ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
בבוקר 7 באוקטובר הייתי בבית שלי בנירים, עם המשפחה. נכנסנו לממ"ד ובמשך שעות לא באמת ידענו מה קורה בחוץ. רק הרבה אחר כך, כשכבר יצאנו מהקיבוץ, יכולתי להתחיל להבין את גודל האירוע.
אחרי אותו יום המילה "ביטחון" קיבלה משמעויות נוספות. ביטחון הוא כמובן צבא, גדר, נשק ומודיעין. אבל הוא גם היכולת של בית, של קהילה ושל יישוב להמשיך לתפקד כשהמערכת הגדולה שמסביב נפגעת. מים, תקשורת, מזון, בריאות וגם חשמל הם חלק מהיכולת הזאת.
אני לא רוצה שנחזור למה שהיה. כחלק מתהליך השיקום אנחנו צריכים לבנות תשתיות טובות, חזקות ועמידות יותר. בעיניי, האנרגיה הסולארית צריכה להיות חלק מרכזי מהסיפור הזה. ישראל היא מדינה שטופת שמש, והאנרגיה הסולארית כבר מזמן אינה רעיון עתידי.
ב-2025 הגיע שיעור ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות לכ-16% בלבד, כשהיעד הממשלתי הוא להגיע ל-30% עד 2030. אנחנו בדמוקרטים שואפים אף להגיע ליותר. אולם הדרך לשם דורשת השקעה גדולה בתשתיות, בחיבור מתקנים לרשת וביכולת לאגור חשמל. יישובי העוטף יכולים וצריכים להיות חלק מרכזי מהמהלך הזה.
יש לנו הזדמנות לבנות משהו טוב יותר, במיוחד עכשיו. גגות של מבני ציבור, משקים חקלאיים, אזורי תעשייה ובתים יכולים לשמש לייצור חשמל סולארי, ובמקומות המתאימים אפשר לשלב גם אגירה – כמובן, תוך שילוב שיקולים סביבתיים ושמירה על רציפות שטחים פתוחים.
בדרך זו יתאפשר לייצר יותר חשמל קרוב למקום שבו הוא נצרך, ולהוסיף שכבה של חוסן למערכת כולה.
אנרגיה סולארית לא הופכת יישוב לעצמאי לחלוטין מחברת החשמל, ופאנלים על הגג לבדם לא יבטיחו חשמל בכל מצב. החוסן האמיתי נמצא בשילוב של ייצור מקומי, אגירה, רשת ארצית חזקה ותשתיות שיודעות לעבוד יחד גם בשעת חירום.
במשך שנים התרגלנו לכך שהפריפריה מספקת למדינה משאבים, קרקע ותשתיות, בעוד שחלק גדול מהערך הכלכלי נוצר במקום אחר. אסור לחזור על אותה טעות גם בתחום האנרגיה. אם השמש זורחת מעל הנגב ומעל הגליל, גם האנשים שחיים שם צריכים להיות שותפים מלאים בערך שהיא מייצרת.
זו יכולה להיות שותפות תוך הגדלת הכנסה לרשויות מקומיות, שותפות של קהילות בפרויקטים, חיסכון בהוצאות האנרגיה של מבני ציבור והשקעה חוזרת בתשתיות ובשירותים. לא כל מודל מתאים לכל מקום, אבל העיקרון ברור: התושבים לא מתפקדים רק כמארחים של התשתית. הם צריכים להיות חלק ממנה ומהתועלת שהיא מייצרת.
זה בדיוק המקום שבו הסביבה והחברה נפגשות.
שנים אני עוסק בשאלה הזאת: איך הופכים את המאבק הסביבתי למאבק על איכות החיים של אנשים. זה נושא שמתקיים לצד השאלות של פרנסה, שירותים ציבוריים ופערים בין מרכז לפריפריה. מבחינתי, לא רק שאין סתירה בין צדק חברתי לצדק סביבתי, אלא להפך. אנרגיה מתחדשת יכולה להפוך לתשתית שמחזקת קהילות, מפחיתה עלויות ומייצרת הזדמנויות כלכליות.
בתחילת דרכי, בין השנים 2002 ל -2016, הובלתי במסגרת "מגמה ירוקה" ואחר כך ב"שתיל" את המאבק נגד התוכנית להקמת תחנת כוח פחמית שלישית באשקלון. המאבק הזה נמשך 14 שנים והסתיים בביטול התוכנית.
כיום אני עוסק בשאלה הרחבה – איך תיראה ישראל בעוד עשור, ואיך יתחלקו היתרונות של המעבר האנרגטי.
כחבר כנסת מטעם "הדמוקרטים" אוביל מדיניות שתאיץ את המעבר לאנרגיה מתחדשת, תסיר חסמים בפני ייצור חשמל מאנרגיה סולארית, תרחיב את השימוש בגגות ובשטחים המתאימים, תקדם אגירת אנרגיה ותשקיע בחיזוק רשת החשמל וביזור אנרגטי. במקביל, בכל מה שנוגע לשיקום הדרום והצפון, האנרגיה המתחדשת תהיה חלק מתכנון התשתיות מלכתחילה.
זו מדיניות שמפלגת "הדמוקרטים" מציגה כחלק מהתוכניות המעשית שלה – השקעה באנרגיה מתחדשת לצד שיקום הדרום והצפון וחיזוק הפריפריה.
אחרי 7 באוקטובר, אני מתקשה להסתכל על אנרגיה רק דרך השאלה כמה חשמל אנחנו מייצרים וכמה פחמן אנחנו פולטים. אני חושב שצריך לעסוק גם בשאלה – עד כמה הבית יכול להמשיך לתפקד כשהמערכת סביבו נפגעת, ועד כמה אנחנו יודעים לבנות מחדש בצורה שתהפוך אותנו לחזקים יותר.
יש לנו שמש. יש לנו טכנולוגיה. יש לנו אנשים שיודעים לבנות ולהמציא ולתכנן נכון. עכשיו צריך לוודא שהאור הזה לא רק מיוצר כאן, אלא גם מחזק את האנשים שחיים כאן.
אבי דבוש הוא מועמד מטעם מפלגת ה"דמוקרטים" לבחירות לכנסת ה-26, ומנכ"ל קול רבני לזכויות אדם
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.
