ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
"נתניהו כבר חושב על ועדת חקירה על משבר הקורונה", נכתב בכתבות מגוונות, ופרשנים מדברים על ועדת החקירה שתקום כשהכל יירגע.
אלא שאני רוצה להרגיע אתכם ואתכן. לא לגבי הקורונה, אלא לגבי ועדות החקירה. הסיכוי שתקום אחת – שואף לאפס. וזה לא כי אין צורך בוועדה, אלא בגלל שנתניהו מומחה בפוליטיקה.
האם עידן ביבי הוא תור הזהב? לא ממש. מבצעים שהסתבכו. תקציבים שהתאיידו. תפוצה אדירה ובלתי-חוקית של נשק במגזר הערבי. הכאוס בדיור. הבלאגן במשטרה. החולות הרעות במערכת המשפט. מנגנון פוליטי שקורץ למושחתים. אלו רק חלק מהמרורים שאכלנו בעשור הזה.
אך ועדות חקירה קמו תמיד מחוץ לקדנציות של נתניהו: לפני ואחרי הקדנציה הראשונה שלו (הייתה אחת ב-1995, והבאה רק בשנת 2000). הוועדה האחרונה שפעלה בישראל (לבדיקת הטיפול במפוני גוש קטיף) הוקמה חודשים בודדים לפני השבעתו של נתניהו ב-2009.
אז איך זה שלא קמה ועדת חקירה ממלכתית בכל השנים האלו, אף שבעבר הן בדקו סוגיות כמו חקירת שמועות להטיות משחקי כדורגל (1971) או אסון ורסאי (2001)? כי כל קריאה להקמת ועדה בעידן נתניהו – טורפדה על ידו בנחישות.
ב-2010 למשל טרפד נתניהו ועדת חקירה לאסון הכרמל, בין השאר דרך הקצאת מיליוני שקלים לישיבות ההסדר – מה שגרם לח"כ אורי אריאל לחזור בו מדרישתו – ולהכחדת הרוב להצעה.
נתניהו מבין שוועדת חקירה ממלכתית יכולה לטלטל את הכסא עליו הוא יושב – והוא לא רוצה להסתכן. נתניהו אוהב אחריות – עד השלב שהוא אמור לשאת בה. זה שלא קמו ועדות חקירה – לא אומר שלא היה מה לחקור.
לאור כמות האסונות, תיקי החקירות והליקויים בתשתיות בעשור האחרון, נראה שאם לא קמה ועדת חקירה ממלכתית בעשור האחרון, הסיכוי שתקום אחת אחרי הקורונה סביב מערכת הבריאות או כל נושא אחר – קלושה.
אך נראה שבמקום לתעל אנרגיה לתיקון הליקויים, מקדיש אותה נתניהו לביטול ועדות. כולנו נפגעים מכך. ביקורת מטייבת תהליכים לטובת הציבור כולו. ביקורת מונעת בזבוזים עתידיים ומזכירה לכולנו ממי צריך לדרוש דין וחשבון על תקלות.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק