השרה להגנת הסביבה נגד ארגוני הסביבה

עידית סילמן, השרה להגנת הסביבה, יצאה השבוע לסיבוב ניצחון על חשבונם של ארגוני הסביבה. למה שהשרה שאחראית על הגנת הסביבה תתגאה בהפסד של ארגונים אזרחיים שתפקידם להגן על הסביבה, בדיוק כמוה? שאלה מצוינת שתכף גם תזכה לתשובה. אבל עד כמה יהיה זה מפתיע לגלות שהחגיגות של סילמן בכלל מבוססות על שקר בוטה?

שופטי בג"ץ דנו השבוע בעתירה שהוגשה נגד סילמן והמשרד להגנת הסביבה. העילה לעתירה: החלטה חד צדדית שנועדה לחנוק תקציבית את ארגוני הסביבה. הכסף שעליו נאבקים הארגונים מגיע ממקור ייחודי: קרן הניקיון, שבה מצטברים מדי שנה מיליוני שקלים שמקורם בהיטלי הטמנה וקנסות שהוטלו על גופים מזהמים. הקרן אמורה לפעול באופן עצמאי, ובימים כתיקונם נתח מהכספים שהיא מנהלת מועבר לארגונים הירוקים עבור פעולות שמשלימות את עבודת המשרד להגנת הסביבה.

בינואר 2025 החליטה הנהלת הקרן להקציב לארגונים 11 מיליון שקל שהצטברו בה. אלא שלמרות ההחלטה, חודשים עברו והכסף לא הועבר. ואז התחלף יו"ר הקרן. את מקומו של אסף יזדי, שכיהן גם כמנכ"ל המשרד להגנת הסביבה תחת סילמן, תפס המנכ"ל החדש שמינתה השרה – רמי רוזן, שהגיע לתפקיד ללא ניסיון משמעותי בתחום הסביבה. זמן קצר לאחר המינוי הגיעה ההודעה: במשרד הוחלט להפסיק את הנוהג הוותיק ולעצור את הכספים.

בארגון "אדם טבע ודין" החליטו לעתור לבג"ץ, והשבוע הגיע מועד הדיון. סילמן לא טרחה להופיע, אבל שלחה פמליה מכובדת שכללה את היועצת המשפטית של המשרד, נטע דרורי, את נציג משרד האוצר וקרן הניקיון עידו מור, וצוות של עורכי דין מפרקליטות המדינה. כל החבורה הזו התפנתה מסדר יומה העמוס כדי להגן על ההחלטה הקפריזית של סילמן לבטל את התמיכה בארגוני הסביבה.

הדיון היה טכני והסתיים כעבור כמה דקות. גם ההחלטה שניתנה בסופו (ראו להלן) היתה טכנית ולא שיקפה ניצחון מובהק לצד כלשהו. ובכל זאת, כצפוי, לא עבר זמן רב – והספין של סילמן הופרח לאוויר העולם. "ניצחון לשרה סילמן! עתירת ארגוני השמאל הקיצוני לקבל כסף מאזרחי ישראל נדחתה", דווח בקבוצות של מיזם התעמולה "מלוכדים", שקיבל השנה אלפי שקלים מתקציב הקשר עם הבוחר של סילמן.

מיזם תעמולה אחר, "הימנים בליכוד", מיסגר את ההחלטה הטכנית כסיכול של מזימה מתוחכמת: מהניסוח ניתן היה להבין שמדובר בארגוני שמאל שמתחזים לארגוני סביבה כדי לקבל במרמה כספי ציבור. "בלשכת השרה בירכו על ההחלטה וציינו כי מדובר באישור ברור לקו המקצועי שמוביל המשרד בראשותה, וכי נסיונות לסכל את המדיניות באמצעות עתירות משפטיות לא צלחו", הוסיפו שם.

שקר נוסף שנכלל בהודעה הוא שאחד העותרים הוא ארגון הסביבה הוותיק "מגמה ירוקה". בפועל, ארגון זה אינו צד בעתירה.

סילמן השמיעה את השקרים גם במו פיה, במליאת הכנסת. "היה דיון בבג"ץ, ומה הוחלט בבג"ץ? שהמשרד להגנת הסביבה צודק והעתירה שלהם נדחתה על הסף. ומה לעשות? אותם ארגונים במסווה סביבתי לא יוכלו להורות למשרד להגנת הסביבה לעשות מה שהם רוצים", הכריזה בנאום שהופץ אחר כך גם במדיה חברתית. סילמן גם חזרה על השקר שלפיו אחד העותרים הוא ארגון "מגמה ירוקה", שאותו כינתה "מגמה רעה".

ועכשיו לעובדות: העתירה כלל לא נדחתה. סילמן לא ניצחה. אין הוצאות, אין אשמים, אין דחייה. אף אדם שנכח בדיון הקצרצר שהתקיים בבג"ץ (כולל הח"מ) לא יכול היה לקבל רושם אחר.

הבסיס המשפטי לעתירה הוא הסירוב של המשרד להגנת הסביבה ליישם את החלטת קרן הניקיון מינואר 2025 שהורתה על חלוקת הכספים לארגונים. אלא שאחרי הגשת העתירה כינס מנכ"ל המשרד רוזן את הנהלת הקרן, וביטל את ההחלטה. התשתית העובדתית השתנתה, זה הכל.

אחרי שהטוויסט הביורוקרטי הזה הוצג בבג"ץ, השופטים המליצו לעותרים להגיש מחדש את העתירה עם תשתית עובדתית מעודכנת, והבטיחו שכל זכויותיהם יישמרו. כדי למנוע תרחיש שבו הכסף מקרן הניקיון יתנדף, השופטים יעל וילנר, יחיאל כשר ורות רונן הבהירו שאם העתירה המחודשת תתקבל – המשרד יחויב למצוא מקור תקציבי חלופי. ב"אדם טבע ודין" הבהירו שהעתירה תוגש מחדש בתוך כמה ימים.

באופן נוח למדי, סילמן ובימות התעמולה שהִדהדו את מסריה השמיטו את שמותיהם של שאר העותרים: ח"כ יוראי להב-הרצנו (יש עתיד), ובעיקר "חיים וסביבה", ארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל.

"חיים וסביבה" אינו ארגון שמאל. הוא גם לא ארגון ימין. חברים בו ארגונים שמייצגים קשת רחבה של גישות ואוכלוסיות, חלק ניכר מהם בלי שום אוריינטציה פוליטית, וגם גופים שפועלים בהתנחלויות ובשיתוף פעולה עם ארגוני ימין אידיאולוגיים.

מה אפשר ללמוד מזה? שהשרה סילמן לחוצה. זוהי שנת בחירות, ולפניהן ייערכו בליכוד פריימריז. כרגע, הסקרים הפנימיים לא מנבאים לסילמן מקום ריאלי ברשימת המפלגה לבחירות הבאות. על רקע זה כנראה החליטה לשרוף את מעט הגשרים שנותרו לה בתחום שעליו היא מופקדת ולהכפיש ארגונים שכל שר ושרה שקדמו לה במשרד, מימין ומשמאל, עבדו איתם בשיתוף פעולה פורה.

התוצאה היא פגיעה מהותית בטובת הציבור: פחות כסף למחקרים, מאבקים, הסברה וחינוך סביבתי – וחיים קלים יותר לגופים המזהמים.

* * *

לעיון בפסק הדין

45329-08-25