ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
בדיקת שקוף לכבוד סיום כנס החורף של הכנסת: חברי הכנסת שהגיעו הכי הרבה פעמים למקום עבודתם בירושלים הם מסיעת ש״ס. הם נכחו בממוצע ביותר ימים מאשר חברי הסיעות האחרות. את רשימת הסיעות המצטיינות בנוכחות מובילות גם כחול לבן ויהדות התורה. בתחתית הרשימה נמצאת מפלגתו של בנט, ימינה, שהח״כים שלה מיעטו להפגין נוכחות במשכן במהלך כנס החורף.
בהתאם, בראש רשימת הח״כים שמגיעים לעבוד נמצאים מיכאל מלכיאלי מש״ס ומיד אחריו איתן גינזבורג מכחול לבן ויוסף טייב מש״ס גם כן. בתחתית הרשימה, כמו בפעם הקודמת, ולכאורה מתוך אידיאולוגיה – נפתלי בנט. חשוב לציין כי מבין המצטיינים, מלכיאלי וטייב מתגוררים באזור ירושלים, מה שיכול להשפיע על תדירות הגעתם למשכן.
למרות מה שמצטייר לפעמים מהתקשורת המרכזית, לחברי הכנסת יש שני תפקידים מרכזיים, ולא מדובר בציוצים בטוויטר או בתמונות בסטורי באינסטגרם: לפקח על עבודת הממשלה ולחוקק חוקים. את הדברים האלו לא ניתן לבצע בלי לקחת חלק בדיונים במליאה ובוועדות ובלי להיות נוכח במשכן. פוליטיקה היא מקצוע שיש צורך במיומנות ובהשקעה כדי לבצע אותו היטב ולממש את השליחות שלמענה נבחרו הח״כים.
רגע לפני בחירות מרץ 2021, כדאי לקחת בחשבון גם לאילו מפלגות יש רקורד של עבודה. מי הח״כים שהיו שם ואילו ח״כים מנצלים את הזמן והתקציב שלהם לדברים אחרים. מיד לפניכם: כל הנתונים שאספנו בעזרת מתנדבי שקוף נבות זילברשטיין ועומר ברון.
כנס החורף של שנת 2020 נפתח ב-11 באוקטובר והסתיים ב-23 בדצמבר, במהלכו ספרנו 35 ימי עבודת כנסת (מדי שבוע בימים שני עד רביעי). שלושת הח״כים החרוצים, הם רק חלק מעוד רשימה של נבחרי ציבור שהגיעו לעבוד במשכן גם מעבר לימי העבודה הרשמיים.
מיכאל מלכיאלי מש״ס, שמוביל את הרשימה, כאמור, נכח במהלך התקופה 43 ימים בכנסת ובסה"כ 315 שעות. מלכיאלי הוא חבר בוועדת הכנסת, ועדת החוקה חוק ומשפט וועדת החוץ והביטחון, ונכח ב-54 ישיבות שונות של הוועדות.
איתן גינזבורג מכחול לבן ויוסף טייב מש״ס, שמובילים איתו את הרשימה, הגיעו למקום העבודה שלהם 42 פעמים במהלך התקופה. גינזבורג צבר 376 שעות במהלך 42 הימים בהם הגיע למשכן – יותר ממלכיאלי. גינזבורג, שהוביל בפעם הקודמת את טבלת הנוכחות בכנסת, חבר בוועדת החוץ והביטחון, ועדת הפנים והסביבה ובוועדת החוקה, חוק ומשפט.
הוא נכח בכנס האחרון ב-68 דיונים בוועדות. טייב צבר 319 שעות במהלך 42 הימים בהם הגיע למשכן. הוא חבר בוועדת העליה והקליטה, החינוך התרבות והספורט, הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול, והוועדה לזכויות הילד, ונכח בהן ב-90 ישיבות בסך הכל.
עוד בנושא:
מיד אחריהם ברשימה: אחמד טיבי מהרשימה המשותפת (תע״ל) שהגיע ל-41 ימי עבודה במשכן וצבר בסה״כ 309 שעות. טיבי חבר ועדת הכספים וחבר בוועדת הכנסת נכח ב-55 ישיבות. וזה אחרי שהעיד כי שהה פעמיים בבידוד. מספר ימים זהה נכח בכנסת גם יעקב מרגי מש"ס. מרגי, שצבר 357 שעות, הוא יו"ר ועדת הכלכלה וחבר בוועדת המשנה למודיעין (תת ועדה בוועדת החוץ והביטחון). מרגי ניהל 78 דיונים בוועדת הכלכלה והגיע לעוד שני דיונים בוועדת הכנסת.
יו״ר הכנסת, יריב לוין מהליכוד, נכח ב-40 ימי עבודה במשכן וצבר 320 שעות. מעניין לציין כי לוין נכח רק בשני דיונים במהלך הכנס האחרון של הכנסת. פעם אחת בישיבה בראשות ח״כ מנסור עבאס, בוועדה למיגור הפשיעה בחברה הערבית, שהתקיימה מיד לאחר ביטול ההצבעה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בפרשת הצוללות ופעם שניה בישיבת ההקמה של ועדת המשנה לצמצום הפערים בתקצוב שירותי הרפואה בין הפריפריה למרכז.
בדומה ללוין, גם ינון אזולאי מש"ס נכח ב-40 ימי עבודה (284 שעות). אזולאי חבר בוועדת הכספים ונכח ב-24 דיונים.
ח"כים נוספים שראוי לציין לטובה הם עמית הלוי מהליכוד שנכח 39 ימים במשכן (292 שעות), ומספר חברי כנסת שהצליחו לדחוס שעות עבודה רבות בימים מועטים יותר, ומובילים בספירת השעות: אלכס קושניר מישראל ביתנו (354 שעות), יבגני סובה מישראל ביתנו (339 שעות), צבי האוזר מדרך ארץ (335 שעות) ומיכל וונש מכחול לבן (325 שעות).
נציין בנקודה זו, שלפי הנתונים שבידינו, רוב חברי הכנסת ראו במשכן מקום עבודה. ותוכלו למצוא אותם בטבלת הנוכחות המלאה.
בתחתית טבלת הנוכחות נמצאת שרן השכל, מהליכוד באותה העת וכעת ב"תקווה חדשה" של גדעון סער. אבל יש לה תירוץ טוב: הח״כית ילדה כמעט עם פתיחת כנס החורף (מזל טוב!). חבר הכנסת הבא אחריה ברשימה (לא ספרנו את השרים, בגלל שמרכז עבודתם הוא במשרדיהם ולא בכנסת) הוא יו״ר ימינה נפתלי בנט. בנט הגיע רק ל-13 ימי עבודה מתוך 35 ימים. מדובר ב-37 אחוזי נוכחות בלבד. בהתאם בנט צבר רק 82 שעות במשכן.
אפילו שר הבריאות, יולי אדלשטיין, נכח בכנסת שבעה ימים יותר (20 ימים סה״כ) וצבר שעתיים יותר מבנט. רה"מ, בנימין נתניהו נכח יומיים יותר (15 ימים).
בנט חבר רק בוועדת החוץ והביטחון אבל לא מצאנו אפילו דיון אחד בו הוא טרח להשתתף. הנתונים של הכנס הנוכחי דומים לנתונים של בנט בכנס הקודם – גם אז הוא לא טרח להגיע. בדיקה מיוחדת של שקוף העלתה כי אפשר לסכם את העשייה הפרלמנטרית של בנט בשתי מילים – לא קיימת.
הפעם, אנחנו עומדים לפני בחירות, והחלטנו לבחון גם מיהן המפלגות שיש להן מסורת של נוכחות במשכן, ומי פחות. לצורך כך חישבנו את ממוצעי הימים והשעות שבהם נכחו כל אחת מהסיעות, שיש להן יותר משני ח״כים שאינם חברי ממשלה.
זהו הדירוג המלא:
את הרשימה מובילה ש״ס של דרעי עם ממוצע נוכחות של 37 ימים ו-298 שעות. אחר כך ברשימה מפלגתו של גנץ, כחול לבן, שחבריה הגיעו בממוצע ל-33.4 ימים ו-265 שעות, ויהדות התורה שחבריה הגיעו בממוצע ל-33.3 ימים ו-239 שעות.
אחריהן ברשימה: ישראל ביתנו עם 31.1 ימים בממוצע, הרשימה המשותפת עם 30.6 והליכוד עם 30.5 ימים בממוצע, יש עתיד-תל״ם עם 29.9 ימים בממוצע, ומרצ עם 27.7 ימים בממוצע.
רחוק בתחתית ממוקמת "ימינה" של בנט שהגיעו בממוצע ל-22 ימים ו-151 שעות בלבד.
"ש"ס היא מפלגה חברתית. הגענו לעבוד למען הציבור והשכבות החלשות, ונמשיך כך לעשות גם בעתיד", מסר מיכאל מלכיאלי, יו"ר סיעת ש"ס בתגובה לנתוני הנוכחות של "שקוף". וחברו לסיעה יוסף טייב הוסיף כי "הגעתי במטרה לעבוד ולייצג את הקהל הצרפתי בכנסת. נשתדל גם בכנסת הבאה להיות פה בשביל הציבור הצרפתי".
"אני גאה לעמוד בראשות סיעת כחול לבן שמבינה את החשיבות של עבודת הכנסת ושל הפיקוח הפרלמנטרי", מסר לנו ח"כ איתן גינזבורג, יו"ר סיעת כחול לבן. "מבחינתנו העבודה בכנסת היא המובן מאליו. בשביל זה הציבור שלח אותנו וזה מה שמצופה מאיתנו כנבחרי ציבור – להיות בכנסת ולהילחם על הערכים שבשמם נבחרנו", הוסיף.
"לחברי הכנסת יש כלי חשוב והוא עבודה פרלמטרית יעילה בוועדות ובמליאה", מסר בתגובה ח״כ אחמד טיבי, יו״ר סיעת הרשימה המשותפת. ״ועדות הן מקום בעל חשיבות עצומה להצגת נושאים מצוקות ופתרון בעיות". וחבר הכנסת הוותיק יעקב מרגי מש״ס, שמגיע לכנסת כבר 18 שנים ברציפות, מסר כי "הכנסת אצלי היא שליחות ואני לא מכיר דרך אחרת, גם אחרי שנים רבות במשכן. זו הציפייה שלי ואני חש גאווה רבה לקום כל בוקר ולנסוע מביתי שבנגב למשכן הכנסת", הוסיף. "חשוב לי כי נדאג לשמור על כבודה של הכנסת".
מלשכת ח"כ נפתלי בנט נמסר בתגובה: "בשעת מלחמת הקורונה, שר הביטחון נפתלי בנט ואח״כ ח״כ בנט פעל למען אזרחי בעוצמה יותר חזקה מכל איש ציבור אחר—בשטח. הביא את צה״ל לבני ברק, הקים את מלוניות הקרונה, הביא רבבות בדיקות לישראל, טיפל כח״כ בענפי עסקים קורסים, במניעת נזקים מיותרים לבעלי עסקים ולאזרחים. לא מספר השאילתות מעניינות את בנט, אלא מספר הישראלים שאת חייהם הוא הציל ולהם הוא סייע על מנת למנוע את אובדן מקום עבודתם. בנט ימשיך לפעול למען הציבור – בשטח".
ח"כ אלכס קושניר מישראל ביתנו מסר כי "אני תמיד אומר שלהיות נבחר ציבור בכנסת, זו לא תכנית ריאליטי. בכנסת ניתנת למחוקקים האפשרות לקבוע סדר יום ולשנות מציאות. אמשיך להילחם כמו בקדנציה הקודמת למען הציבור בנמרצות ובנחישות גם בקדנציה הבאה, תוך חיבור לשטח, ועבודה משותפת עם קבוצות מאבק. אני גאה על הזכות שניתנה לי לשרת את הציבור".
בבדיקה שביצענו ליקטנו בזכות המתנדב נבות זילברשטיין את המידע על נוכחות הח"כים מאתר הכנסת וכפי שדווח על ידה בין התאריכים ה-10 באוקטובר ועד ה-23 בדצמבר 2020. בסיוע המתנדב עומר ברון, אספנו נתונים על נוכחות הח"כים בוועדות בהתאם לפרוטוקולים של הדיונים.
בעזרת הנתונים יצרנו טבלת נוכחות מלאה. לצורך הכתבה דילגנו על נתוני השרים שכן רוב עבודתם אינה מתבצעת בכנסת אלא במשרדי הממשלה שבאחריותם. בכתבה הצגנו רק את דירוג הח״כים המצטיינים ואת אלו שבתחתית. כולם מראים מובהקות בנתונים.
נציין כי תקופת הקורונה מקשה על איסוף המידע שכן היו חברי כנסת שהשתתפו בדיונים מרחוק, ואחרים ששהו בבידוד ולכן הנוכחות שלהם בכנסת עשויה להיפגע.
(איך זה משפיע עליך)
חברי הכנסת הם לא פעילים פוליטיים מהשורה, הם הנבחרים. הם מקבלים שכר, עוזרים ויועצים, ושלל כלים פרלמנטריים. הם מקבלים את הכוח והזכות לפעול בפרלמנט כדי לקדם את האג׳נדה שלמענה נבחרו. עבודתם קשה ומורכבת, ויש לה פנים רבות: חקיקה, פיקוח על הממשלה, פעילות בוועדות, טיסות לחו"ל, קשר עם הציבור, סיוע פרטני ועוד. אבל הכנסת היא מקום העבודה הראשי שלהם. ח״כים שלא מגיעים יתקשו מאוד להשפיע על המהלכים שנרקמים בכנסת. לא ניתן להצביע, לא ניתן לדרוש תשובות בוועדות, לא ניתן לנהל שיחות מסדרון – בלי להגיע לכנסת. לכן ח״כ שאינו נוכח בכנסת, מבצע פחות טוב את תפקידו.
זו לא המצאה שלנו. אם ועדת האתיקה של הכנסת היתה מתפקדת, בנט, ככל הנראה, היה זוכה לקבל קנס או לפחות הערה. בתקנון האתיקה של חברי הכנסת נכתב במפורש כי ח"כ חייב להגיע לעבודת הכנסת ואת סיוריו הפוליטיים הוא יכול לעשות בשאר ימי השבוע ואפילו לוותר על אחד מימי המליאה. על פי התקנון, היעדרות ממושכת וחריגה כמו של בנט, מעבר למכסה המותרת, "יוצרת מצג של זלזול הנבחרים הן כלפי הציבור והן כלפי הכנסת. התנהגות כזאת עלולה לפגוע במעמד הכנסת ובאמון הציבור כלפיה"
(מה עושים כדי שיתוקן)
ב-23 במרץ נלך כולנו לקלפיות כדי לבחור, שוב, את הנציגים שלנו לכנסת. אנחנו ב"שקוף" מנגישים לכם באופן קבוע ניתוחים מכל הזוויות, ויוצרים במקביל מדדים שונים במטרה לנטר ולפקח על עבודת נבחרי הציבור. אנחנו חושבים שהציבור זכאי לדעת מי מהח"כים עובדים בשבילנו ומי לא, ואיך. עכשיו תוכלו לקחת בחשבון גם את המדד הזה, כשאתם באים לבחור מי באמת יעבדו בשביל לקדם את הערכים, האג׳נדה והאינטרסים שלכם.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
תגובה אחת
היי, אשמח לדעת למה ההגדרה של ימי העבודה בכנסת היא רק 4 ימים בשבוע? האם זה משהו רשמי או שיטת ספירה שאתם בחרתם?