שר האוצר דאז יאיר לפיד, אישר לחברות התעופה העלאה בהשתתפות במימון האבטחה ל-97.5%. וראו איזה פלא: מאז תקציב האבטחה נוסק מדי שנה.

לדוגמה לפי הדו"חות הכספיים של החברה, בשנת 2016 וגם בשנת 2017 טסו עם אל על כ-5.5 מיליון נוסעים, וב-2018 כ-5.6 מיליון נוסעים. כלומר, בין 2016 ל-2018 ישנה עלייה של קרוב לשני אחוזים בלבד במספר הטסים. למרות זאת עלות האבטחה עלתה ביותר מ-22 אחוז, מ-616 מיליון שקל ל-756 מיליון שקל. 

כפי שהוכחנו בעבר התקציב גדל בצורה שלא קשורה לכמות הנוסעים או הטיסות. בכמה כסף מדובר? לפי החלטת הממשלה שפורסמה ביום שישי, עמד תקציב חברות התעופה בשנת 2019 על 946 מיליון שקל. 

הממשלה עדיין לא חתמה הסכם חדש ולא האריכה את הקיים – אז הזכרנו לה. והבקשה להארכת ההסכם הקודם הונחה ברגע האחרון.

ברגע האחרון

הסכם האבטחה עם אל על, לפיו המדינה מממנת 97.5% מעלויות האבטחה, היה אמור לפוג בסוף 2019. בהחלטת ממשלה שהתקבלה בדקה ה-90, בנובמבר 2019, הוארך ההסכם בחצי שנה עד שתוקם ממשלה חדשה שתדון בהסכם חדש. באוצר הבטיחו אז כי הם "מגבשים בימים אלו לקובעי המדיניות הצעה שתיתן מענה לבעיות המרכזיות במערך".

מאחר שלא נחתם עדיין הסכם חדש, פנינו בשבוע שעבר למשרד האוצר ושאלנו: מה יקרה בראשון ביולי כשההסכם יפוג? לא נמסרה תשובה. כל זאת בזמן שבדוחות החברה לשנת 2019 נכתבה ההערה הבאה: "לשינוי משמעותי בשיעור השתתפות המדינה בהוצאות הביטחון, עלולה להיות השפעה שלילית מהותית על תוצאות החברה". 

לאחר שפנינו למשרד האוצר, הגישו את הצעת ההחלטה להאריך את הסכם בעוד חודשיים בעלות של 35 מיליון שקל לחודש. מדובר בצמצום, לאור העובדה שהחברה כמעט לא טסה בתקופת הקורונה. אם ירצה, שר האוצר יכול להאריך את ההסכם, שוב, בשלושה חודשים נוספים.

למה בעצם הציבור צריך לשאת בעלויות סמויות?

המדינה נדרשת כעת לבחון האם נהלי אבטחה משנות ה-70 עדיין רלוונטיים בשנת 2020. מקבלי ההחלטות חייבים לשאול את עצמם היכן מיליארד שקל שימושיים יותר בהצלת חיי אדם: מיגוניות לתושבי הדרום? בית חולים נוסף? או שמא עדיין באבטחה של מטוסים הממריאים מוושינגטון.