"בהתחלה צחקו עלינו, אבל אחר כך הבינו שזה הדבר הנכון": הכירו את האקטיביסטים הירושלמים

ירושלים ידועה בארגונים החברתיים הרבים שפועלים בה. כגוף תקשורת אקטיביסטי, אנחנו מאמינים בחשיבות העצומה של אזרחים פעילים ומעודדים את הציבור לקחת חלק פעיל בדמוקרטיה המקומית והארצית. כדי לתת השראה וגם כדי לפרגן לירושלמים, החלטנו לתת את הבמה ביום ירושלים – לאקטיביזם הירושלמי. הנה חמישה מאבקים וארגונים אזרחיים מקומיים, שנלחמים על שינוי המציאות בעיר ירושלים בכלים דמוקרטיים.

סיירת הניקיון של ירושלים

מי אתם?

"'הנסיך הקטן – מנקים את ירושלים' קבוצת תושבים מכל חלקי העיר ש'זבל בנפשם' במובן החיובי של המילה, שמאוד חשוב להם שירושלים תהיה נקייה ומנסים לגרום לכך".

מה אתם עושים? 

"אנחנו גורמים לירושלים להיות נקייה יותר. בבחירות האחרונות ניסינו לגרום לכך שכל המועמדים ידברו על הניקיון כנושא מרכזי בקמפיין שלהם, וכתבנו את 'מצע הזבל'. זה הצליח, והיום המצע שכתבנו אז – הפך ל'תכנית הניקיון לירושלים'". 

"נושא הניקיון מחולק בין 3 אגפים שונים בעיר ולכן עד היום הוא נפל בין הכסאות. בעיה נוספת היא שלא היה מספיק כח אדם ומספיק פחים בעיר. לכן מאוד שמחנו שכשמשה ליאון נבחר לראשות העיר הוא בחר לעצמו את תיק הניקיון כיעד עירוני ראשון. הוא הוסיף כמה עשרות מיליוני שקלים לתקציב הניקיון וגרם לכך שכל האגפים בעיר כתבו תכניות שקשורות לנושא".

למה זה חשוב?

"נעים לחיות במקום נקי. אנחנו רוצים לחיות חיים טובים, וחלק ממה שזה אומר לחיות באיכות חיים זה לחיות במקום שבו אני יוצאת מהבית ונעים לי להסתכל מסביב. העיר שלנו כל כך יפה, וזה לא נעים כשהיא מלוכלכת".

הצלחות?

"היום עיריית ירושלים לקחה אחריות על נושא הניקיון. בעבר העירייה לא התעסקה בזה כלל, היא תיחזקה את העיר ברמה בסיסית ולא מספקת. מאז שראש העיר לקח אחריות, ההבדל משמעותי בניקיון בעיר. הישג נוסף הוא שהעירייה משתפת אותנו, הפעילים של 'הנסיך הקטן', בתהליכי קבלת ההחלטות בנושא הניקיון: יש לנו פורומים עם מינהל התפעול על העירייה, שאחראי על ניקיון העיר. כיף לראות שהרבה מהחלומות שכתבנו בתכנית הניקיון שלנו לעירייה – קורים". 

מה האתגר הכי גדול שלכם?

"עדיין לא פשוט ליצור שותפות הדדית ודיאלוג דו-צדדי בין עירייה לתושבים. יחסי הכוח הם שונים – אנחנו לא אמורים לנקות את העיר, והם כן. אנחנו אלה שעדיין יותר במקום המתלונן והמדווח, הביקורתי. על אף שיש שיפור מאוד משמעותי במקום הזה, הייתי שמחה לטפח יחד עם העירייה את תחושת האחריות של שני הצדדים על העיר. התינוק הזה שייך לשני ההורים שלו". 

איחול ליום ירושלים? 

"אני מאחלת לירושלים להיות נקייה. כל כך נקייה שאפשר להשוויץ בה! ואני מאחלת שנושא הניקיון ימשיך להטריד את משרד ראש העיר כדי שתוך חמש שנים לעיר נקייה ברמה מאוד גבוהה".

רוצים עוד קווי רכבת: פעילים למען תחבורה ציבורית

מי אתם?

"אנחנו קבוצת תושבים פעילים בשכונת קרית יובל. בשכונה שלנו יש המון פרויקטים גדולים של פינוי-בינוי, שיגבירו את הצפיפות בה. אנחנו נלחמים בפרויקטים האלה שעלולים לפגוע באיכות החיים בשכונה, ולאחרונה גם למען תחבורה ציבורית מתאימה לכמות האוכלוסייה בשכונה, שתגדל בעקבותם. בהתחלה צחקו על המאבק שלנו, אבל בהמשך הבינו שזה הדבר הנכון".

מה אתם עושים?

"אנחנו דורשים לבנות עוד קו רכבת קלה שיעבור בשכונה, בנוסף לזה שעובר אצלנו היום. תחילה בכלל נלחמנו על הצפיפות שגורם פרויקט הפינוי-בינוי, אבל לצערנו פשוט לא ספרו אותנו. אז החלטנו להילחם במקביל גם על התשתיות. 

"המטרה היום היא להקל את הפקקים שעתידים להיווצר בשכונה בעקבות פרויקטים ענקיים של פינוי-בינוי: אם על אותו תא שטח שבו חיו עד היום 1,000 איש יחיו 6,000 איש בעוד כמה שנים – אין שום סיכוי שכולנו נצליח להתנהל עם מכונית פרטית בנוחות. יש בניה של חניות, אבל זה לא מספיק. מי שרוצה להיתקע בפקקים בלתי נגמרים עם מכונית פרטית – שיבושם לו, אבל צריך להציע אלטרנטיבה לתושבים שלא מעוניינים בכך. 

"הקו האדום של הרכבת הקלה שעובר היום בשכונה לא מחבר אותנו לכל העיר, הוא מחבר רק לחצי מירושלים. עם כל ההחלפות בדרך, להגיע לצד השני של העיר לוקח שעה. זה לא עונה לתושבים על הצורך היומיומי שלהם". 

הצלחות?

"למרבה השמחה, בחודש שעבר סוף סוף פתחו תיק תכנון לפרויקט בניית הקו החדש של הרכבת הקלה בוועדה המחוזית. תחילה אמרו לנו שפרויקט הבנייה של קו הרכבת הסגול יסתיים רק ב-2040, אבל עכשיו מדברים על 2026-28. זו הצלחה ענקית עבורנו! אם נהיה מספיק נחושים – זה גם יקרה". 

מה האתגר הכי גדול שלכם?

"האתגר שלנו הוא לוודא שהפרויקט יוצא לדרך בלי עיכובים ושבאמת יוקצה תקציב עבורו. ההתקדמות שלו תלויה בהמון גורמים וכל אחד מהם עלול לעכב אותו: תקציב שהיה אמור להגיע לא מגיע, אישור של ועדה שמתעכב. כל אלה עלולים לגרום לגרירה של שנים של הפרויקט. 

"בשבוע האחרון אנחנו רואים, למשל, שיש רצון של האחראים בעירייה לבדוק חלופות אחרות במקום קו רכבת קלה – אז אירגנו עצומה, והחתמנו 300 איש נגד הסיפור הזה. אנחנו לא מוכנים לתת לפרויקט הזה להיגרר שנים ולהתמסמס. אנחנו דולקים אחרי המערכת בכל שלב ושלב".

מה תאחלו לעיר לכבוד יום ירושלים?

"שתלמד להשתחרר מהרכב הפרטי, שיהיו כמה שיותר אזורי תעסוקה ושהבנייה בעיר תהיה מידתית ושווה בין השכונות". 

המאבק בבתים הנטושים: דיור ציבורי לאמהות חד-הוריות

מי את?

אתי חן-זקן, פעילה חברתית למען דיור ציבורי לאמהות חד הוריות, חלק מקבוצת "המעברה" ו"הפורום לדיור ציבורי". מנהלת קבוצת הפייסבוק "אמהות חד הוריות מדברות על הכל". 

מה את עושה? "אני פעילה מ-2011 בנושא של דיור ציבורי, וספציפית נלחמת עבור אמהות חד-הוריות שזקוקות לסיוע בדיור. יש לי גם קבוצת פייסבוק מצליחה שנקראת "אמהות חד הוריות מדברות על הכל", שחברות בה מעל חמשת אלפים נשים ושם אנחנו עוזרות אחת לשנייה להתמודד עם קשיים ומייעצות אחת לשנייה על כל מה שצריך. 

"ביומיום אני מסתובבת בין לשכת הרווחה לביטוח לאומי, לשם אני מלווה אמהות חד הוריות ועוזרת להן לצאת מחובות ולעמוד על הרגליים. אני בעצמי חד הורית, ככה שאני מכירה את המערכת ואת הקשיים מקרוב. לא פעם אני גם מגיעה לכנסת לדיונים בנושא.
"אני נעזרת גם בקליניקה המשפטית באוניברסיטה העברית של עו"ד אוהד אמר, לשם אני מפנה נשים רבות. להם יש סטודנטים למשפטים שעוזרים לנו להיאבק על הזכויות שלהן בכל מה שקשור בדיור ציבורי, ביטוח לאומי ואמהות בחובות".
למה זה חשוב?

"אני וחבריי למאבק על הדיור הציבורי לא מוכנים שיהיו בניינים נטושים בירושלים בזמן שיש אמהות חד הוריות שאין להן איפה לגור. יש לנו אימרה: 'לא יהיו בניינים נטושים וילדים ללא קורת גג'. אנחנו פולשים לבניינים נטושים, למשל לבניין שטרן 61 הנטוש, כדי שיחזירו אותם לדיור הציבורי". 

מה הצלחת לשנות?

"דרך הקליניקה הצלחנו לסגור לנשים את כל החובות שלהן ולהכניס לדירות אמהות שחיכו שנים על גבי שנים לקבל דיור ציבורי של עמידר. אפילו אני הצלחתי להיכנס לדירת עמידר אחרי מאבקים קשים. יש גם ילדים שהחזרנו הביתה אחרי שלא היו בבית שנים".

מה האתגר הכי גדול שלך?

"אני כבר שנתיים עובדת על להחזיר דירות של הדיור הציבורי שהקיבוץ בקרית מנחם ובגילה לקחו אליהם. אנחנו במלחמה להחזיר את הדירות האלה לאמהות שממתינות להיכנס אליהן. אנחנו נעשה הכל בשביל להחזירן למשרד השיכון".

מה תאחלי לעיר לכבוד יום ירושלים?

"שלא יהיו מחוסרי דיור ובניינים נטושים".

לגשר על החומות: הנגשת מידע ממזרח למערב

מי אתם?

"'0202 – נקודת מבט מירושלים' היא פלטפורמה ירושלמית להנגשת מידע ונקודות מבט מכל קצוות ירושלים שהוקמה ב-2015. אנחנו 40 מתנדבים וסטודנטים שמלקטים ידיעות מכל קצוות העיר ירושלים: ירושלים החרדית, המערבית והמזרחית, ומתרגמים אותן לשלוש שפות: אנגלית, עברית וערבית". 

למה זה חשוב?

"ירושלים היא עיר מורכבת, שיש בה מגוון רחב של אוכלוסיות. החלוקה הכי גסה שלהן היא בין מזרח, מערב וחרדים. כל אוכלוסיה חיה את המציאות שלה – בתי ספר שונים, שכונות שונות, שפה שונה, צורכים חדשות ומדיה חברתית שונה מאוד. לכן היום אדם יכול לחיות במערב ירושלים ולא לדעת דבר על מה שקורה במזרח או בירושלים החרדית, ואותו הדבר הפוך.

"המטרה של 0202 היא לאפשר לאנשים להכיר את האחר בעיר בצורה נוחה ומונגשת מבחינת שפה. אנחנו מתרגמים ידיעות, חדשות ופוסטים של כל אוכלוסייה לשפה השנייה, כולל הסברים תרבותיים. אם אני פותחת עיתון חרדי סתם כך, יהיה לי קשה להבין את כל הקיצורים ואת השפה. אבל אצלנו, כל אחד ואחת יכולים לקרוא ידיעה מהחברה החרדית ולהבין הכל. 

"אנחנו פועלים בצוות של כמעט 40 אנשים מכל העיר, רובנו מתנדבים וסטודנטים שמלקקטים את הידיעות ומתרגמים אותן. אנחנו לא מסננים או מפרשנים את הידיעות, אלא מביאים אותן כמו שהן, מבלי לייפות את המציאות".

הצלחות?

"יש דברים שתרגמנו והעלנו לתודעה ציבורית, שבלי התרגום שלנו – לא היו עולים כלל. לדוגמה, לפני שנתיים ברמדאן תורם גדול תרם חבילות מזון לקראת צאת הצום, וביקש שמי שלוקחים חבילה יצטלמו איתה, לצורך יח"צ. העמותה שקיבלה את חבילות המזון אמרה שהיא לא תעשה זאת, כי זה מבייש את הנזקקים. אז הם השאירו את האוכל על הכביש כאות מחאה.

"אנחנו תרגמנו את הסיפור הזה. להפתעתנו, לאחר זמן הסיפור הזה הופיע בעיתון חרדי מודפס בתוך כתבה על מזרח ירושלים. כתבו שם בין היתר שמסתבר שגם למוסלמים יש עניין של מתן בסתר. סיפור כזה לעולם לא היה מגיע לעיתון חרדי אם לא היינו מתרגמים אותה". 

מה האתגר הכי גדול שלכם?

"זה לא פשוט לחשוב שאנשים שחיים באותה העיר חווים את המציאות אחרת. האתגר הוא לגרום לירושלמים להבין שלשמוע נקודת מבט של מישהו אחר לא פוגעת בזהות שלהם".

מה תאחלו לעיר לכבוד יום ירושלים?

"אני רוצה לאחל לירושלים שכל הירושלמים ירגישו שזה יום ששייך להם".

המלחמה במונופול הכשרות של הרבנות

מי אתה?

"יונתן ודעי, פעיל חברתי נגד מונופול הרבנות על הכשרות. יש לי שני מקומות מקומות בעיר: 'קרוסלה' ו'באב אל ימן'".

מה אתה עושה?

"ב'באב אל ימן', החלטתי שאני רוצה לפתוח את המסעדה בשבת, כדי שישבו שם גם חילונים וגם דתיים. אבל כדי שדתיים יבואו, אני צריך תעודת כשרות. ביקשתי מהרבנות תעודת כשרות למרות שהמקום פתוח בשבת – כמו שקורה בבתי מלון או בנמל התעופה עם בורגראנץ' ומקדונלדס. הם סירבו לתת לי תעודה. 

"תנועת נאמני תורה ועבודה עתרו בשמי לבית המשפט העליון, והעתירה הזו מתנהלת. אם אני אקבל תעדות כשרות אני אפתח את הדרך לעוד הרבה מסעדות בארץ שיתחילו לעבוד כמוני. בינתיים ממתינים לתגובת הרבנות".

למה זה חשוב?

"היום, המונופול על המילה 'כשר' שייך לרבנות. אני לא מבין למה מסעדה לא יכולה לעבוד בשבת ועדיין להיות כשרה? בעבר, אנשים היו קונים תלושים למסעדה לפני שבת ואוכלים בה בשבת". 

הצלחות?

"בקרוסלה קידמתי שינוי התנהגות של הרבנות. הצלחנו לגרום לכך שהרבנות ניתקה את הקשר בין המשגיח למושגח: בעבר, המושגח היה צריך לשלם למשגיח באופן ישיר, וביהמ"ש חייב את הרבנות לשנות את זה. אבל בתכלס, הסיפוק הכי גדול שלי זה לראות דתיים וחילונים ישובים ביחד בשבת ב'באב אל ימן' בשבת. זה מוכיח לכולם שאפשר אחרת. פעם אחת אפילו מצאתי תלית שמישהו שכח שם".

מה האתגר הכי גדול שלך בימים אלה?

"המקום סגור עוד מעט חודשיים, אז אני כרגע בעיקר מנסה לשקם את העסקים בעקבות הקורונה". 

מה תאחל לעיר ירושלים לכבוד יום ירושלים?

"אני רוצה לאחל שתהיה לירושלים שתהיה יותר אחדות אצל התושבים ושתהיה בה אהבת חינם ופחות שנאת חינם".