חוג הבית של מנואל טרכטנברג עם האלפיון העליון – מצלמה נסתרת

לקראת סוף השבוע האחרון התכנסו בביתו של פרופסור איתמר רבינוביץ' בצפון תל אביב כמה מאילי ההון החזקים ביותר בכלכלה הישראלית, לחוג בית אינטימי ודיסקרטי שאירח מועמד "המחנה הציוני" לתפקיד שר האוצר, פרופסור מנואל טרכטנברג. בשיתוף כתב "לילה כלכלי" רועי ברק הצלחנו במאה ימים של שקיפות להסתנן אל המפגש עם מצלמה נסתרת ולתעד כמה אמירות מעניינות של המשתתפים בו, כולל יזם הנדל"ן המוכר אלפרד אקירוב.
בתיעוד נשמע אקירוב תוקף במילים חריפות את מועמדי המחנה הציוני המזוהים עם התחום הכלכלי-חברתי. בעוד שהוא מביע אמון בטרכטנברג עצמו, אמר אקירוב: "בעבודה יושבים היום אנשים שהם אנטיתזה לכל דבר טוב שיכול לקרות בישראל". ברשימת המותקפים נכללו בין היתר ח"כ שלי יחימוביץ', ח"כ מיקי רוזנטל ויוסי יונה.

אקירוב פנה אל טרכטנברג ותהה: "איך תוכל להשיג תוצאות כשיושבים שם אנשים כאלה? השקעות – לא. גז – לקחת. מי יהיה מוכן להשקיע דולר אחד במדינת ישראל? אני לא מוכן להשקיע פה כי אין אמינות. אז מה היכולת שלך?".

חוג הבית התקיים בפורום מצומצם ביותר של פחות מ-20 אנשים, ויזם אותו אקירוב עצמו, שהונו מוערך ביותר מ-3 מיליארד שקלים. טרכטנברג הגיע אל החוג כדי "לדבר כלכלה", לדבריו, ושמע על הציפיות מצד הנוכחים בתור מועמד המחנה הציוני לקבל לידיו את התיק הכלכלי הבכיר.

משתתפים נוספים שנכחו בכנס, מלבד אקירוב, הם דן פרופר, בעל השליטה ב"אסם"; אברהם ביגר, לשעבר יו"ר "מכתשים אגן"; אברהם (בייגה) שוחט, שר האוצר לשעבר שפרש לאחרונה מדירקטוריון כי"ל; עיתונאי "ידיעות אחרונות" וראש לשכת ראש הממשלה לשעבר, איתן הבר ונוספים.

אלפרד אקירוב סירב להגיב לפרסום. מטעמו של פרופסור טרכטנברג נמסר כי "איתר רבינוביץ' אירח בביתו מפגש של קהל מעורב והזמין את פרופרסור טרכטנברג להופיע בפני שורה של אנשי אקדמיה, בכירים לשעבר בשירות הציבורי דוגמת שר האוצר לשעבר אברהם שוחט, ראש לשכת ראש הממשלה איתן הבר ונציגי הקהילה העסקית. במהלך המפגש הציג פרופסור טרכטנברג את משנתו הכלכלית-חברתית. בין היתר ציין כי ברשימת 'המחנה הציוני' ישנו מגוון רעיוני של חברים בעלי ניסיון וידע רחב, וכי הוא מברך על כך".

מתוך הטור של גיא רולניק:

״לפי חשיפה משותפת של חדשות 10 עם המיזם העצמאי "100 ימים של שקיפות", אקירוב הטיח בטרכטנברג שאנשים כמוהו או יצחק תשובה לא ישקיעו דולר בישראל באווירה הכלכלית הנוכחית, אותה אווירה שנוצרה בעקבות המחאה החברתית לפני שלוש שנים – שטרכטנברג מדבר בשבחיה בשנים האחרונות.
מצופה היה מטרכטנברג שישיב לאקירוב שהכנופייה ששלטה בכלכלת ישראל עד למחאה החברתית לא יצרה שום ערך למשק, אלא בעיקר לקחה ערך קיים באמצעות חיבורים, חלקם פליליים, לפוליטיקאים, לרגולטורים ולבנקאים.

מצופה היה מטרכטנברג שישיב לאקירוב שכפרופסור לכלכלה, איש השוק החופשי, הוא לא יצליח למרוח אותו בשיטה המקובלת, משום שהוא יודע שעם ישראל כלל אינו זקוק ל״הון״ של אותם "אילי הון" שאקירוב דיבר בשמם – לא רק משום שאין שום מחסור בהון בישראל אלא בעיקר משום שמתוך 3 טריליון שקל של נכסים פיננסיים פנויים להשקעה בישראל, פחות מ-3% שייך לאקירובים, לתשובות, לדנקנרים – והשאר שייך לציבור.

טרכטנברג היה צריך לפתוח את חוג הבית לציבור הרחב, להזמין את כל אנשי העסקים שמעוניינים לבוא ולהגיד להם, כמו גם לעובדים ולצרכנים של העסקים שלהם, שלא חסר הון במדינת ישראל וגם לא חסר כישרון אדיר.

מה שחסר לנו הוא מגרש משחקים הוגן ופתוח שנותן הזדמנויות שוות לכל היזמים וכל העובדים להצליח. מה שדרוש לנו הוא פוליטיקאים ומנהיגים שישחררו אותנו מהלפיתה של כמה כנופיות, קבוצות אינטרס ובעלי מונופולים שעיקר הצלחתם נובעת מכך שהם נכנסו לתוך המועדון, הזמינו לתוכו כמה פוליטיקאים, רגולטורים ועיתונאים, סגרו את הדלתות מאחוריהם ולא מעוניינים לתת לאף אחד שלא מחובר אליהם דריסת רגל או הזדמנות להצליח בישראל.

וכדי לסיים בהומור וברוח טובה, טרכטנברג היה יכול להגיד לאקירוב: תגיד לחבריך הטייקונים שמאיימים לברוח מישראל שאנחנו מעדיפים שיישארו ויעשו כאן עסקים בצורה פתוחה, הוגנת ושקופה, מבלי להיפגש לארוחות ערב סגורות עם ראשי ממשלה ושרים. אבל אם הם מתעקשים שנמאס להם – אז יש לנו רק בקשה אחת: שיואילו נא להקדים ולפרוע את החובות שלהם לבנקים ולפנסיות שלנו בטרם הם עושים את דרכם לנתב״ג, משום שמדובר בכסף ציבורי, והשלושה האחרונים שאיימו שיעזבו או ״לא ישקיעו שקל״ אם לא נאפשר להם לשמר את קפיטליזם המקורבים הישראלי – הותירו אחריהם חובות במיליארדי שקלים, שעד לרגע זה לא ברור כיצד ייפרעו, אם בכלל.

איש אינו יודע מה נאמר בחדר אחרי שכתבי ערוץ 10 סולקו והדלת נסגרה. מי יודע, אולי טרכטנברג הטיח את כל הדברים האלה או דברים דומים להם באקירוב. בכל מקרה, כדאי שהציבור ישמע אותם בקרוב, שאם לא כן הוא עשוי לחשוב שמפלגת העבודה חוזרת להיות הכלי לא רק של ועד עובדי חברת חשמל, אלא גם של לקוחות הרצוג־פוקס־נאמן לסידור ענייניהם בשלטון״.