משרדי האוצר והאנרגיה מעכבים החלטה גורלית להפחתת השימוש באנרגיות מזהמות

"אנחנו, מדענים ומדעניות מהאקדמיה הישראלית, מומחים ומומחיות העוסקים במסגרת המחקר וההוראה בהיבטים שונים של משבר האקלים, קוראים לכם ולממשלה בראשותכם לפעול ולאשר ללא דיחוי אסטרטגיה לאומית להתמודדות עם משבר האקלים ומעבר לכלכלה דלת עד מאופסת פליטות". כך פתחו לא פחות מ-128 מדענים בכירים את מכתבם לרה"מ נתניהו, בהתייחס ל"הצעת המחליטים" שגיבש המשרד להגנת הסביבה, אשר מתווה חזון ויעדים למעבר לכלכלה דלת פחמן ומשגשגת.

לפני כחודש גיבש המשרד להגנת הסביבה בראשות השרה גילה גמליאל הצעת החלטה שהנקודות המרכזיות שבה הן:

הפחתה בפליטות גזי החממה של ישראל ב-85% (לעומת הרמות שנמדדו ב-2015) ומעבר לייצור של 95% מהחשמל במשק מאנרגיות מתחדשות, עד שנת 2050; הטלת מס פחמן (מס שיושת על כל גורם מזהם בהתאם לכמות הפחמן שהוא פולט, מתוך ההבנה שהנזקים והעלויות של פליטות פחמן לא מתומחרים); העלאת אחוז ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות ל-40% עד לשנת 2030, במקום היעד המקורי של משרד האנרגיה – 30% של אנרגיות מתחדשות עד 2030; ולבסוף – סעיף מספר 5 אשר העלה התנגדות רבה מצד משרד האנרגיה והאוצר: להטיל על משרדי הממשלה לבדוק שכל השקעה בתשתיות של יותר מ-100 מיליון שקלים אינה פוגעת בהתקדמות הממשלה לקראת עמידה ביעד הלאומי להפחתת פליטות גזי החממה בשנת 2050.

עדכון 28 בינואר 2021: יש לציין כי ההצעה עדיין לא הוגשה באופן פורמלי למשרדי הממשלה הרלוונטים כך שיוכלו להגיש התנגדויות רשמיות, אולם היא נמצאת בדיונים מתקדמים.

חשוב להבין – הצעת ההחלטה שגיבש המשרד להגנת הסביבה היא לא מותרות. יש הסכמה עולמית רחבה שמשבר האקלים הוא האיום הגדול ביותר על האנושות, ושאם עד שנת 2030 האנושות לא תפחית את פליטת גזי החממה שלה – אנו נגיע לנקודת האל חזור במאבק במשבר האקלים.

ההסכמה העולמית לא פסחה גם על ישראל – סקר בהובלת המכון הישראלי לדמוקרטיה, שבחן לראשונה את עמדות הציבור בישראל סביב ההתחממות הגלובלית מצא דרישה חוצת מגזרים להצבת הנושא בצמרת סדר העדיפויות, ונכונות להירתם למאבק במשבר האקלים – 75% מהציבור בארץ מאמין שעל ממשלת ישראל להיערך לקראת התחממות גלובלית, ו-72% סבור שהאנושות נמצאת בסכנה בשל שינויי האקלים וההתחממות הגלובלית.

אך למרות הדחיפות, משרד האנרגיה ומשרד האוצר לא ממהרים לקדם את המהלך, והנפגעים העיקריים הם אנחנו – אזרחי ואזרחיות ישראל.

פער בין הצהרות למעשים בשטח 

כזכור, לפני כחודש הכריז ראש הממשלה נתניהו בוועידת האקלים הבינלאומית בבריטניה כי ישראל תפסיק את השימוש בנפט, פחם וגז טבעי עד 2050. אך כפי שאומר לנו יוני ספיר, יו"ר עמותת "שומרי הבית": "ההצהרה של נתניהו הינה מצד אחד מרחיקת לכת, אך [מצד שני] היא לא כתובה וכלל בלתי מחייבת, והיא גם לא נוגעת בלב העניין. לב העניין הוא הפחתת פליטות גזי החממה. כשאתה אומר שנייצר 100% מהחשמל שלנו מאנרגיות מתחדשות, אתה מתייחס רק לשוק החשמל המהווה כיום רק כשליש מסך האנרגיה הסופית, ולא לפליטות מתחבורה, אשפה, חקלאות ועוד". 

בנוסף, ישנו פער עצום גם בין ההצהרות המילוליות לבין המעשים של משרד האנרגיה בראשותו של ד"ר יובל שטייניץ. שר האנרגיה לא מפספס שום הזדמנות להתגאות ב"גז הטבעי" כשהוא מתעלם באלגנטיות מהעובדה שגם הוא מזהם (הגז הטבעי הוא דלק פוסילי לכל דבר ועניין, והשימוש בו תורם להחרפת משבר האקלים במובנים מסויימים אף יותר משריפת פחם). שטייניץ טוען שהוא פועל להפסקת השימוש בדלקים מזהמים ולקדם שימוש באנרגיות מתחדשות, למרות שבמקביל הוא מקדם שורה של תוכניות מזהמות. 

משרד האנרגיה והאוצר מתנגדים לכל הסעיפים המשמעותיים של הצעת המשרד להגנת הסביבה למעבר לכלכלה דלת פחמן. הם מתנגדים ליעד של 40% אנרגיות מתחדשות, מתנגדים להטיל מס פחמן בטענה כי: "מדיניות המיסוי של מדינת ישראל הינה בסמכותו הבלעדית של משרד האוצר", וכאמור מתנגדים לדרישה להטיל על משרדי הממשלה את החובה לוודא כי השקעות גדולות מ-100 מיליון שקלים אינן פוגעות בהתקדמות הממשלה לקראת עמידה ביעד הלאומי להפחתת פליטות גזי החממה.

ביחס לסעיף האחרון טוענים האנרגיה והאוצר כי "קביעה של בחינה מקדמית של כל תכנית ממשלתית להשקעה בתשתית בהתייחס להשפעתה על עמידה ביעדים צפויה לפגוע בתהליך קבלת ההחלטות הקיים במדינה".

למעשה עיקר הטענות של משרד האוצר עוסקות בכך שהמשרד להגנת הסביבה לא שיתף כראוי את משרד האנרגיה בתהליך (במשרד הסביבה טוענים שלא כך הדבר), וכי ההצעה לא נתמכת במספיק עובדות ונתונים (גם את הטענה הזו שולל המשרד של גמליאל). אבל זה בכלל לא העניין – כי בזמן שמשרדי הממשלה מתכתשים ביניהם – כולנו ממשיכות לסבול מההשלכות של הסתמכות על אנרגיות מזהמות.

כלכלה דלת פחמן – איך זה משפיע עליך?

הצעת המשרד להגנת הסביבה היא לא הצעה שמשפיעה רק על קבוצה אחת או שתיים במדינה. ההצעה הזאת רלוונטית וחשובה לכולנו – אזרחים ואזרחיות, תעשיינים ותעשייניות, אנשי ונשות המגזר העסקי, וכן לעולם כולו, אשר מתגייס למאבק במשבר האקלים. למעשה היא עשויה להשפיע על האוויר שאנחנו נושמים, על האקלים העולמי שכולנו חשים את התנודות שלו ביום יום, ועל היכולת של העולם להמשיך להתקיים. 

עוד בנושא:

• כמה כסף תורמות החברות המזהמות בישראל לאוניברסיטאות?
• האם משרד האנרגיה הצטרף למאבק במשבר האקלים?
• תאגיד שברון, קרן העושר והמיליארדים שלא הרווחנו מהגז

מכתב המדענים ומכתב הארגונים הסביבתיים מפרט בצורה ברורה מה יהיו ההשלכות אם התכנית לא תיושם. כך למשל, טוענים המומחים והמומחות כי אי יישום ההצעה לכלכלה דלת פחמן תגרום לאובדן כושר התחרותיות של יצואנים ישראליים בשווקים של אירופה וארה"ב, וזאת לאחר שב-2019 פרסם האיחוד האירופי מסמך מדיניות שבו קבע כי יפעיל סנקציות כלפי מדינות שאינן מקבלות את הנורמות הסביבתיות, ובכלל זה איפוס פליטות גזי חממה ותמחור פחמן.

בנוסף, הם כותבים כי סירוב לאמץ את התכנית יפגע גם בכלכלת ישראל שכן "הניסיון הגלובלי מלמד שעל כל משרה שנגרעת מהתעשייה הפוסילית, נפתחות 3-2 משרות בתעשיית האנרגיה המתחדשת". המדענים מוסיפים כי הפסקת הסבסוד הכבד של התעשייה הפוסילית תוריד את יוקר המחיה, שכן ייצור חשמל מאנרגיה סולארית הוא המקור הזול ביותר לייצור חשמל כיום, תוריד את עלויות התחלואה מזיהום אוויר, כך שכולנו נוכל לנשום אוויר נקי יותר, ובכך תתרום להזנקת הכלכלה של ישראל.

המערכת הבנקאית העולמית הפנימה כבר לפני מספר שנים את הסיכונים של התעשייה הפוסילית למשבר האקלים, והחלה בפעולות של הפחתה עד הפסקה כוללת של מימון פרוייקטים פוסיליים. לאחרונה גם המפקח על הבנקים בישראל, יאיר אבידן, קרא לבנקים בישראל להפנים את הסיכון הפיננסים שמשבר האקלים מציב בפנינו. 

לפני כחצי שנה פרסם בנק ישראל ניתוח שערך ממנו עולה כי על מנת לפעול להפחתת פליטת גזי החממה, "הטלת מס על פליטת פחמן (מס פחמן) בישראל תהיה דרך יעילה להשגת המטרה". לכן סביר שנראה בשנים הקרובות מימון הולך ופוחת של התעשייה הפוסילית בארץ, מהלך אליו התעשייה הישראלית צריכה להתכונן. ההצעה למעבר לכלכלה דלת פחמן תסייע לתעשייה הישראלית לעשות את המעבר הזה באופן חלק יותר.

יוני ספיר מוסיף: "ההשלכות של הצעת המחליטים על חיי היום-יום של אזרחי ישראל הן דרמטיות. מעבר להורדת יוקר המחייה בזכות חשמל זול יותר וכן האוויר הנקי שיחסוך חיי אדם ועלויות תחלואה גבוהות, הכסף שלנו לא יממן הקמת והפעלת תחנות כוח גזיות ופולטות מזהמים וגזי חממה, גם לא צינורות גז ונפט, תחנות תדלוק בגז ועוד שלל סובסידיות, שוודאי לא דואגות לאינטרסים של האזרחים. מעבר לכך, גם בפן הביטחוני – בעת לחימה תחנות הכוח הן מטרות. אם נעבור לייצור חשמל סולארי, יהיו לנו עשרות אלפי יצרני חשמל (הכוונה לייצור חשמל סולארי מגגות של בתים, ד.ג), וכך לא ניתן יהיה לשתק את אספקת החשמל הרציפה של האזרחים והביטחון האנרגטי יגבר". 

ספיר מסכם כי מעבר לכל היתרונות, לא פחות חשוב ש"ישראל תתרום את תרומתה למאמץ הגלובלי האדיר להתמודדות עם משבר האקלים. לא יכול להיות שהמדינה שלנו שנתפסת כמעצמה בעולם, לא תתרום את חלקה היחסי בהפחתת פליטות. תאר לך שכל מדינה תגיד שהיא לא מפחיתה כי המדינות האחרות לא מפחיתות, לאן נגיע? זה לא מוסרי. אנחנו צריכים ויכולים להיות אור לגויים, תרתי משמע".