ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
אחד האתגרים המרכזיים בסיקור עבודת הממשלה הוא הפער בין החזון שמוצג לציבור לבין היישום בפועל. פרויקט "המיניסטרמטר", מדד חדש המבוסס על נתונים רשמיים, נועד לבחון בדיוק את הפער הזה. במקרה של משרד התחבורה תחת השרה מירי רגב, מדובר בפער עקבי—שמתבטא בעיכובים ממושכים, סדרי עדיפויות שנויים במחלוקת והישגים חלקיים בלבד.
עם כניסתה לתפקיד הציגה רגב חזון שכלל שבע מטרות מרכזיות:
בדיקה שנערכה לאחר יותר משלוש שנות כהונה מעלה כי רק שתי מטרות הושגו במלואן: השקעה בתשתיות ביהודה ושומרון ורפורמת התעריפים, ששווקה תחת השם "צדק תחבורתי".
עם זאת, המטרות הנוגעות לליבת חיי היומיום של רוב הציבור נותרו הרחק מאחור. מספר ההרוגים בתאונות דרכים הגיע לשיא של כ־20 שנה, בניגוד להבטחות לשיפור הבטיחות. הפקקים לא רק שלא פחתו, אלא החריפו, בעוד קצב פיתוח התשתיות מתקשה להדביק את הגידול במספר כלי הרכב. פרויקט המסילה המזרחית, שהוצג כפרויקט דגל, נדחה בפועל לשנת 2027 לכל המוקדם – הרחק מהיעד המקורי.
אחת ההבטחות שכן מומשו במלואן – השקעה נרחבת בתשתיות ביהודה ושומרון – ממחישה גם את סדרי העדיפויות התקציביים המעוות של המשרד. לפי נתוני המדד, כ־25% מתקציבי פיתוח הכבישים הופנו לאזור יהודה ושומרון שבו מתגוררים כ־5% בלבד מאוכלוסיית המדינה.
כהונתה של רגב במשרד התחבורה מדגישה פער בין המיתוג הפוליטי שלה לבין מדיניותה בפועל. רגב בנתה את מעמדה הציבורי כנציגת הפריפריה והשכבות המוחלשות, אך הנתונים מצביעים על סדר עדיפויות אחר—ובמרכזו השקעה בתשתיות ביהודה ושומרון, לצד רפורמת תעריפים שממנה נהנו במידה רבה גם מגזרים אחרים, ובראשם הציבור החרדי.
יוזמת "צדק תחבורתי" הוצגה ככלי להקלה על יוקר המחיה בפריפריה, אך השפעתה בפועל מצומצמת. המחירים בתחבורה הציבורית לא הוזלו עבור כלל הציבור, ובמקרים רבים אף התייקרו ב-45%. במקביל, ההטבות הופנו לקבוצות אוכלוסייה מסוימות, מבלי להביא לשינוי מהותי בדפוסי השימוש בתחבורה הציבורית.
כאשר ראש הממשלה מנחם בגין קידם את פרויקט שיקום השכונות בסוף שנות ה-70, היה מדובר במהלך רחב, ממוקד ובעל השפעה ממשית על השכבות המוחלשות שנדרשו לפרויקט. באופן דומה, כשר השיכון והבינוי, אריאל שרון הוביל מהלך חירום רחב היקף לשיכון עולים בתקופת גל העלייה הגדול מברית המועצות – מהלך שהתבסס על השקעה מסיבית והנעה מהירה של פרויקטים. במקרה הנוכחי הצורך בפרויקט תחבורה יעילה מהפריפריה למרכז הוא לא פחות דחוף אולם קשה לזהות מהלך מקביל בהיקפו ורצינותו.
הענקת פתרונות אמיתיים לפריפריה דורשת בראש ובראשונה שיפור מהותי בשירותי התחבורה – שיפור שיוביל לכך שחלק משמעותי מהציבור בפריפריה יוכל להפחית את התלות ברכב פרטי, ולהסתמך יותר על תחבורה ציבורית יעילה, נגישה וזולה.
מהלך כזה מחייב השקעה רחבת היקף: האצת חיבורי תשתיות למרכז, ייעול השירות בתחבורה הציבורית ושיפור הקישוריות בין אזורי מגורים לתחבורה ציבורית. מדובר בפרויקט מורכב, הדורש הובלה עקבית, נחושה ובלתי מתפשרת לאורך זמן.
במקום מהלך כזה, רגב אימצה מדיניות הנשענת על מהלך נקודתי בדמות הפחתת מחירים לקבוצות אוכלוסייה מסוימות, שאותו מיתגה כפתרון של ממש. גם סוגיית השקיפות מחזקת את התמונה הזו: היעדר נתונים מלאים על תוצאות הרפורמה מקשה על בחינה ציבורית של השפעתה בפועל ומרמז על כך שהנתונים אינם מחמיאים לשרה, אחרת היא הייתה ראשונה לפרסם אותם.
מטרה נוספת שבה כשלה רגב היא הבטחתה ל"חילוץ ישראל מהפקקים". בעיית העומסים בכבישים אינה תוצר של כהונתה בלבד, אך גם במהלכה לא חל בה שינוי של ממש. בשלוש השנים האחרונות המשיך קצב הגידול במספר כלי הרכב לעלות על קצב סלילת הכבישים והרחבת פתרונות התחבורה. מדיניות המשרד לא הצליחה לייצר אפילו אופק לשינוי במגמה.
גם בנושא נקודתי יותר, כמו המחסור בנהגים בתחבורה הציבורית, לא הושגה התקדמות משמעותית. עם כניסתה לתפקיד, עמד המחסור על 6,000 נהגים, ולאחר למעלה משלוש שנות כהונה הוא עדיין עומד על כ-5,000 נהגים. פער זה פוגע קשות ברמת השירות של התחבורה הציבורית ומוביל לביטולי קווים ולעיכובים תכופים.
בסיכומו של דבר, כאשר בוחנים את כהונת רגב דרך המטרות שהיא עצמה הציבה, מתקבלת תמונה של כישלון בהשגת רובן – ובייחוד החשובות שבהן.
