ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
יש לי בעיה עם יאיר לפיד. כן, יש לי – תומר אביטל – בעיה עם יאיר לפיד. לא משהו ביננו חס וחלילה – ישבתי איתו פעמיים בחיי, והוא היה מאוד מנומס, אינטליגנטי וקשוב מרוב הפוליטיקאים שפגשתי בחיי. אני גם לא חושש לצל של שחיתות במעשיו.
הבעיה שלי עם יאיר לפיד היא אזרחית. של אזרח מול הפוליטיקאי שלו. של מוביל מיזם שקיפות מול ראש מפלגה שחרטה על דגלה פוליטיקה חדשה.
הפוסט הזה היה במקור אחרת לחלוטין. ציינתי בו שאנו עדיין לא יודעים את מועד מכירת הדירה הנוספת והנה הטאבו האחרון, וכל הכבוד על מצעו החדש. תומך יש עתיד וכמה ממתנדבי המיזם הנהדרים (כמו רז דרורי ואופיר סמל) סייעו בניסוח. אבל הם כל פעם החזירו לי את הטקסט וטענו משהו כמו: ״אתה מדגיש שאין לך דבר נגד לפיד – אבל תראה את השורה הזו והזו, זה נראה כאילו דווקא יש לך״. אז שכתבתי את הטקסט שוב ושוב עד שהבנתי. הם צודקים.
כן. יש לי (תומר) משהו נגד יאיר לפיד. אולי כי ככתב בכנסת תליתי בו תקוות ואז ראיתי איך פוליטיקה ישנה מחלחלת למפלגתו. אולי כי צפיתי בו חונק את החוק לחשיפת תיקי המניות של הח״כים (מישהו לא חושב שזכותנו לדעת את הרכב תיק המניות של דרעי השווה 300 אלף דולר?). או כי הוא קבר את החוק להסדרת הלוביסטים שסיעתו (!) קידמה. וגם כי דאג שיופלו חוקי שקיפות, למשל להוצאה לאור של ועדות השרים. כל אלו הם הלחם והחמאה של המיזם החפרני הזה, הסיבות ללידתו, אז איך זה לא יהיה אישי?
בקצרה, מתנגדי המיזם מטעם יש עתיד צודקים- אני מוטה. לכן כל טקסט שכתבתי נראה לי זוועה. ואז נזכרתי למה השקתי בכלל את המיזם – ממקום אישי ומתוסכל של אזרח שרוצה לשנות משהו, ולא של אזרח שרוצה להשתלב במשחק ולכתוב פוסט להשבת הילת האובייקטיביות שלנו.
אז הנה. יש לי אג׳נדה. מה שכן, היא לא נגד פוליטיקאי כזה או אחר. היא שקיפות, וכל מי שבעדה אנחנו איתו, ומי שנגד, אנחנו נגדו ונפעל לחשוף מה שיש לו להסתיר. אני גם נגד שאר ראשי המפלגות שכבר הכזיבו אותנו, ונגד כל חובבי האפילה. אלא שלא רק מפלגות שמתפוצצות ממנה כמו ׳ישראל ביתנו׳ הן מסוכנות, לדעתי, אלא גם מפלגות בהסוואה. מפלגות שמקיימות מסיבות עיתונאים נגד השחיתות אף שהשלטון כבר היה בידם והם הקדישו אותו לסוגיות אחרות לחלוטין. זה מה שמעצבן אותי.
אני לא עיוור, לפיד לא מושחת ואף עצר הטבות בעייתיות לחרדים וקידם (ברגע האחרון) צעדים מדהימים ולא פשוטים למשל לריסון קק״ל. אך מה שהכי חשוב לי זו סוגיית העל- ביטול האפילה השלטונית- היא מה שאפשרה לקק״ל לתדלק את מרבית הכנסת ולמגנט אותם לצידה כך שאותה רפורמה נפלה.
אז אני (תומר) זועם. כן גם על כך שבחרת לפיד לתקוף את הבנקים רק אחרי שעזבת את האוצר, שוויתרת על הרפורמות המגוונות שהציעו לך בתקציב 2013 שהיה שעת כושר מדהימה – מתוך פחד להתמודד עם קבוצות לחץ, ועכשיו גם על זה שכבר היו 10 הזדמנויות בשנתיים האחרונות בהן יכולת לחשוף את הונך (אני וכלי התקשורת ביקשו זאת לאורך הקדנציה), אך בחרת לעשות כן רק לפני בחירות, אחרי הדרדרות בסקרים, ורק אחרי ששינית בו משהו.
אני יודע לפחות על דבר אחד – הדירה. הנה הנוסח המעודכן מאפריל 2013. אז אחרי שמונית לשר האוצר מכרת אותה (עדיין לא ברור מתי. אעדכן כשאדע. מסתמן שלהי 2014). וזה בסדר. הכל בסדר. בפעם המאה- גם מאה דירות ומאה מיליון שקל בבנק זה בסדר. אותי מעניין רק שהאינטרסים הכלכליים של הצמרת השלטונית שלפיד נמנה עליה יהיו בחוץ ובזמן אמת.
ואז הבנתי את הדבר שהקשה עלי לכתוב את הסטטוס האחר. לפיד כנראה מסכים איתי. הוא הרי פרסם את הונו! אז למה עכשיו – כאשר אני ואחרים שואלים מתי הוא מכר את הדירה – הוא שותק? למה בכלל לפרסם את הונך אם אתה חושב שאין לציבור זכות לדעת כיצד השתנה במהלך חייך הציבורים? זה חשוב מהכסף שאיתו הגעת לפוליטיקה – דבר שהוא באמת עניינך.
בוז׳י, למשל, פרסם (חלקית) את הונו. אנשים שאלו אותי האם העביר את מניותיו במשרד עו״ד שהיה חבר בו לאמו. שאלתי אותו. הוא ענה תוך יומיים תשובה מקיפה, חד משמעית ולא מתחמקת וכלל את כל משפחתו. זה כמובן לא אומר שהרצוג צדיק הדור, רחוק מכך. ושוב אני גם לא מאשים את לפיד שהוא מושחת. אני רק טוען שהוא דומה לחבריו לספסל, אבל בניגוד אליהם וסליחה מראש – שרץ בתחפושת. יש שחיתויות אדירות במפלגות אחרות- אך אני מעדיף פוליטיקאים שאני יודע מה צפוי איתם, ואני יכול לנסות לשכנע את הציבור להסיר את חסותו מהם, מאשר כאלו שהציבור הרחב משוכנע שהוא אחרת.
חשוב לי להדגיש שתומכי מפלגתו הם אנשים נהדרים. לדעתי הם מלח הארץ- בלי גרם של ציניות. מתנדבים חדורי אידיאלים. אך הם כעת לא יבינו את מה שאני מנסה לומר – כי אני לבטח לא מסביר את עצמי מספיק טוב: זה לא מספיק שלפיד הוא לא מושחת. אני מצפה ממנו ומהפוליטיקאים החדשים ליותר. החלפת חברי כנסת מבלי שהם ישנו את הכללים – בייחוד כשהייתה להם הזדמנות – לא מספקת.
–
והנה מתוך הטור על מאיר כהן מה שכתבתי על המפלגה: זו רק אנקדוטה. מה שחשוב פה שוב זה שמדובר בסיפור נוסף, תמוה אמנם אך עדיין כזה שנחשפו בו שאלות חמורות לגבי בכיר המפלגה שחרתה על דגלה את ניקיון הכפיים. פניתי ל׳יש עתיד׳ ולראש המפלגה יאיר לפיד בבקשה להגיב לתחקיר – אך הם החליטו לשתוק. במפלגה יכלו להודיע שהחלו בבדיקת ממצאי התחקיר, או מאידך להכריז שמדובר בשטויות במיץ. אך הם החליטו למלא פיהם מים, ככל הנראה בתקווה שהסיפור יתאייד לו.
׳יש עתיד׳ היא מפלגה עם כוונות טובות. ׳יש עתיד׳ אפילו קידמה כמה מהכוונות האלו בכנסת ה-19 (טיפול אמיץ בקק״ל למשל). אבל המפלגה הזו (שאני לא מחסידיה. גילוי נאות למטה) היא גם אסופה די מקרית של אנשים שהסכימו לרוץ עם לפיד לכנסת. אסופה שהדבק שלה אמור להיות מעורבב, למיטב הבנתי, משני מרכיבים: טוהר המידות ודאגה למעמד הביניים. וזאת בדיוק הבעיה. בשניהם מוטל שוב ושוב ספק. אם זה מסע הצלב להחלת מע״מ 0, סיוע למקורבים, או אי הצטרפות לקואליציה הדומה דמיון מדהים לזו שהם סייעו להקים בפעם שעברה (איזו הצדקה יש למפלגת מרכז שנשארת באופוזיציה?).
וגם אם הכל מנומק והגיוני והטעות היא בידינו – מדוע להתעלם מפרשה שאילו הייתה נחשפת במפלגה אחרת- לבטח היו מכנסים סביבה מסיבת עיתונאים וצועקים ׳מושחתים- הביתה׳?
כש׳יש עתיד׳ הייתה חברה בקואליציה התמרמרתי משום שלא קידמה את אג׳נדת השקיפות עליה רכבה כל הדרך לממשלה. כעת, כשהיא חברה באופוזיציה נותר רק לבכות על התנהגות פסולה של נבחרי ציבור. נכון, מלכי הפוליטיקה הישנה הן עדיין המפלגות הוותיקות, אך מדוע הטוענות לכתר מחקות אותן בלהט רב כל כך?
מפלגה שרכבה על ההתעוררות החברתית ומתיימרת לייצג את הציבור הרחב שואף השקיפות לא יכולה להשתתף במשחק רק כשנוח לה. אם כהן לא חטא – תתייצבו מאחוריו. אם מעשיו טעונים בדיקה – אנא בצעו אותה.
עורך דינו של פישר מסר כי את תגובתו יש לבקש מהשב״ס עקב מעצרו. בשב״ס טענו מנגד כי רק עורך הדין יכול לבקש תגובה. לפיד ויש עתיד, כאמור, סירבו להגיב.
גילוי נאות: תומר אביטל עבד ב׳עובדה׳ והוא לא מחובבי ׳יש עתיד׳
–
עדכון 2016: לפיד חסם אותי (תומר) בפייסבוק. עם זאת הוא הצהיר בפוסט על תמיכתו בחופש הביטוי.
כתבתי בפייסבוק האישי שלי בתגובה: למה לפיד הוא הח"כ שמגיע הכי מעט לכנסת? מדוע 'יש עתיד' לא התייחסה לפרשה החמורה של מאיר כהן? איך מי שחרט על דגלו את המלחמה בשחיתות – הצביע נגד חוקי שקיפות בסיסיים?
לפיד לא להגיב לשאלות אלו – ולרבות אחרות, לרבות על הדוקטורט שלו או על תקציבים ששריו העבירו לידיעות אחרונות. כל זאת אף שאנו מממנים כיום לא רק את שכרו אלא גם במיליוני שקלים את מפלגתו (שגם את תקציבה הוא מסתיר).
אבל מה שמרתיח אותי יותר מכל הוא השקר. השקר שלפיד מרבה לכתוב: "חופש הביטוי שייך לכולם" – בשעה שהוא חוסם אותי (ורבים אחרים) מהדף שלו. למה? כי הבכנו אותו.
קיללנו? לא. שיקרנו? לא. לפני החסימה בסך הכל כתבתי פעם אחת בלבד "למה אתה לא מגיב לשאילתות?"
עצם העובדה שאתה לא מגיב לשאלות לגיטימיות מסיר ממך לפיד את התואר שאני כה מכבד – 'נבחר ציבור'. עצם זה שהענקת לציבור בתמורה ל 30 מנדטים מייחלי לשינוי בסך הכל סטטוסים מושחזים בפייסבוק – הופך אותך ל'טפיל ציבור'. זה שאתה ממשיך לצרוח 'חופש ביטוי' כדי להכשיר דמגוגיה באגורה שנועדה לקרוץ לאנשים שאתם מונעים מהם כלים לקריאה ביקורתית – כבר הופך אותך לסכנה לציבור.
גילוי נאות: יש לי, בין השאר, בלוג באתר הארץ. הרתיח אותי גם שלפיד מציין את הארץ בכללותו בפוסט שלו ומעלים את העובדה שמדובר בטור דעה שהתפרסם בתוכו- זאת הכוונה בהעדר כלים לקריאה ביקורתית (וזמן להבין שלפיד עשה כאן קיצור דרך פופוליסטי).
–
*חשוב להדגיש: אנו פועלים להגברת השקיפות סביב נכסי ח"כים, בין השאר, גם בגלל משבר הדיור. לא מעניין כמה כסף יש בחשבון הבנק שלהם, כן מעוניין מפת האינטרסים המלאה שלהם. אם יש לך כמה דירות האינטרס שלך לעתים הוא שהמחירים יישארו למעלה.
אלא שאין לנו מושג על מצבת הדירות של רוב הח"כים כי רובם מסרבים לחשוף זאת.
אנו כן יודעים את הדבר הבא: הכנסת חוסמת חוקים שיכלו לשחרר בשנייה דירות לשוק ולהוזיל מחירים- דוגמת מיסוי על דירות להשקעה, או מיסוי על דירות בירושה אלא אם יימכרו (טורפד לאחרונה). אבל כן מקדמת במרץ חוקים לנטילת משכנתאות גדולות יותר שיובילו לעוד זינוק מחירים ויעשירו בעיקר בעלי דירות מרובות ובעלי בנקים. כל זאת באצטלה חברתית.
נכון. יכול להיות שהדבר היחיד שמעצב את המדיניות של הח"כים זו השקפת עולם. בחוסר שקיפות נישאר עם ספקולציות מחד ודירות לא מושגות מנגד.
עוד:
מול הכוחות הגדולים שמנסים להשתיק אותנו, היום יותר מתמיד אנחנו צריכים אותך איתנו!
3 תגובות
שקיפות לא יכולה להתחיל דקה לפני הבחירות ולהיעלם דקה אחריהן. וזה בדיוק מה שלפיד עשה. כמו לכולם, גם לי היו ציפיות ממנו (רם כי אני לא הצבעתי עבודו). לפיד הביא עימו לכנסת רשימת אנשים שרובם אכן מרשימים. מעטים מהם פעלו למען הציבור ברצינות במהלך השנתיים האלה (מי אמר גרמן ולא קיבל?). הבעיה היא, שבגלל הציפיות שהוא יצר – ההצבעות שלו מתחילת הדרך, הראו שפניו לפוליטיקה מאוד ישנה. אני חושש שלפיד עדיין לא הבין, למשל, שפייסבוק היא כלי שמאפשר תקשורת – אבל דו צדדית. הוא עדיין חי בעידן Web 1.0 (בו הוא ורק הוא מעביר תוכן לנתיניו, אך הוא לא חייב להם מענה על ביקורת – גם היא עניינית), בזמן שכולם כבר עברו מזמן לעידן – Web 2.0, שבו לבוחריו יש דעה, ואם היא עניינית ואינה אלימה – עליו להשיב עליה בסבלנות הראויה.
חשוב לציין – אני לא מצפה ממנו לשבת כל היום על הפייסבוק ולענות לאנשים. שעתיים בשבוע בהחלט יספיקו. אפילו שעה. אבל אתה לא יכול לדבר על פייסבוק, שהיא אמצעי של פוליטיקה ישירה, בזמן שאתה למעשה הכל בכדי לעקר את הכלי הזמין הזה מתוכן.
לפיד הראה עד כה, שהוא עדיין לא מבין היכן נמצא הכסף באמת. יתרה מכך – הוא כעת משקר לציבור בוחריו במצח נחושה. הנתונים המספריים שהוא מציג (עלייה של 300% חרדים לעבודה, עלייה של 40% בגיוס חרדים ועוד) הם זריית מלח בעיני הציבור. חלקם פשוט לא נכונים ולחלקם לא הייתה לו כל נגיעה. דווקא במקומות שבהם הוא כן יכול היה להשפיע – בחברות הממשלתיות, למשל – מינוי "נבחרת הדירקטוריונים" התגלה כבדיחה. אורי יוגב מינה אנשים מושחתים לדירקטורים (איריס אילוז מאמפל, למשל) ולא עשה דבר נגד דירקטורים סוררים (והדוגמא הכי בעייתית מבחינתי, דווקא בגלל שלפיד שם דגש על הסיוע שלו לניצולי השואה, הייתה מה שפרסם מוטי גילת לפני שבועיים – העובדה שבחברה להשבת כספי ניצולי השואה, המנהלים מקבלים שכר שערורייתי, ובונוסים שערורייתיים לא פחות). ללפיד הייתה הזדמנות גדולה. לפחות בחצי מהקדנציה הקצרה הזו, הייתה לו את המפלגה הכי גדולה בכנסת (הליכוד וישראל ביתינו התפצלו דה פקטו מיד אחרי הבחירות). לפיד בחר לשבת בצד, ולא לעשות דבר. הוא בחר לחכות. הוא בחר שלא לאפשר לציבור לדעת כיצד הוא ושריו בוחרים בוועדה הכי חשובה (למעט ועדת הכספים) – ועדת השרים לחקיקה. אפילו לימור לבנת, שאף פעם לא נחשבה לפוליטיקאית יוצאת דופן, חשפה את הצבעותיה.
כשלפיד משקר לציבור שוב ושוב – זו בעיה שיש לתת עליה את הדעת. בדומה לביבי ובנט – אלופי השקרים – הוא חוזר על נתונים שקריים שוב ושוב, והוא מקווה שמשהו "יידבק". במקום להודות בטעויות, גם הוא מאשים אחרים, מטיל את האחריות לפתחם של אחרים בלבד. וזו ה-גדרה של פוליטיקה ישנה.