"התוכנית הלאומית" של סילמן באשדוד: בתקציב נמוך וללא חזון

באיחור של חודשים רבים, טיוטת התוכנית הלאומית לצמצום זיהום אוויר וריח באזור אשדוד הוצגה להערות הציבור. התוכנית, שהושגה לאחר מאבק עיקש של תושבים ופעילי הסביבה, זכתה לביקורת נוקבת של שורת ארגונים שהגישו התנגדויות למשרד. בין הנושאים שעלו: יעדים פשרניים, תקציבים נמוכים, לוחות זמנים מעורפלים והעדר דרישה למחקרי בריאות וסקרי סיכונים החיוניים כדי לקבל תמונת מצב מלאה על בריאות השכונות הסמוכות לתעשייה. לצד זה, לתוכנית הישג מרכזי: הגדלת נפח פעילות האכיפה, הניטור ודיגומי הפתע. 

אזור התעשייה באשדוד הוא מהמזוהמים בישראל ובפרמטרים מסוימים, אף המזוהם שבהם. לפני כשלוש שנים, תושבים מאשדוד, יבנה והסביבה התארגנו במטרה להילחם בזיהום, לצד ארגוני סביבה ובראשם מגמה ירוקה, אדם טבע ודין ושומרי הבית. התושבים יזמו דיונים בכנסת, הובילו הפגנות וגייסו את ראשי הרשויות אשדוד ויבנה, וכן את איגוד ערים לאיכות סביבה אשדוד – חבל יבנה. המאבק עורר את עניין חברי הכנסת ואף את השרה להגנת הסביבה עידית סילמן בעצמה וכך נולדה התכנית הלאומית. אלא שברקע, השרה סילמן שהובילה את התוכנית ביד אחת, חתמה ביד השנייה באמצעות משרדה על על רישיון הפעלה של תחנת כוח חדשה באזור התעשייה, שצפויה להגדיל את היקף המזהמים.

בביקורות שהושמעו טענו ארגונים שונים כי הבשורה הגלומה בכותרת "תכנית לאומית" התגמדה לחיזוק הפעולות הקיימות בלבד. "זו תוכנית של 'עסקים כרגיל'", אמר פרופ' עדי וולפסון, פעיל סביבה ומרצה במכללה האקדמית סמי שמעון. "במקום להציג תוכנית שאפתנית שתשנה את פני הסביבה באזור, אספו את הדרישות הקיימות מהמפעלים בהיתרי הפליטה וברשיונות השונים, ארזו אותן במסמך אחד ונתנו לו כותרת".

הכשל המרכזי בתוכנית מתבטא בתקציב נמוך של כ-20 מיליון שקל ועוד 5 מיליון לפרוייקט יעודי בשם נעים בעיר. לשם השוואה, לפני כעשור ממשלת ישראל הובילה את התוכנית הלאומית לצמצום זיהום אוויר והפחתת סיכונים סביבתיים באזור מפרץ חיפה. השר להגנת הסביבה היה אז אבי גבאי והתוכנית, כפי שפורסמה בשנת 2015 ביום החלטת הממשלה, מתוקצבת בכ-80 מיליון שקל מתקציב המשרד בלבד. תוך שלוש שנים, התקציב עלה לכ-107 מיליון שקל, רק מתקציב המשרד להגנת הסביבה. בחיפה ערכו גם סקרי סיכונים ומחקרי בריאות, המצוטטים עד היום, דבר שלא כלול כרגע בתכניות. למרות שהתעשיות המזהמות עדיין נטועות בלב המפרץ, אז הרי שהיקף הזיהום פחת משמעותית הודות לתוכנית. 

יש לציין כי למרות הסכום הנמוך שהמשרד להגנת הסביבה מקצה לתוכנית באשדוד, לא מדובר בתקציב הפרויקט כולו, שכן משרדים אחרים גם מעורבים. "אומדן זה אינו כולל את העלות של פרוייקטי התשתית המפורטים בתוכנית בתחום התחבורה, האנרגיה, השפכים והפסולת", ציינו בתכנית.

בתקציב הצנוע שהשיגה סילמן מהאוצר, בסך 20 מיליון שקלים, לא יתחוללו מהפכות אך הוא ישמש כחיזוק לפעולות משמעותיות – לתקופה מוגבלת של חמש שנים. כך למשל, 13 מיליון שקל יופנו לניטור לדיגום הסביבה, מהם 3 מיליון להכפלת דיגומי פתע בארובות בשלוש השנים הבאות. היקף סיורי הפיקוח צפוי לעלות מ-65 בממוצע לשבוע. לצורך כך, נוסף תקן אחד חדש למחוז הדרום. במשרד מבקשים גם לראשונה באשדוד להשתמש בכלי בינה מלאכותית ולפתח כלי לניתוח נתוני זיהום האוויר באזור תעשייה, בתקציב 2.3 מיליון שקל.

"זה מבורך", מציין פרופ' וולפסון, "אבל התוכנית משמרת את השיטה שלא עבדה ממש עד עכשיו ולא פותרת את הבעיה מהיסוד". "הגדלת תקציבי האכיפה לעניין זה היא מבורכת אך גם היא בבחינת אמצעי מובן מאליו שהיה צריך להתבצע כבר מזמן", הוסיפו באדם טבע ודין.

הדרישה מהמפעלים עלולה להתמסמס

בין ההישגים, המשרד יציב שתי נקודות דיגום חדשות בהן יציבו בין היתר מכשיר ניסיוני לניטור חומר מזהם בשם פורמלדהיד. מדובר במזהם שנפלט לאוויר בתהליכי שריפת מנועים של כלי רכב ומפעלי תעשייה כמו בתי זיקוק וטיפול בשפכים – וכמובן תחנות כוח. הסוכנות הבין-לאומית לחקר הסרטן (IARC) הגדירה אותו כמסרטן ודאי לאדם.

אלא שהניטור הוא רק צד אחד של המשוואה. במסגרת התוכנית, המשרד הציב יעדים להפחתת פליטות לכמעט כל המזהמים עד לשנת 2028 למעט פורמלדהיד. "בהחלטה שערורייתית נקבע כי לא יקבעו יעדי הפחתה למזהם הודאי פורמלדהיד למרות הגידול הצפוי פי מאות מכמותו המקורית כאמור", אמר רכז קשרי ממשל בארגון מגמה ירוקה, תומר גרטל. "לאור העובדה שלא קיים עבורו יעד אנחנו דורשים כי המינימום הקבוע בתוכנית כרגע לא ישתנה כלל: לא יוקמו מקורות פליטה חדשים בתחום התוכנית שפולטים פורמלדהיד – אפילו לא קצת".

סוגיה חשובה נוספת היא שאלת הדרישה מהמפעל להשקיע בצמצום הזיהום: במסגרת רישיון העסק של המשרד, התעשיות מחויבות להשתמש בטכנולוגיה המיטבית (BAT) לצמצום הזיהום. בארגון אדם טבע ודין תהו בהערות לתוכנית, מהן הדרישות הנוספות מהמפעלים, אילו יעדי בינתיים יחייבו אותם להפחית פליטות ומה הפער בין המצב הקיים היום להמשך. 

"אנחנו מברכים על התוכנית אך יש צורך לשפר אותה ולהבטיח את יישומה המלא", אמר ד"ר אריה ונגר, מדען ראשי באדם טבע ודין. "על המשרד להגנת הסביבה ואיגוד הערים לפרסם את הפערים ככל שישנם בין הטכנולוגיות להפחתת פליטות הקיימות בכל מפעלי התעשייה בעיר ובין הטכנולוגיות הטובות ביותר, ולפעול לסגירה מהירה שלהם ולאכיפה מלאה של הדרישות הסביבתיות".

"על אף ההתקדמות, התוכנית לוקה בחסר בהיבטים קריטיים של בריאות הציבור, שקיפות, אכיפה וצדק סביבתי", טען יוני ספיר, יו"ר עמותת שומרי הבית. "מדובר בצעד חיובי, אך לא ניתן לטפל במציאות של סיכון בריאותי וביטחוני מתמשך בעזרת תכנון רגולטורי מוגבל", הבהיר. לשיטתו, התוכנית חסרה שינוי עומק שכולל מחקרי בריאות, ניטור עצמאי, אזור אוויר נקי, אכיפה אפקטיבית והפסקת קידום תשתיות מזהמות – "עד לבחינה מחודשת של עומס הפליטה המצטבר".

לצד פעולות ויעדי הפחתת פליטות מזהמים, התוכנית כוללת גם סיקור של היקף החריגות באזור התעשייה. מדובר בעשרות חריגות של מזהמים רבים, בעיקר חלקיקים נשימים עדינים (PM2.5). עוד ציינו מגמה מדאיגה של ריכוזים גבוהים מאוד של מזהמי אוויר בתחנות הניטור על גדרות המפעלים ובתוך המפעלים. במסגרת התוכנית הדגישו כי הם אינם נמצאים בסמיכות לאזורי מגורים, אולם במקומות אלה עובדים מאות בני אדם שחשופים באופן יומיומי לאוויר עכור. 

"מעל הכל, היינו שמחים שבמשרד להגנת הסביבה יגיעו לנהל איתנו דיון", אמרה רעות כהן, תושבת יבנה וממובילות המאבק. "זה קורה בדיונים על היתרי פליטה בעלי פרופיל ציבורי גבוה, אין סיבה שזה לא יקרה פה. אנחנו רוצים לשאול שאלות ולקבל את האפשרות לנהל שיח על עתיד חיינו, ולא רק מול טבלאות ומייל".

עוד ציינה אחרי עיון בתוכנית כי "אני בחשש שהתוכנית לא מספיק שאפתנית, שהדברים הטובים שהיא נועדה לעשות לא מספיק מעוגנים ביעדים קונקרטיים ובלוחות הזמנים ושבמשרד להגנת הסביבה פחדו לחלום בגדול ולדרוש את כל המשאבים הנחוצים באמת לשיפור העתיד של האזור".

לדבריה, "שנים של מרדף אחרי נבחרי ציבור, דיונים בכנסת, פגישות עם אנשי המקצוע של המשרד להגנת הסביבה, פעם אחר פעם אחר פעם – זה אמור להרגיש כמו ניצחון, אבל זה לא לגמרי מרגיש ככה".

גרסת האודיו של הכתבה הוקלטה באולפני המרכז לתרבות מונגשת