סמינר שהפך למלונית קורונה ביוזמת דרעי נכשל – אך קיבל חצי מיליון ש"ח

במהלך מגפת הקורונה הסב משרד הפנים שני מתקנים למלוניות עבור מי שנדרשים לבידוד מהקהילה ואינם יכולים לשמור על בידוד ביתי באופן עצמאי. מסמכים שהגיעו לידי "שקוף" מעלים תמיהה ביחס להליך בחירה והקצאת כספים סביב בחירת המתקנים שהוסבו למלוניות.

מתקן אחד שהפעיל משרד הפנים היה אנ"א (אגודת אכסניות נוער) חיפה. אנ"א הפך למלון ייעודי למי שנשלחו לבידוד מכל הארץ וקלט לאורך שישה שבועות 117 מבודדים. בתמורה קיבל המוסד כ-712,000 שקל. 

משרד הפנים השתמש גם בסמינר "אור החיים" בבני ברק לקליטת מבודדים מהעיר בלבד. אלא שהשימוש בו היה לכישלון גמור: המבנה קלט שלושה מבודדים בלבד ונסגר לאחר שבוע. משרד הפנים שילם ל"אור החיים" כ-510,000 אלף שקל – הפרש של 200 אלף שקל מאנ"א. זאת, חרף העובדה שהמוסד כמעט ולא טיפל במבודדים ונסגר מיד. לאן הלכו חצי מיליון שקלים?

דרעי יזם ודחף

היה הגיון רב ביצירת מלונית בידוד בבני ברק. בסוף מרץ, בשיא הקורונה הודיעה העירייה כי דירות המגורים הצפופות יוצרות סיכון ממשי לשוהים בסביבת חייבי בידוד. 

אבל איך נבחר דווקא "אור החיים"? מסתבר ששר הפנים אריה דרעי בעצמו, כך לפי הודעת משרדו, הוא זה שביקש לשכור את המוסד.

דרעי יזם סיור של פקידים בכירים במקום. לפי הדיווחים דרעי הורה כי "משרד הפנים יתקצב ישירות את העירייה ויעקוף את הבירוקרטיה". בהתאם, שכרה עיריית בני ברק את המקום, ודרעי אף זכה על המהלך לתשבוחות בתקשורת החרדית.

מדובר בסמינר לימודים גדול לבנות במגזר החרדי-ספרדי. המוסד שייך ל"אור החיים", עמותה שחבר מועצת חכמי התורה של ש"ס שמעון בעדני הוא מראשיה ומייסדיה. 

המוסד בקושי קלט מבודדים אך קיבל את תקרת התשלום

עיריית בני ברק מסרה בתגובה כי נבדקו שלל חלופות והסמינר נמצא כמתאים ביותר, בין השאר לאור האפשרות הטמונה בו להפרדה מגדרית, תנאי כשרות מגוונים וכן הלאה. אלא שהמבודדים לא הגיעו וההתקשרות עימו הופסקה תוך שבוע. בעירייה מסבירים כי הכישלון להסב את המוסד למלונית בידוד נבע בין היתר מדרישות רבניות למערך כשרות מורכב יותר והפרדה מגדרית מחמירה יותר.

כיצד ייתכן שהיתרונות שבגינו נבחר המוסד הפכו לכשלים? לא ברור. נראה שגם הסכום העצום שהועבר לעמותה – מעל לחצי מיליון שקלים – בסופו של דבר לא סייע בהתאמת המוסד לצרכי התושבים החייבים בבידוד.

ואיך הגענו לחצי מיליון שקלים? בחוזה סוכם כי יועבר לכל הפחות תקציב שיכסה 150 שוהים לתקופת מינימום של עשרה ימים. התקציב, לפי העירייה, הוא תחשיב של תקרת התשלום שאפשר החוזה – 340 שקל לאדם לאירוח (לרבות אש"ל מלא). מדוע שולמה התקרה אם הגיעו רק שלושה מבודדים?

תמיכה מהמדינה ותורמים מפנמה

מדו"חות "אור החיים" עולה כי מדובר בעמותה גדולה בעלת מחזור של כ-40 מיליון שקלים בשנה. כ-20 מיליון שקל מתוכן מקבלת העמותה מהמדינה. במקביל העמותה נהנית מתרומות בגובה מיליוני שקלים. 

בין התורמים בשנת 2018, נמצאים גם שני אזרחים תושבי פנמה שתרמו יחד כ-345 אלף שקל והעמותה ביקשה חיסיון על שמם. לעמותה יש גם תרומות מתאגידים ששמם לא מצויין.

תגובות:

בלשכתו של דרעי בחרו שלא להגיב.

ממשרד הפנים נמסר כי "מתקן 'אור החיים' בבני ברק היווה פיילוט להקמת מתקנים למבודדים על ידי הרשויות המקומיות. סמינר 'אור החיים' היווה פיתרון מהיר למצוקה האדירה שהייתה בבני ברק בזמנו, כאשר בשיא התפרצות מגיפת הקורונה המטרה המיידית הייתה הוצאת המבודדים והחולים מהקהילה כדי למנוע הדבקה, שהיתה אז המשימה הדחופה ביותר למנוע את העמקת המשבר בבני ברק.

"עיריית בני ברק התקשרה באופן ישיר עם סמינר 'אור החיים', והתאמת המתקן לכל דרישות משרד הבריאות לקליטת מבודדים, הייתה כרוכה בעלויות תקציביות משמעותיות".

כשביקשנו את פירוט ה"עלויות התקציביות המשמעותיות", ביקשו מאיתנו לפנות לעירית בני ברק.

עוד הסבירו, כי "על אף שהמתקן היה ערוך לקליטת מבודדים וכספים רבים הושקעו בהתאמתו ובהסברה לתושבי בני ברק להתפנות אליו, הביקוש למתקן היה נמוך והוא נסגר לאחר שבוע.

"לאחר הניסיון של המשרד עם מתקן אור החיים, המשרד הפיק את  הלקחים הדרושים ומצא שהפתרון המוצלח יותר הינו התקשרות ישירה של המשרד עם רשת אכסניות אשר יכולה לשמש מבודדים ללא תנאי בידוד הולמים. אין ספק כי הסקת המסקנות המיידית חסכה למדינה תקציב רב בטווח הרחוק".

ניסיונות לקבל תגובות מ"אור החיים" וממנהל הסמינר הרב משה מגנוז העלו חרס, חרף ניסיונות חוזרים ונשנים.

עיריית בני ברק הרחיבה בתגובתה. התגובה המלאה תופיע בשלמותה בסוף הכתבה, הנה הטענות הרלוונטיות: "הנהלת 'אור החיים' דרשה התחייבות לתקופת מינימום של 10 ימים ל-150 שוהים לכל הפחות, זאת בשל ההערכות הלוגיסטית הכוללת פתיחת מטבח והפעלת מטבח פסח וגיוס צוות תפעול. כאשר בתום תקופת ההתחייבות תשלם הרשות בהתאם למספר השוהים.

"למרבה הצער, עם הפעלת המתחם התעוררו קשיים משמעותיים שלא ניתן היה לצפות מראש. החל מדרישה רבנית להבטיח מערך הסעדה נפרד במנעד כשרויות רחב לכלל השוהים, דרישות קהילתיות שונות של גורמים רבניים על הפרדה מגדרית מפוקחת ברמות מחמירות, ועד לחוסר הבנה בסיסי של ציבור היעד שסבור היה כי מדובר ב'מתחם הדבקה' ההופך מבידוד מניעתי למרכז הידבקות, מה שגרם בפועל לבקשת שהייה מצומצמת של 3 חולים בלבד.

גם ניסיונות העירייה להגיע אל המבודדים ולעדכן על כלל שירותי הדת ומרכיבי הבטיחות שננקטו והוטמעו במקום, עלו בתוהו. פרטי חייבי הבידוד שהועברו אלינו על ידי משרד הבריאות הגיעו בחסר, כך שאלפי שוהים בבידוד מניעתי לא הופיעו ברשומות המשרד לאחר שלא עודכנו ככל הנראה על ידי חלק גדול באוכלוסייה מטעמים שונים.

לאחר כעשרה ימים של תפעול המתחם עם תפוסה של שלושה שוהים בלבד ולאחר ניסיונות רבים לשנות את תמונת המצב, מאמצים שכללו פרסום מכתבי רבני העיר, פרסום והסברה תקשורתית משמעותית, הובן כי המודל אינו מצליח למלא את ייעודו ואין כל טעם להשאיר את המתחם ללא שימוש הקרוב לייעודו וכי ראוי ונכון להפסיק את ההתקשרות באופן מיידי".