
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
שיבי פרומן, לשעבר יועצו של שר החינוך שי פירון, רואה באוטונומיה החרדית את האתגר הגדול ביותר של החברה הישראלית. לדבריו, היא מפרקת את מדינת ישראל מבפנים: מעין מדינה בתוך מדינה, המתנהלת במימון ציבורי ולפי כללים משלה. ממשלת נתניהו השישית האיצה את התהליך הזה יותר מכל קודמותיה.
פרומן, מנכ"ל קרן גוונים, שלה שיתוף פעולה עם "העין השביעית" ועם המכון למחשבה עיתונאית, הוא בנו של הרב מנחם פרומן ז"ל, שהיה רב היישוב תקוע. לאחר פטירת אביו, לפני 13 שנה, התוודע למנגנון הממשלתי מבפנים. ב-2013 הצטרף ללשכת שר החינוך שי פירון והיה מעורב בהקמת המחוז החרדי במשרד החינוך והחינוך הממלכתי-חרדי. מהלך פורץ דרך שביקש לבטל את שכבת התיווך שיצרה המדינה גם בתחום החינוך בינה לבין אזרחיה החרדים, להעניק להם הזדמנויות שוות ולאפשר בהמשך גם את השתלבותם במשק.
בממשלת השינוי שימש פרומן ראש המטה של שר הרווחה מאיר כהן. כיום הוא מנהל קרן המממנת ארגונים העוסקים בשינוי מדיניות, בין השאר ביחסי המדינה והחברה החרדית.
מה גילית כשהתחלת לעסוק בחינוך החרדי?
"המערכת כולה מתנהלת במימון המדינה אבל על ידי עולם נפרד. מופעלת על ידי העסקנות, על ידי המנגנונים החרדים במימון המדינה".
עד כמה המערכת אוטונומית?
"בסוף יש שם ספקטרום רחב מאוד של מסגרות שנבנו לאורך השנים. יש מסגרות שהן אוטונומיות לחלוטין. המדינה כמעט לא נכנסת לשם אלא למטרות כיבוי אש.
"אני מגלה עולם שלם של חינוך שכולל כמעט רבע מילדי ישראל שמתנהל ביקום משלו בכמה אופנים, בין היתר בנרטיב – כאילו הוא לא קשור למדינה".
לדברי פרומן, בעוד מוסדות החינוך הממלכתי מבקשים ליצור סיפור ישראלי משותף, מוסדות החינוך החרדיים אינם שותפים לו והחברה החרדית אינה מחנכת לשותפות עם יתר החברה הישראלית: "היא לא מרגישה חלק מהדבר הזה. גם מבחינת המיומנויות שנותנים לילדים ולילדות של החברה החרדית בחינוך החרדי, לא מכשירים אותם להיות שותפים, לא מכשירים אותם לחיים. לא מקנים להם כלים לחיים בכבוד. ולמרות זאת, הם מקבלים מימון ציבורי".
האוטונומיה הזאת נבנתה במשך עשורים. המדינה מאפשרת להנהגה החרדית לשלוט בתחומי חיים רבים של הציבור החרדי ולנהל אותם בניתוק מחובת העמידה בחוקים ובתקנות. אלה נוגעים, בין היתר, לחינוך ולבריאות, לחובות כלפי המדינה ולשמירה על זכויות האדם והאזרח, ובמיוחד זכויות נשים.
את המנגנונים המפעילים את האוטונומיה הזאת מממנים משלמי המסים בישראל. זו מדינה בתוך מדינה, במימון המדינה – גם כאשר הגופים המנהלים אותה פועלים בניגוד לחוקיה ולערכיה.
לילד שעובר את שנות בית הספר בלי לרכוש בסיס מספק באנגלית או במתמטיקה יש פחות אפשרויות לבחור מסלול לימודים ומקצוע בהמשך חייו. ההשלכות, לשיטת פרומן, מצטברות וחורגות מגבולות המשפחה.
ככל שגדל מספר התלמידים הלומדים במסגרות המקנות פחות כלים להשתלבות, האתגר מתרחב. השאלה אינה רק מה תהיה הכנסתו של הבוגר, אלא ההשלכות על כלל האזרחים. מי יוכל להשתתף במשק, באיזה שכר ואילו מיסים ומה תהיה יכולתה של המדינה לממן שירותים לכלל האזרחים. פרומן רואה בתמריצים המשמרים את המסלול הקיים חלק מהמדיניות שחובה על הממשלה לשנות.
הבעיה השנייה, מבחינתו, נוגעת לכוח שהמדינה מוסרת למי שעומד בינה לבין האזרח. כשהחלטה על מקום לימודיו של ילד או על עבודתה של מורה מתקבלת במערכת שמפעילים גופים פוליטיים-מגזריים, להנהלות ולגורמים שמאחוריהן יש השפעה על המשפחה ועל פרנסתה. משפחה שמקבלת החלטה בניגוד לעמדת ההנהגה הפוליטית עלולה לשלם מחיר, וכך גם ילדיה. במקום שהמדינה תעמוד בקשר ישיר עם האזרחים החרדים, הם כפופים בפועל לעסקנים החרדים ולאוליגרכיה הרבנית.
"כל ממשלה חדשה שקמה זה כמו תינוק שנולד", אומר פרומן. לדבריו, השבועות הראשונים להקמת הממשלה מכתיבים במידה רבה את המשך דרכה. ניסיונו עיצב גם את האופן שבו הוא קורא את המשא ומתן הקואליציוני המתנהל בימים אלה. מבחינתו, השאלה מה שר ירצה לעשות כשייכנס למשרד חשובה פחות מהשאלה מה שותפיו יסכימו שיוכל לעשות בו.
לדבריו, "הרכבים קואליציוניים, הסכמים קואליציוניים, והמימוש הראשוני שלהם בתקציב ובחוק ההסדרים זה ה-DNA של הממשלה".
למה דווקא בממשלה שמורכבת ממפלגות שונות כל כך, קשה לפתוח את ההסכמות מחדש?
"מראש לא פותחים לדיון כדי לא לערער את היסודות, כדי לא לעורר אחרים לפתוח לדיון דברים חדשים".
בפועל, קידום מהלך החורג מפשרה מרכזית מצריך את הסכמת השותפות, בייחוד אם הן רואות בפשרה הזאת תנאי לישיבתן בממשלה. פרומן מזכיר שמלחמות ותמורות בזירה הבינלאומית עשויות לחייב ממשלות לשנות את סדרי העדיפויות שלהן. בענייני חינוך ומימון מוסדות, לעומת זאת, ההסכמות שנחתמו והכסף שהוקצה בתקציב הראשון עשויים להכתיב את עבודת המשרדים במשך שנים.

לשאלה אם יש להקים כעת ממשלה ללא המפלגות החרדיות, פרומן משיב בחיוב. הוא מבהיר שהוא מכיר במכלול האתגרים האדירים העומדים בפני החברה הישראלית, מבית ומחוץ, ובכל זאת, לשאלה האם חובה להקים כרגע ממשלה ללא חרדים עונה פרומן בחיוב: "אני בהחלט חושב שהממשלה הכי פחות טובה שיכולה לקום עכשיו היא זאת שהחרדים מעורבים בה".
"בעיניי זה האתגר הכי גדול של מדינת ישראל", הוא מוסיף, "שים בצד רגע את האתגרים הביטחוניים ואת הדברים שלא תלויים בנו. עצם הקיום והחוסן של החברה הישראלית תלויים בטיפול מהיר ומיידי בסוגיה של האתגר החרדי.
"אנחנו לפני נקודת האל-חזור בתחומים האלה, גם בגלל הגידול באוכלוסייה הזאת והחלק היחסי הגדול שהיא תופסת וגם בשל ההשלכות של המצב הקיים גם על הביטחון, על הכלכלה ועל החברה. אגב, יש עוד סוגיות שלא נכנסנו אליהן, למשל, שזו חברה מאוד מאוד גזענית".
פרומן קורא לכל מי שרוצה בישראל יהודית, דמוקרטית וליברלית להתגייס לשינוי האופן שבו החברה החרדית מתנהלת כלפי המדינה. לדבריו, "חלק מהתפיסות הגזעניות שלה שהולכות ומתפתחות שם קשורות להתנהלות האוטונומית שלהם והתנהלות בעולם מנוכר מהערכים שאני ואתה גדלנו עליהם".
אם המפלגות החרדיות יצורפו לממשלה, ההסכם הקואליציוני עשוי להבטיח את המשך תקצובם של מוסדות החינוך החרדיים ואת המשך התהליך המסוכן. לחלופין, הוא יכול לקבוע מה המדינה תדרוש בתמורה למימון, מי יבדוק מה התלמידים לומדים ומה יקרה אם מוסד המקבל כסף ציבורי לא יעמוד בחובותיו.
לדעת פרומן, נוסח ההסכם הקואליציוני עשוי לקבוע הרבה מעבר לגובה התקציב בשנה הקרובה. הוא יקבע אם משרד החינוך יוכל לשנות בפועל את הדרך שבה הוא משרת תלמידים חרדים, או יידרש להמשיך לממן מערכת שחלקים ממנה נהנים מאוטונומיה כמעט מוחלטת, כפי שהיה בכהונת השר יואב קיש.
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.