האופוזיציה נרדמה בבחירת מבקר המדינה – ביותר מדרך אחת

מבקר המדינה הנכנס, מתניהו אנגלמן, נבחר באפריל האחרון בהצבעה חשאית במליאת הכנסת. בזמן הקצר מאז כניסתו לתפקיד, פורסם כי אנגלמן מתכנן במשרד שינויים נרחבים העלולים להקטין את הפיקוח על הממשלה,  למשל ביטול היחידה שחוקרת שחיתויות ושילוב מחמאות בדו"חות הביקורת.

בתהליך בחירת המבקר, כל עשרה חברי כנסת יכולים להציע שם של מועמד/ת, ולקוות שיצליחו בהמשך לשכנע את מרבית הח"כים להצביע לו/לה. הקואליציה הציעה את אנגלמן. האופוזיציה גם הציעה מועמד משלה – גיורא רום. שניהם ללא רקע משפטי – אף שבדרך כלל נהוג למנות משפטנים לתפקיד.

אבל האם האופוזיציה באמת נלחמה על המינוי?

שפטו בעצמכם:

כחודש לפני התאריך האחרון להגשת מועמדות לתפקיד, התקשרתי לדוברי רוב הסיעות לבדוק אילו מועמדים הם מתכננים להציע. זה היה שבוע אחרי הבחירות ובאף מפלגה לא ידעו מה להגיד. 

חלק מהדוברים ממש צחקו על עצם השאלה. זה קורה חודש לפני מינוי חשוב מאין כמותו לכהונה של שבע שנים, כן?

לקראת מועד ההצבעה פניתי כמעט לכל חברות הכנסת בבקשה שישקלו למנות מועמדת אישה לתפקיד. למה? כי חשוב שיהיו נשים בתפקידים בכירים, וזאת הזדמנות מעולה לרתום את כלל הסיעות לתמוך במינוי ראוי ועל הדרך לקדם שוויון מגדרי.

חלקן תמכו ברעיון – ואפילו אמרו לי אישית שיקדמו מינוי של מועמדת אישה.

הנה חלק מהתשובות שקיבלנו מחברות הכנסת:

• עומר ינקלביץ' (כחול לבן): "בהחלט המלצתי ליו"ר הסיעה על מספר נשים ראויות".
• פנינה תמנו שטה (כחול לבן): "אני מסכימה איתך לחלוטין! אצביע למבקרת".
• יעל גרמן (כחול לבן): "כידוע לך, מפלגתנו הגישה מועמדת לתפקיד".

למרות זאת, ביום ההצבעה לא נמצאה מועמדת, ולא עשרה חברי כנסת לחתום על טופס של אחת כזו.

חברות וחברי האופוזיציה יכלו לעשות מהלך מדהים ולהציע מועמדת ראויה ומעולה שאולי אפילו הייתה נבחרת. הן יכלו לעשות כמעט-היסטוריה – היתה מבקרת אישה אחת בלבד עד כה – ולהרוויח ניצחון קטן. אבל האופוזיציה, בהנהגת כחול לבן, העדיפה שלא להפריע לאף אחד עם מהפכות מיותרות.

מה היה צריך למהפכה כזאת? מועמדת מעולה, עשר חתימות של ח״כיות ורצון לקדם טוהר מידות ושוויון מגדרי.

אני בטוחה שבאופוזיציה יכלו למצוא את כל הדברים האלה. לקראת ההצבעה עלו שמות של מועמדות ראויות לכל הדעות.

אבל חברי האופוזיציה בחרו שלא להציב אלטרנטיבה מהפכנית – וכך זכו שלא ביושר להתלונן ב-7 השנים הבאות על מבקר שמעדיף מחמאות על ביקורת.

לא רק זאת. ביום ההצבעה לבחירת המבקר כלל לא הייתה קואליציה (בסוף היא לא הוקמה כלל והלכנו שוב לבחירות). כלומר חברי כנסת ממולחים דיו – יכלו לשכנע ביתר קלות את חבריהם להצביע יחד איתם, משום שאין משמעת קואליציונית כאשר אין קואליציה.

יתרה מזאת, ההצבעה למבקר היא חשאית. אך ברגע האמת – אפילו לא כל חברי "האופוזיציה" התגייסו. אנגלמן נבחר ברוב של 67 קולות, שניים יותר ממספר חברי הסיעות שהיו צפויות להצביע לו (ועוד חמישה נמנעו).

שאלתי את בני גנץ למה לא הוביל מלחמה על מינוי מהפכני, למשל משפטנית מוערכת או שופטת לשעבר. הוא ענה כי: "גיורא רום היה יכול לעשות את התפקיד הזה בצורה מצוינת. אך הוא לא נבחר. נבחר מתניהו אנגלמן שהוא איש ראוי בזכות עצמו וזאת הדמוקרטיה – בסוף נכנסים מאחורי הפרגוד, שמים את הפתק, בוחרים. מבקר המדינה צריך לעשות את תפקידו בצורה נאמנה, בממלכתיות".

גנץ התייחס בדבריו לביקורת שנשמעה מצד גיורא רום כלפי כחול לבן, לאחר שלא נבחר. "בסופו של דבר כל כחול לבן הצביעה ועבדה. במקום אחד שהפסיד את הבחירה לא הייתי מגלגל את האשמה למישהו אחר, הייתי בודק עם עצמי מה קרה אצלי. מתניהו אנגלמן היה אצלי בשיחה, תבדקו עם גיורא רום איפה היה בשיחות בעצמו ותראו את התוצאה. אני מכבד את הבחירה, אני מאמין בבחירה, אני מאמין במוסד הזה".

כששאלתי אם שקלו למנות מועמדת אישה, ענה: "מי אמר לך את זה? לא היתה מועמדת. בסוף היו שני אנשים –  מה לעשות זה המצב".

בכלל, נראה שכחול לבן התעצלו. בראיון בגל"צ אמר רום כי "במשך שבועיים לא השתתפתי בשום פגישה להגדרת המשימה והטקטיקה. עד יומיים לפני ההצבעה לא היה לי ברור אם יש מישהו שמטפל בזה, ואם יש – מי הוא". בנוסף אמר רום כי ניסה לדבר עם כל חברי הסיעה, ללא הצלחה: "כל אחד אמר שהוא יחזור אליי. אף אחד לא חזר".