ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
דריו אמודאי, מנכ"ל אנת'רופיק, מפתחת מודל השפה קלוד, אינו שומר את מחשבותיו לעצמו. בשנים האחרונות הוא מנהל שיח ציבורי רציף על הסיכונים, ההזדמנויות והמחיר הפוליטי של הבינה המלאכותית. אחרי המאמר שפרסם במאי 2026 באתר אנת'רופיק, "2028: שני תסריטים להובלה גלובלית בבינה מלאכותית", שעסק במרוץ החימוש הבין-מדינתי בתחום, פרסם אמודאי ביוני מאמר ארוך ומפורט נוסף, הפעם תחת הכותרת "Policy on the AI Exponential" – מדיניות לעידן הצמיחה האקספוננציאלית של הבינה המלאכותית.
במאמר הזה מתמקד אמודאי בצורך ההולך וגובר באסדרה של מערכות בינה מלאכותית מתקדמות – לא רק בגלל היכולות עצמן, אלא בגלל הקצב שבו הן מתפתחות. הוא פותח אותו באחת מעלילות הצד בטרילוגיית שר הטבעות של טולקין: שניים מההוביטים מנסים להעיר את זקן-עץ, Treebeard, העץ החכם והנבון, כדי שיגן על היער מפני הצבא המאיים לכרות אותו. אבל זקן-עץ חי בקצב אחר. איטי, מהורהר, כמעט בלתי אפשרי. לוקח לו יום שלם לומר שלום לעץ אחר. בקצב הזה, הוא לא יכול להיערך בזמן לאיום המתקרב.
אמודאי משתמש בדימוי הזה כדי לתאר את המפגש בין ממשלים לבין חברות הבינה המלאכותית. הטכנולוגיה רצה קדימה, ואילו הממשל, כמו זקן-עץ, בנוי לתנועה איטית יותר: ועדות, חקיקה, שימועים, חוות דעת, תיאומים בין סוכנויות. אלא שבינתיים, לדבריו, הופיעה התצוגה המקדימה של Mythos, ואיתה ההבנה שבינה מלאכותית כבר אינה רק מוצר טכנולוגי או כלי עבודה משוכלל. היא נוגעת בליבת הביטחון הלאומי והביטחון העולמי. סיכוני סייבר, סיכונים ביולוגיים וסיכונים של מערכות אוטונומיות אינם עוד תרחישים רחוקים. הם מתקרבים במהירות.
במקביל למסמך של אנת'רופיק, גם במאמר הזה חוזר אמודאי לחשש מפני מצב שבו מודלים מתקדמים ייצאו משליטת מדינות דמוקרטיות ויעברו לידיהם של גורמים לא דמוקרטיים. אבל המציאות התקדמה מהר כל כך, שבתוך ימים ספורים התיאוריה הפכה לדילמה מעשית.
ימים ספורים לאחר פרסום המאמר, שוחררה לציבור הרחב הגרסה המרוככת והמרוסנת של Mythos – מודל Fable 5. הוא החזיק מעמד באוויר כשלושה ימים בלבד, לפני שהממשל האמריקאי הורה לאנת'רופיק למנוע גישה ל-Fable 5 ול-Mythos 5 מכל מי שמוגדר אזרח זר, גם אם הוא נמצא בתוך ארצות הברית. מכיוון שלאנת'רופיק לא הייתה דרך אמינה לאמת אזרחות בזמן אמת, היא חסמה את שני המודלים לכלל המשתמשים.
כבר כתבתי על כך בהרחבה. אבל מה שקרה מאז חשוב לא פחות: מיד לאחר החסימה הקולקטיבית התריעה אנת'רופיק כי אם זה יהיה הסטנדרט החדש, כל חברת בינה מלאכותית שתנסה לשחרר מודל גבולי או מתקדם במיוחד עלולה להיתקל בפרקטיקה דומה מצד הממשל.
בתוך פחות משבועיים התברר עד כמה החשש הזה ממשי. הבינה המלאכותית לא הולאמה במובן הפורמלי של המילה. המדינה לא רכשה את החברות ולא השתלטה על המניות. אבל היא החלה להשתלט על נקודת ההכרעה: מי רשאי להשתמש במודל, מתי, באילו תנאים, ובאישורו של מי.
בשלב הראשון חסמה אנת'רופיק את Fable 5 ואת Mythos 5 לכולם. אבל כמעט במקביל, ומתחת לרדאר הציבורי, היא החלה להתיישר עם דרישות החדשות של הממשל. ב-17 ביוני 2026 פרסמה החברה הנחיה חדשה בנוגע לאימות זהות בקלוד. לפי ההנחיה, אנת'רופיק תתחיל לדרוש ממשתמשים לאמת את זהותם במקרים מסוימים, תחילה במספר מצומצם של שימושים ובהמשך, ככל הנראה, בהיקף רחב יותר.
האימות יתבצע באמצעות חברת צד שלישי בשם Persona Identities, המתמחה באימות זהות דיגיטלית. משתמש שיידרש לכך יצטרך להציג תעודה רשמית – דרכון, תעודת זהות או רישיון נהיגה – ולצלם את עצמו בסלפי לצורך זיהוי פנים. אנת'רופיק מדגישה כי המידע לא ישמש לאימון מודלים וכי התמונות יישמרו אצל Persona ולא במערכות שלה. אבל עצם המעבר ממוצר דיגיטלי פתוח יחסית למערכת שמבקשת מסמכי זיהוי וסריקת פנים הוא שינוי עומק. זהו מעבר ממודל של גישה על בסיס חשבון, תשלום ושימוש – למודל של גישה על בסיס זהות מאומתת.
ב-27 ביוני פרסמה אנת'רופיק הודעה שלפיה מאז 12 ביוני היא עובדת בשיתוף פעולה הדוק עם ממשלת ארצות הברית כדי להשיב את הגישה למודלי Mythos 5 ו-Fable 5.
לפי החברה, הממשל הודיע לה כי ניתן לפרוס מחדש את Mythos 5, מודל הסייבר החזק ביותר שלה, לקבוצה מוגבלת של ארגונים אמריקאיים המפעילים ומגנים על תשתיות קריטיות. אנת'רופיק הודיעה כי היא משיבה את הגישה לארגונים אלה במהירות, וממשיכה לעבוד עם הממשל כדי להרחיב את הגישה ל-Mythos 5 ולהחזיר את Fable 5 לשימוש כללי.
כך נוצר מצב אבסורדי: הגישה למודל החזק והמסוכן יותר הוחזרה תחילה רק לגופים אמריקאיים נבחרים – חברות, סוכנויות פדרליות וארגונים המפעילים או מגנים על תשתיות קריטיות – בעוד שהגרסה הציבורית, "העממית", נותרה חסומה.
רק ב-30 ביוני הודיעה אנת'רופיק כי מגבלות הייצוא על Fable 5 ו-Mythos 5 הוסרו, וכי Fable 5 יחזור לשימוש גלובלי ב-1 ביולי. אבל גם ההחזרה אינה חזרה לנקודת ההתחלה. תחילה אמור היה Fable 5 להיות פתוח למשתמשים בתשלום ללא עלות נוספת למשך כשבועיים. לאחר ההתערבות הממשלתית והחסימה הכפויה, הוא חזר בתנאים מצומצמים יותר: חלון גישה קצר יותר, של כשבוע בלבד, ובמגבלות שימוש הדוקות יותר. במילים אחרות, גם כשהמודל הוחזר לציבור, הציבור קיבל פחות. לא משום שהמודל בהכרח הפך מסוכן יותר, אלא משום שהחברה נאלצה לתמרן בין דרישות הממשל, לוחות הזמנים העסקיים שלה, והצורך להראות לשוק שהיא עדיין מסוגלת להשיק מוצר.
ביום שישי, 26 ביוני, הציגה OpenAI תצוגה מקדימה מוגבלת של משפחת המודלים בגרסת GPT-5.6: מדובר ב-Sol, Terra ו-Luna.
Sol הוא המודל החזק במשפחה, המיועד בין היתר להנדסת תוכנה, שימוש במחשבים, עבודות ידע מקצועיות, מחקר מדעי ואבטחת סייבר. Terra הוא מודל הביניים, ו-Luna הוא המודל היעיל והחסכוני.
גם כאן, ההשקה לא התנהלה כמו השקה טכנולוגית רגילה. OpenAI הודיעה כי הציגה מראש לממשל האמריקאי את תוכניות ההשקה ואת יכולות המודלים, וכי לבקשת הממשל היא מתחילה בתצוגה מקדימה מוגבלת לקבוצה קטנה של שותפים מהימנים, שזהותם שותפה עם הממשל, לפני הרחבת הגישה.
החברה הצהירה כי היא מאמינה בגישה רחבה וכי אינה סבורה שתהליך שבו הממשל מעורב בגישה ללקוחות צריך להפוך לברירת המחדל לטווח הארוך. אבל בפועל, גם OpenAI נאלצה להתיישר עם המנגנון החדש: לא השקה חופשית, אלא השקה מדורגת, מתואמת ומפוקחת.
בנקודה הזו קשה כבר לדבר על אנת'רופיק כמקרה נקודתי. בתוך פחות מחודש מצאו עצמן שתי חברות הבינה המלאכותית החשובות בעולם מול דרישות ממשלתיות הנוגעות לעיתוי ההשקה, לקהל המשתמשים ולמנגנוני הבטיחות. ברור שמשהו השתנה: הממשל לא רק מתעורר. הוא מתחיל להניח יד על ההגה.
במקביל, התברר באמצעות מכתב שנשלח לסנאט האמריקאי כי אנת'רופיק מאשימה את חברת Alibaba הסינית במתקפת זיקוק מודלים, או model distillation, בהיקף עצום.
לפי אנת'רופיק, גורמים הקשורים למעבדת Qwen של Alibaba השתמשו בכ-25 אלף חשבונות פיקטיביים כדי לבצע כ-28.8 מיליון אינטראקציות עם קלוד בין אפריל ליוני 2026. מטרת המהלך, לטענת אנת'רופיק, הייתה לבצע "זיקוק" של המודל המתקדם שלהם: לחלץ ממנו יכולות מתקדמות באמצעות שימוש חוזר ונרחב בתשובותיו, ולאמן על בסיסן מודל קטן וזול יותר – בלי לשאת במלוא עלויות המחקר, הפיתוח והתשתית הכרוכות בפיתוח מודל מקביל.
בעיני אנת'רופיק, לא מדובר רק בהפרה מסחרית או בשימוש לא מורשה. מדובר בניסיון לצמצם את הפער בין ארצות הברית לסין במרוץ החימוש בבינה מלאכותית. במכתב קראה החברה להתערבות ממשלתית כדי למנוע הישנות של מקרים כאלה, וכתבה כי יש להיאבק בזיקוק מודלים באמצעות פעולה מתואמת של הממשלה והתעשייה.
עוד דווח כי בגבעת הקפיטול כבר החלו מהלכים שנועדו להיענות לקריאה. הסנטורים ביל הגרטי, רפובליקני, ואנדי קים, דמוקרט, הציגו תיקון חקיקה שלפיו חברה סינית שתעשה שימוש לא ראוי במודל AI אמריקאי כדי לאמן את המודלים שלה תיכנס לרשימה שחורה או תהיה חשופה לסנקציות. תיקון דומה הוצג גם בבית הנבחרים. בשלב זה לא ברור אם לתיקונים יש תמיכה מספקת, אבל עצם הכיוון ברור: חברות הבינה המלאכותית והממשל האמריקאי נכנסים למסלול של תלות הדדית. החברות זקוקות לממשל כדי להגן על הקניין הרוחני שלהן ועל היתרון האסטרטגי שלהן. הממשל זקוק לחברות כדי לשמר את ההובלה האמריקאית. וכרגיל, הציבור הוא הראשון שנשאר מחוץ לחדר.
ראשית, ההלאמה השקטה עברה שלב. השקת מודל כבר אינה תלויה רק בשיקולי בשלות טכנולוגית, בטיחות, מוצר או עיתוי שיווקי. היא הופכת, בפועל, גם לשאלה של אשרור ממשלתי. לא תמיד בחוק, לא תמיד בתקנה, לא תמיד בהליך שקוף – אבל כן בפועל.
שנית, חברות הבינה המלאכותית מבינות כי כדי לא להינזק כלכלית, וכדי לבלום את ההתקדמות המהירה של מתחרות סיניות, עליהן לשתף פעולה עם הממשל. גם כאשר הן מתנגדות עקרונית להתערבות, הן נאלצות להרכין ראש ברגע האמת.
שלישית, הציבור הרחב נותר מחוץ למעגל המשתמשים וגם מחוץ למעגל קבלת ההחלטות. הוא שומע על "ביטחון לאומי", על "סייבר", על "תשתיות קריטיות" ועל "סכנות ביולוגיות", אבל אינו מקבל דיון ציבורי אמיתי בשאלה מי קובע את גבולות הגישה לטכנולוגיה שתעצב את הכלכלה, המחקר, הביטחון, החינוך והעבודה בשנים הקרובות.
מעבר לטיעוני הביטחון הלאומי – והם אינם טיעונים מופרכים – מדובר גם במאבק כלכלי ופוליטי לכל דבר. ההתבטאות של סם אלטמן, מנכ"ל OpenAI, מבהירה זאת היטב. אלטמן אמר למעשה כי תקופת תצוגה מקדימה לצורך צוותי אדום מורחבים (Extended red teaming, צוותים המדמים אויב ותוקפים את הגנות המערכת) אינה רעיון רע. הבעיה, מבחינתו, היא לא עצם הבדיקה. הבעיה היא מצב שבו הממשלה בוחרת את הלקוחות.
זו נקודה קריטית. כאשר הממשלה קובעת מי יקבל גישה למודל ומי לא, היא לא רק מגינה על הציבור מפני סיכונים. היא גם מייצרת יתרון תחרותי. היא יכולה לקדם חברות טכנולוגיה מסוימות ולעכב אחרות. היא יכולה לתגמל חברות שמשתפות איתה פעולה ולהקשות על חברות לעומתיות. היא יכולה להעניק גישה מוקדמת לחברות שהממשל חפץ ביקרן, ולהשאיר מתחרות מאחור.
די להיזכר באילון מאסק, שהפך ממקורב ל-OpenAI לאחד מיריביה הבולטים, וכעת נחשב מקורב יותר לממשל טראמפ. בעולם שבו גישה למודל מתקדם עשויה להיות שווה מיליארדי דולרים, בחירת הלקוחות אינה פרט טכני. היא כוח שלטוני וכלכלי עצום.
ונחזור לאמודאי. בפסקאות הסיכום של מאמרו הוא מדגיש את מחויבותו לשקיפות, לאסדרה ולפעולות מקדימות מצד הממשל. בחזרה לדימוי משר הטבעות, הוא כותב כי הוא מזהה את ראשיתה של התעוררות: זקן-עץ ועצי היער שלו מתחילים להתעורר.
אמודאי אולי צדק באבחנה, אבל יתכן והוא טעה בפרשנות. זקן-עץ אכן התעורר. אלא שכעת הוא לא רק מגן על היער. הוא גם מתחיל לקבוע מי רשאי להיכנס אליו, מי יראה את העצים, מי ייגע בפירות, ומי יישאר בחוץ. וההוביטים – הציבור, המשתמשים, החוקרים, החברות הקטנות והמדינות שאינן ארצות הברית – הם אלה שמתמהמהים בהבנה שגם במצב הזה טמונה סכנה.
הלאמת הבינה המלאכותית היא לא סכנת הכחדה מיידית. זהו לא תסריט מדע בדיוני. מדובר בסכנה שקטה, ביורוקרטית, כמעט בלתי נראית: אובדן הדרגתי של החופש הטכנולוגי לטובת מנגנון כוחני, סגור ומנומק תמיד בשם הביטחון.
ד"ר שרון חלבה-עמיר חוקרת את הממשק שבין משפט, חברה וטכנולוגיה
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.
